מילה לפתיחה: בכניסה לקיבוץ גשר־הזיו בגליל העליון יש תחנת דלק. כמו בכל תחנה שמכבדת את עצמה, מילוי הבנזין הוא לעיתים סיבה משנית לעצור. חומוס, פיצה, סופרמרקט ועוד חנויות משרתות ערבוביה של מטיילים ותושבים. בקיץ הנטייה המספרית באזור ברורה: היחס בין הגופיות לחולצות, ובין הכפכפים והסנדלים לנעליים הסגורות – אומר חופש ולא עבודה. לאחר ההפסקה בצומת ייפרם המרקם וכל אחד ימשיך לדרכו, ואפשר לנחש מי יפנה לאן. הדתיים־לאומיים ימשיכו לנחלי הגליל, המשפחות הבורגניות ינהרו לאטרקציית ראש־הנקרה, והבליינים הצעירים יפנו שמאלה לחוף אכזיב. אבל אתמול בשעת בוקר נראה שדבר אחד משותף לכל התיירים: תחושת האוויר הפתוח דוחקת לשוליים את החרדה מהקורונה. המקומיים מצידם נעים בין שמחה על ביאת התיירים, ובין החשש שהמציאות תטפח בקרוב על הפנים של כולנו.
שרה פריאל, 71, ראש־הנקרה
על המפה: אני כבר פנסיונרית. מורת דרך ומנחת קבוצות אבל יש לי גם צימרים פה.
המצפן: הצבעתי גנץ והייתי בעד שינוי, אני שמחה שהוא קרה. אני לא קושרת את הפוליטיקה במגפה, וגם לא בוחנת את ההתייחסות של הממשלה מבחינה פוליטית. אבל אני כן מורידה את הכובע בפניהם. אני במודעות שאנחנו עם וריאנטים חדשים ובכלל עם משהו שלא הכרנו לפני. אנחנו בתקופה של התמודדות, ורק עוד עשור נוכל לראות אם ההתנהלות עכשיו נכונה או לא. אי אפשר לשפוט כלום. גם החיסונים – רק בפרספקטיבה של זמן נדע איך יעבור הניסיון הזה. יש גם הרבה דברים שהם מאחורי הקלעים, העיתונות יכולה לזרוק דברים באוויר אבל בסופו של דבר אנחנו לא יודעים כלום.
אוגוסט: יש תנועה רבה כי אנשים לא נוסעים לחו"ל ואז מחפשים פה את החופש־נופש. אני לא מרגישה שיש מגבלה באוויר. קבוצות האנשים שאני פוגשת כן מקפידות על מסכות, אבל יש לי חברות שמתעקשות לא להתחסן ולטפל בעצמן דרך ויטמינים ושמנים. כולי תקווה שיהיו בסדר, הן אומרות שהן רוצות לקבל את המחלה כדי להתחזק. אני מעבירה סדנאות על התמודדות עם חוסר הוודאות הזה, לזכור שלכולנו יש חופש לעוף. אסור לנו לבחור להיתקע מול המצב הזה.
אדי אוחיון, 49, זרעית
על המפה: נולדתי פה בזרעית והילדים שלי נולדו פה. שלא תתבלבל, אנחנו לא מתרגשים מהחיזבאללה או מהתקיפות של ישראל. חווינו דברים, אנחנו יודעים לשמור על פרופורציות. פעם בחודש אני לוקח את הילדים להדליק נר איפה שרגב וגולדווסר נחטפו.
המצפן: אני רואה חדשות אבל זה לא מה שאני עושה כל היום. אני שם ליכוד בבחירות. בכלל, כל יישובי הגדר הם חזק בליכוד. כל המושבים הם בדרך כלל ליכוד, זה מעוז חזק פה. הליכוד תמיד נתן יותר לעדות המזרח. זה נשמע מצחיק אבל בשנות השבעים והשמונים זה קיבע את המעמד של הליכוד פה, והעבודה דאגה לקיבוצים. אבל אני לא נבהל מהשינוי עכשיו, תמיד טוב שדברים זזים. מקסימום לא יהיה טוב אז יחליפו. לא מקלל אף אחד, לא את ביבי ולא את בנט.
אוגוסט: התנועה פה באזור רגילה לחלוטין, אנשים שכחו שיש קורונה. ומעבר לזה, בזרעית אני יכול להגיד לך שהתיירות פורחת. אני כן מרגיש שהממשלה לא החלטית ולא נעולה על פעולה. הכול בדיליי ומשתנה לפי הרוח, זה לא דבר טוב. לכן האזרחים עושים מה שרוצים. אני הייתי הולך לסגר, במיוחד לפני החגים ולפני הלימודים. לסגור את הקניונים והכל וגם אם זה פוגע בפרנסה לחודש, חודש וחצי, לא לפחד ללכת על זה. כבר עברנו את זה.
כרים ואהד, 45, מַגְ'ד אלְ־כֻּרוּם
על המפה: וואלה אני עובד פה כבר 11 שנה בפנצ'ריה ואוהב את זה.
המצפן: עזוב אותי פוליטיקה, אני לא מתעניין בזה יותר מדי. גם בבחירות אני מעדיף לא ללכת אבל בא, נותן התעודת זהות שלי בקלפי, שם משהו והולך.
אוגוסט: היו לנו איזה 17 אנשים שנפטרו אצלנו, מבוגרים אומנם אבל עצוב. אצלנו בכפר הולכים להתחסן אבל יש כאלו במגזר שמפחדים. שומעים כל מיני שמועות. התנועה פה מסביב נראית לי כרגיל, אני רואה את כמות האנשים שנכנסים אלינו. בכל מקרה אני הייתי רוצה שיעשו סגר. שייתנו בום ויהרגו את זה לגמרי. אומנם לא תהיה תנועה אבל עדיף לגמור עם זה כבר. אחד מפחד מהשני ואי אפשר לדבר עם זה או עם ההוא ומקום סגור ופתוח, בלגן. שיתנו סגר בראש.
שמעון הורוביץ, 73, נהריה
על המפה: לפני שנה וחצי עליתי ממונטנה לישראל. זהו, אני גר פה אחת ולתמיד. בכל מקום שאני נמצא אני רוקד ומרקיד ועושה שמח, give me a call.
המצפן: איי לאב פוליטיקה, זה חלק מהכיף שלי. באתי לפה כל פעם לבחור בביבי. אבל אז מה שקרה עם השחיתות וההונאות, אז אמרתי ניתן צ'אנס. לפיד אני חושב שהוא אדם מאוד בוגר וישר. אני שוחר שלום, אומנם שלום הוא הזמן הנדרש לגילוי אויב חדש, אבל צריך להיות אופטימיים ועם חיוך אחד גדול. Give them some time, בוא נרענן. אתה אוהב להתקלח יום־יום? זה רענון הגוף והנשמה.
אוגוסט: הדבר האחרון שמטריד אותי זה קורונה, אבל חוסנתי. אני מתנדב בטיילת בנהריה משבע ועד תשע. עושה להם מוזיקה ומרקיד אותם. זה דבר נפלא לראות. יש אצלי חמש מאות שבאים לרקוד.
מריי סנדלר, 49, נהריה
על המפה: קוראים לי פה הפרחחית הפחחית, בואו תעלו אליי לבית מלאכה אני אראה לכם דברים מדהימים.
המצפן: עזוב, אל תשאל. אני לא מאמינה לאף אחד. לא הלכתי בכלל להצביע בשנתיים האחרונות. אני לא רואה חדשות. יש לי מספיק את העניינים שלי אז אני צריכה להוסיף גם את שלהם? ככה או ככה, התחושה שמה שאני אגיד אני לא אשפיע. התחושה שכל אחד צריך להיות אחראי על עצמו. זה לא ככה פשוט אבל צריך לדבר יותר לעומק.
אוגוסט: אנחנו צריכים לדבר יותר מכמה דקות, יש לי הרבה סיפורים לספר לך. בקורונה למדתי הרבה דברים על עצמי. העולם רצה שנוריד הילוך, אין פה אפס. ואני למדתי שזה מעולה לי. התחלתי כפחחית בניין אז העסק שלי הוא יותר תעשייתי ואני לא ממש תלויה בתנועת התיירות פה. אבל נראה רגיל מסביב.
