אלף ושש מאות הרקדנים, הזמרים, הניצבים ואנשי התזמורת נערכו לצדי במת הענק בחזרה האחרונה לטקס הדלקת המשואות שיציין את המעבר מיום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה ליום העצמאות ה-70 למדינה ישראל. בזמן הזה היו עסוקים 14 מדליקי המשואות בשינון הנאום שאותו הם עתידים לשאת בעוד כמה רגעים לכשיקראו ברוב הדר וכבוד לבמה.
מרגלית זינאתי, בת 87 מהיישוב פקיעין שבגליל, חוזרת שוב ושוב על הטקסטים בהתרגשות גדולה. היא מנופפת לעברי בדף הקרטון שהכינו לה ועליו מודבק הנאום שלה. היא מבקשת להקריא ממנו ומספרת כי מי היה יכול להאמין שבת משפחת זינאתי, שומרת הגחלת היהודית מאז חורבן בית שני וימינו אנו, תעמוד על הבמה מול בכירי המדינה וצופים ברחבי תבל ותדליק משואה בשנתה ה-70 של ישראל. "מאוד מרגש אותי להדליק את המשואה. ואני מאוד מודה למי שבחר בי. כבר לפני 20 שנה ביקשו ממני להדליק משואה וזה לא הסתדר ועכשיו הגיע הרגע. אני רוצה שתדעו שכולנו צריכים להיות עם אחד כאן. לבחור באהבה ובמעשים טובים ולא מלחמה וכסף", היא מטיפה.
על הבמה מאוחר יותר, במהלך הדלקת המשואות היא תתאכזב קלות כשהמשואה שלה לא נדלקה. אבל זה בסדר, תקלות הן דבר מתקבל בחזרות. הערב, במופע הרשמי, הכול אמור לעבוד כמו שצריך. "הלוואי שיהיה שלום בין כל העולם כי כולנו בני אדם. לחשוב טוב ואהבת חינם ולא שנאת חינם. רק אהבת חינם בין כולם, יהודים ולא יהודים", היא אומרת עם רדתה מהבמה.
לצד הכיבוד הקל שהעמידו מארגני הכנס לטובת משיאי המשואות במתחם הפרטי והמבודד שהוקם להם הם יושבים ומסתודדים, צוחקים ומשתפים בחוויות. זמן קצר לפני החזרה הם עוד נפגשו עם ראש הממשלה נתניהו ושרת התרבות מירי רגב וסדר יומם עמוס באירועים רשמיים וחגיגיים.
מנהיגה הרוחני של העדה הדרוזית בישראל, השייח' מואפק טאריף נבחר גם הוא לעמוד לצד 14 משיאי המשואות. הוא מבקש לציין כי הכבוד בהדלקת המשואות אינו שייך לו בלבד. "זה כבוד גדול לכל העדה הדרוזית בישראל ולכבוד חיילנו האמיצים המגנים על המדינה בגאווה ולכבוד סבי המנוח השייח אמין טאריף מייסד הברית והקשר עם המדינה והעדה והעם היהודי", הוא אומר בגאווה. פניו מרצינות והוא מבקש גם ברגע הזה לשתף בתחושות מעורבות שמלוות את בני העדה בימים אלו. "אנחנו ביום הזה גם מודאגים ממצבם של אחינו הדרוזים בסוריה שאנחנו מקווים להם כל טוב. ולתפארת מדינת ישראל".
משיא המשואה, פרופ' אביעזרי פרנקל (89), ישב אף הוא בינם ולא עזב את דף הנאום שהוכן לו. הוא מספר כי מלווה אותו התרגשות גדולה מהמעמד. פרנקל הוא מראשוני העוסקים במדעי המחשב בישראל ומהוגי הרעיון, שמאחורי "פרויקט השו"ת" (מאגר היהדות הממוחשב) של אוניברסיטת בר-אילן; פרויקט חדשני, שיצר מהפכה היסטורית בארון הספרים היהודי. בשנת 2014 נחטף ונרצח נכדו, נפתלי פרנקל ז"ל, אחד משלושת הנערים שסיפורם והתפילה לשלומם איחדו את המדינה כולה. "הם צנזרו ושינו לי לגמרי את הטקסט. כתבתי דברים שונים לגמרי והם הפכו אותם", הוא משתף בכעס מסוים, אך ממהר להבהיר כי השלים עם הגזרה. "נו, מה אני אעשה. כנראה לא רצו שאשמיע את שביקשתי להשמיע. האירוע הזה כמובן מאוד מרגש וכבוד גדול וברוך השם שזכיתי להגיע למקום הזה".
לקראת חצות הלילה, בשעה ש-6,500 צופי החזרה הגנרלית התפזרו לבתיהם ואלפי אנשי הבמה, ההפקה והטכנאות עסקו בקיפולים אחרונים של יום החזרות האחרונות לקראת הטקס, שייערך בערב יום העצמאות, התפנו משיאי המשואות לאכול ארוחת ערב. זאב רווח התיישב כשהוא באפיסת כוחות על כסא הפלסטיק ומחה דמעות מפניו. "כל המצעד הזה של צה"ל שראינו עכשיו ולראות צעירים בצבא ההגנה לישראל במצעד כל כך יפה מול קהל שואג מגאווה, מה יכול להיות יותר טוב מזה. אני כל כך מתרגש ולא יכול לעצור את הדמעות". על אף שעדיין מדובר בחזרה גנרלית, אמנם מול קהל אלפים, הוא מספר כי התרגש בכל פעם שהוא נדרש לשנן וללמוד את הנאום אותו יישא לפני הדלקת המשואה ביחד עם חברתו השחקנית ליא קניג. הוא בחר לומר במהלך הנאום גם את ברכת שהחיינו למענה יחבוש כיפה לבנה לראשו: "אני אומר שהחיינו כי זו ברכה שאומר יהודי בכוונה רבה ובשמחה הכי גדולה שבחיים שלו. בערב המשואות הרשמי אני אחשוב על ההורים שלי ז"ל ועל אבא שלי שהעלה את התלמידים שלו לישראל והיה מורה לעברית והיה ציוני גדול. אני נמצא כאן בגללם ולכבודם".
