בסיום עוד אחד מימי הקרבות של מבצע 'צוק איתן', ב- 31 ביולי 2014, צילם סמ"ר נעם רוזנטל בשטחי הכינוס על גבול הרצועה סלפי עם לוחם המילואים סרן לירן אדיר. רס"ל דניאל מרש, לוחם מילואים גם כן, נראה אף הוא בתמונה, ברקע לשניים, יושב על טנק.
השלושה, לוחמים בחטיבה 188, פגשו לקראת רדת החשיכה לוחמים נוספים בחטיבה שיצאו משטחי הרצועה ולא דמיינו כי התמונה הזו תהיה המזכרת האחרונה שלהם למשפחות והחברים. בלי לדעת הם הנציחו את הרגעים האחרונים שלהם, כאשר דקות אחרי הצילום העצמי ותיעוד החיוך על פניהם, נורה מטח של פצצות מרגמה לעבר שטחי הכינוס.
חמישה לוחמים נהרגו, ובהם שלושת הלוחמים בתמונה. אסנת, אמו של נעם, היא זו שהבינה כי התמונה, אותה צילם בנה, היא האחרונה של השלושה ומיהרה להעביר אותה למשפחות האחרות. ״מבלי להתכוון נעם הנציח את עצמו ואת חבריו ונתן לנו זיכרון לכל החיים״ היא אומרת. על שלושת הלוחמים בתמונה מספרים הוריהם כי הם היו סקרנים, מלאים בחוש הומור ואהבת החיים, והוסיפו כי החיוך לא ירד להם לשנייה מהפנים.
״לירן היה ילד עם חיוך תמידי, שובבות שניכרת בעיניים, והוא הביא איתו אוירה חיובית ותחושת קלילות לכל מקום בו היה" סיפרה רחל אמו של לירן. "כאשר נודע לי על קיום התמונה האחרונה הבנתי שגם נעם ודניאל היו ילדים חייכנים, שאהבו להתבדח והיו אהובים על הסובבים אותם״.
דוד, אביו מוסיף ואומר ״לירן בשבילי עדיין כאן ולא הלך לשום מקום. הקשר רק התהדק מאז שהלך ואני איתו בכל יום״. התמונה הזו מנציחה את הרגעים האחרונים לפני שנהרגו הלוחמים מפגיעת הפצמ"ר. היא נותנת להורים שלהם טיפת נחמה וידיעה שהיו מאושרים לפני שנפגעו, ובזכות אותו סלפי יזכרו לעד עם חיוך על הפנים.
״לא הספקנו לחבק ולראות את דניאל לפני שנפל" תיארה דיאנה מרש, אמו. "היה טוב לראות את הרגע האחרון שלו, את הישיבה ואת הפנים שלו בשניות האחרונות. זו תמונת זיכרון שמלווה אותי כל יום אך גם תמונת גאווה, גאווה בדניאל וחבריו״.
מאחרוני הנופלים בלבנון
מספר שעות לפני הכניסה לאזור הלחימה במערב בירות צולמה התמונה בשדה התעופה המקומי. תמונתו האחרונה של סגן ניצן ברק (מופיע שני משמאל), מפקד מחלקה בגדוד 202 בצנחנים. ב- 15 בספטמבר 1982, יממה לאחר רצח בשיר ג’ומייל, מנהיג לבנוני נוצרי שנרצח לאחר בחירתו לנשיא לבנון, הציב צה"ל כוחות גדולים במערב ביירות.
סגן ניצן ברק וחייליו הוקפצו מאימון במרכז הארץ להצטרף לכוחות התגבור של צה"ל, והפלוגה הוטסה ישירות לשדה התעופה המקומי ותוך זמן קצר נכנסה לאזור הלחימה. ״ניצן היה אוהב אדם ואוהב הארץ" סיפרה עליו אסתר, אמו. "הוא היה בן למופת ואהוב על חבריו. הוא היה המשענת של הבית, סמכנו עליו בכל״.
ניצן ברק נפל באותו היום בקרבות, והיה אחד משני הקצינים האחרונים שנפלו במלחמת שלום הגליל. ״ניצן יצא לקרב מלא בתחושת שליחות להגנה על מדינת ישראל ונטע את התחושה הזו וערכי רעות בקרב החיילים שלו". הוסיפה לתאר אמו. "החיילים שלו מספרים שהיה מפקד ומנהיג שנתן להם תחושת בטחון, ושהוא היה רגיש וקשוב לצרכים שלהם. כל מי שהכיר אותו לא שוכח אותו".
