המאבק בחזרה ללימודים: עייפות ההורים בשלהי אוגוסט או היגיון בריא?

מילה לפתיחה: "חוזרים ללימודים ובגדול", זועקות המודעות באזור התעשייה תלפיות, ומזמינות את ההורים אל החנויות לרכישה המסורתית של ספרים וכלי כתיבה. האופטימיות והצבעוניות של השלטים מעוררות תחושות מעורבות אל מול אווירת האי־ודאות הפושה במשק הישראלי בשבוע שבו נחצה רף 10,000 המאומתים ביממה. ראש הממשלה נפגש בארה"ב עם מנהיג העולם החופשי לדון בסוגיות הרות גורל כמו איראן ומשבר האקלים, אך החופש הגדול נמצא בראש מעייני ההורים, שיוצאים מהחנויות עמוסי שקיות. גם בסוגיית החינוך ניכר פער בין האנטגוניזם הנחרץ ברשתות החברתיות כלפי שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון, ובין ההורים בשטח שמסכימים עם תפיסתה שמוכרחים להתחיל את הלימודים כרגיל ב־1 בספטמבר. האם זוהי עייפות החומר של ההורים בשלהי אוגוסט, או היגיון בריא במאבק בקורונה הבלתי נגמרת? קשה לדעת.

אורטל בן־חמו, 45, ירושלים

על המפה: אני גם מורה ולא רק אמא שבאה לקניות. קצת מתלבטת אם לדבר או לא, אבל זה כן חשוב להעביר מסר.

המצפן: אני אוהבת לנסות להשפיע ואני הולכת לבחור ומצביעה ליכוד, לא מתביישת כמובן להגיד. אני מבינה את ההחלטה של שרת החינוך לחזור ללמוד, גם ההורים צריכים את זה. היא באה מהשטח, צריך להקשיב לה. אני מרגישה שיש לה הרבה מה להציע. זה לא נכון שמפילים את אחריות הבדיקה על בתי הספר. אנחנו לא באמת יכולים להחליט שתלמיד לא ייכנס כי אין לו בדיקת קורונה. אני לא יכולה להגיד לילד שאם אמא שלו לא בדקה לו אז שלא ייכנס. גם כשהיו טפסי בריאות, בסוף אין לך באמת מדד לדעת אם מדדו לו חום בבית או לא, זה לא באמת עובד. זה נראה שכל אחד זורק את האחריות על האחר, ולא באמת לוקחים אחריות.

ספסל הלימודים: אני אומנם אחרי חיסון שלישי, אבל חייבת להודות שמאוד קשה ללמד עם מסכה. אני אמא לילדים ויודעת שגם לילדים שלי זה קשה. מצד שני אנחנו חייבים את השגרה הזאת, זאת הבריאות של הילדים. הרבה ילדים הלכו לאיבוד בתקופה הזאת, ודווקא הילדים החזקים והטובים עוד יותר לא מוצאים את עצמם כי הכוח שלהם נעלם. אבל אנחנו ננסה לחזק את התחום הרגשי של הילדים, ולנסות להחזיר להם את מה שהלך לאיבוד בשנה החולפת.

הדסה אלקיים, 33, ירושלים

על המפה: בגדול רק שתדע, אני מעדיפה רדיו עם מוזיקה, זה עושה לי יותר טוב בלב ובנפש מחדשות ועיתונים.

המצפן: לא ממש מתעניינת בחדשות. אני הולכת להצביע אבל הגעתי למצב שאני חושבת שזה כבר לא ממש כדאי להצביע. לא הצבעתי נתניהו, אגב, ולא הצבעתי בנט. זה אני מוכנה להגיד. אני פשוט מרגישה שאנחנו כבר לא כל כך בדמוקרטיה. דמוקרטיה אמורה להיות שיש ממשלה שעונה על צורכי הציבור, ואני לא מרגישה שיש מפלגה אחת שבאמת עושה את זה.

ספסל הלימודים: אני כבר שנה בבית סביב הנושא הזה של הקורונה. יש לי משפחה בצרפת שגם להם יש ילדים, ודברים לא ממש נראים ככה. אומנם החיסונים הגיעו לשם יותר מאוחר מאיתנו, אבל הילדים לא ישבו בבית כל כך הרבה זמן. לצערי אני לא ממש חושבת שזה הולך להשתנות בקרוב, למרות שכמו שאתה רואה אני ערוכה לפתיחת שנה וקניתי לא מעט דברים. אני מאוד מבינה את ההחלטה של שרת החינוך לנסות לפתוח כדי לחיות עם הדבר הזה ולא לסגור הכול. באופן אישי אני לצערי יודעת שאצטרך כנראה לא לחשוב על מה אני רוצה לעשות, אלא אצטרך להישאר עם הילדים בבית. אני חושבת כל הזמן על כאלו שאין להם את האופציה הזאת של להישאר בבית. הם המסכנים בסיפור, ככה נוצר פער חברתי.

מיכאל הרמן, 53, ירושלים, עטרת הרמן, 13, ירושלים

על המפה: עטרת: אני מתחילה חטיבת ביניים עכשיו, קצת מפחיד. אבל התחסנתי והיה לי גם סבבה, פחות קשה מחיסונים אחרים שעשינו.

המצפן: מיכאל: אני די בענייניים של פוליטיקה, עוקב. הצבעתי לבנט בבחירות האחרונות אבל הדעה שלי בנושא הממשלה החדשה לא נחרצת. התאכזבתי מהמהלכים,  כי הציבור שהצביע לו לא ציפה למה שהוא עשה ולכיוון שהוא לקח. אבל אני קצת יותר מתון בעניין הזה. אני מוכן לעמוד מהצד ולראות אם הוא שיחק אותה או שלא. בינתיים אני יותר מאוכזב ממרוצה.

ספסל הלימודים: מיכאל: אני גם רופא אז מכיר קצת את העניין, והיה לי ברור שכמה שיותר להתחסן. חשנו את האי־ודאות ואנחנו כל היום על הרדיו להבין תנודות. אבל המצב לא חדש ואנחנו יודעים להסתנכרן מעכשיו לעכשיו. קניות זה לא חלב שמתקלקל, זה יכול לחכות בארון. אם עטרת תרוויח עוד שבוע בבית כן או לא, זה כבר נראה ונסתדר. אני לא חושב שצריך לדחות את השנה וחושב שהשרה שאשא־ביטון צודקת שצריך לפתוח. ילדים כבר מחוסנים והקטנים פחות סימפטומטיים ומדביקים. אנחנו לא איפה שהיינו לפני שנה. יש לי ארבע בנות. לכולם עשינו בדיקות ונוגדנים ומבינים שצריך לחיות לצד הקורונה. אי אפשר להישאר בבית.

שני חדד, 30, ירושלים, חיה מנשה, 24, ירושלים

על המפה: חיה: בשבוע שעבר עשיתי עלייה לארץ מניו יורק, אני עדיין מתרגשת מזה.

המצפן: שני: אני לא עמוק בפוליטיקה ובמעקב אחרי זה. הצבעתי לבנט ואני קצת מאלו שמאוכזבים, אבל בסדר, אני מחכה לראות מה יהיה. אני לא אוהבת שהכול בדיליי. מעצבן שאומרים "אולי יהיה סגר אולי נעשה ככה או ככה", ואנחנו בינתיים נשארים באוויר. שיבואו עם תוכנית מסודרת, יגידו מה השלב אחרי שלב ומתי זה קורה.

חיה: אני עולה חדשה אז לא ממש הצבעתי פה.

ספסל הלימודים: שני: אנחנו בכלל ממדרשות, מורות. מדרשת תורה ועבודה, מכללת מבשרת ירושלים. אני מלמדת בנות שבאות לארץ אחרי שסיימו תיכון בארה"ב. הן באות לפחות לשנה לראות מה ומי ואז מחליטות מה הלאה. הבנות אצלי באו כבר לפני שבועיים, כדי לסיים את הבידוד לפני ההתחלה של הלימודים. ראינו אותן מרחוק ואז נפגשנו. כולן מחוסנות, ולכן אין בעיה ללמוד בכיתה אחת. לא היו לי לבטים אם זה נכון לפתוח את השנה אצלנו. אני יכולה להבין הורים שיש להם, אבל פה זה אנשים מבוגרים יותר אז זאת פחות בעיה.

חיה: הייתי מורה גם בארה"ב, ושם זה מרגיש הרבה יותר מפחיד מכאן.