בית המשפט השלום לנוער בירושלים זיכה היום (ד') מעבירות הסתה לטרור ואלימות את חמשת הקטינים נגדם הוגשו אישומים בפרשת "חתונת השנאה".
באירוע, שהתרחש בפברואר 2015, צולמו אורחים בחתונה של אלו המשתייכים לנוער הגבעות דוקרים את תמונתו של עלי דוואבשה, התינוק שנשרף למוות יחד עם משפחתו בכפר דומא, במה שהוכרע שהייתה פעילות טרור של יהודים. תמונותיהם של בני המשפחה הודפסו והוצבו על קרשים כדי שיהיה ניתן להניפן, ועל תמונתו של התינוק עלי נכתבה המילה "נקמה". במהלך החתונה החלו חלק מהנוכחים לרקוד תוך שהם מניפים את תמונות המשפחה, כלי נשק ובקבוקים שדימו בקבוקי תבערה, והיו אלו שאף דקרו את התמונה. בעקבות הפצת התיעוד, שפורסם בחדשות 13, הוגשו כתבי אישום נגד 13 נוכחים, בהם חמשת הקטינים שזוכו היום.
"ריקוד מעין זה לאחר רציחת חפים מפשע הינה ארוע שהדעת אינה סובלתו" כתב השופט שמעון לייבו בהכרעת הדין. "ואילו נדרש היה מותב זה להכביר במילים אודות הפגם המוסרי הכרוך במעשים המתוארים בסרטון – הרי שראוי היה לגנות הארוע בתכלית הגינוי. עם זאת, פסול מוסרי אינו מתורגם אוטומטית לאישום פלילי".
השופט לייבו קיבל רבות מטענות ההגנה ומתח ביקורת על הפרקליטות שהחליטה להגיש כתב אישום במקרה זה, גם מטעמים של אכיפה בררנית: "סבורני, כי העמדה לדין דווקא של קטינים אלו והימנעות מהעמדה לדין של אחרים בתיקים שונים כעולה מהתיקים שהוצגו בפני במסגרת ההליך… מובילה לתוצאה לא צודקת".
עוד כתב השופט לייבו, כי הוא מקבל את טענת ההגנה כי "קיימות מספר דוגמאות, חלקן בולטות ומשמעותיות, שיש בהן הסתה לאלימות… ולגביהן המאשימה נמנעה מנקיטת הליך פלילי. מקרים אלו אולי לא זכו לתהודה פרסומית כמו הנדון דנן… אדרבה, באותם מקרים אחרים המאשימה נמנעה מנקיטת הליך פלילי כנגד גורמים שבמידה מסויימת עניינם חמור מהנדון דנן. אם בשל היותם בגירים או בעלי מעמד ציבורי ואף נמנעה מנקיטת הליכים כנגד אמירות חמורות הקוראות בבירור למעשי אלימות ולעיתים אף נמנעה או השתהתה מלפתוח בחקירה, דבר שבעיני מלמד גם כן על השלמה עם הימנעות מנקיטת הליך פלילי. ולכאורה היה מקום לנקוט כן גם בענייננו מקום בו הביטויים עלו רק במשתמע".
"התועלת בסגירת התיק" הכריע השופט, "עולה על האינטרס הציבורי הגלום בהמשך ניהול ההליך הפלילי כנגד הנאשמים".
השופט לייבו קבע עוד כי הריקוד נבע מנגררות או רצון לפרוק תסכול בשל מצבם של חבריהם העצורים, כאשר "חלק מהנאשמים העידו כי סברו שתוצאות הרצח בדומא שימשו כ"תחמושת" בידי ימ"ר ש"י ושב"כ להצר את צעדיהם – כך שלמעשה הריקוד ניתן להתפרש באופנים שונים ובכלל זה כביקורת על רשויות המדינה ולא כהזדהות עם מעשי הטרור ורצון בביצועם… אף אחד מהנאשמים לא הביע שמחה לאיד ממות בני משפחת דוואבשה, אדרבה עולה כי אף עלה חשש כי בעקבות הארוע, יבולע לנוער הגבעות, והדבר יתבטא במעצרים". לעומת זאת, דחה השופט את טענת ההגנה כי הריקוד ניתן היה להתפרש כמעשה קונדס או שובבות.
עו"ד משה פולסקי מארגון חננו המייצג שניים מהקטינים בירך על ההחלטה: "אנו שמחים שבית המשפט קיבל את עקרי הטענות שלנו, הן לכך שלא היתה שם הסתה, הן לכך שהפרקליטות נקטה באכיפה בררנית. עיקרי הטענות שלנו שמדובר בתיק עם רקע פוליטי שהתנהל כנגד נערי הגבעות התקבלו, ובית המשפט זיכה את הנאשמים מעבירת ההסתה"
"בית המשפט זיכה היום בהכרעת דין צודקת מאין כמוה את כל הקטינים מאירוע החתונה שזכה לשם המפוקפק 'חתונת השנאה'", אמר עו"ד דוד ברהום, שייצג את אחד הקטינים מטעם הסניגוריה הציבורית. "חרף המעשים הראויים לגינוי מוסרי וחברתי, בנסיבות העניין לא הוכח שבשעה שרקדו ושרו בחתונה הם הסיתו למעשה אלימות, והדבר לדעתנו ממילא גם לא מתקבל על הדעת בהיותם קטינים שנגררו אחרי אחרים. מדינה שוחרת חופש יודעת לשים את הגבול בין אמירה פלילית לאמירה מגונה שאינה פלילית. זכינו לביטוי מובהק של עקרון כזה היום".
"יום שימוע הכרעת הדין, חרף התוצאה המשפטית הינו יום חשבון נפש" סיים השופט לייבו את הקדמתו החריגה להכרעת הדין. "אני תקווה כי מאז ביצוע העבירות… הפנמתם את הפסול המוסרי שבמעשים הללו. טובה מרדות אחת בליבו של אדם ממאה מלקויות. תקוותי כי תפנימו הדברים לכשל שבו".
מארגון "תג מאיר" הנאבק בפשעי שנאה נמסר בתגובה לזיכויים של משתתפי "חתונת השנאה": "כיצד היינו נוהגים ב-5 קטינים פלסטינים שהיו רוקדים ודוקרים תמונת תינוק יהודי שנרצח בפיגוע? האם גם אז היינו מקבלים פסק דין העוסק באקרובטיקה מילולית?"
מרקליטות מחוז ירושלים נמסר: "בפרשה שכונתה בתקשורת 'חתונת השנאה' הוגשו שני כתבי אישום, האחד נגד קבוצה של בגירים והשני נגד מספר נאשמים שהיו קטינים באותה עת. הקטינים זוכו היום בבית המשפט, ואילו משפטם של הבגירים ממשיך להתנהל בפני הרכב אחר.
"באירוע שבגינו הוגשו כתבי האישום, ומתועד כולו בסרטון, קבוצה של צעירים חגגה במסגרת חתונה בעודם מציינים בריקוד את רציחתם של בני משפחת דוואבשה באירוע טרור. החגיגות כללו שירה וריקוד תוך הנפת שלטים עליהם הודבקו תמונותיהם של בני משפחת דוואבשה, זוג הורים ילד ותינוק, דקירת התמונות באמצעות סכינים, שריפתן באמצעות בקבוקים דמויי בקבוקי תבערה, הנפת שלט "נקמה", הנפת כלי נשק ודריכתם ועוד. ביהמ"ש ציין בהקשר זה, כי מדובר באירוע ה"לקוח מעולם אחר. הריקוד ואופיו עומדים בסתירה לערכים אנושיים בסיסיים". בית המשפט קיבל את עמדת התביעה באשר לפסול המוסרי שבמעשים, אך קבע כי לא נחצה הקו שבין התנהגות פסולה ובלתי מוסרית לבין הרף הפלילי.
"כתבי האישום הוגשו לאחר בחינה עובדתית ומשפטית יסודית, ובהתאם להליכי האישור המיוחדים הנדרשים בעבירות הנושקות לחופש הביטוי, לרבות אישור היועץ המשפטי לממשלה. הפרקליטות תלמד את הכרעת הדין לעומקה ותשקול את צעדיה".
