הניצב המוסלמי הראשון נחוש לסכל את הפשיעה בחברה הערבית

יממה קטלנית במיוחד נרשמה בסוף השבוע שעבר בחברה הערבית: ארבעה אירועי רצח בתוך פחות מ־24 שעות. זה היה השיא הקשה ביותר עד כה של גל האלימות הגובר במגזר, שגבה כ־80 קורבנות מאז תחילת 2021.

נוכח המציאות המטרידה הזו, עיניים רבות במגזר הערבי ובמשטרת ישראל נשואות בימים אלה אל משרדו של ניצב ג'מאל חכרוש במטה מרחב גליל של המשטרה. חכרוש מונה לפני כשלושה שבועות לעמוד בראש אגף חדש שהוקם במשטרה, אגף סי"ף, שמשמעות שמו כפולה: סיכול פשיעה בחברה הערבית, וגם חרב בערבית. ההחלטה על הקמת האגף, במטרה למגר את הפשיעה הגואה והקטלנית בחברה הערבית, אושרה עוד בממשלה הקודמת, בתקופתו של השר לביטחון הפנים דאז אמיר אוחנה. לפני כן עמד חכרוש בראש המנהלת לשיפור שירותי המשטרה בחברה הערבית.

"הקמת האגף הייתה לא ספק דבר מחויב המציאות", אומר ניצב חכרוש בריאיון. "עשרות שנים שהחברה הערבית לא מקבלת מה שמגיע לה מבחינה משטרתית, ואין בה אכיפה מספקת. שלטון החוק בה נחלש משנה לשנה, מול שלטון פורעי החוק שרק הולך ומתחזק ומשתלט. העבריינים מתחזקים. היה צריך לעשות דבר משמעותי, לא רק לשאת הצהרות והבטחות. משטרת ישראל באה ושמה את הסוגיה הזאת על השולחן – מקימים אגף שיעסוק אך ורק בחברה הערבית. זה שינוי כיוון משמעותי".

ממשרדו בצפון הוא עוקב כל העת אחר הנעשה במגזר, יוצא לסיורים ברחבי הארץ ופוגש את כל הגורמים הרלוונטיים בחברה הערבית. חכרוש מודע לציפיות הגבוהות ממנו ומהאגף החדש שהוא הוצב בראשו. "אנחנו רק כמה שבועות מאז הקמת האגף, וכבר בציבור הערבי רוצים לראות תוצאות ומבקשים תשובות. חלק פונים אליי באופן אישי ואומרים 'הנה הוקם האגף ועדיין יש אלימות ברחוב הערבי'. ברור שיש לנו הרבה עבודה וזה ייקח זמן ומאמץ, אבל בשלב ראשון יש כתובת, יש למי לפנות. הפכתי להיות הכתובת הזו, והאחריות היא גדולה. אנשים רוצים לראות תוצאות של עבודה. ורוצים גם לשתף עימנו פעולה, רואים הזדמנות למגר את האלימות המתפשטת".

קשה להישאר אדיש נוכח הנתונים שחכרוש מציג. יותר מ־94 אחוזים מכלי הנשק הלא חוקיים שנתפסים בישראל, 96 אחוזים מעבירות הירי ו־60 אחוזים ממקרי הרצח – שייכים למגזר הערבי. "אנחנו בשלב ההתארגנות כעת", הוא אומר. "החברה הערבית מדממת, ואנחנו רוצים קודם לעצור את הדימום. אחרי השלב הראשוני צריך לשנות את הכיוון לגמרי. החברה הערבית רוצה שוויון, ערביי ישראל רוצים להיות שווי זכויות ושווי מעמד. השוויון צריך להיות גם במחויבות לחוק".

מהיכן מגיע הנשק

הנתונים הנוכחיים קשים, אבל חכרוש מעדיף שלא להתמקד במספרים. מבחינתו, "גם נרצח אחד זה יותר מדי. דיבור על נתונים יביא למצב שאם בשנה הבאה המספר יהיה קטן יותר – זה ייחשב טוב. אני לא רואה את זה ככה. כל מקרה רצח – צריך למנוע. מה גם שמי שמפרסם את הנתונים והמספרים לא מספר, ולא תמיד יודע, כמה מקרים כאלה מנענו, כמה פעולות רצח סיכלנו מראש. היו מקרים שבהם אדם היה כבר בדרך לבצע רצח – ונעצר".

"התפקיד שלי הוא להביא את כל אגפי המשטרה לעסוק בנושא הזה. יחידת להב 433 צריכה לטפל לעומק, והיא תטפל ותביא תוצאות לפיצוח ארגוני הפשיעה, הגורמים שהביאו לחיזוקם של ארגוני הפשיעה. נגייס את כל הגורמים במשטרה למאבק הזה. כל מפקד תחנה, כל ראש מחוז וכל מי שבתפקיד רלוונטי יודע שזו אחת המשימות הכי חשובות של המשטרה, והם נרתמים לטובתה.

"אנחנו רוצים שיהיו עונשים קשים יותר. אמנם יש הפרדה בין עבודת הפרקליטות למשטרה, אבל אני תומך בענישה מחמירה יותר, בייחוד בעבירות של אלימות והחזקת נשק"

"אנחנו רוצים למקד את היעילות בכל הטיפול בסוגיית האלימות, להעלות את אחוזי הפענוח של העבירות, לעשות מאמץ שיהיו עונשים קשים יותר. אמנם יש הפרדה בין עבודת הפרקליטות למשטרה וטוב שכך, אבל אני תומך בענישה מחמירה יותר כלפי אותם פורעי חוק, בייחוד בעבירות של אלימות והחזקה או שימוש בנשק לא חוקי".

אבל בענישה לבד לא די, וחכרוש מתכוון לתקוף את הבעיה מכל כיוון אפשרי. "יש לעשות כל מה שניתן כדי למגר את האלימות. איפה שצריך גישור, נעשה גישור. איפה שניתן לפתור סכסוכים – נפתור. ואיפה שצריך לעצור ולאכוף – נעשה גם את זה".

הבעיה המרכזית, ללא ספק, היא תפוצת הנשק הלא חוקי במגזר. כמעט מדי יום מבצעים כוחות משטרה פשיטות על בתים ומתחמי מגורים בנגב, בגליל ובערים המעורבות, ומאתרים אקדחים, רובים, רימונים ומחסניות לרוב.

"לנשק יש שלושה מקורות עיקריים", מסביר חכרוש. "יש זליגה של נשק מצה"ל, לא מעט גניבות מבסיסים צבאיים. המקור השני הוא גבולות המדינה. בהרבה מקומות הגבולות פרוצים והפושעים מבריחים דרכם נשק מלבנון ומירדן. כמעט כל שבוע אנחנו תופסים הברחת נשק בגבול. הדבר השלישי הוא מעבדות נשק בשטחים, שמייצרות את רובי הקרלו. אנחנו פועלים בתחום הזה יחד עם שאר הרשויות, במטרה לייבש את מקורות הנשק. יש עבודה טובה שנעשית בתחום הזה, והיא תביא לתוצאות טובות. המקורות עוד לא יובשו לחלוטין, אבל זה בטיפול כל הזמן".

לנתוני האלימות הקשים מוסיף חכרוש עוד נתון משמעותי בעיניו. "קרוב ל־40 אחוזים מהצעירים הערבים מובטלים. צריך למגר את הדבר הזה, אחרת הוא יגרום נזק למדינת ישראל. הנוער אחרי גיל התיכון יוצא לרחובות".

עוד בתפקידו כראש המנהלת לשיפור שירותי המשטרה בחברה הערבית, חכרוש הספיק ללמוד את השטח. המנהלת גייסה כ־800 שוטרים מוסלמים ומקיימת הידברות עם פורומים אזרחיים שונים במגזר, כמו פורום השייח'ים, הנוער העובד והלומד הערבי, פורום נשים ערביות. מדור השותפויות באגף סי"ף אמון על יצירת עוד ועוד מעגלי שיח מהסוג הזה.

"הדבר הראשון שאנחנו עושים זה להתחבר עם האוכלוסייה הנורמטיבית בחברה הערבית", אומר ניצב חכרוש. "הקמנו פורום חשיבה שמורכב מראשי הציבור הערבי, אנשים מתחום החינוך, ראשי רשויות, אנשי דת, אישי ציבור. הרעיון הוא להתייחס לנסיבות ולגורמים שמביאים את הצעיר הערבי לעסוק בפשיעה".

צמח מלמטה

חכרוש, 64, האדם שעל כתפיו מונח כעת האתגר החשוב ביותר של משטרת ישראל בימים אלה, צמח מלמטה, מהדרגות הנמוכות ביותר. הוא התגייס למשטרה בגיל 26 והחל את דרכו כזקיף, שומר בכניסה לתחנת משטרת חדרה. "הייתי מהבודדים במגזר הערבי שהתגייסו אז למשטרה", הוא אומר. "לא ידעתי אז מה זה משטרה, בקושי דיברתי עברית. ישבתי בכניסה לתחנה כי זה היה התפקיד שלי. בכל השנים האלה לא שיניתי לרגע את האמונה בדרך שלי. כל תפקיד שהיה לי – האמנתי בו, הערכתי אותו. הייתי זקיף – עשיתי את זה הכי טוב שאפשר, יצאתי לקורס קצינים – עשיתי אותו בלי הנחות. אני מהבודדים במשטרה, שמזקיף תחנה עד ניצב – לא דילגתי על אף דרגה. בכל תפקיד למדתי עולם ומלואו. דווקא בגלל זה למדתי להעריך כל תפקיד שביצעתי וכל התקדמות. לא משנה מה התפקיד, משנה מה אני יכול לעשות בו טוב ואיך להצטיין בו".

במהלך השנים שירת חכרוש בשלל תפקידים, ובהם קצין סיור, מפקד תחנות עפולה, נהריה וזבולון, סגן ראש אגף התנועה, וסגן מפקד מחוז חוף. באפריל 2016 מונה לראש המנהלת לשיפור שירותי המשטרה בחברה הערבית, ואז גם היה לנציב המוסלמי הראשון במשטרת ישראל. הוא מתגורר בכפר־כנה שבגליל התחתון, נשוי לסנא ואב לארבעה. בת אחת משרתת כרכזת חקירות במשטרת עירון, הבן עובד בפרקליטות מחוז חיפה ושתי בנות הן נשות חינוך.

אותם נחישות וכוח רצון שהביאו אותו להתגייס ולהתקדם במשטרה, מלווים אותו גם בתפקידו כראש האגף החדש. "מה שאני רוצה לעשות פה זה להציל חיי אדם, לשמור על החיים ועל האזרחים. באירועים רבים הייתי גם בסכנת חיים למען הצלת חיים, אלה ימים שמתחילים בסכנה אבל מסתיימים בסיפוק. זו עבודה שכל כולה לטובת האחר, לטובת האזרח. אני מרגיש כמו אחד השוטרים הצעירים, עם דחף לבוא, לעשות, לתת ולתרום".

לאורך דרכו במשטרה, וגם היום מול התפקיד החדש שהוא ממלא, הוא סופג גם ביקורת מחלקים במגזר שאליו הוא משתייך. אך הוא לא מאפשר לה להסיט אותו מדרכו. "מי שרוצה להתעכב על כל תגובה שלילית וכל פרצוף שעושים לו, להתווכח עם כל ביקורת ולדוש בכל הערה – לא יגיע אף פעם ליעד. היו דברים שכוונו לעברי, מותר לי לשמוע ולהמשיך הלאה. תמיד סימנתי את המטרה והתקדמתי לעברה, בלי להסתכל לצדדים ובלי להתעכב על דברים מהצד".

בשנים האחרונות הוחלט במשטרה על מדיניות חדשה, ובמסגרתה הוקמו נקודות ותחנות משטרה בתוך היישובים והריכוזים הערביים. עד כה נפתחו שמונה תחנות וחמש נקודות משטרה בלב האוכלוסייה הערבית, וכעת נבנית תחנה נוספת באום אל־פחם. המטרה היא מתן מענה מהיר והגעה לזירות פשיעה לפני שהפורעים יספיקו לשבש ראיות או להעלים ציוד – תופעה נפוצה בשנים האחרונות.

מנגד, מבני משטרה אלה הפכו לא פעם בעצמם למטרה עבור הפורעים. בעכו, בחורה ובאום אל־פחם הובערו תחנות ומבני משטרה, גם בשכונת רמת־אשכול בלוד נעשה ניסיון להצית מבנה משטרה. שוטרים שהגיעו לדיר אל־אסד בעקבות שימוש לא חוקי בנשק במהלך מסיבה – הותקפו והניידת שלהם הוצתה.

ועם זאת, חכרוש משוכנע כי לתחנות המשטרה בתוך היישובים הערביים יש השפעה חיובית. "איפה שקמה נקודת משטרה יש עלייה בשירותים המשטרתיים, פחות פשיעה, מוגשות יותר תלונות והמשטרה מצליחה למנוע יותר אירועים אלימים. נוכחות משטרתית מביאה לשיתוף פעולה ואמון. אלה שפוגעים במבנים ובניידות לא מייצגים את הציבור הרחב, אלה שוליים שמזיקים לציבור הערבי. פעם אחת הם מזיקים כשהם פוגעים בתדמית של החברה, ופעם שנייה כשהם פוגעים בביטחונו ובשלומו של הציבור הערבי".

אמירה אחת הוא לא מוכן לקבל – זו שרואה באלימות "עניין תרבותי". "אין תרבות של אלימות בחברה הערבית", הוא קובע. "להפך, התרבות הערבית היא נגד אלימות. המיעוט האלים הזה פוגע בתרבות שלנו, הוא מיעוט שהתרחק ממנה וצריך לחזור אליה. התרבות הערבית קוראת לאהוב אחד את השני, לסלוח, לא לשנוא ולא לנטור. לחבר בין תרבות לאלימות זה ממש קשקוש. אני מייחל לכך שהצעירים הקיצוניים יחזרו לתרבות שלנו. לפני עשרות שנים לא הייתה אלימות כזו בחברה הערבית, לא היו כלי נשק בלי סוף. התרבות לא השתנתה, חלק מסוים בציבור נטש אותה".

נגע נוסף שחכרוש נחוש לטפל בו הוא תופעת דמי החסות, שבמסגרתה בעלי עסקים נדרשים לשלם לגורמים עבריינים בתמורה לכך שלא יבזזו את חנויותיהם ורכושם. גם בהקשר הזה הוא קובע ש"התרבות הערבית מעולם לא חינכה אדם לחיות על חשבון אחר ולקחת את מה ששלו. תופעת דמי החסות זו מחלה שהולכת ומשתרשת, והיא אחת העבירות שלא פשוט לטפל בה. זו מכה שגורמת לירי, לאלימות, ומי שנפגע זה האזרח הנורמטיבי שנדרש לתת כסף לפורע חוק. זה פוגע בפרנסתו של האדם הנורמטיבי, בביטחונו, ונותן לעבריינים להתעשר על חשבון הקורבנות".

תופעת הפרוטקשן מציבה בפני המשטרה אתגר קשה במיוחד. "אלה עבירות שאנחנו חושפים ובודקים בלי שתוגש אלינו תלונה אפילו. בעלי העסקים עדיין מפחדים לבוא למשטרה ולהתלונן. זו בעיה של אמון בין המשטרה לציבור, ואנחנו מודעים לכך. בשל חוסר האמון וחוסר הקשר הזה אין לנו כיום הערכה שיכולה לאמוד את גודל התופעה, אבל אנחנו לא מחכים שיקראו לנו. למרות מיעוט התלונות אנחנו כל הזמן מחפשים, חוקרים וחושפים עוד ועוד גופי פשע שלוקחים חסות מבעלי עסקים. האלימות פוגעת ונוגעת בכל תחום. זה כמו מחלה מדבקת שלפעמים גם קוטלת. היא פוגעת בעסקים, בבני אדם, במבני ציבור, בהכול".

בין אלימות ללאומנות

האלימות בחברה הערבית גלשה השנה גם מחוץ לגבולות המגזר, ועלתה לכותרות גם בהיבט לאומני. הפרעות בערים המעורבות בחודש מאי חשפו את הציבור הרחב לסכנה שבתפוצת הנשק במגזר והתגברות הגורמים הקיצוניים בו. חלק מהפורעים הצעירים נשאו דגלים פלסטיניים והשמיעו קריאות הסתה לאומניות.

"אני מטפל באלימות, לא בלאומנות", אומר חכרוש. "לאומנות זו דעה. יש מי שלא אלים, ולא משנה מה יהיו הדעות שלו – הוא לא יהיה פושע. ויש אנשים אלימים שלאומנות היא הזדמנות עבורם לבצע את זממם. צריך להילחם באלימות, לא במה שאנשים חושבים. אני מזוהה עם הערביות שלי ועם הישראליות שלי. אני מחייב לאזרח הנורמטיבי, בשבילו אני קיים, וחובתי לתת לו את תחושת הביטחון האישי. וזה יגיע גם דרך שותפות, לא בדלנות. ברגע שאזרח ירגיש שווה במדינה, הוא יהיה נאמן. בדלנות ונאמנות לא הולכות ביחד".

"המאבק באלימות הוא לא רק של המשטרה", הוא מדגיש. "אני חי את החברה הערבית, ודבר אחד ברור לי. צריך להשקיע עוד ועוד ועוד בתחום החינוך. להביא בתי ספר תיכוניים לייצר ולגדל צעירים טובים ואיכותיים שיעשו טוב לחברה. צריכים פה הירתמות של כל המערכות".

גם בגילו ואחרי שורת תפקידים, חכרוש עדיין לא מרגיש מיצוי. וכן, יש לו חלום, אבל זה לא התפקיד הבא אלא היעד שהציב לעצמו. "החלום שלי הוא ש'החברה הערבית' כבר לא תהיה שם נרדף לאלימות. בכל מקום שאני מגיע, בכל הרצאה, שיחה ומפגש – כשמישהו אומר 'החברה הערבית' ישר מכוונים את זה לאלימות. אני רוצה שצמד המילים הזה יהיה שם נרדף לתרבות מפוארת שיש לחברה שלנו להציע. שהאזרח הנורמטיבי במדינה, מכל ציבור ובכל מקום, יוכל לחיות את חייו בלי פחד".