קריית־שמונה הפכה השבוע למרכז טכנולוגיות המזון המתקדם בעולם. מאות אורחים מרחבי המדינה ומחוצה לה, ובהם שרים, שגרירים, משקיעים ויזמים, עלו אתמול לבירת הגליל העליון לטקס הפתיחה של מרכז הפודטק של קריית־שמונה, והסתכלו בחשדנות־מה על מזון העתיד שהציגו בפניהם חברות ההזנק במרכז "מרגלית סטארטאפ סיטי גליל". המבקרים נענו בקלות יחסית לגביע גלידה המבוססת על חומוס ולשווארמה טבעונית, אבל כשהגיעו לדוכן האייס קפה על בסיס חגבים, לא רבים צלחו את מחסום הדחייה.
חוץ ממני, כמובן. אני לא יכול לספר לכם על מרקם מוזר, טעם "נרכש" או ריח משונה, כי כל אלו לא ליוו את השתייה של הקפה הקפוא דרך הקשית החד־פעמית שמיוצרת, ובכן, מקש, ועוד נדבר עליה בהמשך. "זה הרבה יותר בריא מאייס קפה רגיל, הוא נותן בוסט של נוטריינטים", אומר לי בגאווה ובלעז בן פרידמן, מייסד "חרגול פודטק", שתפעל במרכז החדשנות הגלילי. זו החברה היחידה בעולם שמגדלת חגבים בצורה מבוקרת ומתועשת לתעשיית המזון. "החגב עשיר בחלבון, למעלה מ־70 אחוז, והוא מספק את כל חומצות האמינו שהאדם צורך וכן אבץ, ברזל, מגנזיום ואומגה 3 ו־6. זה בעצם החלבון הכי איכותי שהטבע יודע להציע".
אתם שואלים בוודאי על הכשרות. בחברה, שמעוררת התעניינות עצומה בעולם, מחזיקים בכשרות פרווה מטעם הרבנות. בקרוב תתחדש החברה גם בהכשר בד"ץ. "אנחנו עומדים בכל הקריטריונים של הכשרות", קובע פרידמן. "החגב מופיע בספר ויקרא, ויש זיהוי מדויק של המין הכשר ומסורת אכילה. היה פשוט לקבל את אישור הכשרות, אבל זה לקח זמן".
לחגב יש יתרונות רבים לעומת מזון עשיר בחלבון כמו בשר או סויה ואפונה, שדורשים תשומות ייצור גבוהות ופוגעים בסביבה. "בעולם כולו מחפשים חלופות לחלבון, שכיום או שהוא מעובד יותר מדי, או שיש לו טעמים דומיננטיים מאוד, או שהליך ייצורו וגידולו פוגע בסביבה. הטעמים והריחות של חגבים הם ניטרליים, ולכן הם רכיב מצוין לתעשיית המזון. חרגול צורך רק אחד מ־1,500 מהמים שדורשים גידולי חלבון אחרים מן החי או הצומח, וזקוק לפי אלף פחות שטח גידול או מחיה. הוא לא פולט מתאן כמו בעלי חיים אחרים, ולכן הוא גם ידידותי מאוד לסביבה".
בהמשך שדרת המציגים ההומה אדם פגשתי את אנשי חברת "פלנטיב", שמציעים שניצלונים ושווארמה על בסיס סויה במרקם המדמה בשר. הדמיון מפתיע. "המוצר הזה יכול לתת ביטחון תזונתי בריא לכל ישראל במחיר נמוך מאוד, והוא זול הרבה יותר מבשר ועוף", מציין נציג החברה אבי שלום. בשקל וחצי אפשר לתת לילד 16 גרם חלבון. איתו לא יהיו עוד ילדים רעבים בעולם. והוא לוקח אותנו גם לעולמות של כשרות בלי מגבלות מאחר שהוא פרווה".
טכנולוג המזון של פלנטיב משה מידן, שהמציא את נוסחת השניצל הטבעוני, מסביר שאין לו התנגדות לאכילת בשר ועוף, אבל ייצור החלופות מחויב המציאות. "אנו לא מטיפים לטבעונות. יותר אוכלי בשר מבינים את הנזקים הגדולים שגידול המזון גורם לסביבה ולעולם שנשאיר לילדים שלנו, ולכן אנחנו מייצרים פלטפורמה שתאפשר להם להמשיך ליהנות מחוויית אכילה שלא מזיקה לסביבה כמו צריכת מזון מן החי".
רעיון אקולוגי דומה מובילים כליל וינון שיר מחברת "בלו הונה", שמציעים לי כוס מים צוננים עם קשית־קש. "לקחנו תוצר לוואי טבעי של תעשיית החקלאות שמייצרת מספוא לבהמות, ואנחנו הופכים את הקש לקשיות חד־פעמיות", אומרת כליל.
הליך הייצור הוא המצאה כחול לבן – מהגידול, דרך הקצירה ועד ההגעה למוצר מוגמר. "רבים מודעים לנזקים העצומים שגורם הפלסטיק, שהוא תוצר לוואי של הנפט, אבל לא רוצים לוותר על איכות החיים", אומר ינון. "מהקש אנחנו מייצרים קשיות וכוסות וצלחות חד־פעמיות שיחזרו לאדמה כמו כל עלה. ככל שהייצור יהיה המוני יותר, המחיר יוכל להתחרות בקלות רבה יותר במוצרים החד־פעמיים המזיקים".
מסכת תפוחים
מאחורי היוזמה של חממת הפודטק של קריית־שמונה – והצבתה דווקא באצבע הגליל – עומד היזם והמשקיע אראל מרגלית, היו"ר המייסד של קרן JVP. הוא זוכה בארץ להערכה עצומה ואהדה, וביחד עם ראשי הרשויות בגליל ובתמיכת גורמים רבים הם עושים היסטוריה ציונית. "אם מסתכלים מהחלל על כדור הארץ ומחפשים את המקום שהתרחשו בו שתי המהפכות – החקלאית והטכנולוגית – רואים את ישראל ואת הגליל", הסביר מרגלית מדוע בחר להקים דווקא כאן את מרכז ההשקעות בעולמות הפודטק העתידיים.
"יש כאן אקלים וחקלאות, מכוני מחקר ומרכזים אקדמיים, אבל בגליל יש בעיקר אנשים מדהימים. זה מקום של חיבור בין קבוצות שעשו מהפכה. המרכז החדש פותח דלת לעולם. אנו סוללים ליזמים המקומיים את הדרך להפוך לבינלאומיים. לכל יזם מקומי יש גשר לעולם לחשיפה בפני משקיעים בינלאומיים, מוקדי מחקר ואקדמיה וחברות בינלאומיות".
השף אסף גרניט מלווה את החברות בייעוץ קולינרי ומקצועי. הוא עצמו מתכוון להקים מסעדה בקומה הראשונה של הבניין. זקני העיר לא היו יכולים לדמיין בשורה קולינרית כזו. גרניט ומרגלית סיירו בין תצוגות התכלית של כמה מהחברות השותפות למרכז הפודטק, וביקשו להעביר מסר על העולם החדש שהם מבקשים להוביל. "כשאנחנו אוכלים סוכריות מחגבים וגלידה מחומוס, צריך לזכור שמאחורי כל חומר גלם יש טכנולוגיה", אומר גרניט. "טכנולוגיית העתיד לוקחת את חומרי הגלם הבריאים והטובים ביותר, כמו חומוס וחגבים, ומשתלטת על הטעם שלהם. זה הדבר הבא בעולם".
מרכז הפודטק מבקש למצוא פתרונות חכמים לבעיות הבוערות של העולם באמצעות פיתוח מזון בריא ושילוב המהפכה הטכנולוגית בחקלאות. בקריית־שמונה רואים במתחם הזדמנות לכתיבת פרק היסטורי חדש בעיר שידעה עשרות שנים של טרור וקשיים כלכליים. "אנחנו עובדים קשה מאוד כדי לספר את הסיפור החדש של קריית־שמונה כבירת הפודטק של ישראל", אומר ראש העיר אביחי שטרן. הוא לא חושש ששכניו של המבנה המפואר, ובהם בעלי דוכני שווארמה, יראו בחברות מזון העתיד איום על השיפודים שלהם. "לא פיתוחי העתיד מאיימים על תעשיית המזון אלא ההתחממות הגלובלית וההרס של תעשיית המזון, שזקוקה לעוד ועוד שטח כדי להאכיל עוד ועוד בני אדם. בעוד עשור או שניים, כשנפתח את המקרר שלנו הוא לא ייראה אותו הדבר. המזונות שנאכל יצאו מקריית־שמונה, בירת הפודטק של העולם".
לצד פתיחת מרכז הפודטק מתכננים בגליל להשיק מהלך חינוכי רחב היקף. מסלולי לימוד ייחודיים במתמטיקה, באנגלית, ביזמות, בפודטק ובחדשנות יופעלו בבתי הספר של קריית־שמונה, ביישובי הגליל ובכפרים הדרוזיים, במטרה לעודד את הילדים לקבל השראה, ולהפוך בעצמם ליזמים צעירים. ההשקעה כבר נושאת פרי: במתחם היזמות הצעירה פגשתי בני נוער נלהבים ממג'דל־שמס, שהציגו בפניי פיתוחים מסקרנים שהם פיתחו מתוצרי לוואי מתעשיית התפוחים בגולן, במסגרת מיזם "גליליום" שמפעילה מכללת תל־חי. לין אבו־סאלח הציגה בפניי "מסכת פנים, סרום פנים, ופל בלגי וכדורי תה טבעיים שמתמוססים במים חמים".
ראש המועצה המקומית מג'דל־שמס דולן אבו־סאלח מלווה את הנערים והנערות בהערצה. "החקלאים שלנו מתמודדים עם פחת בשיעור 30 אחוז. תפוחים נפגעים בקטיף ובאריזה ובאחסון, והחבר'ה האלה חיפשו מה לעשות בתפוחים האלה. יש להם פוטנציאל אדיר, ולצד צעירים נוספים הם ישימו גם את הכפרים הדרוזיים בגולן על מפת הטכנולוגיה העולמית".
