בדרכי מדי בוקר לקריית האוניברסיטה בהר הצופים אני עובר סמוך למצפה יפהפה הפונה מזרחה. לרגלי המצפה אפשר להבחין בשטח טבעי המיועד להיות שטח הגן הלאומי "מורדות הר הצופים". אך הליכי ההכרזה של הגן באזור היפה הזה, המחבר בין ירושלים למדבר יהודה, תקועים.
רכס הר הזיתים־הר הצופים הוא השער המזרחי של ירושלים, שעולי הרגל שהגיעו אליה מן המזרח נכנסו דרכו לעיר. המונים היו מגיעים משם לירושלים לקראת פסח, שבועות וסוכות. העלייה לרגל נעשתה בנתיבים קבועים ומסורתיים, שדרשו יצירת תשתית מתאימה לפיתוח ולתחזוקה.
לצורך עולי הרגל הותקנו דרכים מיוחדות בארץ ישראל המערבית, לכיוון ירושלים. מדרום – מהרי חברון, מאזור עין־גדי ומשפלת יהודה; ממזרח – מיריחו ומבקעת הירדן; מצפון – מהגליל; וממערב – משפלת לוד.
לקראת מועדי העלייה חלה חובה על הנהגת העם לדאוג להתקנת הדרכים ולטיפול בהן לטובת עולי הרגלים: "ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוואות המים, ועושין כל צורכי הרבים" (שקלים, א', א'). בשביל תושבי היישובים היהודיים ששכנו לצד הדרכים הללו, אחזקתן נחשבה מצווה.
מעלה אֲדֻמים הוא המעלה המסורתי אל ירושלים ממזרח. בדרך הזו עלו עולי הרגל מבקעת הירדן ומאזור ים המלח דרך יריחו אל ירושלים. אליהם הצטרפו עולי הרגל מהגלעד, מהגולן ומהגליל המזרחי, מסוריה ומבבל. ראשית המעלה החצוב סמוכה כיום ליישוב נופי־פרת, ומשם אפשר ללכת על נתיבו לעבר הר הצופים. לאורך המעלה המסורתי נחצבו כמה קטעי מדרגות, ובהמשך הדרך נסלל כביש רומי אימפריאלי. לצד המעלה נמצאו עד כה שלוש קבוצות של אבני מיל רומיות.
כחצי קילומטר ממזרח להר הצופים, סמוך לכביש מס' 1 בקטע המוביל ממעלה אדומים לירושלים וסמוך למנהרת הר הצופים (מנהרת נעמי שמר), בתחום השטח שמיועד להכרזה כגן לאומי, נמצא תל קטן. בתל הזה נמצאת חורבה מסתורית ומרתקת ששמה "ראס תמים". חלק מהחוקרים מזהים בה את היישוב "בחורים" המוזכר במקרא. בעבר חקרו את האתר פרופ' עמוס קלונר ז"ל ופרופ' בועז זיסו יבדל"א מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר־אילן. במחקר נחשפו שרידי קולומבריום (מתקן לגידול יונים) ושני מאגרי מים תת־קרקעיים ענקיים, עם גרמי מדרגות היורדים אליהם. מאגרי מים דומים נמצאו במצודות המדבר של הורדוס והחשמונאים, משלהי ימי הבית השני.
מתקבל על הדעת שהמאגרים שימשו מקור מים לטובת עולי הרגל העוברים בדרך העולה לירושלים ממזרח, רגע לפני שהתחילו לטפס בעלייה הגדולה במדרון הר הצופים. אפשרות נוספת היא שהמקום שירת את עולי הרגל לצורכי לינה אף בזמן שהותם בעיר במהלך החג.
משם המשיכה הדרך ועברה סמוך למערת ייצור כלי אבן מימי בית השני. התוואי עלה עד פסגת הר הצופים, ומשם צפו ההולכים לראשונה בהר הבית ובמקדש. לאחר מכן הדרך לירושלים הייתה קצרה. ייתכן שהעולים נכנסו לירושלים מצפון, מאזור שער שכם, או, לפי דעתו של הארכיאולוג עומרי עבאדי, שהמשיכו בדרך טקסית וחגיגית יותר, מנחל קדרון דרומה לכיוון ברֵכת השילוח שלמרגלות עיר דוד, ומשם עלו מעלה אל הר הבית משעריו הדרומיים.
בשנים האחרונות ניסו רשות הטבע והגנים, יחד עם עיריית ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים, להכריז על מורדות הר הצופים כגן לאומי. שטח הגן המיועד יהיה 734 דונם, והכרזת הגן תאפשר לשמר ולפתח את האזור הייחודי הזה.
כבר בינואר 2010 דנה הוועדה המקומית בתוכנית הגן הלאומי. בעקבות הדיונים נערכו שינויים והתאמות בתוכנית לבקשת רשות הטבע והגנים והשותפים הנוספים. בראשית 2013 ניסה השר להגנת הסביבה דאז, עמיר פרץ, לעצור את קידום התוכנית, ככל הנראה כדי לבחון את ההשלכות הלאומיות והבינלאומיות.
בדיונים הבאים בוועדות עלו התנגדויות להקמת הגן מצד עמותות שמאל. עיקר טענותיהם היו כי ההכרזה עליו נועדה למנוע את הרחבת השכונות הערביות באזור, עיסאוויה וא־טור. יש לציין שבינתיים פורסמה תוכנית מתאר מקיפה לשכונות האלה, שחייבה את שמירת שטח הגן הלאומי כשטח פתוח ובלתי מבונה, שישמש גן עירוני ("פארק מטרופוליני") לטובת התושבים.
על אף העיכובים, ב־2013 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה את תוכנית הגן הלאומי. בשנת 2014 דנה בתוכנית המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, וציינה בדו"ח שהיא "שקלה ומצאה כי התוכנית חשובה וראויה… מיטיבה עם הציבור בהיותה משמרת ערכי טבע, ארכיאולוגיה ונוף, ומאפשרת לתושבי הסביבה ולציבור כולו הנאה מערכים אלה".
התוכנית להכרזת הגן הלאומי עברה לבסוף את כל שלבי ועדות התכנון. לאחר הדחיות הרבות, כרגע התוכנית ממתינה לדיון נוסף לפני אישור סופי בוועדה המחוזית. ואולם, ברור לכולם שעד שלא יתקבל אישור מהדרגים הפוליטיים הגבוהים לא יקום במקום גן לאומי וההרס וההזנחה יימשכו.
דמיינו את הדרך העתיקה משוחזרת והופכת לדרך תיירותית מוסדרת, שאפשר להעפיל בה מאזור יריחו ועד פסגת הר הצופים. דמיינו את אלפי האנשים שיחוו את החוויה העוצמתית הזו, את התיירים שיגיעו מכל קצות העולם לשחזר את האירוע הטקסי והמרומם. דמיינו שהאתרים הארכיאולוגיים המרשימים האלה יוסדרו לקבלת קהל. כל הדמיונות האלה עלולים להתנפץ.
אני קורא מכאן לראש הממשלה ולמשרדי הממשלה הרלוונטיים לתת אור ירוק לאישור התוכנית – כדי להגן על פיסת האדמה היחידה שנותרה בין ירושלים למדבר, למען שמירת ערכי הטבע, ולמען העם, הארץ והמורשת.
יוסף שפייזר הוא חבר מועצת העיר ירושלים מטעם סיעת התעוררות, מורה דרך ודוקטורנט במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר־אילן
