תשרי
החתימה על הסכמי אברהם / הודיה כריש־חזוני
טקס החתימה החגיגי על ההסכמים, שנערך מול קהל רב במדשאות הבית הלבן, אמנם התקיים ימים ספורים לפני ראש השנה שעברה, אבל בשנה הנוכחית התקדמו היחסים בין ישראל, איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו בקצב מרשים.
עשרות אלפי תיירים ישראלים פקדו את האמירויות בשנה החולפת, נציגויות רשמיות נחנכו כאן ושם, עסקאות כלכליות בסכומים גבוהים הושקו ומיזמים רפואיים גובשו. מול הסכמי השלום בני עשרות השנים עם מצרים וירדן שנותרו קרירים, נדמה כי מול האמירויות מתחיל להיווצר משהו אחר.
הפרדיגמה הנושנה, שלפיה דבר לא יתקדם במזרח התיכון בלי הסדר בין ישראל לפלסטינים, התנפצה לפני מעט יותר משנה בקול רעש גדול, ורסיסים ממנה המשיכו לנשור בשנה החולפת ולהוכיח את ארכאיותה.
ולצד זאת יש לומר: מי שזרעו את ההסכמים בחשאי, כבר לא אחזו השנה בתפקיד פוליטי שאפשר להם לקצור את הפירות בפומבי. בקרב אנשי ממשל ביידן נמנעים מלקרוא להסכמים בשם שנתנו להם המתווכים החרוצים מהממשל הקודם, "הסכמי אברהם". בחנוכת שגרירות ישראל באבו־דאבי, ייצג את ממשלת ישראל שר החוץ יאיר לפיד, שהיה הגורם הישראלי רם הדרג ביותר שהגיע למדינה, לאחר שביקוריו המתוכננים של נתניהו שם בוטלו כמה פעמים מסיבות שונות.
העוסקים במלאכה סברו לפני שנה כי עד עתה ייחתמו הסכמים עם מדינות נוספות. בינתיים זה לא קרה. ובצד הנסיקה במימוש הפוטנציאל העסקי, נראה כי שילוב הידיים המדיני לא הגיע עדיין אל היעד הראוי. מול ממשל איראני שמתפאר בפעולות ההיזק שלו, מול ההשתלטות המחודשת של הטליבאן על אפגניסטן, הסכמי אברהם היו אמורים להיות עוגן משמעותי יותר של איחוד כוחות, שיכול עדיין להתרחש.
מרחשוון
בחירות בארה"ב: טראמפ מפסיד לביידן / אריאל שנבל
ג'ו ביידן לא ניצח את דונלד טראמפ. כלומר, הוא בוודאי חצה את קו 270 האלקטורים הדרושים לזכות בנשיאות ולמרות כל הקונספירציות עשה זאת כדת וכדין; אבל על תואר האחראי להפסדו של טראמפ ולהכנסתו למועדון המפוקפק בן עשרת האנשים שכיהנו רק תקופת כהונה אחת בבית הלבן, מתחרים שניים אחרים מהסנטור הוותיק מדלאוור היושב בבית הלבן: טראמפ עצמו ונגיף הקורונה.
כהונתו של טראמפ הייתה כה סוערת והפכפכה, וקשה לשים את היד על אירוע מסוים שבגינו חלק מהציבור האמריקני שהצביע לו ב־2016 החליט להפנות לו עורף ארבע שנים לאחר מכן. עם זאת, אין ספק שהמגפה – שהוגדרה מגפה של פעם במאה שנים – נתנה את רישומה בקדנציה שלו, וזו הסתיימה באופן טראגי מבחינתו רגע לפני ההכרזה על השקת החיסון המיוחל. מצד שני, צריך גם לזכור שטראמפ אמנם הפסיד, אבל עדיין קיבל יותר קולות מב־2016 – כ־12 מיליון יותר.
התמונה אם כן מורכבת, אבל ברור שאישיותו של טראמפ – ודאי יותר ממעשיו כנשיא בפועל, שבסך הכול לא טלטלו את העולם ואת אמריקה כפי שצפו רואי השחורות – הייתה דומיננטית בהחלטת הבוחר האמריקני בבחירות לנשיאות ב־2020. לשאלה מה היה קורה אילו טראמפ היה משנה את התנהלותו לאחר כניסתו לבית הלבן יש תשובות רבות וסותרות, אבל השורה התחתונה היא שטראמפ הוא כיום היסטוריה, ובמקומו יושב בחדר הסגלגל אולי האדם השונה ביותר ממנו. הציבור האמריקני קיבל את נשיאות ביידן בזרועות פתוחות ובסקרי דעת קהל אוהדים עד מאוד, אבל בשבועות האחרונים האופוריה מתפוגגת – בעיקר בשל המתחולל באפגניסטן אבל זו לא הסיבה היחידה – והוא חווה לראשונה ממוצע שלילי בסקרים. האם זה אומר תחייה מחודשת של נשיאות טראמפ ב־2024? ההיסטוריה האמריקנית מלמדת שלאו דווקא, אבל טראמפ כבר הוכיח שהוא יודע לשבור מסורות אמריקניות.
כסלו
הגעת החיסונים הראשונים / יאיר קראוס
השנה נדרשנו לתת כתף. ושוב. ושוב. בזמן שאחוזים רבים מאוכלוסיית האנושות עוד לא זכו לדקירת מזרק החיסון, אנחנו הישראלים כבר מלומדי מלחמה ויודעים לספר על תופעות הלוואי שמהן סבלנו ביממה שאחרי הביקור במתחם החיסונים. וכמו בכל סיפור, שמענו מחברינו וקראנו ברשתות החברתיות רק את החוויות הרעות של אלה שהחיסון גרם להם כאבים בזרוע, חום גבוה וסתם תחושות רעות. אלה שהכול אצלם עבר חלק לא שיתפו במידע הזה – המשמעותי לא פחות – ונדמה כי שכחנו להביט לאחור ולסכם את השנה שנפתחה בדקירה, הסתיימה בדקירה ובאמצע הייתה שנת מופת של מדע וקדמה ונס שלא יתואר. זאת בלי להתעלם מהמחיר ששילמנו כחברה בגלי התחלואה והתמותה הקשים מיום כיפורים שעבר עד (כמעט) יום כיפורים הבא עלינו לטובה.
זו שנה של סולידריות ושל נחשונים שהתחסנו למען חייהם, למען חיי קרוביהם ולמען הקהילה כולה. שנה שבה מתנגדי החיסונים וצועקי טענות הכזב זכו לבמה נרחבת והיו במרכז הדיון הציבורי התקשורתי, אף ששיעורם באוכלוסייה לא גבוה. רגע לפני שהסתיימה השנה גילו אזרחי ישראל אמון בכלי היחיד למעשה שמסוגל להחזיר אותנו לחיים לצד המגפה, ולא לחיים מול איום המגפה. ההיענות המרשימה של יותר משני מיליון ישראלים שנענו מיד לקריאה והפשילו שרוולים לתרכיב הניסי של פייזר, היא הבעת אמון ביכולת שלנו להפנים שהמאבק בנגיף לא תם. שנכונה לנו כנראה עוד שנת מאבק ושאולי נידרש שוב לחדש את הנוגדנים כדי להבטיח את בריאותנו.
שנת תשפ"א מראשיתה ועד סופה הייתה בסימן הקורונה. כל עוד לא נבשר לכם בשורות חדשות, גם תשפ"ב תהיה בסימן הנגיף המאיים והמוטציות השונות שעלולות לצוץ לפתע. אבל אם מחפשים תקווה בכאוס, החיסונים הם מועמדים ראויים בהחלט לקטגוריה הזאת.
טבת
יונתן פולארד עולה לארץ / הודיה כריש־חזוני
מעגל עגום וכואב במיוחד נסגר בטבת השנה, לאחר 35 שנות סבל. יונתן ואסתר פולארד נחתו בנמל התעופה בן־גוריון במטוסה של מרים אדלסון (גילוי נאות: בעלת עיתון זה), והתכופפו לנשק את אדמת המולדת. סביר כי לולא הגבלות הקורונה הייתה ממתינה שם עצרת תמיכה גדולה באיש שהעביר את מיטב שנותיו מאחורי סורג ובריח בארה"ב, לאחר שסייע למדינת ישראל. במקום זאת, היה זה רק ראש הממשלה נתניהו, שהמתין להם נרגש ליד המטוס ואף העניק לשניים תעודות זהות ישראליות.
זה היה רגע של תיקון להחלטה לסגור בפני פולארד את שערי שגרירות ישראל בוושינגטון ב־1985, שאליה נמלט אז כשה־FBI בעקבותיו. באותו לילה קר הוא התבקש לצאת מתחומי השגרירות, ונעצר מיד. "אנחנו מקווים להפוך לאזרחים פרודוקטיביים בהקדם האפשרי ולהמשיך בחיינו כאן", אמר פולארד ליד המטוס שהביאו ארצה. לורנס קורב, סגן שר ההגנה של ארה"ב בתקופת מעצרו של פולארד, אמר באותו שבוע כי מדינתו הענישה את האיש יותר משהיה צריך להעניש.
מאז עברו בני הזוג פולארד להתגורר בירושלים. דיוקן פניו המוכר כל כך של האיש שזקנו הלבין בינתיים, עבר משלטי המחאה אל תמונות אקראיות שצילמו עוברים ושבים נרגשים כשנתקלו בהם בטיולי ערב ברחובות הבירה. הם מתגוררים בדירה שהמדינה שכרה בעבורם לשנה, ופולארד לומד בישיבה ושותף למיזמים של אנרגיה ירוקה. בריאיון שנתן ל"ישראל היום", אמר: "אני לא צריך התנצלויות. הייתי רוצה לקבל הבטחה חקוקה בסלע, שלעולם לא יעשו את זה לשום אדם אחר. שלעולם לא יינטש סוכן בשטח, שלא יבגדו בו, לא ימסרו ראיות נגדו, לא יפיצו שקרים על אשתו, לא יערערו על האמינות שלו – אלא יגנו עליו, ישמרו עליו ויחזירו אותו הביתה מהר ככל האפשר. זה הדבר היחיד שאני רוצה".
שבט
לבנון קורסת / אסף גבור
ברכב שכור במחוז צור נמצאה גופתו של העיתונאי הלבנוני לוקמן סלים. העיתונאי והוגה הדעות לא חשש להביע את דעתו נגד חיזבאללה ובעד לבנון חופשית. הוא ליבה את ההתנגדות האזרחית שצעקה די לשחיתות השלטונית ולגנבת הקופה הציבורית, וקראה לסיום השלטון רב־השנים של משפחות עשירות בלבנון. חיסולו של סלים בשלהי שבט נתפס בלבנון כהמשך מדיניות סתימת הפיות.
המטבע הלבנוני רשם בשנה האחרונה צלילה של ממש והגיע לרמה של 18 אלף לירות לבנוניות אל דולר בודד בשוק השחור – המקום היחיד שאפשר לרכוש בו דולרים. כמעט 60 אחוזים מתושבי המדינה מוגדרים עניים, יותר ממחצית מהאזרחים מובטלים.
המשבר הכלכלי והחברתי שנבע מהמשבר הפוליטי שלא בא על פתרונו עד היום, סיפר את סיפור קריסתה של לבנון. המאבקים הפוליטיים הפנימיים לא מאפשרים הקמת ממשלה, וכשאין ממשלה אין לסיוע של מיליארדי דולרים ממדינות העולם היכן לנחות.
מוצרי בסיס כמו לחם, חלב, תרופות וחיתולים, קשים להשגה בשביל לבנונים רבים. היעדר המזומנים מנע מממשלת לבנון לרכוש דלק לחשמל ולכלי הרכב, ובחודשים האחרונים הפך החמור לכלי התחבורה המועדף על רבים.
חיזבאללה, שנחשד בחיסולו של לוקמן סלים, מנצל את המשבר כדי להרחיב את ההשפעה האיראנית על ארץ הארזים. הארגון השיעי מנהל כלכלה מקבילה לזו הלבנונית, המונעת בין היתר על ידי עסקאות סמים, הלבנת כספים ותקציבים מהפטרון האיראני. פתרון למשבר הלבנוני לא נראה באופק.
חקירה בבית הדין הפלילי בהאג / הודיה כריש־חזוני
חד הצעדים האחרונים של פאטו בנסודה, שסיימה השנה את תפקיד התובעת הראשית בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, היה פתיחת חקירה נגד ישראל. הפשעים לכאורה שבהם מואשמת ישראל על פי תביעה פלסטינית, נוגעים להתיישבות ולבנייה ביהודה ושומרון, כולל מזרח ירושלים, להתנהלות בעת מבצע צוק איתן וכן לעמידה הישראלית מול ההתפרעויות הפלסטיניות סמוך לגדר עם עזה ב־2018.
ההחלטה לפתוח בחקירה התקבלה על בסיס משפטי רעוע, שכן פלסטין אינה מדינה וישראל אינה חברה בבית הדין. כחודש לאחר ההחלטה על פתיחה בחקירה השיבה ישראל לבית הדין במכתב רשמי, כי אין לו סמכות לדון בתביעה הפלסטינית כלפיה. עוד נכתב כי יש לישראל מערכת משפט מקצועית שחוקרת בעצמה טענות להפרת חוק, אם עולות כאלו.
עד כה לא נקט התובע הראשי החדש בבית הדין קארים חאן צעדים מעשיים לפתיחה בחקירה. אולם גורמים פלסטיניים ממשיכים ללחוץ. לכאורה, פתיחה בחקירה עלולה להוביל לצו מעצר בינלאומי של קציני צה"ל ובכירים בהתיישבות.
מעבר ליסודות המשפטיים המוטלים בספק של החקירה נגד ישראל, העובדה שמוסד בינלאומי – שהוקם כדי להיות כתובת של מוצא אחרון לנפגעי פשעי מלחמה איומים, נענה לתביעה פלסטינית פוליטית לחלוטין כלפי ישראל – מראה כי קשה יהיה לצפות ממנו לצדק, או להחלטה משפטית שאינה נגועה בפוליטיקה.
אדר
התחממות הזירה הימית מול איראן / עמיר רפפורט
זו הייתה השנה שבה הזירה הימית עלתה לכותרות. בלילה שלפני פורים, סמוך לחצות, הרעידו שני פיצוצים את דופן הספינה Helios Ray שבבעלות איש העסקים הישראלי רמי אונגר. הבהלה בחופי עומאן שבמפרץ הפרסי הייתה רבה, אבל הספינה לא טבעה. לפני כחודש הותקפה באמצעות מל"טים מתאבדים המכלית מרסר סטריט שבבעלות אייל עופר.
בין המתקפות האלה היו עוד אינספור אירועים ימיים, מסתוריים יותר או פחות, וגם ישראל לא טמנה את ידה בצלחת: לפי הפרסומים בתקשורת העולמית, ישראל תקפה ספינות איראניות שהבריחו נשק ודלק ללבנון ולסוריה. גם היא השתמשה במל"טים נגד כלי שיט; התקיפות מצידה החלו כבר לפני כשנתיים ויצאו לאור רק השנה.
כך או כך, המתיחות הימית היא חלק מהמלחמה הישראלית־איראנית הרחבה למדי, שכוללת גם מתקפות סייבר בלתי פוסקות והפצצות בסוריה.ומדובר גם בטרנד עולמי: המצב מתוח כמעט בכל הימים והאוקיינוסים, והזירה הימית הופכת לזירה ביטחונית מרכזית. מדובר בשוק לוהט במיוחד, שיש בו גידול עצום במכירת צוללות, אוניות ונשק לתקיפה ולהגנה. ייתכן שזה קשור למתיחות הגדולה באסיה סביב המחלוקות בים הסיני, או לסטטיסטיקה המצביעה על גידול ניכר במספר הצוללות המשייטות בעולם. ארבעה גורמים עוינים – סין, רוסיה, קוריאה הצפונית ואיראן – אחראיות ל־47 אחוזים מציי הצוללות בעולם.
האם השיא של הלחימה בים כבר מאחורינו? ממש לא. מה שראינו עד כה הוא יותר בגדר "טעימה". גם בשנה הבאה הים ימשיך להיות חם.
