בממשלה, בתאגידים וברשויות המקומיות יכולים לנוח: הפעם המדור יצא לשטח רק כדי לטעום את הגעפילטע פיש הידוע בכל תפוצות אשכנז (ולמרבה הפליאה מוגש גם על שולחנה של סבתה של בת זוגי), ומככב במיוחד בסעודות ראש השנה. מקורה של המנה באירופה, ופירוש שמה ביידיש הוא דג ממולא (בגלל הגשתו במקור בתוך עור הדג שממנו נעשה). אודה ואתוודה, על אף שורשיי בגליציה ובחסידות רוז'ין (הוסיאטין), אני לא חסיד גדול של הגעפילטע. בדרך כלל אני מעדיף את החלופה המזרחית. אז העדפתי לא להכין אותו לפי מתכונים באינטרנט, אלא לבחון את הגעפילטע, לקראת ראש השנה, בשתי מסעדות ובסופר המקומי.
תחנה ראשונה: "שמוליק כהן" בתל־אביב
גזר הדין שלי: 8
מאז היווסדה בשנת 1936 על ידי רבקה כהן, אמו של שמוליק, אכלה במסעדה כל העלית האשכנזית של המדינה, ובין השאר גם נשיא המדינה עזר ויצמן וראש הממשלה יצחק רבין, שתמונותיהם תלויות על הקירות. אבל היום קהל היעד מגוון למדי, ונע מחרדים מודרניים ועד היפסטרים תל־אביביים שהתגעגעו ככל הנראה למטבח של אמא.
מנת געפילטע פיש עלתה לי 26 שקלים. לפי תומר רוזין, שהגיש לי את האוכל באדיבות, הדג הוא קרפיון שגדל בישראל, והוא נטחן פעמיים לפני שהוגש לי עם חלה, חזרת, חמוצים ו"דפדפים" (צ'יפס טחון עד דק).
הדג טעים, אך חסרה בו קצת נשמה, ולא רק בעיני חובב חריימה. הוא עשוי מדי, תל־אביבי מדי. אני מחפש משהו אחר.
תחנה שנייה: "שטיסל" בבני־ברק
גזר הדין שלי: 9.5
שמרית היא ידידה טובה שמבינה באוכל בכלל ובאוכל יהודי אשכנזי בפרט. יצאנו ממודיעין אל עיר התורה ביום חמישי בערב, בתקווה למצוא חניה וגעפילטע הגון לפני שנסעד גם בקיגל וצ'ולענט כיד המלך.
החניה נמצאה ליד מאפיית ויז'ניץ, ולכן מיד כשיצאנו לאוויר העיר נהנינו מריחות האפייה הנעימים. יום חמישי בערב בבני־ברק דומה מאוד למקבילות שלו בתל־אביב ובירושלים, והרחובות עמוסים בליינים, אך הבילוי שם – כולו ניחוח של אוכל יהודי. אחרי התייעצות קלה נשלחנו אל "שטיסל" – כן , המסעדה נקראת בשמה של סדרת המופת – ושם מצאנו תור ארוך אך ממושמע לתקנות הקורונה: כולם עטו מסכות ושמרו על מרחק זה מזה.
הפעם הרכב הסועדים לא היה מגוון כלל: בעיקר בחורי ישיבה חרדים, מעט סרוגים, נשים כמעט שאין. הגעפילטע עלה 20 שקלים, והמנה נראתה מהוקצעת פחות מחברתה בתל־אביב. יוסי המלצר, חסיד ברסלב, הסביר שהפעם אכלנו דג בסגנון קלופס שטחנו איתו גזר והוסיפו לו לחם ומעט טחינה. יהודה, חסיד ויז'ניץ, הצטרף אלינו ושר איתי את הניגון "עוזר דלים". הוא סיפר לנו ש"שטיסל" היא מסעדה ישנה נושנה, עם מסורת ארוכה. יחד עם ההסבר והניגון הדג היה טעים יותר והייתה בו הנשמה שחיפשתי.
לעומתי, שמרית טענה בתוקף שהדג רגיל למדי ואפשר להכין אותו בכל בית בלי בעיה. לא הולכים למסעדה בשביל משהו שגם אני יכולה לעשות, היא טענה. הציון שלה: 8. לך תבין.
תחנה שלישית: הסופר במודיעין
גזר הדין שלי: 7
ברשתות השיווק מציעים לנו את אותו הגעפילטע בצנצנת. עד כמה זה מספק יחסית למנה שמגישים במסעדה? הלכתי לסופר ובחרתי צנצנת אחת, הנחתי על השולחן בבית, פתחתי, דגתי וטעמתי. ההגשה לא מהוקצעת כמו בתל־אביב, הריח בלי נשמה כמו בבני־ברק, אבל יודעים מה? זה עושה את העבודה. את הגזר תצטרכו להביא בעצמכם, ומצד שני המחיר הוא רק עשרה שקלים.
אבל כאמור, אולי תעדיפו לעשות מה שבת זוגי עושה כשאומרים לה "דג". כל הדגים הלבנים – דניס, לברק ואמנון – מתאימים. רק תזרקו מעט פלפל חריף, הרבה עגבניות ופטרוזיליה קצוצה – ולתנור. הרבה טעם, מלא נשמה, והציון שלי: 10.
