המדינה מחפשת שותף עסקי להקמת מכון מזון לאומי, הראשון מסוגו בישראל. כמו גופים דומים בעולם, המכון החדשני יסייע למפעלי מזון מקומיים להתאים את מוצריהם למגמות העולמיות של מזון בריא יותר.
בשבוע שעבר פורסמו מסמכי המכרז של משרד הכלכלה והתעשייה: המדינה תשקיע 21.5 מיליון שקלים בהקמת מכון המזון במתחם המכללה האקדמית תל־חי שבגליל העליון, והמשקיע העסקי יוסיף 5.5 מיליוני שקלים לכל הפחות במשך חמש שנים. במכון יוכלו מפעלי מזון לייצר בכמויות קטנות ולערוך ניסויים בשיפור מוצריהם. למשל, הם יוכלו לבחון שינויים ברכיבים – האם להפחית סוכר, או להשתמש בתחליפים טבעיים ובריאים?
תעשיית המזון בישראל מתאפיינת בתהליכי ייצור מסורתיים וברמת חדשנות נמוכה יחסית, טוענים במשרד הכלכלה. המאפיינים הללו מקשים עליה להתאים את עצמה לאופנות הבריאות החדשות ולהתמודד עם תחרות מחו"ל ועם הרגולציה המקומית – למשל עם חובת הסימון של מאכלים עתירי סוכר, או מיסוי משקאות מתוקים. כדי להתמודד עם האתגרים האלו נדרשת התעשייה לפתרונות מחקר ופיתוח שלא קיימים בישראל. חברות רבות נאלצות לפנות למכוני מזון בחו"ל, בהליך מסורבל ויקר, ולהסתכן בזליגת ידע.
במחלקת מדעי המזון במכללה האקדמית תל־חי פועלים עשרות מומחי מזון השותפים למיזמי הפודטק המקומיים, הקשורים בהכרזה הממשלתית על פיתוח הגליל כבירת הפודטק הבינלאומית. בבניין שהעמידה המכללה לצורך הקמת המכון יוצבו מכונות ניסוי, שיאפשרו לייצר במנות קטנות כמעט כל מוצר שהתעשיות הגדולות מייצרות במכונות ענק.
"נניח שחברת מזון רוצה שהבמבה שלה תהיה בריאה יותר, ושתהליך הייצור שלה ידרוש פחות אנרגיה וייצור פחות שפכים", מדגים ד"ר אופיר בנימין מהחוג למדעי המזון במכללה. "כדי לייצר במבה נדרשת מכונה שמנפחת את העיסה, אופה ומטגנת, ומביאה את המוצר הסופי. הציוד אצלנו מדמה את מתקני הענק בתעשייה, ומאפשר לייצר בקלות כמה גרסאות, לבחון עלויות ולבדוק את התכונות שלו ואת חיי המדף. כך אפשר לקבל החלטות בקלות רבה יותר".
תעשיית המזון בישראל נהנית מפדיון שנתי של כ־50 מיליארד שקלים ומעסיקה כ־60 אלף עובדים באלף מפעלים, רובם בינוניים או קטנים. המפעלים הללו פרוסים בכל הארץ, אך חלק הארי שלהם מרוכז בצפון. בשבוע שעבר נחנך בקריית־שמונה מרכז ההשקעות והפיתוח "מרגלית סטרטאפ סיטי גליל" שישמש את תעשיית המזון המתפתחת. "המכללה האקדמית תל־חי ומכון מיגל המשתף איתה פעולה יכולים לעשות זאת טוב יותר מכל אחד אחר בישראל, ולכן זה המקום הטבעי להקמת המכון", אומר עוז כ"ץ, מנַהל מִנהל התעשיות במשרד הכלכלה.
תעשיינים בענף המזון ביקרו השבוע את ההחלטה להקים מכון לאומי כזה בקריית־שמונה ולא במרכז הארץ. כ"ץ, שביקר לאחרונה במכון המזון הלאומי של הולנד השוכן בעיירה ואכנגן, משוכנע שמיקום של המכון בפריפריה הוא המהלך הנכון.
"המכון הלאומי של הולנד מרוחק מכל יישוב כמעט", הוא טוען, "ובכל זאת התפתחו סביבו סניפים רבים של חברות מזון כי זה היה נכון להן. גם מפעלים מישראל נעזרים במכון הזה. כך קורה גם במכונים אחרים באירופה וארה"ב. השוק אומר את שלו, ועובדה שכבר נוצרת פעילות כלכלית מתקדמת ומובילה בגליל סביב פיתוח מזון העתיד".
ד"ר בנימין מציין שבמכון המחקר של החוג למדעי המזון במכללת תל־חי נערכים כבר היום שיתופי פעולה עם חברות "רחוקות", ובהן אפילו מחלבת יטבתה בערבה. לדבריו, כמה גורמים עסקיים נענו כבר למכרז של משרד הכלכלה.
"קריית־שמונה עדיין קרובה יותר מארה"ב או מאירופה לכל מפעל ישראלי", הוא אומר. "בסופו של דבר, אנשי הפיתוח והתעשיינים לא יידרשו לחיות כאן, אלא יגיעו ליום אחד של פיתוח ותיאום ציפיות, ואחרי כמה שבועות יחזרו לראות את התוצאות".
