בארון מזוגג בסלון הבית, שומר בגאווה אייל ברוק, אוסף מיוחד. הוא שולף קופסה קטנה ומוציא ממנה על דף נייר לבן פורש פיסות ההיסטוריה של הציונות היהודית שייחלה להקמת מדינת ישראל. מלמעלה מניח ברוק סיכה של ההסתדרות הציונית ולצדה סיכה עם דיוקנו של תיאודור הרצל, שיזם את הקמת התנועה הציונית. זו לצד זו מונחות סיכות של הקונגרס הציוני העולמי ה-11 עד ה-14 ולצדן סיכה עם דיוקנו של תיאודור הרצל היוזם של הוועידות.
כינוסי הקונגרסים הציוניים והגשמת הרעיון הציוני של הרצל, התאפשרו בזכות הבנקאי היהודי-הולנדי יעקובוס קאן. הוא העמיד את ממונו וקשריו הפוליטיים לרשותו של הרצל. סבה רבה של ברוק, יוסף צבי דוידסף המכונה 'יו דוידס', נכח בוועידות ה הקונגרס וליקט את הסיכות. "הוא חי בהולנד והיה ציוני נלהב כמו אביו נחמן. הוא למד עברית בעצמו ובהמשך בעזרת ארגון בני קדם שהתכנס מידי שבת אחר הצהריים ללימוד במרתף של בורסת היהלומים שבאמסטרדם. בגיל 17 אגר כסף ונסע לווינה כדי להיות נוכח באירוע הזה שהיה מבחינתו הגשמת חלום", מספר ברוק. "מאז בהמשך לפעילותו הציונית הענפה בהולנד הקפיד לנסוע ולהשתתף בוועידות הקונגרס הציוני".
בוועידת הקונגרס האחד עשרה שהתקיים בווינה בשנת 1913, הוחלט בין היתר על הרחבת לימוד העברית במוסדות החינוך בעולם היהודי ועל הקמת האוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן הייתה הפסקה בכינוס הוועידה בשל מלחמת העולם הראשונה. בקונגרס ה-12 שהתקיים ב-1921 בצ'כיה אושרה הצהרת בלפור והוחלט על שיתוף פעולה עם השלטון הבריטי בארץ ישראל. כמו כן, הוקמה קרן היסוד. בכינוס ה-13 שהתקיים שנתיים מאוחר יותר גם הוא בצ'כיה ד"ר ויצמן העלה בו הצעה להרחיב את "הסוכנות היהודית", אך זו נדחתה מחשש לטשטוש האופי הדמוקרטי-העממי של התנועה הציונית על-ידי צירוף נדבנים ואילי-הון. בקונגרס ה-14 בשנת 1925, שגם בו השתתף יוסף דוידס התנהל ויכוח על ההתיישבות הלאומית העובדת.
יוסף דוידס כאמור חי בהולנד. ובשנת 1920 השתתף גם בכנס סן רמו שבאיטליה. בדומה לקונגרס הציוני ה-12 גם חברי הכנס אשררו את הצהרת בלפור, שנתנה לבריטניה מנדט לשלוט בפלסטין בתנאי שתקים מדינה יהודית בה. כאות הוכרה הארגון הציוני ההולנדי ביקש מאחד מהמעצבים המובילים בהולנד כריסטיאן יוהאנס וואן-דר-הוף לייצר מדלית הנצחה. מצדה האחד של המדליה, שנמצאת גם היא באוסף של ברוק, נראה כנעני אלגורי מברך את שותפו הציוני המודרני והתאריכים בעברית של הכנס. מאחור מגן דוד שבמרכזו המילה ציון, ומסביב למגן הדוד מגנים של 12 שבטי ישראל עם הכיתוב "אם אשכחך ירושלים".
בתחילת שנות ה-20 אירע פוגרום בהולנד, שבגינו נוצרו תיליונים שנמכרו כסיוע לנפגעי הפוגרום. בתליון ישנו הכיתוב בעברית "קומה עזרתה לנו", מתהילים, ובהולנדית במסגרת: voor slachtoffers de pogrom – למען קורבנות הפוגרום. מאחור נראית אישה פצועה שרועה על הקרקע, אוחזת בתינוק, ולצדם גבר הזועק לשמיים כשמעליו הכיתוב העברי "שמע ישראל"
סיכה נוספת שנמצאת באוסף נושאת את הכיתוב ב.ח.ד ומעליה לוחות הברית ופטיש. "זוהי סיכה של ברית חלוצים דתיים", מסביר ברוק. "סבה רבה שלי, יחד עם אחיו הרב אהרון יששכר דוידס היו ממנהיגי תנועת המזרחי. אחיו היה חבר בחבר האמנים של קרן היסוד ובהנהלת הציונית היהודית הכללית בהולנד מטעם המזרחי. הם היו שותפים להקמת תנועת הנוער החלוצית בשנת 1928".
אוסף הסיכות המרשים שמחזיק אייל ברוק בביתו, עבר מדור לדור. האוצר הצליח להישמר על ידי המשפחה גם בימי השואה. יוסף דוידס, היה יחד עם אשתו, שני ילדיו עזרא ונחמיה ואחיו יששכר במחנה הנאצי בברגן בלזן. הם המשיכו להנהיג את היהודים ההולנדים גם במחנה. "אני זוכר שסבא שלי, נחמיה סיפר לי שהוא חגג בר מצווה במחנה. אמא שלו הביאה לו מתנה לבר המצווה פרוסת לחם", מספר ברוק. "הרב יששכר נפטר במחנה. סבה רבה שלי יוסף עלה לארץ והמשיך את מפעליו הציונים גם פה".
משפחת דוידס, עלתה כאמור לארץ והקימה משפחה. נכדו של יוסף, יואב יצחק נפל במסגרת שירות המילואים במלחמת שלום הגליל כשהוא בן 26. הוא הותיר אחריו אישה בן ובת. "אוצר הסיכות והמדליות עברו כל כך הרבה. הן שרדו בדרך נס את השואה. עלו עם משפחתי לארץ ועכשיו הן בידיי. מבחינתם האוצר הזה הביע את הרצון והתשוקה לארץ ישראל. הם הצליחו לממש את חלומם ואנחנו ממשיכים אותם".
