היה דגל ישראל גם בפגישות נתניהו וא-סיסי או לא היה? עד כמה ההבדל משמעותי בין פגישה באו"ם לפגישה במתחם הנשיאותי במצרים? התמקדות בתקשורת הישראלית אמש בקבלת הפנים המצרית לראש הממשלה בנט, ובהשוואתה לפגישות קודמות של א-סיסי עם ראש הממשלה לשעבר נתניהו, מפספסת את העיקר.
פרופסור יורם מיטל, מומחה לענייני המזרח התיכון ולמצרים באוניברסיטת בן גוריון סובר שיש לעשות הבחנה בין המחוות המצריות כלפי ישראל בפגישה שנערכה אתמול בשארם א-שייח' לבין הנושאים החשובים יותר שעלו מהפגישה: האינטרסים של כל אחד מהצדדים.
"שני הצדדים מבינים שאין באופק הקרוב תהליך מדיני" מסביר פרופ' מיטל ומתייחס לתוכן הפגישה שנערכה שלוש שעות, שעסקה על פי גורם מדיני, בחללי צה"ל המוחזקים בידי חמאס וכן בהתמודדות עם גורמי הטרור העולמי באזור, בגרעין האיראני ועוד. "לכן, לא שמענו את הצד הישראלי מגיב בכלל להצהרת א- סיסי כי שני המנהיגים דנו בפגישה גם באפשרות של התנעת תהליך שלום".
תוכן הפגישה המרכזי אומר פרופ' מיטל, עמד על דברים אחרים: "יש שני עניינים מאד דומיננטיים שעלו בפגישה והם החשובים באמת. האחד, שגם למצרים וגם לישראל יש אינטרס בהגעה להסדר ברצועת עזה. מצרים היא בעלת המנוף היחיד על עזה בהיותה שולטת על סיני- המעבר היחיד בו משתמש חמאס להעברת סחורות ואנשים, שלישראל יש איתה קשר. זה לא מקרה שפעם אחר פעם המצרים מתווכים בין הצדדים אם זה בעניין מדיני או בעניין השבויים והנעדרים. השימוש בערוץ הזה מאד חשוב לישראל, כי אין לה ערוץ אחר. רצועת עזה היא לא פחות עניין למצרים מאשר לישראל", הוא קובע.
"זה חשוב למצרים מכיוון שזה קובע את המעמד הבינלאומי של מצרים. השליטה על רצועת עזה זה קלף מאד חזק שמצרים מחזיקה בו: ישראל זקוקה להם, כלומר בעצם האמריקאים זקוקים להם. זו עמדה שבמצרים מטפחים אותה עשרות שנים. היא מחזקת את מעמדם האזורי והבינלאומי".
אינטרס נוסף עליו מצביע פרופ' מיטל מצד המצרים הוא מאבקה נגד הקמת הסכר באתיופיה. "זה מאבק שמבחינתם הוא הרבה יותר חמור מעזה. המצרים חוששים שהקמת הסכר תפגע באופן משמעותי בכמות המים שזורמת בנילוס למצרים. בתקשורת המצרית הבליטו מאד שא- סיסי אמר בפגישה באופן פומבי שמבחינת מצרים כל פגיעה בכמות המים שזורמת בנילוס היא שאלה של חיים ומוות".
לשאלה מדוע היה לא- סיסי חשוב להשמיע זאת לראש הממשלה בנט, עונה מיטל כי הסיבה לכך היא "מכיוון שישראל נתפסת במצרים כבעלת השפעה גדולה על עמדת ארה"ב. בנוסף, במצרים רואים את המעורבות ההולכת וגדולה של ישראל בתוך אפריקה ורוצים לוודא שהצד הישראלי יהיה קרוב להם".
ובכל זאת, למרות שהמחוות המצריות היו חשובות פחות מתוכן הפגישה, אומר פרופ' מיטל כי מצרים מסתכלת בעין בוחנת על ההתפתחויות המדיניות של ישראל עם מדינות נוספות באזור כמו איחוד האמירויות ובחריין, "מצרים רוצה להיות חלק מזה. זה משליך על מעמדה האזורי. זו תפיסתם את עצמם ואת מעמדם כמדינה מרכזית בעולם הערבי".
האם בכל זאת יש לבחון את ההבדלים בין פגישות נתניהו וא-סיסי לפגישתו עם בנט?
"צריך להסתכל על זה בראייה יותר היסטורית. אמנם הממשלה מנסה לשדר שיש פה משהו לגמרי שונה ממה שהיה עד כה: בפגישה עם בנט היו הרבה יותר מחוות מאשר תוכן: הדגל שפתאום מופיע, קבלת הפנים המאד חמה, כל העניין היה מאד פומבי מצד המצרים. זו לא פגישת חצי מסדרון באו"ם. בתחום הזה נכון אמרו דוברים ישראלים שיצירת ערוץ כזה והמשך הדיבור איתו זה דבר חשוב. אבל מבחינת עניינית, היחסים בין שתי המדינות נמצאים מאז הגעתו של סיסי לשלטון בתהליך של שיפור מתמיד. זאת אומרת גם בתקופת נתניהו היחסים האלה היו טובים" אומר פרופ' מיטל. "ימים יגידו אם אנחנו על סיפו של שינוי יותר משמעותי, אני רואה זאת באופן שמנסים באמצעות המחוות הללו, לתת חיבוק טוב יותר משני הצדדים שמצד אחד משרת את האינטרסים, ומצד שני, מהצד המצרי הוא יכול לרסן את הצד הישראלי".
פרופ' מיטל מצביע גם על האינטרס המדיני בהיבט הבינלאומי של ממשלת ישראל בפגישה זו: "חשוב מאד לממשלה לראות בפגישה עם א- סיסי מדרגה נוספת במעטפת הדיפלומטית השלה. אנחנו מונים אותה בתוך רצף של פגישות מהסוג הזה: בנט היה אצל הנשיא ביידן, היו פגישות בירדן, לפיד היה במוסקבה, זה מצטבר. רבים חששו שמעמדה הבינלאומי של ישראל יינזק בהיעדרו של נתניהו שנתפס כמי שכל שועי עולם עומדים איתו בקשר. והנה באה הממשלה ומונה את רצף הפגישות הללו".
