"חקלאים צעירים פונים אלינו ואומרים 'תמשיכו בכל הכוח'"

יומיים לפני הריאיון המיועד, התקשרו אלינו מלשכתה של מנכ"לית משרד החקלאות נעמה קאופמן־פס והודיעו שהריאיון עובר לזום. כמו רבים מאיתנו בימים אלה, קאופמן־פס מצאה עצמה בבידוד עם ילדיה הקטנים שהלכו למסגרות החינוך. היא עורכת דין בהכשרתה, אם לשלושה, ובמסגרת תפקידה הנוכחי היא מקדמת את הרפורמה הנרחבת ביותר שענף החקלאות הישראלי ידע מאז המעבר לקומביין. במובנים רבים החקלאות הישראלית פועלת עדיין באותו מבנה שהקים אותה בן־גוריון, בדמות "ברית המועצות". חלקים נרחבים בה מתוכננים ומנוהלים בידי שלל מועצות חקלאיות, ממועצת הלול ועד מועצת הצמחים. זו הסיבה שקאופמן־פס מקפידה לקרוא לרפורמה שהמשרד מוביל עכשיו, ושכבר עברה ברובה בקריאה ראשונה במסגרת חוק ההסדרים, "המהפכה החקלאית".

"יש פה תפיסת עולם שלמה שמשתנה", היא אומרת לנו. "אנחנו עוברים למודל של תמיכות כספיות ישירות, שכל מי שעובד בחקלאות יקבל. נעביר תמיכות ענקיות למחקר ופיתוח, לרכש ציוד ומכונות. אנחנו הולכים להקפיץ את החקלאות הישראלית בהרבה דרגות קדימה".

"אפילו אני אומרת בתחילת עונה שאני לא קונה ענבים, לא כי אני לא יכולה להרשות לעצמי, אלא כי המחירים פשוט לא הגיוניים. אני לא רוצה לראות משפחות שלא יכולות לקנות פירות וירקות. מדובר בבריאות, בתזונה נכונה"

אחרי שנים רבות שבהן משרד החקלאות פעל בעיקר כ"משרד החקלאים", נדמה שעכשיו הוא מבקש גם לראות גם את הצרכן של התוצרת ולא רק את מי שמייצר אותה. עליית מחירי הפירות והירקות בשנים האחרונות הייתה דרמטית כל־כך, שכל מאבק ביוקר המחיה היה חייב להתייחס אליה. הפתרון הגיע בדמות מעבר מהגנות עקיפות – מיסים והגבלות על יבוא של תוצרת חקלאית; תכנון הייצור החקלאי, ופיקוח על מחירים בענפים כמו החלב והביצים – לתמיכה ישירה, בדומה למודל האירופי. התחרות שתוצב בעקבות זאת למגדלים המקומיים, אמורה להביא להתייעלות והורדת מחירים.

"לא הגיוני שהציבור במדינת ישראל לא יוכל להרשות לעצמו פירות וירקות", אומרת קאופמן־פס. "יש עלייה עצומה במחירי הפירות והירקות, יותר מהעלייה במחירי הנדל"ן, שעליהם מדברים כל הזמן. אפילו אני אומרת בתחילת עונה שאני לא קונה ענבים – לא כי אני לא יכולה להרשות לעצמי, אלא כי המחירים פשוט לא הגיוניים. אני לא רוצה לראות משפחות שלא יכולות לקנות פירות וירקות. זה נושא של בריאות, של תזונה נכונה, וזה יעד ממשלתי של שר האוצר ושר החקלאות, שעומד להתממש".

בתחום הזה, כמו בהרבה תחומים, יש מתח בין הרצון לשמור על החקלאות המקומית ובין הרצון להוריד מחירים לציבור הרחב. אפשר לומר שמבחינתכם יש רצון לעבור לצד של הצרכן?

"אנחנו מקדמים כמה קווים במקביל. זה גם הקו של הורדת יוקר המחיה, הסתכלות על הצרכן והאזרח, אספקת מזון בריא לעם ישראל. הציר השני הוא מצד הפעילות הממשלתית, של הפחתת רגולציה ובירוקרטיה. יש תהליכים שלא מאפשרים בכלל כניסת פירות וירקות לישראל, ושגורמים בעצמם ליוקר המחיה. צריך להכניס חדשנות למשרד ולעשייה הממשלתית, כדי לתת שירות טוב יותר לציבור, כולל לחקלאים. צריך שכל התשתיות המשרדיות יהיו קיימות כדי שנוכל לעשות את קפיצת המדרגה – בחיבור לסטארטאפים, ברכישת ציוד מתקדם, במחקר ופיתוח שיביאו תוצאות טובות יותר, חשיבה ותפיסה אחרת.

"הציר השלישי הוא השקעות אדירות של מיליארדים בשנים הקרובות בחקלאות, כדי שהחקלאות תעשה קפיצה. בציר הזה אנחנו מביאים סכומים שהחקלאות לא ראתה פה עשורים, כדי שהחקלאות תעשה את הקפיצה וכדי שהיא תוכל להתמודד עם משבר האקלים. אפשר לעצום את העיניים, אבל הדבר הזה פה, הוא קורה. גלי חום, שיטפונות, קרות משמעותיות. היתרון הכי גדול של מדינת ישראל הוא ההייטק, החשיבה מחוץ לקופסה, היכולת שלנו להתמודד עם משברים. אנחנו צריכים להיות חוד החנית בעולם בפתרונות ובתשתיות חדשניות. זה גם יביא לחקלאות את הדור הצעיר יותר".

עם כל הכבוד לרומנטיקה

החקלאים פחות מתלהבים מהרפורמה. הם טוענים שזהו "מהלך שישמיד את החקלאות הישראלית".

"שינוי הוא דבר קשה, הוא מטלטל ומוציא אותנו מאזור הנוחות. גם ברמה האישית והמשפחתית אנחנו מכירים את זה. כל שינוי הוא קשה ומפחיד, אבל זה לא אומר שהוא לא טוב ונכון. אנחנו עדיין אוחזים בתפיסה רומנטית של השדה והמגל, אבל יש לפנינו אתגרים כמו משבר האקלים, שלא ייעלמו. אם לא נחשוב על שינויים אמיתיים – חממות, חדרים מקוררים, חדרים סגורים, אם לא נביא את החדשנות לחקלאות אבל באמת – החקלאות תיעלם. היא תיעלם לא בגלל השינוי אלא להפך, אם לא נעשה את השינוי. השינוי הזה חייב לקרות, אבל נעשה אותו יד ביד עם החקלאים. נלווה אותם, לא ניתן לאף אחד ליפול. החקלאות חשובה לנו, אנחנו רוצים שתהיה פה חקלאות ישראלית ותוצרת טרייה, בריאה וזמינה. אבל אם לא נעשה את השינויים האלה, לא יהיה ביטחון מזון.

"יש גורמים שעושים הרבה רעש, אבל הרבה אחרים פונים אלינו ואומרים שנמשיך בכל הכוח. חקלאים צעירים שעוסקים בהכנסת חדשנות והייטק, שרוצים את ההשקעה ומבינים את החשיבות. הם משיגים את הטלפון שלי ושל שר החקלאות ושולחים לנו הודעות בווטסאפ. יש קולות אחרים, יש שיח שאומר – תמשיכו בכל הכוח. לא ניתן לשום חקלאי להיעלם. הרפורמה נמדדת ומנוטרת. אנחנו לא רוצים צמצום שטחים, אנחנו רוצים לראות איפה ישראל תחרותית וחדה, ולעזור לחקלאים לעשות את השינויים לעבור מגידול אחד לאחר. יש הרבה משאבים, ואנשים מאוד רציניים במשרד החקלאות שחושבים איך לקדם את החקלאות. מזרעים ועד גידול בקצה, מחממות ועד חדרים מקוררים. לקחת לול ולהפוך אותו לחממה סגורה – זה העתיד. אני לא רוצה ששטחי חקלאות ייעלמו, אלא שיעשו שינוי וישמשו לחקלאות בגידולים אחרים".

החקלאים אומרים: זה לא אנחנו, אתם מסתכלים לכיוון הלא נכון, פערי התיווך הם שאשמים ביוקר המחיה. הם טוענים שאתם מענישים אותם על מחירים גבוהים שמישהו אחר גורם להם.

"הממונה על התחרות בחנה את המחירים ברשתות השיווק ממש לא מזמן, ומצאה שהבעיה לא שם. עם זאת, אנחנו מקימים בימים אלה ועדה שתעשה בדיקה חוזרת. היא תנתח את הפערים האלה ותסתכל על כל שרשרת הערך מהמגדל, דרך הקמעונאי ועד הסיטונאי. יותר ממחצית הרכש נעשה בשווקים ובחנויות שכונתיות, לא בסופרים".

מה קרה עם ענף ההטלה? בסוף דווקא הפרק שהיה אמור לבטל את התכנון בענף הביצים יצא מחוק ההסדרים.

"בסוף, במשאים ומתנים גדולים שמתנהלים בצורה הגונה ושקופה, לא תמיד יוצאים עם כל הרצונות ביד באופן מיידי. הרפורמה בהטלה נשארת ברפורמה הגדולה, אבל היא נכנסת לשיח מסוים כדי להגיע להסכמות בשלושת החודשים הקרובים. לנגד עינינו אנחנו רואים כמה ערכים שאנחנו מכוונים להשיג: תזונה בריאה לאזרחי ישראל במחירים הוגנים ולא גבוהים בהשוואה לעולם; לולים ברמה גבוהה, בלי כלובים, בסטנדרטים אירופיים; ויצירת חופש קמעונאי, שאדם שרוצה לגדל יוכל לגדל, עם פחות שליטה פקידותית בענף הביצים. אני מאמינה שנגיע להסכמות. הנושא הזה פוצל אבל רוב הרפורמה נכנסה לחוק ההסדרים. החלק של הפירות והירקות מהווה בערך 22 מיליארד שקלים, הביצים זה בין מיליארד לשניים".

השליטה בענף ההטלה נמצאת אצלכם. אתם יכולים לקבל החלטה שאפשר לייבא ביצים בלי הגבלה, אתם יכולים להגדיל את המכסות או להודיע שאין מכסות. למה צריך להגיע להסכמות בנושאים שקשורים לבריאות ולמחירים שאזרחי ישראל משלמים?

"בסוף יש החלטות פוליטיות ויש החלטות מקצועיות. שר האוצר ושר החקלאות קשובים לחקלאים ולמגדלים, זה חשוב מאוד. לכן הבאנו את המענקים האדירים לחקלאות, לחדשנות. הקשב של השר לשטח חייב להתקיים. בד בבד, צריך להסתכל גם על יוקר המחיה. יש לנו כלים אבל נעשה בהם שימוש בצורה הגונה, לא נעשה אקט חד־צדדי כרגע. השרים שמו לנגד עיניהם את הצרכן ואנחנו כמקדמי מדיניות הולכים בכיוון ברור מאוד, יחד עם משאבים שהחקלאות לא ראתה פה יותר מעשרים שנה. זה חלק מהסתכלות מקדמת והוגנת. אני אומרת לך, החקלאות תהיה הייטק. היום הקהל שבה מאוד מבוגר. לחקלאות יש הרבה ערכים מעבר לתוצר של הפרי והירק. יש ערכים של התיישבות, של שמירת גבולות והחזקת שטחים. אנחנו רוצים לקיים את כל התמונה, ולכן אנחנו מסתכלים באופן רחב".

מזיזים את הספינה

אל משרד החקלאות הגיעה קאופמן־פס אחרי קריירה ארוכה בשירות הציבורי, בעיקר במשרד האוצר ואחריו במשרד הכלכלה. היא החלה את דרכה כיועצת משפטית במשרד האוצר, ומשם התקדמה לשלל תפקידי ניהול באגפים הכלכליים של הממשלה. בין השאר שימשה מנהלת סיכונים ראשית באגף החשב הכללי במשרד האוצר, רשמת האגודות השיתופיות, מנהלת הרשות לשיתוף פעולה תעשייתי ולקידום השקעות זרות, וחברה בדירקטוריונים שונים. ב־2011 זכתה בפרס העובד המצטיין על עבודתה במסגרת ועדת ששינסקי (היא למעשה כתבה את חלק הארי של הדו"ח).

בתפקידיה האחרונים במשרד הכלכלה והתעשייה הובילה תפיסה של קידום התעשייה המקומית תוך חיזוק יכולות התחרות שלה. סביר להניח ששר החקלאות עודד פורר התכוון בדיוק לאיזון הזה – בין ייצור מקומי לתחרות בינלאומית, בין תעשייה מסורתית להכנסת חדשנות – כשמינה אותה למנכ"לית משרדו.

איך המעבר ממשרד הכלכלה, שחולש על תעשייה והייטק, לענף כמו חקלאות?

"האמת היא שהדמיון עצום. באתי ממשרד הכלכלה, הייתי שם גם משנה למנכ"ל וגם מ"מ של המנכ"ל, בזמן משבר מאוד גדול. אני מוצאת הרבה דמיון בין הקפיצה שעשתה התעשייה המסורתית לעולמות החדשנות, לקפיצה שהחקלאות תעשה דרך המהפכה החקלאית. לפני 15־20 שנים מישהו עשה לתעשייה את אותו זעזוע: פתיחה ליבוא, לצד השקעה בחדשנות, רכש ציוד מתקדם והגדלת הפריון. אני מאחלת לחקלאות הישראלית את אותה קפיצה שעשתה התעשייה הישראלית. נכון, החקלאות שונה ויש לה הרבה ערכים היקפיים; המטרה העיקרית שלי בעבודה היא לממש את המהפכה החקלאית על כל ההיבטים שלה, לייצר כלים לחקלאות עם המשאבים האדירים שקיבלנו. לאפשר לה להגדיל את הפריון, תוך שמירה על היתרונות התחרותיים של מדינת ישראל".

עידוד "כחול־לבן" מול הורדת יוקר המחיה הוא התמודדות שנגעה גם לתפקידך הקודם. איך את מכריעה בשאלה הזאת?

"יש כאן דיסוננס, אבל אפשר לקיים אותם זה לצד זה. עידוד רכש מקומי הוא ערך חשוב בעיניי. אנחנו מייצרים כחול לבן, זה הפרי והירק והבגד שלנו, אבל הצרכן מסתכל מכיסו. כממשלה אני רוצה שתהיה פה תוצרת ישראלית הכי טובה, שמדגישה את היתרונות התחרותיים של מדינת ישראל. אבל אני גם מסתכלת על הצרכן ונותנת לו את חופש הבחירה. מגיע לו מזון שהוא יכול להרשות לעצמו. במקביל לחיזוק התעשייה והחקלאות המקומית, אנחנו צריכים לדאוג לצרכן. לא יכול להיות שמשפחות לא יכולות להרשות לעצמן מזון בריא. כמו שאני מחזקת את החקלאות ואת התשתיות וההשקעות בה, במקביל אני צריכה לדאוג לאזרח. מסתכלים על הדברים כדילמה, אבל זה בעצם חי זה לצד זה. הפחתת מכסים תוריד עלויות גם לחקלאים, כמו על חומרי ריבוי. יחד עם הרפורמה אנחנו מקימים את מטה 'מיוצר בישראל', שכל תפקידו יהיה להגיד מאיפה הגיע הפרי, מעזה או מעוטף עזה. מי שרוצה תוצרת ישראלית ידע לקבל אותה, והצרכן יעשה את הבחירה שלו".

הגעת לתפקיד בעיצומה של סערה גדולה, עם הכרזה על הרפורמה הכי גדולה בתחום. הצלחת ללמוד את המשרד?

"הגעתי למשרד מעבודה ממשלתית ארוכת שנים. יש לי היכרות מעמיקה גם עם הפעילות הממשלתית, גם עם משרד החקלאות וגם עם המשרדים המקבילים – משרד האוצר ומשרד הכלכלה. פקיד ציבור צריך תמיד לנהוג בצניעות בלמידה של הפעילות הקונקרטית. מצאתי משרד מדהים שעוסק בליבת הצרכים שלנו, ממש בבסיס של פירמידת מאסלו, בצומת דרכים משמעותי מאוד, עם הנהלה מקצועית ומגויסת, עם שר שיש לו שאיפות ברורות בהובלת החקלאות למקומות חזקים, וגם דאגה עצומה לצרכן הישראלי. אני לומדת כל יום, אבל לא זרה לי הפעילות הכלכלית והמקצועית של המשרד. בסוף אני שליח ציבור שבא לקיים מדיניות ממשלתית. עשיתי את זה עד היום, ואני אמשיך".

משרד החקלאות היה משרד נידח, וכעת הוא נושא למאבק בין מפלגות, תופס כותרות. יש לך הסבר לתופעה? למה חקלאות הפכה לנושא מרכזי כל כך?

"כשהשר הציע לי לעבור למשרד החקלאות, חשבתי 'וואו, זה משרד מדהים'. הציבור חייב להבין שזה משרד חשוב מאוד, שנוגע לכל שרשרת המזון שלנו – פירות, ירקות, בשר, עוף, דגים, חומרי הגלם לתעשיית המזון. גם המהפכה החקלאית שמעוררת הדים חשובה מאוד".

בריאיון שפרסמנו בשבוע שעבר עם שר האוצר ליברמן הוא קרא למועצות החקלאיות "האתר הארכאולוגי של מפא"י". אנחנו לא קצת מגזימים ברומנטיקה של השדה והמגל, עם כל המכסים, מכסות, מועצות חקלאיות? לא הגיע הזמן שמדינת ישראל תפסיק להתערב בכל הדברים האלה?

"אנחנו מאמינים בחקלאות הישראלית, ורוצים שהיא תהיה חזקה ומובילה. אבל לישראל אין שטחים בלתי מוגבלים, היתרונות שלנו הם בפתרונות הייטק. באנו לעבוד בדיוק במקומות שהם בעייתיים ומאתגרים. בשנים הקרובות נטפל בכל האתגרים. בחוק ההסדרים כבר התחלנו לטפל והבאנו משאבים. האמירה הברורה של שר האוצר ושר החקלאות היא שביטחון המזון של מדינת ישראל חשוב לנו, הערכים הישירים והעקיפים של החקלאות הם נר לרגלנו. שמירת גבולות ההתיישבות, העבודה המקומית והתוצרת המקומית חשובות לנו. אבל צריך לראות איך מזיזים את הספינה הזאת מהעולם הישן והרומנטי לעולם החדש של חקלאות מקיימת, חדשנית. זה המפתח של המהפכה הזאת".

למה לא מקיימים את הסכם החלב? כרגע מקדמים את החלק שבו מורידים את מחיר המטרה למחלבות, אבל לא את הורדת המחיר והורדת המכסים על מוצרי החלב לצרכן.

"הסכם החלב עבר בכנסת תוך כדי החגים, היה דיון מיוחד בעניינו. מוצרי החלב הרכים כמו קוטג' חייבים להיות מיוצרים באופן טרי, לכן אם יש מיעוט ימי עבודה במהלך החגים, יכול להיות מחסור בקוטג'. עכשיו הורידו את המכס על החמאה. גבינה צהובה יש כבר יבוא במכסות. הדברים האלה כל הזמן בעבודה. אנחנו מתמקדים עכשיו בקידום תקציב המדינה ובקידום הרפורמה הענקית שיש לה הרבה היבטים".

בתפקידך הקודם במשרד הכלכלה עסקתם ברפורמה במכון התקנים, שצפויה לעבור כעת שינויים דרמטיים. מה את חושבת על הרפורמה בתחום היבוא?

"יש לי המון אהבה וכבוד למשרד הכלכלה, וזו אחת הרפורמות החשובות, אבל אני אשאיר להם לתת את התשובות. אני יכולה להגיד שהכרה הדדית בתקנים היא תפיסה נכונה לדעתי. אם באירופה מכירים במוצר מסוים, אנחנו לא צריכים להשית רגולציה נוספת. אלה חלק מהמהלכים שאנחנו עומדים ליישם גם במשרד החקלאות. זו תפיסה ממשלתית שלמה שאני מאוד מאמינה בה. אין סיבה שיחילו תהליכים של בדיקה מחדש אם יש תקינה מארה"ב ואירופה. הפחתה של בירוקרטיה שמתגלגלת בסוף גם לצרכן היא צורך עצום ונכון".

השר קובע

קאופמן־פס, אחד המינויים הסרוגים בממשלה הנוכחית, גדלה בבית ציוני־דתי בנתניה ("סניף נתניה מרכז, שבט ברמה. עכשיו כולם ידעו בת כמה אני", היא צוחקת). את הצלחתה היא מייחסת לעבודה קשה, ולערכים שספגה בבית הוריה. "הייתי תמיד תלמידה מאוד טובה, והיה לי חשוב שיהיו לי ציונים טובים. ההורים אמרו לי שהשמיים הם הגבול. אימא שלי תמיד אמרה לי שאני הכי חכמה, שאין שום דבר שעומד בפניי, שאני יכולה לכבוש כל מטרה".

היא עברה מסלול נורמטיבי של בת הציונות הדתית: שנתיים שירות לאומי, שליחות ציונית בארה"ב עם בני עקיבא, תארים באוניברסיטת בר־אילן. אבל המסלול הרגיל לא מביא את כולנו בסופו להיות מנכ"לית של משרד ממשלתי חשוב, אני אומרת לה. "השכלה היא הדרך, ואחרי זה חריצות ומוטיבציה", היא משיבה. "הלכתי לאוניברסיטה אחרי שסיימתי שנתיים של שירות, מתוך מטרה ללמוד ולהתחיל לעבוד. תמיד הייתי ממוקדת במטרה. לכל אישה צעירה אני אומרת: קודם כול השכלה, אחר כך תעבדי קשה ותסמני מטרות. הרבה נחישות. אפשר להיות בכל מקום משפיע. כל אחת צריכה לממש את עצמה בדרכה, עם היכולות והרצונות שלה, ולכבוש כל פסגה".

גם אם את "דוסית"?

"דווקא כי את דוסית. איזה כיף זה להיות דתייה ולעסוק בהתיישבות, בחקלאות, בעבודה ציבורית. זה מתיישב עם כל הערכים שלנו. הערכים מהבית שגדלתי בו נתנו לי תפיסת עולם מאזנת ורחבה, עם הרבה חמלה. התמיכה מבית היא חשובה מאוד, כשאת אשת משפחה וגם אשת קריירה. בעלי הוא הרוח תחת כנפיי".

למגזר הציבורי היא נכנסה מיד עם תום לימודיה, ומבחינתה העבודה בו היא "הגשמת חלום". "כל דבר שאת עושה הוא בעל משמעות ציבורית", היא מסבירה, "כל מהלך, כל תקנה – ממלאים אותך מבפנים. זו שליחות. גם ביום רע אני עושה משהו טוב. גם ביום קשה אני מקדמת תהליך כלשהו. במעלה הדרך עשיתי שינוי מקצועי מיועצת משפטית למנהלת, שינוי שהוא לא מובן מאליו. אנשים נתנו לי הזדמנות. החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו נתנה לי את התפקיד הניהולי הראשון שלי. אחר כך סימנתי מטרות של תפקידים כלכליים בכירים. שר החקלאות נתן לי הזדמנות להיות מנכ"לית, שהוא התפקיד הכי משמעותי בשירות הציבורי. מי שמוביל את הספינה, שמנהל תקציבים אדירים, 1,800 עובדים".

מה עושים אחרי תפקיד כזה?

"אני עוד לא חושבת על זה. יש קדנציה ארוכה לפנינו, הממשלה יציבה, יהיה לנו תקציב מדינה. חלק מההצלחה וההתקדמות זה להיות עד הסוף במקום שבו אני נמצאת ולהגשים את היעדים שלי".

בניגוד לתפקידים הקודמים שלך, מנכ"ל משרד ממשלתי הוא תפקיד בתווך שבין המקצועי לפוליטי. את מרגישה את הפוליטיקה בתפקיד הזה?

"אני לא עוסקת בפוליטיקה. מנכ"ל הוא משרת אמון, אבל גם התפקיד המקצועי הבכיר ביותר במשרד. עובדי ציבור צריכים חד־משמעית לקיים את מדיניות השר והממשלה. זה הדבר הנכון והבריא. אני בכירה שמאחוריי קריירה, היכרות ממשלתית וניסיון מקצועי, ואני באה לממש את מדיניות השר ולעשות זאת במקצועיות מקסימלית. אני לא גורם נבחר, אני גורם מבצע. אני יכולה להציף סוגיה ולהגיד מה אני חושבת, אפשר להביע עמדות ודרכים לפעילות, אבל יש שר שמכריע ומוביל את המדיניות הממשלתית. ברגע שהשר מחליט אנחנו נממש את המדיניות שלו".