ביום שבו בירת אפגניסטן נפלה בידי טליבאן וחרצה באופן סופי את גורלה של המלחמה המבולבלת וחסרת ההחלטיות שהתנהלה במדינה במשך כמעט עשרים שנה, התעורר אחד מבכירי כוחות הביטחון בעיר והתכונן לקרב.
יום קודם לכן נכנעו כוחות הממשלה בעיר הגדולה ביותר בצפון, מזאר־א שריף, מעוז של מתנגדי טליבאן, כמעט ללא מאבק. אותו דבר קרה בג'לאלאבאד, בית החורף המסורתי של מלכי אפגניסטן והשער הראשי של המדינה למזרח.
כשהשחר עלה על ההרים עטופי הערפל שמקיפים את העיר, קאבול הפכה לפתע לאי. המעוז האחרון של הממשלה שארה"ב תמכה בה בהשקעה של טריליוני דולרים ואלפי חיי אדם. אבל על האי הזה, היו מי שעדיין רצו להגן. "כולם היו מוכנים להילחם נגד טליבאן", אמר בכיר במערכת הביטחון המקומית, שהעביר את הערב הקודם בחלוקת מדים חדשים לקציניו. "כל כוחות הביטחון היו מוכנים".
או לפחות כך הוא חשב. כשהתכונן לחזק את אחד המחסומים העיקריים שהגנו על העיר באותו בוקר, מפקדו נפנף אותו. "הוא אמר לי 'עזוב את זה לעת עתה'", נזכר הבכיר. "'אתה יכול לעשות את זה בעוד כמה ימים'".
אבל לקאבול לא נותרו כמה ימים.
בתוך שעות כבשו לוחמי טליבאן את המחסומים הללו.
הנשיא נמלט, בלי לטרוח לספר על הבריחה לרשויות האמריקניות או אפילו לסגניו הבכירים, אותם ראה בדרכו החוצה מהארמון. המדינה שסבלה ממהפכות אלימות רבות בהיסטוריה המודרנית שלה, הייתה בדרך לסיום כאוטי, הרסני ומשפיל של העידן האמריקני בה.
התוצאה הזו הדהימה בכירים אמריקנים, שכמה מהם היו בחופשת סוף שבוע קיצית. הם ציפו שהממשלה הפרו־מערבית תשרוד במשך שבועות לפחות, אם לא לאורך חודשים ואפילו שנים. האפגנים נדהמו לא פחות מהמהירות שבה התפוררה ממשלתם. אפילו אנשי טליבאן הופתעו.
בשתי המדינות, ארה"ב ואפגניסטן, הסכימו על דבר אחד: אלמלא כמה החלטות הרות גורל שהתקבלו באותו יום ראשון באמצע אוגוסט, הכול היה יכול להתפתח באופן שונה מאוד.
זו שהיו לה ההשלכות המשמעותיות ביותר, היא החלטתו של הנשיא האפגני, אשרף גאני, להימלט מהמדינה. ככל הנראה היא הייתה מבוססת על מידע שגוי שמסרו לו יועציו. בהמשך הייתה לארה"ב הזדמנות אחרונה לערער על עליונות טליבאן בקאבול, אך היא בחרה להתמקד אך ורק בהוצאת אנשיה משם דרך שדה התעופה.
התיאור של נפילת קאבול כפי שיובא כאן, רגע השיא של המלחמה הארוכה ביותר בתולדות ארה"ב, מבוסס על כמעט שני תריסר ראיונות שנערכו עם פקידים אמריקנים ואפגנים, עם מפקד בטליבאן ועם תושבי העיר.
שאננות וניתוק בארמון
הן בוושינגטון הן בקאבול שררה שאננות בימים ובשבועות שקדמו לנפילתה של הבירה האפגנית. ארה"ב אמנם הסיגה את כוחותיה, וטליבאן הצליח להשתלט על חלקים מהמדינה, אך ההשקפה הרווחת בשתי הבירות היית שייקח זמן רב עד שהמורדים יצליחו, אולי, להשתלט על העיר שמתגוררים בה כמעט 5 מיליון תושבים. זו שהייתה מרכז הנוכחות האמריקנית במדינה.
גורמים רשמיים באפגניסטן ובארה"ב, שכמו אחרים בכתבה הזו העדיפו לשמור על אנונימיות, מעידים כי כך גם סבר שיקרה הנשיא גאני.
אפילו כאשר שורה של ערי מחוז נפלו בזו אחר זו, היה נראה שדעתו של הנשיא מוסחת. "גאני רצה לדבר על דיגיטציה של המשק. זה לא היה קשור לאיום החמור שבפתח"
גאני, לשעבר מרצה טכנוקרטי והפכפך באופיו, אמר לעוזריו כי כוחות אפגניים יכולים לעכב את טליבאן אחרי העזיבה האמריקנית, וכי הממשלה זקוקה רק לשישה חודשים כדי להפוך את המגמה. אפילו כשהתקפות טליבאן התעצמו באפגניסטן הכפרית ובבירות המחוזות, ביטחונו בכך נותר בלתי־מעורער.
"אנחנו נלחמים שם כדי שלא נצטרך להילחם כאן", התעקש ממקום מושבו ב"ארג" (המצודה), ארמון הנשיאות של קאבול שנבנה במאה ה־19. אבל דיווחים מהשטח העלו שבחלק מהמקרים, כוחות הממשלה האפגנית לא נלחמו כלל.
כאשר כוחות טליבאן התקדמו לכיוון מעברי הגבול המרכזיים עם איראן וטג'יקיסטן בסוף יוני ותחילת יולי, זנחו כוחות הממשלה את מוצביהם. חמדאללה מוהיב – פקיד צעיר בעל השכלה מערבית ששימש כיועץ לביטחון לאומי של גאני, אך היה בעל ניסיון מועט בענייני צבא וביטחון – אמר שבקרוב כוחות הממשלה יכבשו מחדש את המעברים. עם זאת, ניסיונות משמעותיים לכך מעולם לא התרחשו. כיבוש מעברי הגבול גם חסם בפני הממשלה מקורות הכנסה מרכזיים.
כאשר כיבושי טליבאן המשיכו להצטבר, פקידים אמריקנים החלו להבין שהאמון של הנשיא הוא אשליה. חוסר ההתמקדות של גאני באיום שטליבאן הטיל, עורר בלבול בקרב בכירים אמריקנים. במיוחד אצל גנרל המרינס קנת פרנק מקנזי, מפקד פיקוד מרכז האמריקני, והשגריר רוס וילסון. בפגישה שהתקיימה ביולי עם גאני בקאבול, אמרו שני הבכירים לנשיא האפגני כי הצוות שלו זקוק ל"תוכנית ריאלית, ניתנת ליישום ובעלת תמיכה נרחבת כדי להגן על המדינה", וכי עליו לוותר על הרעיון של הגנה על כל 34 הבירות המחוזיות, העיד גורם רשמי שהכיר את פרטי הפגישה.
"הם היו צריכים להתמקד במה שהם יכולים להגן עליו בפועל", אמר הבכיר. "כל המחוזות חשובים, אך חלקם היו חלק בלתי נפרד מההגנה על קאבול". לדבריו היה נראה כי גאני מסכים, אך הוא לא עשה דבר כדי לגבות את ההסכמה הזו. "ניתנו לו עצות, הדברים הנכונים נאמרו, אבל שום דבר לא קרה", אמר הבכיר. "הם מעולם לא עשו את זה. הם מעולם לא רקמו תוכנית הגנה כזו".
אפילו כאשר סדרה של ערי בירה מחוזיות נפלו בזו אחר זו – מזאראנג' שבדרום־מערב הרחוק ב־6 באוגוסט, דרך עוד עשרים נוספות במשך תשעת הימים הבאים – היה נראה שדעתו של הנשיא מוסחת. "גאני רצה לדבר על דיגיטציה של המשק", אמר הבכיר, והתייחס לתוכניתו של הנשיא להקמת מערכת תשלום משכורות ממשלתיות באמצעות טלפונים ניידים. "זה לא היה קשור לאיום החמור שבפתח".
גם בשבת אחר הצהריים, יום לפני נפילת קאבול, לא הביע גאני שום דחיפות סביב הסדרי יציאה או בטיחות הדרג הבכיר. הוא קיבל לשיחה את אחד היועצים בגני הארמון, ובקולו הרך האופייני דיבר איתו על הצורך לחזק את כלכלת המדינה. מאוחר יותר באותו לילה הוא היה אמור לשאת נאום לאומה. זה כבר לא קרה.
השמדת מסמכים בשגרירות
האמריקנים, בינתיים, סבלו מאשליות משלהם.
ביוני העריכו סוכנויות הביון האמריקניות כי ממשלת אפגניסטן תישאר על כנה עוד שישה חודשים לפחות. באוגוסט, הדעה הדומיננטית הייתה שטליבאן אינו עשוי להוות איום רציני על קאבול עד סוף הסתיו.
פקידים אמריקנים אולי קראו לגאני להפגין דחיפות רבה יותר, אך מעשיהם עצמם לא העלו סיבה מיידית לדאגה, כאשר הפקידים נכנעו לקצב האיטי של וושינגטון באוגוסט.
ביום שישי אחר הצהריים שלפני נפילת קאבול, הבית הלבן החל להתרוקן. רבים מאנשי הצוות הבכיר התכוננו לצאת לחופשות הראשונות שנטלו במהלך תקופת נשיאותו של ג'ו ביידן. מוקדם יותר באותו יום הגיע ביידן לקמפ־דיוויד, ומזכיר המדינה אנטוני בלינקן כבר היה בהמפטונס.
אך עד שבת, נפילת מזאר־א שריף שכנעה את הבכירים האמריקנים שהם צריכים להזדרז. מהר מאוד הפך הנושא לוויכוח בין הפנטגון למחלקת המדינה.
בשיחת ועידה עם ביידן ויועציו הביטחוניים הבכירים, ביקש מזכיר ההגנה לויד אוסטין להעביר את כל אנשי השגרירות האמריקנית לשדה התעופה בקאבול, כך על פי גורם אמריקני שמכיר את פרטי השיחה.
מאז יום שישי, אנשיו של השגריר וילסון מיהרו להשמיד מסמכים וציוד מסווג במתחם. תזכיר פנימי, שהושג על ידי הוושינגטון פוסט, הפציר בצוות להשמיד חומרים רגישים באמצעות משרפות, פירוק ו"פחי שריפה". ההוראה אף קראה להשמיד "דגלים אמריקניים, או פריטים שיכולים להיות מנוצלים לרעה במאמצי תעמולה".
וילסון אמר כי האמריקנים זקוקים ליותר זמן להשלמת עבודתם, אבל אוסטין התעקש שהזמן אוזל.
במוצאי שבת, שעון קאבול, שוחחו גאני ובלינקן בטלפון. בתקווה למנוע עימות בעיר הבירה, ביקש בלינקן את תמיכתו של גאני בהסדר עם טליבאן בתיווך אמריקני, שבמסגרתו יישארו החמושים מחוץ לקאבול אם המנהיג האפגני יסכים לעזוב את תפקידו ולאפשר לממשלה זמנית לקחת אחריות. המטרה, אמר גורם אמריקני בכיר, הייתה ניסיון להרוויח זמן למשא ומתן, שמטרתו הרכבת ממשלה הכוללת את טליבאן, כמו גם גורמים אחרים. הנשיא הסכים בעל כורחו.
זה היה מהלך מסוכן, אולם באותו זמן נראה היה שיש דרך להעברת השלטון בשלום, דרך שתמנע מאפגניסטן מהפכה אלימה נוספת.
אולם החדשות שקאבול התעוררה אליהן ביום ראשון בבוקר בישרו רעות: נפילתה של ג'לאלאבאד במהלך הלילה הותירה את הבירה מבודדת. חנויות רבות נותרו סגורות, ורבים לא יצאו לעבודה. גם אז, עדיין לא הייתה תחושה שהכיבוש קרוב.
נאדר נאדרי, פעיל זכויות אדם לשעבר, טס באותו בוקר לדוחא, בירת קטאר, כדי להשתתף במשא ומתן עם טליבאן. הוא ידע שלוחמי הארגון מתקרבים לקאבול, אך האמין ששיחות דיפלומטיות עדיין יכולות לחסוך מהמדינה את שליטתו המוחלטת של טליבאן ואת השיבה לימים האפלים של שנות התשעים.
כשהגיע לכיכר שלפני הכניסה לשדה התעופה, שוטר שאייש מחסום פתח את דלת מכוניתו וזיהה אותו. פניו של השוטר הביעו תשישות. "לעולם לא אשכח את עיניו", סיפר נאדרי. "הוא לא ישן הרבה זמן. הוא נראה חסר תקווה ואמר שהמצב נהיה גרוע. אבל הוא גם אמר לי 'אתה נוסע לדוחא, ואנחנו צריכים שתביא שלום. אנא נסה למצוא דרך'".
כמו בסרט אימה
בארמון הנשיאותי השוכן בלב ליבה של קאבול, אך מאחורי מבוך של חומות שמנתקות אותו מחלק ניכר מהעיר – הבוקר התנהל באופן שגרתי. הפגישות הרגילות התקיימו. אף שכמה מהבכירים היו מבוהלים למדי ושאלו אם ישנן תוכניות מגירה לפינוי גאני ואחרים, מזכירו האישי של הנשיא התעקש כי לא ידוע לו על כך. הממשלה תמשיך להתקיים לפחות עד שהכוחות האמריקנים יעזבו ב־31 באוגוסט, אמר המזכיר, בעקבות העסקה שגאני הסכים לה בלילה הקודם.
"ניתנו הרבה הבטחות. החיילים האמריקנים והבריטים עדיין היו שם. חיינו את חיינו כרגיל", מתארת מרג'אן מטיין, 28, שהייתה מנהלת תקשורת בכירה בארמון. היא הייתה בדרכה לעבודה בשעה מאוחרת יחסית של אותו בוקר, נוסעת במכונית משוריינת במרכז קאבול, כאשר החלה להבין שמשהו לא בסדר. תחילה ראתה סטודנטים ממהרים הביתה מוקדם מן הרגיל עם תרמיליהם, אחר כך חנויות נסגרות ואנשים שרצים בבהלה. לוחמי טליבאן נראו בכניסות הראשיות של העיר, והתושבים חששו מהקרב שיתפתח. "זה היה כמו בסרט אימה", מתארת מטיין, "ואנחנו היינו חלק ממנו".
גם בתוך הארמון הופרה אשליית הרוגע. בסביבות הצהריים נשלח חלק גדול מהצוות לארוחת צהריים. בזמן שהם נעדרו, על פי גורמים רשמיים, הודיע יועץ בכיר לנשיא כי חמושים נכנסו לארמון והם עוברים מחדר לחדר ומחפשים אותו. ככל הנראה זה לא היה נכון. טליבאן הודיע כי בעוד לוחמיו נמצאים בשולי קאבול, לאחר שנכנסו דרך המחסומים העיקריים בעיר שכוחות הביטחון נסוגו מהם, לא היה בכוונתם להשתלט עליה באלימות. היה הסכם שקבע תנאים להעברת השלטון בשלום, והארגון התכוון לכבד אותו.
אולם זה לא היה המסר שהועבר לגאני. עוזריו הקרובים ביותר אמרו לו שהוא צריך לצאת – ומהר. "זה יהיה או שומרי הארמון שלך או טליבאן", נאמר לנשיא על פי דיווח של אחד היועצים, "אבל אם תישאר, תיהרג".
מכיוון שהוא ידע מה קרה בפעם הקודמת שבה טליבאן כבש את קאבול, בשנת 1996 – אז הנשיא לשעבר, שנתמך על ידי הסובייטים, נתפס, עונה וגופתו נתלתה על רמזור – הסכים גאני ללכת.
הנשיא רצה לחזור הביתה כדי לאסוף את חפציו, אך היועצים הבהירו שאין זמן. מוקדם בשעות אחר הצהריים, כשהוא נועל סנדלי פלסטיק ולובש מעיל דק, הנשיא – יחד עם הגברת הראשונה וקומץ עוזרים בכירים – המריאו מהארמון במסוקים צבאיים. אחד מפקידי הארמון שנמלט יחד עם הנשיא אמר שהוא לא ידע לאן הם טסים, עד שראה את הרכס העצום של הרי הינדו־כוש, מצפון לקאבול, מתנשא מחוץ לחלון. הקבוצה נחתה בסופו של דבר באוזבקיסטן. משם הם עלו על מטוס קטן שיעדו היה איחוד האמירויות.
עוזריו של גאני, שלא השתתפו בפינוי החפוז, שבו מארוחת הצהריים ומצאו כי הנשיא נעלם ומשרדו ריק. הנשיא, שלא נענה לבקשות תגובה לכתבה זו, הצדיק מאוחר יותר את העזיבה בכך שזו הייתה הדרך לחסוך ממדינתו "מבול של שפיכות דמים". הוא כתב בפייסבוק כי הבחירה שעמדה בפניו הייתה בין מוות ובין "עזיבת המדינה היקרה שהקדשתי את חיי להגנה עליה ב־20 השנים האחרונות". עם זאת, הוא לא הודיע לרוב הדרגים הבכירים בממשלה, כולל שני סגניו, על עזיבתו. גאני גם לא יצר קשר עם ממשלת ארה"ב, שנאלצה לשער היכן הוא נמצא על פי שמועות ודיווחים בתקשורת.
מבלי לדעת שגאני עזב, המשיכו כמה בכירים באפגניסטן לבקש עזרה מהארמון. אבל בשלב כלשהו באותו אחר הצהריים, מזכירו של גאני הפסיק להגיב להודעות. גורמים רשמיים שנשארו מאחור הבינו את הרמז ויצאו גם הם לכיוון שדה התעופה, בתקווה לעלות על טיסות מסחריות עוד באותו ערב.
קומץ קטן, כולל דובר הפרלמנט, הצליחו להגיע לפקיסטן. שר הביטחון, ביסמילה חאן מוחמדי, עלה על טיסה צבאית לאיחוד האמירויות. גם סגן הנשיא השני של גאני, סרואר דני, וראש שירות המודיעין האפגני, אחמד זיא סאראג', הצליחו להימלט.
לאחרים היה פחות מזל. שר החאג', איש טליבאן לשעבר שהתבטא בחריפות נגד חבריו, ביטל את טיסתו ונאלץ לחזור לעיר שבה חבריו שהפכו לאויביו, היו עתה לשליטים בפועל.
גם לאחר שהגיעו למקום מבטחים, הנשיא ואנשיו מעולם לא השיבו לפניות מגורמים בכירים שהתחננו לעזרתם. כמה מאלה שעבדו בשיתוף פעולה הדוק עם גאני לאורך השנים חשו נבגדים, הרגישו שהוא הותיר אותם למות בקאבול.
ג'ינס מסוכן
הגורם הביטחוני הבכיר בקאבול שהורחק מהמחסומים באותו בוקר, שמע מחבר שהממשלה שעבורה היה מוכן להילחם, איננה עוד. "הנשיא הלך", דיווח החבר, "אני חושב שהממשלה התמוטטה". הוא מיהר לשדה התעופה, רצה לראות בעצמו את המצב. הבריחה החלה. טייסים וצוותי אוויר מיהרו לעלות אל המטוסים ולהמריא מהמדינה. "כולם דיברו ביניהם ושאלו 'מה קרה? מה קרה?'", סיפר הבכיר.
הבכירים האמריקנים הופתעו אף הם. הם ציפו שגאני יישאר במדינה עד להעברה מסודרת של השלטון לממשלה זמנית, כפי שהבטיח ההסכם שהושג בדוחא. משמעות הידיעה על עזיבתו של גאני, שהתקבלה אצלם מכלי שני, הייתה כי השאיפה הזו אינה קיימת עוד. "הוא לא רק נטש את ארצו, אלא פרם את המצב הביטחוני בקאבול", אמר בכיר אמריקני. "אנשים פשוט נסו על נפשם, משדה התעופה לכל מקום אחר".
בוואקום הזה החלו החוק והסדר להתפרק. כנופיות חמושות החלו לנוע ברחובות. בפגישה אישית שנערכה בחיפזון שוחחו המפקדים האמריקנים הבכירים בדוחא – כולל מקנזי, מפקד פיקוד מרכז ארה"ב – עם עבדול גאני ברדר, ראש הזרוע הפוליטית של טליבאן.
"יש לנו בעיה", אמר ברדר, על פי גורם רשמי בארה"ב, "ויש לנו שתי אפשרויות להתמודד איתה: או שאתם (צבא ארה"ב) תיקחו אחריות על אבטחת קאבול, או שתאפשרו לנו לעשות את זה".
לאורך כל היום, ביידן נשאר נחוש בהחלטתו להסיג את כל החיילים האמריקנים מאפגניסטן. קריסת הממשלה האפגנית לא שינתה את דעתו.
מקנזי, שהיה מודע לפקודות אלה, אמר לברדר כי המשימה האמריקנית היא רק לפנות אזרחים אמריקנים, בעלי ברית אפגנים ואחרים בסיכון. ארה"ב, אמר לברדר, זקוקה לשם כך לשדה התעופה. לדברי שני בכירים אמריקנים נוספים, שם הושגה ההבנה: ארה"ב תקבל את שדה התעופה עד 31 באוגוסט, אך טליבאן ישלוט בעיר.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות הגיעו אנשי טליבאן לארמון."לא יכולנו לשלוט ברגשותינו, היינו כל כך מאושרים. רוב הלוחמים שלנו בכו", סיפר חקאני, מפקד בטליבאן. "מעולם לא חשבנו שנכבוש את קאבול מהר כל כך"
לוחמים החלו לנוע כעת ברחבי קאבול, כאשר דובר הארגון פרסם עדכון לתדרוכו הקודם: טליבאן לא התכוון לכבוש את קאבול באותו יום, אך יציאתו של גאני לא הותירה לארגון ברירה.
"הממשלה עזבה את כל משרדיה. עליכם להיכנס לעיר כדי למנוע הפרעות נוספות ולהגן על רכוש ושירותים ציבוריים מפני כאוס", נכתב בהודעה שהופיעה בטלפון של מוחמד נאסיר חקאני.
חקאני, מפקד בטליבאן, הוביל באותו בוקר את כוחותיו לשערי העיר. הוא הופתע ממה שמצא שם: "לא ראינו אף חייל או שוטר", סיפר. במשך כמה שעות הוא עשה מה שנאמר לו, ונמנע מלהתקדם הלאה. אך לאחר ההודעה כי הממשלה קרסה, הוא ואנשיו הגיעו למרכז העיר בתוך שעה. בשעות אחר הצהריים המאוחרות הם הגיעו לארמון.
"לא יכולנו לשלוט ברגשותינו, היינו כל כך מאושרים. רוב הלוחמים שלנו בכו", סיפר המפקד. "מעולם לא חשבנו שנכבוש את קאבול מהר כל כך". עבור רבים אחרים בקאבול, מקור השמחה של חקאני היה סיבה לייאוש עמוק.
המראות של לוחמי טליבאן תופסים עמדות ברחובות קאבול, האיצו את היציאה שכבר החלה. התנועה העמוסה בעיר דרך קבע, הייתה פקוקה מהרגיל כשאנשים מיהרו הביתה מהעבודה או אצו לשדה התעופה כדי לנסות להמריא משם.
מתין, מנהלת התקשורת בארמון, ענתה לשיחות מעמיתיה בעודה יושבת במכונית משוריינת בתוך המהומה. "אל תבואי", אמרו לה, "כל הצוות המקומי עוזב. רק תעזרי לנו להשיג את המסמכים שלנו". היא עצרה בביתו של קרוב משפחה והבינה שהיא צריכה להחליף בגדים בדחיפות: היא לבשה ג'ינס וטי־שרט, אך ידעה שאלה עלולים לגרום לה עכשיו להסתבך עם הרשויות החדשות בעיר. "ראיתי את הממשלה שלי קורסת מול עיניי. הייתה לי הרגשה פתאומית שהכול נעלם עכשיו. דגל המדינה שלנו לא עומד להיות שם יותר. התעוררנו למדינה חדשה שנשלטת על ידי טליבאן".
אריה ראופי, אמריקנית־אפגנית שעסקה בהוראת צילום לילדות אפגניות עקורות־מלחמה, חוותה רגע דומה של הבנה כשחלפה על פני טנק. "אלה לא היו חיילים אפגנים שנהגו בו, הם היו טרוריסטים", אמרה. היא מיהרה הביתה והסתתרה בדירתה, רק כדי לגלות שאנשי הביטחון האפגנים במחסום השכונתי שלה נעלמו, והוחלפו בידי חמושים של טליבאן. עד מהרה התכוננה גם היא לעזוב.
לוחמי טליבאן השתלטו על הארמון. שומר בודד נשאר מאחור כדי להכניס את החמושים ולהדריך אותם במבוכי הבניין. מבולבל, הוא סיפר לכתב של אל־ג'זירה כיצד התקשר אליו גאני ואמר לו לעבוד עם הנשיא לשעבר חמיד קרזאי כדי לתאם את העברת השלטון. מצלמות אל־ג'זירה צילמו את הלוחמים בוהים בתדהמה בתנאים המוזהבים של בעלי השררה.
"איבדתי את המדינה שלי"
נאדרי, שלא חזר לאפגניסטן מאז שטס לקטאר באותו יום ראשון, אמר כי הידיעה שטליבאן השתלט על העיר נתפסה ככישלון החמור ביותר. "פשוט ישבתי שם וחשבתי 'איבדתי את המדינה שלי היום'", אומר נאדרי, בן 40, שעמד בראש סוכנות השירות האזרחי במדינה. "ראיתי את כל מה שלחמתי עליו, במשך כל כך הרבה שנים, מתפורר לנגד עיניי".
מבחינת ארה"ב, היקף התבוסה היה מוחלט. הוא הוצג בשידור חי כאשר מסוקים פינו את אנשי השגרירות לשדה התעופה. לפני הורדת הדגל האמריקני בפעם האחרונה עסקו דיפלומטים בהרס קדחתני, שריפת מסמכים וניפוץ ציוד רגיש.
"זה היה רועש במיוחד", סיפר גורם בכיר. "היו שריפות מבוקרות, גריסה של מסמכי נייר מסווגים, ורעש מתמיד של חבטות מהרס של כוננים קשיחים וכלי נשק". כשסיימו, מה שהיה פעם השגרירות הדיפלומטית הגדולה בעולם הפך ל"מקום מוזר למראה", העיד הפקיד. "כל השילוט והתמונות נעלמו. איבריהם הפנימיים של מחשבים נתלשו ממקומם והמשרדים נראו חשופים באופן מוזר".
במחלקת המדינה, חברי הדרג הבכיר ובהם וונדי שרמן, סגניתו של בלינקן, וּויקטוריה נולנד, מזכירת המדינה לעניינים פוליטיים, התקשרו בטירוף לשרי חוץ כדי לבקש מהם לסייע במאמצי הפינוי ולתאם הצהרה שנחתמה על ידי 114 מדינות, הקוראת לטליבאן לאפשר מעבר בטוח למתפנים. זה יהיה מאמץ פינוי היסטורי, הם הבינו.
כשהחשיכה אפפה את העיר, עוד ועוד אנשים הגיעו לנמל התעופה. בסופו של דבר הם הכריעו את הטרמינל הצנוע ונשפכו אל המסלול.
אבל היו מי שכבר באותו לילה ויתרו על התקווה שאי־פעם יצליחו להימלט. במקום לחזור הביתה, נדד הבכיר הביטחוני בקאבול כבר באותו ערב לביתו של חבר. מאז הוא מסתתר שם, אך כבר קיבל את הדין כי במוקדם או במאוחר טאליבן כנראה ימצא אותו. גורלו נחתם, לדבריו, כאשר נשיא אפגניסטן החליט להציל את עצמו. "מאותו רגע הכול התנפץ", אמר. "הרגתי מאות אנשי טליבאן בחיי. אז אני בטוח שכשהם יתפסו אותי, הם יהרגו אותי".
תרגם: אלחנן שפייזר
