קרטל ללא גבולות: ארגוני הפשיעה שמנהלים את ההסתננות לארה"ב

האקדח שהילד מחזיק הוא צעצוע מפלסטיק. הוא ושני ילדים נוספים מהונדורס משחקים על בסיס פסל של נשר אצטקי בריינוסה, עיר מקסיקנית מדרום לטקסס. שלושתם עוטים מסכות פנים, וכך גם רוב המהגרים המרכז־אמריקנים המצטופפים יחד, ישנים בתנאים קשים בכיכר העיר הזאת, פלאזה דה־לה־רפובליקה. התאריך הוא 14 במאי 2021, ומקרי הדבקה בקורונה נפוצים בקרב המוני המגורשים שנדחים מארה"ב.

מעולם לא הגיעו יחד מהגרים רבים כל כך, נטולי תעודות, לעמק ריו־גרנדה. רבות מהכיכרות בריינוסה הפכו למחנות כמו זה. אני סופר בין חמישים למאה אוהלים, שכל אחד מהם מספק מחסה לארבעה או חמישה אנשים. רובם מהונדורס, גואטמלה ואל־סלוודור. רבים מגיעים גם ממקסיקו עצמה. במת המופעים במרכז הכיכר הייתה עטופה בברזנטים רבים כל כך, שהיא נראית כמו יורט גדול עשוי טלאים־טלאים. אנשים עומדים בתור כדי להטעין את הטלפונים הסלולריים שלהם מכבל מאריך שמחובר למנורת רחוב. חבלי ייבוש כביסה מתוחים בין העצים.

בעוד חמישה ימים תציף סופת רעמים את המאהל הזה ותהפוך את הדשא הרמוס לבוץ. היום חם ועגום, ללא משב רוח, מזג אוויר אופייני לריינוסה הלחה, 50 קילומטרים ממפרץ מקסיקו. רוב המגורשים לא בחרו להגיע לעיר הזאת, המדורגת בכל שנה בצמרת הערים עם מספר הרציחות הגבוה בעולם. רשויות ההגירה האמריקניות הסיעו אותם לכאן לאחר ניסיונות כושלים להסתנן מעבר לגבול, בעיקר בנקודות כפריות במעלה נהר ריו־גרנדה.

הרחבה הזו, מרחק רחוב אחד מהגשר הבינלאומי למקאלן, טקסס, היא בעצם נקודת איסוף, שבה מהגרים ממתינים לניסיון הבא שלהם להסתנן אל תוך ארה"ב. העסקאות שעליהן הסכימו עם מבריחים, המכונים "קיוטס" (coyotes, "זאבי ערבות") או פויירוס, מאפשרות להם לנסות כמה פעמים. זה הוגן, שכן רובם שילמו בין 7,000 ל־15 אלף דולר, בהתאם למדינת המוצא שלהם; זהו סכום עצום – 7,000 דולר הם יותר מההכנסה השנתית הממוצעת בהונדורס. בדרך כלל קרובי משפחה שכבר מתגוררים בארה"ב הם שמגייסים אותו, או שהוא מושג במכירת קרקעות. במקרים רבים, האופן שבו מוחזר הסכום שגויס  מוביל בעצם לסוג של שעבוד. המחיר מבטיח לא רק את חציית גבול טקסס, אלא גם את כל הדרך ליוסטון, וברוב המקרים כולל דיור, מזון ותחבורה.

"נוס אגררון", כלומר "הם תפסו אותנו", אומר אדם שיורד מגשר מקאלן בנעליים וג'ינס מלוכלכים בבוץ. הוא מלווה בחמישה אחרים שמשמר הגבול עצר, לכולם כתמי בוץ עד גובה הברכיים. אבל הוא מחייך ומניף אגודל. "ננסה שוב מאוחר יותר. אנחנו נלחמים למען חיים טובים".

מורשת הקולוניאליזם הספרדי, הפיכות שניהלה ארה"ב במהלך המלחמה הקרה, המלחמה הפאן־לטינית בסמים והפקעת משאבי טבע על ידי חברות רב־לאומיות – הן בין הגורמים שהובילו את הונדורס, גואטמלה ואל־סלוודור אל סף המעמד של מדינות נחשלות. כריתת יערות, דיג יתר, זיהום חופשי ובעיקר שחיקת קרקעות גרמו לתנאים סביבתיים מחרידים. יותר מכול, העמים הללו סובלים מעוני ומחוסר הזדמנויות. מי שיכול להרשות לעצמו לשלם את שכר המבריחים נחשב בר־מזל. זו השקעה גדולה, והמחיר ממשיך לעלות ככל שהגבול האמריקני הופך קשה יותר לחדירה. גם סכנות המסע הלכו והתעצמו, והמסלול הראשי מתקרב יותר ויותר לאחד משדות הקרב המסוכנים ביותר של מלחמות הקרטלים הממושכות של מקסיקו.

בין טראמפ לביידן

שני בחורים צעירים במכנסי הסוואה קצרים מבקרים בין קבוצות המהגרים השונות. אפודי התנועה הצהובים שלהם מזהים אותם כ"קויוטיטוס", או כעוזרי מבריחים: נערי שליחויות בעבור רשת הקויוטס הפועלת מכאן ועד למיגל־אלמן, 60 קילומטרים פנימה לכיוון מקסיקו, מעוזו של קרטל ידוע לשמצה שצולק בעשרים שנה של לוחמת פשע מאורגן. בשנת 2021 הפך המקום מוקד להגירה המונית.

בחודש מרץ, כתב של איי־פי שעמד על גדת הנהר בצד האמריקני, ראה אנשים חוצים את הגבול בקצב של מאה לשעה. צלמים במקום תיעדו משט של סירות מתנפחות, ומאבקים בין קויוטס ובין סוכני משמר הגבול, כמו גם משטרת מדינת טקסס, שבמקרים מסוימים ניסו לנקב את סירות הגומי בסכינים, כדי למנוע שימוש חוזר.

המבריחים מרמים את ה"לקוחות" שלהם, במיוחד בגימוד הסכנות שבמסע, וגורמים לתאונות מחרידות שבהן מתים רבים מחנק וטביעה

בקרוב אקבל הזדמנות לדבר עם אחד הקויוטס הפעילים ביותר בסביבה, בן 36 בשם אל־קומנדנטה ("המפקד"). לדבריו הוא מפקח על חלק ניכר מהברחות האדם במסדרון הזה. הוא מאשר את מה שכבר שמעתי מגורמי אכיפת חוק וחוקרים אקדמיים בארה"ב: לאורך 400 הקילומטרים של רצועת הגבול ממיגל־אלמן לחוף, כל הברחת המסתננים מתבצעת בחסות קרטל המפרץ, ארגון הפשע המקורי של מקסיקו. את קרטל דל־גולפו, הידוע גם בשם CDG, "החברה" או "היד", ייסד בתקופת היובש האמריקנית מבריח האלכוהול האגדי חואן נפומוצ'נו גררה. כמעט מאה שנה לאחר מכן, הקרטל מחזיק במונופול אכזרי על כל סוגי הפשיעה המאורגנת בעמק ריו־גרנדה, כולל הברחת בני אדם.

"טודוס לוס־קויוטס אסטן קון לה מאנו", אומרת סילביה קרוז, כתבת עצמאית בריינוסה שהדריכה אותי בעיר: "כל הקויוטס עובדים בעבור 'היד'".

במהלך מרץ 2021 היו לסוכני משמר הגבול האמריקני 173,348 היתקלויות עם מהגרים נטולי תעודה בגבול הדרומי. זה היה זינוק של פי חמישה ביחס למרץ 2020, ולפחות הכפלה במספר ההיתקלויות שהסוכנים בדרך כלל חווים במהלך כל האביב. מתוך אירועי מרץ, 60,839 התרחשו בעמק ריו־גרנדה, יותר מפי שלושה מהמספר שנרשם במוקד ההסתננות הבא, דל־ריו. הפרופיל הנפוץ ביותר היה של משפחה מהונדורס. גברים מקסיקנים רווקים היו הקטגוריה הבאה. מחודש אפריל, מספר בלתי נתפס של קטינים בלי מלווה – 64,496 – חצו את הגבול האמריקני. כמעט מחצית מהם עשו זאת ב"עמק", כפי שמכנים הטקסנים את האזור הזה במדינה.

אם כוללים את כל המוקדים בגבול, מטקסס ועד קליפורניה, משמר הגבול נתקל ב־687,854 מהגרים בחמשת החודשים הראשונים של 2021. ככל הנראה יש מקרים רבים של ספירה כפולה; צו לבריאות הציבור שהוציאו המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן מאפשר למשמר הגבול לדחות את המנסים לחצות את הגבול בלי הליך וגם בלי עונש. כלומר, אין סיבה שמהגרים שהגיעו ממרחק של 1,500 קילומטרים או יותר לא ינסו לחצות שוב כמה פעמים, מה שמוביל להיתקלויות חוזרות ונשנות עם שוטרי הגבול. אבל איש מהגורמים שדיברתי איתם אינו זוכר זמן שבו אנשים רבים כל כך ניסו לחצות בבת אחת. גסה ככל שתהיה המדידה, 514,901 ההיתקלויות שרשם משמר הגבול במרץ, אפריל ומאי מצביעות על זרימה בהיקף של מיליון איש לפחות השנה.

הגירה היא נושא שנוי במחלוקת מתמדת בארה"ב. זה מעולם לא היה נכון יותר מבתקופת נשיאותו של דונלד טראמפ, שמדיניותו כללה הפרדת ילדים ממשפחותיהם כעונש או הרתעה; הצבת הגבלות חדשות על תביעות מקלט; ביטול "מעמד מוגן זמני" למהגרים מהונדורס, אל־סלוודור וניקרגואה; והרחבת המכשולים הפיזיים בגבול, "החומה" כביכול.

הנשיא ג'ו ביידן ביטל חלק ממדיניותו של טראמפ וצמצם את הפשיטות של סוכנות ההגירה ואכיפת המכס, אך שימר חלקים אחרים, כולל פרשנות חוקית מתקופת הקורונה שלפיה הרשויות יכולות לגרש מהגרים באופן מיידי "למניעת התפשטות מחלות מידבקות". המפלגה הדמוקרטית מפוצלת בין שמרנים, כמו חבר הקונגרס הנרי קואלאר מלארדו, טקסס, שרוצה "לאכוף את החוקים", ובין רפורמטורים כמו ראש עיריית סן־אנטוניו ג'וליאן קסטרו, שרוצה לבטל את התקנות שהופכות "כניסה בלתי חוקית" לפשע פדרלי.

"הזינוק החדש בחציית הגבול החל בממשל האחרון, אך אחריותנו להתמודד איתו בצורה אנושית", אמר ביידן ב־24 במרץ. הוא החזיר את הסיוע האמריקני להונדורס, אל־סלוודור וגואטמלה, והטיל על סגניתו קמלה האריס את הובלת המאמץ הדיפלומטי לבלימת ההגירה. בריאיון שנתנה לאחרונה הדגישה האריס את הצורך לטפל ב"סיבות השורשיות" להגירה בלתי חוקית, אך היוזמות החדשות היחידות שהיא ציינה הן תוכניות להרחבת הגישה לחיסונים, מערכות בנקאיות וטכנולוגיה (בשיתוף עם חברות כמו מיקרוסופט, מאסטרקארד, וחברת היוגורט צ'ובאני). המסר שלה למהגרים היה "אל תבואו", תוך ציון "האלימות והסכנה" של המעבר במקסיקו, אך לא סביר שדבריה שינו משהו. למען האמת, שום ממשל בעבר לא התמודד בהצלחה עם תופעת ההגירה ההמונית מאמריקה הלטינית בעידן הנוכחי. אם לביידן יש רעיונות חדשים, הוא טרם הכריז עליהם.

בדבריו הזכיר ביידן את הקויוטס, ורמז לנוהג שלהם להניח לאנשים למות במדבר. נדמה שבשני צדדי הוויכוח על ההגירה מסכימים שמבריחי בני אדם הם תופעה גרועה. הם ידועים לשמצה בכך שהם מרמים את ה"לקוחות" שלהם באופן שיטתי, במיוחד בגימוד הסכנות שבמסע. נשים ונערות שנמצאות בחזקתן פגיעות ביותר לאונס ואף עלולות להימכר לעבדות מינית. קויוטס כולאים, מכים ומרעיבים את ה"מטען" שלהם באופן שגרתי, וגורמים לא פעם לתאונות מחרידות שבהן מתים אנשים רבים מחנק, טביעה, או תאונות דרכים. ב־2 במרץ 2021 התנגש רכב שטח של מבריח, עמוס ב־25 בני אדם, בסמיטריילר ליד מקסיקאלי, ו־13 נהרגו. שבועות לאחר מכן נהרגו שמונה לאחר שמבריח נמלט מחיילי מדינת טקסס במרדף מהיר שהסתיים בהתנגשות חזיתית. אלה רק האירועים האחרונים ברשימה ארוכה וטרגית.

עסקי הברחת בני אדם מעבר לגבול נשלטים כעת לחלוטין על ידי ארגוני פשע מאורגן, לפחות בעמק ריו־גרנדה. "הקרטלים מעורבים כעת יותר מאי פעם", אומר ג'רי רובינט, סוכן מיוחד לשעבר שהיה ממונה על חטיבת דרום טקסס במחלקה לביטחון הפנים. "המספרים העצומים של אלה שמבקשים לחצות את הגבול מעניקים להם תמריץ גדול יותר". אם יגיעו מיליון מהגרים בשנת 2021, כל אחד עשוי לשלם לפחות 7,000 דולר בעבור שירותי הברחה, כלומר 7 מיליארד דולר לשוק השחור.

שינויים גיאוגרפיים ודמוגרפיים בדפוסי ההגירה תרמו גם הם להגברת שליטת הקרטל בקויוטס. "בשנים 2008 עד 2011", אומר רובינט, "אריזונה הייתה המקום שבו כולם חוצים", ורוב המהגרים היו מקסיקנים. התגובה הייתה מיליטריזציה של גבול המדבר הסונורני באריזונה, שהחלה תחת ממשל אובמה. אבל זה היה כמו לסחוט בלון מים. זרמי המהגרים זזו אלף קילומטרים דרומה־מזרחה, עד לקצה הירוק העמוק של טקסס, הנקודה הקרובה ביותר בארה"ב למרכז אמריקה, שממנה מגיעים כיום רוב המהגרים.

זה איננו אזור הגבול הנטוש המפורסם, שמרכזו בין אל־פאסו לחוארי. זהו אזור ההדרים של טקסס, אזור סובטרופי עשיר שאשכוליות צומחות בו בשפע ותמיד נראה שעומד לרדת גשם. ישנם שני מרכזי אוכלוסייה עיקריים: הערים המקבילות מטאמורוס במקסיקו ובראונסוויל בטקסס, המשתרעות על דלתת הנהר והשפך שלו למפרץ; ומקבץ הערים המשולש מקאלן־אגינבורג־מישון, מעבר לגבול מריינוסה. רצועת הגבול הזאת, עם מדינת טמאוליפס המקסיקנית, סובלת מהאחיזה הקשה ביותר של פשע מאורגן מקסיקני מכל הנקודות האחרות בגבול ארה"ב־מקסיקו.

"האזור הזה מנוהל בידי קרטל המפרץ", אומרת גוודלופה קוראה קברה, כלכלנית פוליטית מקסיקנית מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון ואוניברסיטת טקסס בבראונסוויל. "הם שולטים בשטח מבחינה צבאית", היא משוכנעת. רובינט מסכים: "בגבול הצפוני של טמאוליפס אין הרבה נוכחות פדרלית מקסיקנית".

מחלקת המדינה האמריקנית סבורה כי טמאוליפס מסוכנת כמו סוריה, תימן או אפגניסטן. אנשים מכנים אותה טה־טה־טה־טמאוליפס, בחיקוי הצליל שמשמיע ירי קלצ'ניקוב. האינטרנט גדוש בסרטונים אלימים שתועדו בריינוסה: יריות ברחובות, בריקדות בוערות, סרטוני עינויים והוצאה להורג, תמונות של גופות תלויות מגשרים, ערמות של ראשים כרותים. בסרטון יוטיוב שנצפה כמעט 7 מיליון פעמים, כתב טלוויזיה מקומי מבוהל עומד על גשר במרכז העיר ריינוסה בשנת 2009, ומדווח על קרב רחוב בין CDG לצבא המקסיקני; ככל שצרורות הירי האוטומטי מתגברים, הוא מתכופף עוד ועוד, עד שהוא מדווח בשכיבה על בטנו, כשכדורים שורקים מעליו. בסרטוני גנגסטר־ראפ מקסיקניים לא רשמיים, המוקדשים למפקד כזה או אחר בקרטל המפרץ, הם קוראים לה "ריינוסה לה־מלדוסה" – ריינוסה הקשוחה, המגניבה או המרשעת.

עדיף בלי המשטרה

יותר מעשרה גשרים בינלאומיים מחברים את שני צידי העמק כמו תפרים. בכל שעה בכל יום בשנה, אפשר לומר בבטחה, לבֵנים של קוקאין והרואין, חתומות בלוגו הדולפין של CDG, נעות מעבר לגבול, מוסתרות בתאים סודיים של מכוניות ומשאיות. אבל סמים רחוקים מלהיות מקור ההכנסה היחיד של הקרטל; בנוסף לגניבת נפט וגז מהתשתיות הממשלתיות במקסיקו בהיקף תעשייתי עצום – פעילות שמבצעות כנופיות מפחידות של גנבי בנזין המכונים "הואצ'יקולרוס" – הם חוטפים בני אדם בעבור כופר, גונבים מכוניות, מבריחים נשק, מפעילים מועדוני לילה, ברים וזנות, סוחרים במוצרי יוקרה מזויפים ומבצעים מעשים פיראטיים – הן מהסוג המילולי־ימי, והן הפרת זכויות קניין רוחני. כפי שהכלכלנית קוראה אוהבת להדגיש, לא מדובר בפעולה של סחר בסמים אלא ב"מונופול אוליגרכי פלילי על עסקים אסורים". בעבור קרטל המפרץ, אם כן, מהגרים בלי תעודה הם בסך הכול עוד מצרך להנעה בשוק השחור.

עם זאת, זיהוי הקויוטס עם הקרטל יהיה פשטני. על פי המחקר של קוראה, המבוסס על ריאיונות נרחבים עם מהגרים במקלטים ברחבי מקסיקו, שוק ההברחות האנושיות "מפולח", והחלק הראשון של המסע החשאי מאורגן בידי קבוצות עצמאיות פחות או יותר. "בווטסאפ, בפייסבוק", היא אומרת, "הם מפרסמים טיולים כמו חברת תיירות". מבריחים אלה, המכונים לעיתים קרובות פויירוס, או "אנשי תרנגולות" (מונח שמוצאו לא ברור), מבצעים את רוב עבודות השטח של העברת לקוחות על פני השטח העצום של מקסיקו, בעיקר באוטובוסים, אך גם ברכבות וברגל, הכוללת תשלומים רבים של שוחד למשטרה ולחיילים בדרך.

עם הגעתם למונטריי, העיר הגדולה ביותר בצפון מקסיקו, הפויירוס פועלים לכך שהלקוחות יוברחו בפועל מעבר לגבול על ידי קויוטס אמיתיים, המגובים ברשת של תצפיתנים ומלשינים. קשיח וצבאי כפי שהוא כיום, עם כוחות הפרוסים בצד האמריקני, הגבול כמעט בלתי אפשרי למעבר בלי סיוע של מדריך מקצועי. ישנן רשתות קויוטס רבות בטאמוליפס, אך כמה מקורות מספרים לי שהרשת הגדולה ביותר נמצאת במיגל־אלמן, העיר שמול רומא, טקסס.

"במיגל־אלמן", אומרת קוראה, "ישנה רשת גדולה של מבריחי אדם שמחוברת לקרטל. זו כביכול מחלקה של קרטל המפרץ". נואה גיאה, עיתונאי בריינוסה, מסכים עם הערכה זו ומוסיף כי כמה תאים פועלים באזור, וכולם משלמים מס ל־CDG. "הם עובדים עם הקרטל על פי מערכת מכסים", הוא מסביר. "הם מעבירים אנשים מעבר לגבול, לא שום דבר אחר". תחקיר של העיתון טקסס טריביון משנת 2016 ציין את קיומה של "רשת בלתי נראית אך ממומנת היטב" של מבריחי אדם הקשורים לקרטל במיגל־אלמן.

בנהר ריו־גרנדה באזור הסמוך לרומא ישנו אי שמרכזו מכוסה בחורשת שיחים, מוקף שרטונים, מים רדודים ורק אפיק עמוק אחד. הגאוגרפיה המיטיבה הפכה אותו לאתר חציית גבול פופולרי מאז ימיה הראשונים של טקסס. השטח אולי נשלט כעת על ידי קרטל המפרץ, אך בעבר שלטה כאן לוס־זטאס, מיליציה יריבה המבוססת בנואבו־לראדו, עיר גבול מצפון מערב לריינוסה.

לוס־זטאס, שהורכבה בתחילה מעריקים מהקומנדו המקסיקני, שאת חלקם הכשירה ארה"ב בבסיס הצבאי פורט־בראג, שלטה בעולם התחתון המקסיקני באלימות קיצונית במשך שנים, אך הצטמצמה מאוד מאז ימי השיא שלה. היא ידועה כיום בשם קרטל דל־נורסטה, CDN או הקרטל הצפון־מזרחי, אחרי שנדחקה לאחור בידי קרטל המפרץ לסיודאד־מאייר, 15 קילומטרים מצפון מערב למיגל־אלמן. הלחימה בין הקרטלים כבר לא בוערת באותה עוצמה כמו לפני עשר שנים, אך היא עדיין מתלקחת, והיא המניע העיקרי למעשי רצח בטאמוליפס. באופן לא מפתיע, המהגרים שעוברים כאן הופכים לעיתים קרובות לקורבנות האלימות.

ב־19 בינואר 2021 נמצאו 19 בני אדם, רובם גואטמלים, שנורו למוות וגופותיהם נשרפו, על קטע כביש ליד קמרגו, כפר ממזרח למיגל־אלמן. מבצעי הטבח לכאורה הם 12 שוטרים מקסיקנים המשתייכים ליחידת עילית בחסות אמריקנית של משטרת מדינת טמאוליפס, המכונה GOPES. המניע לרצח 19 אנשים חסרי הגנה אינו ידוע, אך GOPES כפופה ישירות למושל טמאוליפס. ארבעה מתוך חמשת המושלים האחרונים הואשמו רשמית בסחר בסמים, בהלבנת הון או בשניהם. בחודש מאי פרסם הממשל הפדרלי במקסיקו־סיטי צו המאשים בשחיתות את המושל הנוכחי פרנסיסקו גרסיה קבזה דה־ואקה וקורא למעצרו, אך הוא סירב להתפטר.

המשטרה בטמאוליפס ידועה לשמצה בשל שיתוף הפעולה שלה עם פשע מאורגן. לפני עשר שנים, הממשל הפדרלי פשוט פירק את המשטרה העירונית של ריינוסה, לאחר שהגיע למסקנה שלתושבים יהיה טוב יותר אם לא תהיה משטרה כלל. "עכשיו", אומרת סילביה קרוז, הכתבת שהדריכה אותי בעיר, "נותרה רק ההגנה של א־לוהים".

חטיפה ותשלום כופר

הגעתי לריינוסה עם אנריקה לרמה, מגיש חדשות ב"אצטקה ואלה", ערוץ חדשות בשפה הספרדית המשדר ברחבי העמק. במרחק הליכה קצר מהכיכר, אנו מבקרים בקאסה דל־מיגרנטה סנדה דה־וידה, מקלט למהגרים מאפריקה ומאסיה, כמו גם מאירופה ומהאיים הקריביים. יש שם 200 איש, בעיקר מגאנה, האיטי, קובה ורוסיה.

אף שמדובר במפעל הומניטרי, בלי גדרות תיל או רובים, האווירה במקלט היא של מתחם כליאה. יש בו שערי מתכת גבוהים וחלונות זעירים שנסגרים בטריקה חזקה. כולם עוטים מסכות פנים, מה שמגביר את תחושת הדיסטופיה. מיזם בנייה עומד להכפיל את גודלו של המתקן, וכ־20 מהגרים עמלים לבנות קיר לבנים, ראשיהם עטופים בחולצות, להגנה מפני השמש והאבק. לאחר השלמת הבנייה יוכל המקלט לאכלס 500 איש. "מתסכל אותי שאין יותר עזרה לאנשים האלה", אומר הכומר הקטור סילבה, מנהל המקלט. "הפוליטיקאים ממוקדים בקמפיינים שלהם". הוא מספק מענה מעורפל לשאלה על מקורות המימון שלו, ואומר, "אנשים רבים היו מוכנים לתת תכשיט".

לא רחוק משם, בשכונה שהייתה בעבר רובע חלונות אדומים, מתחת לשלט רעוע של מלון "ליפסטיק" הישן, נמצא מקלט בניהול כנסייתי בשם קאסה דל־מיגרנטה נואסטרה סניורה דה־גואדלופה. נזירה מקבלת אותנו בכניסה. "יש לנו אורחים מהונדורס, גואטמלה, אל־סלוודור וניקרגואה", היא אומרת ומובילה אותנו לחצר. "בדרך כלל יש לנו 'גריפונס'", היא מוסיפה, בהתייחס לילידים אפריקנים שמגיעים בעיקר מהונדורס, "אבל לא עכשיו".

שעת אחר צהריים מאוחרת, וכ־15 אנשים, גברים, נשים וילדים, עומדים בתור לארוחת ערב באולם המרכזי. "היינו בקיבולת מקסימלית של מאה איש, בגלל המגפה", אומרת האם קטלינה כרמונה ליברדו, המנהלת האפרורית.עיניה נראות צעירות ומאושרות אך את פניה אינני רואה בגלל המסכה שהיא עוטה כל העת. כל נזירה במקלט, כולל היא עצמה, נדבקה בשלב זה או אחר בקורונה, היא מספרת לנו. אף אחת לא מתה.

היא לוקחת אותנו לפגוש צעיר בן 25 בשם סזאר ששוחרר זה עתה מחטיפה. הוא מצפון הונדורס ונמלט מעוני, אלימות ו"אפליה של אנשים עם המחלה שלי", אמירה שהוא מסרב לפרט, ואומר רק: "אנשים עם המחלה שלי לא יכולים לקבל עבודה". פויירוס עזרו לו ולאחותו בת העשר לחצות את מקסיקו. "קראתי כתבה שטענה שזה מסוכן, אבל היא לא ציינה משהו ספציפי", הוא אומר, ומוסיף כי לא היה מודע לסכנת החטיפה.

ברגע שאנחנו יורדים מהגשר עוקב אחרינו צעיר כפוף, מצלם אותנו באופן בוטה בטלפון שלו. הזנב השני שלנו, גבר בגיל העמידה על אופניים, מתייצב בפינה מוצלת של הכיכר

ב־3 במאי, באוטובוס ממונטריי למיגל־אלמן, נקודת המעבר המיועדת שלהם, עצרו אותם גברים חמושים, ולקחו אותם לבית נטוש באזור כפרי, שם הופרדו לפי גיל ומין וננעלו בחדרי שינה. החוטפים לא היו אגרסיביים והתנהגו פחות או יותר בנימוס, הוא אומר, אך ניתנה לו ארוחה אחת בלבד ביום. כעבור שבוע הוא שוחרר, לאחר שקרוב משפחה באוסטין שילם כופר שהוא לא נוקב בסכומו. הוא הגיע למקלט הזה רק לפני יומיים. הוא נראה טראומטי בבירור, עיניו אדומות מבכי, ולדבריו הוא "חרד מאוד" לשלומה של אחותו הקטנה שנותרה חטופה, ממתינה לתשלום הכופר שלה בהמשך. ובכל זאת, הוא עדיין מתכוון לחצות את הגבול. "אני רוצה לעשות ניסיון נוסף", הוא אומר. "אני לא יכול לחזור לארצי, לעוני הזה, לרדיפה הזאת".

בארבעת החודשים הראשונים של 2021, כמעט 50 אלף ילדים חצו את הגבול לטקסס בלי הוריהם, אך במקלט הכנסייתי אנחנו לא רואים קטין אחד בלי מלווה. האם כרמונה מספרת לנו שלפעמים המקלט מקבל אימהות שזה עתה שלחו את ילדיהן לבדם. "הייתה אישה ששלחה את בנה בן ה־16", היא מספרת. "אחרת שלחה ילדה בת שלוש. אם אחרת שלחה שלוש בנות, לשתיים מהן יש צרכים מיוחדים, בעיות נוירולוגיות".

מטשטשים עקבות

בחיפוש אחר ילדים נוספים, אנחנו מבקרים במקלט מיוחד לקטינים בלי מלווים המתוחזק בידי ממשלת המדינה בטמאוליפס, בבניין אוניברסיטה שהוסב לצורך הזה. "אנו מחזיקים כיום 70 ילדים", אומר המנהל, ריקרדו קלדרון מאסיאס. הוא מוביל אותנו פנימה למקום שבו 80 עד 100 איש, ילדים ונשים, יושבים על משטחים על רצפת מגרש כדורסל. מאוורר חזק נושף ברקע. בגדים מתייבשים על היציעים, נעליים מפוזרות בכל מקום, תינוקות בוכים. אבל זה לא קרוב לצפיפות של הכיכר. רוב החלל הזה ריק.

"יותר מ־400 עברו כאן", אומר קלדרון, כולל מבוגרים. הוא מתכוון להתגאות במספר, שדווקא נשמע נמוך להפליא. ביקרנו במקלטים העיקריים בריינוסה, העיר הגדולה ביותר בטמאוליפס, ואפילו בספירת המגורשים בכיכרות העמוסות, וראינו שם פחות מאלף איש בתקופה שבה סוכני משמר הגבול בעמק מדווחים על 2,000 היתקלויות ביום.

הם לא כאן, אני מבין, כי החדר והפנסיון שלהם כבר שולמו. "לאלמנט הפלילי", אומרת האם כרמונה, "יש 'בתי אחסון' משלהם", באזורים הכפריים שממערב, לכיוון מיגל־אלמן. ברחבי צפון טמאוליפס, קרטל המפרץ מחזיק רשת של חוות ובתים נטושים, ושולט בכבישים הכפריים המובילים לגבול. הגישה לתשתית הזאת, כמו גם מעבר בטוח, היא מה שהקרטל גובה עליו תשלום. "הם לא מספקים את שירותי ההברחה עצמם", אומרת קוראה, "אבל הם כן מפעילים בתי אחסון". האם כרמונה מספרת כי בישוף ניסה לפתוח מקלט מהגרים צנוע בסן־פרננדו, ובלי משים העמיד את עצמו בתחרות עם הקרטל. "הם איימו עליו", היא מספרת. "הוא כבר לא שם".

גשם יורד לעיתים קרובות בעמק, והאביב הזה היה רטוב וקריר במיוחד. מרכזי הקניות של מקאלן־אדינבורג־מישון נמצאים בין עצי דקל ושלטי חוצות בספרדית המפרסמים מזון מהיר, תחנות דלק וקריירה בצבא האמריקני. יש חנויות נשק וחנויות משכון, ולא מעט שלטי תמיכה בטראמפ, מראה צורם במחוז הידאלגו, ש־92 אחוז מתושביו היספנים.

בכל מקום יש סימנים לכך שהעמק הפך למסדרון המרכזי של הגירה בלתי חוקית. בקטע של חומת גבול במישון אנחנו רואים שפע של עקבות בוץ בין שיחי קנים. לרמה, שהתגורר כאן כל חייו, מעולם לא ראה כל כך הרבה עקבות, וגם לא כל כך הרבה אשפה מוטלת על הקרקע. כשאנחנו ממשיכים מערבה על כביש 83 האמריקני, ליד שדה בצל, אנו רואים שלושה צמיגי טרקטור גדולים קשורים זה לזה, משמשים בידי הקויוטס מכשיר למחיקת עקבות של אנשים רבים. מלה־חויה אנחנו רואים את חיילי מדינת טקסס ברכבי שטח שחורים־לבנים המוצבים בכל צומת, תחנת דלק וחניון. "בדרך כלל יש 15 יחידות לכל המחוז", אומר דיוויד כיפורי, תושב המקום שלו משפחה משני צידי הגבול, בעבר דובר התובע המחוזי במחוז סטאר. "כרגע יש 200".

אנחנו מתקדמים לריו־גרנדה סיטי ומשוחחים שם עם דני וילריאל, בעל קרקעות ונכסים על גדות הנהר מול שפך נהר סן־חואן במקסיקו. הגירה לא חוקית "אינה תופעה חדשה באזור הזה", הוא אומר, אך "הפעילות עלתה באופן משמעותי". אפשר לשמוע ירי ממיגל־אלמן בכל שעה, הוא מוסיף. "רוב היריות הן ספונטניות וקצרות. או שהיורים הרגו את מי שהם רצו להרוג, או שהם הביעו את הנקודה שביקשו להביע. אם זה נמשך יותר מ־30 שניות, זה נחשב ארוך. אבל אני לא רוצה לגרום לזה להישמע כמו המערב הפרוע, זה לא. לכל קהילה יש הבעיות שלה. שלנו פחות גרועות משל אחרות".

בלה־רוזיטה, קצת לפני רומא, אנחנו עוצרים כדי לרדת אל השטח שמסביב לנהר. הגבעות מכוסות בצמחי קריוזוט ומסקיט, הוואדיות מלאות במרווה, ובכל מקום רואים דקלים ננסיים וקקטוסים. הנוף יפהפה, למרות מגדל המעקב של משמר הגבול והאשפה הרבה הזרוקה פה. הנגע הגרוע ביותר הוא חיתולים, נעליים ישנות ובגדים נטושים. בכל מקום פזורים צמידי פלסטיק, מהסוג שמחולקים בקונצרטים ובקרנבלים. "אתה יכול למצוא הרבה יותר כאלה למטה ליד הנהר", אומר סוכן משמר הגבול המזוקן יאסקז, שיושב ברכבו הסמוך. "ברגע שהם חוצים, הם מורידים אותם. אני לא יודע למה. פעם הם היו נכנסים איתם".

אני אוסף קומץ גדול של צמידים, המקודדים בצבעים ומסומנים אישית. על רובם מודפס "אנטרגה", או "משלוח". על רבים אחרים כתוב "ייגדה", כלומר "הגעה". על חלקם כתוב "מקסיקנוס", ככל הנראה כדי להבדיל בין הלקוחות שאינם ממרכז אמריקה. קשה יותר לנחש את משמעותם של אחרים. על חלקם כתוב "מתכת", עם סמל של כוכב אדום, על אחרים "דוראדו", שפירושו "זהוב", וציור של פיל.

"הצמידים מראים שהעברת לקרטל את התשלום כדי לחצות את הנהר, כך שלא יעבור אף אחד שלא שילם", אומר אזרח אמריקני בשנות השלושים המוקדמות לחייו שעובד כקויוטה והסכים לשוחח איתנו בטלפון. בפוסטים שלו ברשתות החברתיות הוא נראה לובש חולצת טריקו שחורה ועונד שעון זהב, שטרות דולרים פרושים על ברכיו. "'אנטרגה' היא 'כניעה עצמית' למי שיסגיר את עצמו למשמר הגבול, כלומר הילדים", הוא מסביר. "'ייגדה' פירושו 'כל הדרך ליוסטון'. האחרים עשויים לסמן היכן אתה עובר את הגבול, כמה זה מסוכן, כמה שילמת". הוא לא רוצה או לא יכול לומר לנו את הפירוש של "מתכת" או "זהב". הוא רק אומר שהעניין "רגיש".

"הצמידים (בתמונה) מראים שהעברת לקרטל את התשלום כדי לחצות את הנהר", אומר אזרח אמריקני שעובד כקויוטה. "הם עשויים לסמן היכן אתה עובר את הגבול וכמה שילמת"

אנחנו מגיעים לרומא בסביבות השעה 14:00. העיירה היא שריד לטקסס הספרדית הישנה, שמעולם לא השתלבה עם האנגלוס שהחלו לפלוש לשטח בתחילת המאה ה־19. פעם קראו לה "פאסו דה לה מולה", או "מעבר הפרדות", השימוש המקורי בנקודת חציית הנהר. לאחר שטקסס קיבלה את עצמאותה בשנת 1836, היא הפכה למעוז מבריחים ידוע לשמצה. במהלך תקופת היובש האמריקנית קראו להם "טקילרוס", מלשון טקילה. בשנות השבעים הייתה רומא מוקד לסחר במריחואנה. היא גם נקודה חמה להברחת נשק; שבוע לאחר הביקור שלנו תפסו חיילי מדינת טקסס מטמון של 16 כלי נשק עוצמתיים, כולל רובה צלפים צבאי, ואלפי קליעים של תחמושת.

ככל שמתקרבים לגשר הבינלאומי, כך הופכת רומא רעועה ומסוכנת יותר. מנקודת תצפית במרכז העיר, מיגל־אלמן נראית בקלות מעבר לנהר. היא נראית כמו כל עיר גבול קטנה אחרת, עם גגות בטון נמוכים בין עצים ירוקים וקומץ אנטנות סלולר. אבל זהו אזור אסור לכניסה אפילו בסטנדרטים של צפון מקסיקו, והתחלופה בראש קרטל המפרץ הפכה את המצב למעורער עוד יותר. "כרגע", אומר לרמה, "מי שאחראי לקרטל שומר על פרופיל נמוך. היו שלושה בחורים, שלושה מנהיגי קרטל שונים. אל־חואבו היה אחד, אל־טורו היה אחד, והשלישי היה בחור צעיר מהיידלגו. שלושתם חוסלו: אחד בכלא, שניים נרצחו. זה היה בדצמבר. מאז, איננו יודעים מי הבוס הנוכחי".

גורמי קצה מקרטל לוס־זטאס ניצלו את החולשה הזמנית לפלישות חמושות. יום לפני כן, בסביבות השעה 16:00, היה נואה גיאה, העיתונאי מריינוסה, בסביבה וראה כמה שיירות של "מונסטרוז" – מפלצות. כלי הרכב האלה, המכונים גם "טנקי נרקוס" או "משאיות קרנפים", הם מין מוטציה של מגה־פאונה מכנית שהתפתחה בעיראק ובסוריה והתפשטה לצפון מקסיקו. מרכבות הקרב, שמזכירות את הסרט "מקס הזועם", בנויות בדרך כלל על שלדיהם של טרקטורים ומשאיות זבל, ומצוידות באילי נגיחה ובמקלעים. גיאה ראה כמה שיירות שלהן מסתובבות בפאתי מיגל־אלמן. "בשש בערב", הוא אומר, "הקרב החל". זו הייתה סדרה של קרבות ירי, עם תוצאות לא ברורות, שנמשכו עד הלילה. "שום קבוצה לא שולטת", הוא מזהיר אותנו. "לוס־זטאס, CDN, נמצאים בסיודאד־ מאייר. אנחנו לא יכולים ללכת לשם יותר. מיגל־אלמן הוא הקו המפריד. לשתי הקבוצות יש כנופיות משלהן ומחלוקות פנימיות. אין מפקד אחד. אחרי ארבע או חמש בערב, תיזהרו".

לעבור את הקיר

אף שהשעה כבר 15:00, אנו מחליטים לעבור לצד המקסיקני לאחר שעורכת עיתון קטן בשם "אל־טיאנו" מציעה להציג לנו את הבוס של מאפיית הקויוטס במקום. תנאי לריאיון הוא שלא נפרסם את שמו האמיתי, אלא נתייחס אליו כ"אל־קומנדנטה" בלבד. בין הקויוטס בעמק הוא "אל מרו־מרו פטאטרו", או "בוס הבוסים", שיכול לדאוג בקלות למוות שלך. "הוא ישב בכלא הפדרלי בגלל הברחת בני אדם", אומרת עורכת אל־טיאנו, דינה גרסיה פניה, שפרסמה ריאיון וידאו איתו בשני חלקים בשנת 2019, שבו הוא הופיע עוטה מסכת סקי, ומשתמש באותו כינוי. "לפני שנתיים הוא לקח אותי לטיול מוסק למונטריי. יש לו הרבה מאוד כסף", היא אומרת. "הוא חי בארה"ב שנים רבות. הוא נהג להבריח סמים, אך מצא שהברחות מהגרים משתלמות יותר. והוא הרגיש שהוא עוזר לאנשים".

בתקווה לפגוש אותו במלון ויריי, במרחק שני רחובות בלבד מהגשר הבינלאומי, אנחנו עוברים ברגל למיגל־ אלמן. הגשר עשוי בטון, יש בו שני נתיבים, והוא מקביל לגשר תלוי ישן שהוצא משימוש. מתחתינו, הנהר זורם במהירות על פני חצץ רדוד, אך שום מסתנן לא חוצה אותו לאור יום. מלבד זוג חיילי המשמר הלאומי בצד האמריקני, לא נראה איש מהגדות. אנחנו משלשלים רבע דולר בקרוסלה ומוצאים את עצמנו במקסיקו בלי להציג דרכונים לחיילים המעטים שמאיישים את המחסום.

מיד, ברחוב זאפטה, אנחנו רואים בניינים מצולקים ממתקפות הצתה במהלך קרבות הנרקוס העזים ביותר לפני עשור. אנחנו עוברים על פני מקום שבו, בשנת 2019, השאירו לוס־זטאס ערמת ראשים כרותים בארגז קרח. כמה חנויות פתוחות ומוכרות ביגוד ומצרכים, ואנחנו חולפים על פני שני זוגות נשים ונערות על המדרכה, אך מלבדן הרחובות ריקים מאדם. אנחנו מגיעים לכיכר העירייה ואת פנינו מקבל המראה המרתיע של שמש אחר צהריים נעימה הזורחת על ספסלי הכיכר הריקים מאדם.

רובינט אמר לי שסוכנויות אמריקניות שעובדות עם הממשלה הפדרלית במקסיקו אפילו לא ינסו לחדור לעיר כמו מיגל־אלמן בגלל עוצמת מנגנון המעקב של הקרטל, שהוא אנושי וגם אלקטרוני. "זה לא שאתה הולך להכניס סוכן סמוי", אמר. "אף אחד לא יצליח כסוכן בסביבה כזו. אתה פועל בשטח אויב".

ואכן, ברגע שאנחנו יורדים מהגשר עוקב אחרינו צעיר כפוף שנראה קצת כמו בובת טרול, שׂערו  הארוך שחור וצבוע בלונדיני בקצותיו. כל עוד אנחנו במיגל־אלמן, הוא יעקוב אחרינו במרחק של 10 עד 20 מטרים ויצלם אותנו באופן בוטה בטלפון שלו, שהוא מעולם לא מוריד את עיניו מהמסך שלו. הזנב השני שלנו, גבר בגיל העמידה על אופניים, מתייצב בפינה מוצלת של הכיכר ומתבונן בעודנו מצלמים תמונות תיירות מול אותיות צבעוניות גדולות המתארות את מיגל־אלמן. הוא האדם היחיד שאנחנו רואים שנושא אקדח בגלוי. נראה לי שבחור שלישי עוקב אחרינו במכונית. זרועותיו מקועקעות לחלוטין וראשו מגולח.

כששלושת אלה תמיד במרחק קצר מאיתנו, אנחנו מתהלכים ברחובות הריקים אל מלון ויריי, שחמש קומותיו מקנות לו את התואר הבניין הגבוה ביותר בעיר. נאמר לנו כי אל־קומנדנטה משתכן בקומה העליונה, שם יש לו קו ראייה ישיר אל האזור הרדוד ביותר של הנהר. אבל הוא לא עונה לטלפון כשאנחנו מתקשרים. אנחנו מסתובבים לזמן מה בתקווה שהוא יגיע, אבל אין תגובה. הוא גם לא עונה להודעות שלנו. כשהשעה 17:00 מתקרבת במהירות, אנחנו מחליטים שעדיף לעזוב את העיר.

בחזרה בבראונסוויל, בסביבות השעה 22:00, אנחנו מקבלים טלפון. זה אל־קומנדנטה. בתחילה הקליטה גרועה ואנחנו לא יכולים לדעת על מה הוא מדבר, אבל זה משהו שקשור ליוסטון. מתברר שהוא כועס על דיווח שראה בטלוויזיה. ב־30 באפריל פשטה המשטרה ביוסטון על מחסן שלו בצ'סינגטון דרייב, שם נמצאו כמעט 100 בני אדם נעולים בחדר. התובעים הפדרליים האשימו חמישה מאנשיו בהברחת בני אדם. "אני כועס שמישהו הפנה אצבע והסגיר את המיקום", הוא אומר ללרמה, כשאני מקשיב לטלפון. "הם אומרים ששיכנו אותם שם בלי אוכל, בלי מים. זה לא נכון, הם משקרים".

כשזה מגיע לפעולת ההברחה שלו, "הכול קשור ליוסטון", הוא אומר. "אנחנו מעבירים אותם מריינוסה לוואלאדסס, דרך קמרגו, כל הדרך ללוס־אנחלס", הוא אומר ומתייחס לעירייה זעירה ממזרח למעבר ברומא. "אם יש גדר, או קיר, ובכן, אתה רק צריך לטפס עליהם". ברגע שהם בצד השני, "יש לנו קשרים עם 'מיגרסיון'", הוא אומר, ובכך אני מניח שהוא מתכוון למשמר הגבול. הוא נמנע ממעבר במסדרון לה־חויה, שם ראינו נוכחות כבדה מאוד של משמר הגבול, ומשתמש במסלול חלופי שהוא מסרב לתאר.

הוא מכחיש שהארגון שלו הוא חלק מקרטל המפרץ. "אנחנו עצמאיים", הוא אומר. "לקרטל יש עסק משלו, ולנו יש עסק אחר. אנחנו משלמים להם רק כדי לתת לנו לעבוד, והם לא מתעסקים איתנו". הוא צריך לשלם לקרטל 300 או 400 דולר לראש כל מהגר שהוא מבריח, הוא אומר. המחיר הזה הוא מעט פחות מה־500 דולר ששמעתי כמס הקרטל הנוכחי, ואני עדיין לא מבין בדיוק כיצד מחולק התעריף הכולל של 7,000 עד 15 אלף דולר שמשלמים מהגרים ממרכז אמריקה בעבור כל המסע; אבל מאל־קומנדנטה וממקורות אחרים אני מגלה כי קויוטה כמוהו מקבל בין אלף ל־3,000 דולר, ובין 200 ל־800 דולר מתוך אלה מגיעים לקרטל. "אם המחיר הזה לא משולם, ברור שהם חוטפים אותם", הוא אומר. "ובכל יום שעובר ללא תשלום, המחיר עולה".

"כאן יש חוקים", הוא מוסיף. "החוקים של אלה ששולטים בעיר". כאשר לרמה שואל אם הוא מתכוון לקרטל המפרץ, הוא משיב: "אין תגובה". ואז ממשיך: "לכולנו יש דרגה. כל אחד עושה את העבודה שלו. כל אחד צריך למלא אחר הכללים. ואם החוקים מופרים, אתם יודעים מה עלול לקרות".

המלחמה בין CDG ללוס־זטאס "משפיעה עלינו מאוד", הוא אומר. "כי הטריטוריה שלנו היא ממונטריי עד סיודאד־מאייר". אם לוס־זטאס יחטפו מטען של מהגרים, הם ידרשו 500 דולר לראש כדי להחזיר אותם, הוא אומר. "אם נשלם, הם ישחררו אותם. אם לא, הם ישאירו אותם שם על הקרקע".

אבל ללוס־זטאס ולקרטל המפרץ לא היה כל קשר ל־19 ההרוגים בקמרגו, הוא אומר. הם היו אנשיו, ונסעו לאורך מסלול שבו הוא שולט, כאשר כוחות הקומנדו המקומי, GOPES, עצרו אותם ודרשו כופר בסך 20 אלף דולר. הוא סירב לשלם את הסכום שנחשב בעיניו מוגזם, והדבר הוביל לטבח. "לוס־אסטטלס לא היו צריכים לעשות את זה", הוא אומר. "אתה לא מתייחס כך לחפים מפשע. אבל זה מה שקורה כשאתה מתעסק עם משטרת המדינה. הם ינצחו אותך, או גרוע מכך".

שחיתות במשמר הגבול

לדבריו, בדרך כלל הוא מעדיף להעביר מסתננים בקבוצות קטנות יותר. "הכי הרבה שאני יכול להגניב בכל פעם זה שבעה־שמונה. קבוצות גדולות מסגירות את עצמן למשמר הגבול". מבקשי המקלט האלה, בעיקר קטינים, אינם רווחיים כמו אלה שמשלמים כדי להגיע עד יוסטון, הוא מסביר. "הרבה ילדים מגיעים לבד. כרגע יש לנו ילד בן שנה שמיועד להסגרה למשמר הגבול", הוא אומר, ולסתו של לרמה נשמטת. "מקום מגוריה של משפחתו בארה"ב כתוב על החיתול שלו", הוא מוסיף. נראה שהנוהג להעניק ילדים כל כך צעירים למבריחים מטריד את מפקד הקויוטס כמעט כמו את האם כרמונה. "זה דבר די מכוער", הוא אומר, "לשלוח את הילד שלך לבד לעולם שהוא הגבול".

נגד משמר הגבול הוא נואם בזעם אמיתי. "כשהם תופסים אנשים, הם מתייחסים אליהם כאל כלבים", הוא אומר ומרים את קולו. הוא מתאר את סוכני הגבול שמשתמשים בסוסים כדי לאסוף אנשים ולהתעלל בהם. "פעם אחת סוס רמס אדם שהבאתי והרג אותו", הוא אומר. "הם צחקו עליו כשהוא גסס. גם ברכבים הם משתמשים כדי להפיל אנשים". לטענתו, משמר הגבול עושה את אותו הדבר עם הסירות שלו, "בלי לדאוג אם אנשים יטבעו. נמאס לי מזה".

הוא מאשים את משמר הגבול בשחיתות. "גם הם מעורבים איתנו", הוא מכריז. "יש לנו איתם קשרים בצד השני. נתנו לאנשים לעבור. לכל אדם יש המחיר שלו".

הבוס של הקויוטס, "אל־קומדנטה":"לכולנו יש דרגה. כל אחד עושה את העבודה שלו. כל אחד צריך למלא אחר הכללים. ואם החוקים מופרים, אתם יודעים מה עלול לקרות"

"הרוב המכריע של עובדי משמר הגבול והקצינים ממלאים את תפקידם בכבוד", אומר טום גרסבק, הדובר האזורי של סוכנות המכס והגנת הגבולות של ארה"ב. "איננו סובלים שחיתות או התעללות בשורותינו".

ייתכן, אבל קציני משמר הגבול נעצרים על בסיס כמעט יומי, בתדירות גבוהה יותר מכל סוכני אכיפת החוק הפדרליים האחרים. ניתוח שערך לאחרונה פרופ' דיוויד ג'אנקסיקס מאוניברסיטת המדינה של סן־דייגו בדק 156 מקרים ומצא כי רובם היו "קשורים לפעילויות של פשע מאורגן". בעוד סוכני הגבול הצעירים יותר נעצרו בעיקר על פשעים הקשורים לסמים, אלה המעורבים בשחיתות הקשורה להגירה היו קצינים מבוגרים ומנוסים יותר. הטכניקות שלהם כללו רישום כוזב של לוחות רישוי, אי־בדיקת דרכונים והתעלמות ממסמכים מזויפים. בכמה מקרים, מצא ג'אנקסיקס, סוכני משמר הגבול ליוו באופן אישי מבריחי בני אדם בנהיגה לפניהם ומתן ייעוץ טלפוני. בחלק מהמקרים הם הבריחו מסתננים ברכבם.

"אני חוזר", אומר אל־קומנדנטה, "לכל אדם יש המחיר שלו". אין בעולם כמות מספקת של תשתיות או כוחות אכיפה שיפסיקו את פעילותו, הוא טוען. "בין אם יש חומה ובין אם לאו, נמשיך לעבוד. סי נו אס פור לס בואנס, אס פור מלאס". אפשר לתרגם את הביטוי הזה בכמה צורות: "כך או אחרת", "בדרך הקלה או בדרך הקשה", "בכל האמצעים הכשרים והאסורים", "באמצעים הוגנים או רעים" או "אם תרצו בכך ואם לא".

תרגם: אלחנן שפייזר