בחלק המזרחי של גוש עציון, באזור היישובים תקוע, נוקדים וההרודיון, הולכים ונבנים מקבצי כפרים פלסטיניים בלתי חוקיים. בתנועת רגבים, העוקבת אחר הבנייה הבלתי חוקית, ראו יום אחד כי בשטח שבין שניים מהמקבצים, החלה בנייתו של בית ספר. "הפלסטינים הבינו שהם לא יקבלו מדינה דרך הסכמי שלום או באמצעות אינתיפאדות, אז הם החליטו להקים מדינה דרך הקמת רצף התיישבותי על פני כל יהודה ושומרון", מסביר איתן מלט, רכז אזור יו"ש בתנועה. "כחלק מהאסטרטגיה הזו הם בחרו את המיקום של בית הספר הספציפי הזה באופן מדויק, כך שהוא ייצור רצף בין מקבצי הבנייה".
מלט הבין שאם הליך הבנייה יתקדם, ובוודאי אם יושלם, הריסת המבנה תהפוך לבלתי אפשרית כמעט: הריסת בית ספר תהפוך בקלות לאירוע בינלאומי. לכן הוא מיהר לפנות למנהל האזרחי, ולבקש שיטפלו מיידית בבנייה הבלתי חוקית. "במקביל להליך הבנייה הפלסטינים מיהרו להגיש בקשה להיתר, וטענו שהם רוצים להסדיר את בית הספר ואת המרחב כולו", מספר מלט. "החוק ביו"ש אומר שמרגע שהם הגישו את הבקשה, כל הליכי האכיפה נעצרים עד שיוחלט אם הבקשה מאושרת או לא".
כשבניית בית הספר המשיכה פנו אנשי רגבים בשנית כדי לבדוק אם במנהל העניקו היתר לבית הספר. לאחר בירורים גילו שהבקשה נדחתה, אולם במנהל המשיכו בהקפאת הליכי האכיפה מכיוון שהפלסטינים הגישו בקשה לשינוי התב"ע (תוכנית בניין עיר) המגדירה את שימושי הקרקע באזור. "על פי החוק, הגשת תב"ע לא נותנת עילה להקפאת הליכי האכיפה, אלא שהתברר לנו שבמנהל החליטו על דעת עצמם לקבוע נוהל שמקפיא בכל זאת את הליכי האכיפה עד להכרעה בדבר התב"ע – הליך שיכול לארוך ארבע וחמש שנים, כשכל הזמן הזה, כמובן, הפלסטינים ממשיכים לבנות בניגוד לחוק. על הנוהל הזה החלטנו לעתור", מסביר מלט.
העתירה שהגישו כוללת תדפיס של הנוהל שנקבע במנהל, שלמעשה מרחיב את הדרכים להקפיא את הליכי האכיפה נגד הבנייה הבלתי חוקית. "לפי החוק הירדני הנוהג בשטחי יו"ש, מי שמקבל צו הפסקת עבודה יכול להגיש בקשה להיתר בנייה בתוך 15 יום, ואם הוא הגיש בקשה כזו, הליכי ההריסה מוקפאים אוטומטית", מסביר עו"ד בועז ארזי שהגיש את עתירת רגבים. "זו מסגרת הזמן, וברגע שהבקשה נדחית, הקפאת ההליכים אמורה להסתיים".
במנהל טענו שוב ושוב שהם אכן עובדים רק לפי הגדרות החוק, אלא שכאמור, אנשי רגבים גילו שבפועל, נוהל הקפאת הליכי ההריסה הרבה יותר רחב. "על פי מה שכתוב בנוהל שחשפנו בעתירה, המנהא"ז מקפיא הליכים אוטומטית גם אם הבקשה הוגשה אחרי 15 יום, וגם במקרים שהבקשה נדחתה אך הוגש ערעור על הדחייה, ואפילו במקרים שאחרי דחיית הערעור מוגשת תב"ע לצורך הלבנת עבירת הבנייה: בכל מקרה כזה המנהל מקפיא אוטומטית את הליכי ההריסה".
המצאת נוהל ההמתנה לתב"ע היא בעלת משמעות רחבה ביותר, ובמובנים רבים יוצרת דה־פקטו את המסלול הגורם לכך שמבנים פלסטיניים בלתי חוקיים בשטחי C ביו"ש לא ייהרסו לעולם כמעט. "צריך להבין שהדיון על התב"ע, ולא משנה מה יוחלט בה, לוקח שלוש־ארבע שנים לפחות", מסביר עו"ד ארזי. "חלק מהתב"עות שמגישים, אין להן בכלל סיכוי לקבל אישור. הרבה פעמים אלו בקשות פיקטיביות שמוגשות למשל, בידי אנשים שהם בכלל לא הבעלים של הקרקע, או באזור שאין סיכוי שהבקשה תאושר בו. לבקשה אין סיכוי, אבל עברייני הבנייה מסתמכים על כך שהדיון הראשוני בבקשה יימשך שנה, כשהבקשה תידחה יוגש ערר ותעבור עוד שנה, וכשהערר יידחה תוגש בקשה לשינוי תב"ע שאפשר לדחות בתוך יומיים, אבל בפועל זה ייקח עוד שלוש־ארבע שנים".
במקביל לבקשות הדחייה, הבנייה בשטח ממשיכה על פי רוב להתקדם, מוגנת באמצעות הנהלים המומצאים במנהל. כך, במקום לטפל בבעיה כשהיא רק מתחילה, המִנהל עומד כעבור חמש־שש שנים ולעיתים אף יותר מכך מול מקבצי בתים של משפחות עם ילדים. "המוטיבציה של המנהל האזרחי להרוס בית שנמצא על הקרקע כבר שלוש־ארבע שנים נמוכה מאוד, בוודאי בהתחשב בכך שגם ככה יש עשרות אלפי מבנים שמיועדים להריסה", אומר עו"ד ארזי.
התוצאה היא שהקפאת ההליכים הופכת בפועל לחסינות, ובעצם אנשי המנהל יצרו מעין מנגנון שנותן סימוכין חוקיים כביכול להקפאות ההריסה, שמצד האמת הן חסרות סמכות; הם שינו את החוק בלי לשנות את החוק באמת. בשורה התחתונה, נטען בעתירה, "אלפי מבנים בלתי חוקיים נהנים מ'חסינות' מהריסה, ללא הצדקה שבדין ותוך גרימת נזק כבד לשלטון החוק".
את הבעייתיות בהתנהלות המנהל האזרחי מכיר קובי אלירז, לשעבר עוזר לענייני התיישבות במשרד הביטחון, ובהמשך יועץ לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת לעניין שטחי C והבנייה הפלסטינית הבלתי חוקית באזורים האלה. "במנהל מפרשים את המצב כך שכל עוד החוק מאפשר לאדם סעד, הם לא יהרסו לו את הבית. יש מקרים מעטים שיש בהם נוהל טיפול מהיר, אבל בנייה שלא מטופלת בנוהל המהיר נכנסת להליך ארוך ומתיש עם בקשות מופרכות. אם פלסטיני בונה בתוך שטח אש, או באתר ארכיאולוגי או בשמורת טבע, ואין שום סיכוי לקבל היתר או שינוי תב"ע, למה בכלל מנהלים מולו דיון?"
לדברי אלירז, במנהל האזרחי יסבירו בוודאי שהנוהל שנחשף בעתירת רגבים נועד למטרה טובה דווקא. "הם יגידו שזה נוהל פנימי שנועד לטייב את הטיפול בבנייה הבלתי חוקית. יסבירו שבכל מקרה לא מספיקים לטפל בכל המקרים, ולכן במקומות שיש בהם אופק תכנוני, הם לא ישקיעו את המשאבים המצומצמים".
לאיתן מלט ברור שלא מדובר בבנייה ספורדית אלא במהלך מתוכנן. "יש מקרים שבהם אפשר לראות בנייה בלתי חוקית שבאמת צמודה לכפר באופן שאפשר לומר שמדובר בגידול טבעי", הוא מודה, "אבל כשאדם מתרחק ארבעה קילומטרים מהכפר, פותח ציר ומביא טרקטורים ותשתיות חשמל, כל אחד מבין שיש פה השקעה מטורפת שלא מתאימה לאדם פרטי, ושזו תוכנית רחבה יותר לתפיסת שטחים פתוחים".
ברשות הפלסטינית, לדבריו, מזהים היטב את אופן עבודת המנהל, ומנצלים את נהליו הבעייתיים. "הם יודעים שבכל פעם שמתחיל הליך משפטי אף אחד לא ייגע בהם. אנחנו מדברים על המהות, והם מקדמים את העבודה דרך הפרוצדורה. יש אנשים שמזלזלים ברשות הפלסטינית, אבל זו ממשלה לכל דבר, עם תקציבים גדולים, תוכנית אסטרטגית והבנה טקטית, שמצליחה לצערי לתפוס עוד ועוד שטחים, והכול בעזרת נוהלי המנהל האזרחי שאין להם שום תוקף בחוק".
מהיחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים נמסר בתגובה: "רשויות האזור מקדמות הליכי פיקוח ואכיפה ביחס לבנייה בלתי חוקית לאחר בחינה פרטנית של כל מקרה בהתאם לנסיבותיו הייחודיות, ובהתאם להחלטות שיפוטיות, אם ניתנו. בנוסף, בימים אלה המנהל האזרחי בוחן מחדש את המדיניות של עיכוב מימושם של צווי הריסה בשל קיומם של הליכי תכנון או הליכים מנהליים. כאשר יושלם תהליך הגיבוש והאישור של המדיניות העדכנית, היא תפורסם לציבור. עמדת המדינה בהליכים תועבר לבית המשפט כמקובל".
