עד קיץ 2005 היה ברור לד' שהיא תסיים את התיכון ותלך לשירות לאומי, כמו רוב חברותיה הדתיות באופקים; על הפרק עמדה אפשרות לשמש מורה חיילת, או לשרת באחד מבתי החולים. אבל מה שקרה באותו קיץ הביא אותה לשנות את מסלול חייה ולהתגייס לצה"ל. 16 שנים אחר כך, סא"ל ד' מבלה את הלילות ב"בורות" העמוקים והסודיים ביותר של צה"ל, ומציגה למטה הכללי את המטרות הדרמטיות ביותר שצה"ל תוקף ברחבי המזרח התיכון.
"8200 מבחינתי היא יחידת המודיעין שאחראית לרוב רובו של המודיעין שמגיע לשטח", מתארת סא"ל ד', ראש ענף חירום ביחידת העילית של חיל המודיעין, 8200. "המודיעין מגיע לדרג הטקטי בשטח וגם לקומות הגבוהות ביותר של מקבלי ההחלטות, כולל הרמה המדינית. לא מדובר רק ביכולת לאסוף את המודיעין הכי טוב ומדויק, אלא גם להכריע. הגוף הזה אוסף וחוקר ומתמודד עם טכנולוגיה במציאות שבה עולם הטכנולוגיה בשיאו, גוף שמלא ברעיונות וחלומות על הדרך להביא מודיעין לחייל בקצה. זו מערכת מפוארת שצריכה להיות מאוד מדויקת בהכרעה מה לעשות מול אירועי קיצון, לא פעם בלחץ זמן ובהבנה ששדה הקרב משתנה תמיד. יש מצבים שלא צפיתי ואני צריכה להתמודד איתם. זה בדיוק המקום שלי, להתכונן לחירום ולמלחמה מהמקום הכי מורכב ומסובך".
האחריות המוטלת על הענף שבפיקודה מוגדרת בשתי מילים, שטומנות בחובן עולם ומלואו: "לחשוב מלחמה". מהרגע הראשון ביחידה לימדו אותה שמלחמה היא מקצוע שצריך לעסוק בו יום יום ושעה שעה. על הענף שלה מוטל ללמוד לעומק את התוכניות האופרטיביות של צה"ל ואת הציפיות מהיחידה במלחמה, ולתרגם אותן לשפה הייחודית של 8200. לענף גם אחריות מקצועית להובלת תחומים מודיעיניים טכנולוגיים, שמשמעותם במלחמה מרכזית ואף מכרעת בעבור צה"ל. התשתית הזאת נבנית על ידי מספר מצומצם של אנשים מתוך היחידה ומחוצה לה.
"הכותרת היא 'לחשוב מלחמה', אבל המשמעות בפועל היא לבנות תוכניות עבודה, להחליט לאן מפנים את הזרקור והיכן מרכזי הכובד, וגם לקבוע כמה מודיעין להזרים לקצה כדי שהמקבל לא יתבלבל מהכמות ויידע להשתמש במידע היטב", מסבירה סא"ל ד'. "ענף החירום ממונה על כלל הזירות שיחידה 8200 אוספת בהם מידע. אני מפקדת על המנגנון שמאפשר ל־8200 להגיע במצב הטוב ביותר לחירום, למלחמה. העיסוק שלנו הוא לנצח על תפיסת ההפעלה ולהביא את 8200, עם כל היכולות שלה, לקו הזינוק בצורה המדויקת ביותר. זה תפקיד שדורש גמישות רבה".
הענף של סא"ל ד' הוא אחד המוערכים ביותר בצה"ל. בשנים האחרונות תקף צה"ל מאות פעמים ברחבי המזרח התיכון; ברוב רובן של הפעולות יוחסה התקיפה לצה"ל, אך הוא מצידו לא קיבל אחריות לכך. המשותף לכל המקרים הוא הענף של סא"ל ד', שתפקידו להניח את המטרה על שולחנם של מקבלי ההחלטות: אלה יכולים להיות קצינים בפיקוד הדרום, שמקבלים יעד לתקיפה בתגובה לשיגור רקטות, או אפילו ראש הממשלה שנדרש לאשר פעולה עלומה למניעת התעצמות האיראנים באזור.
נסי לתאר את הלילות המורכבים בבורות של מקבלי ההחלטות, את התחושה והמתח רגע לפני תקיפה, בידיעה שאת הבאת את המטרה.
"בדיוק בשביל הרגעים האלה אנחנו נושמים ב־8200", משיבה סא"ל ד' בהתרגשות ניכרת. "אתה כולך בתוך האירוע. זה רגע שמלמד אותך על מהות השליחות שלך, והבנה של מה היה אם לא היינו שם. קשה להסביר את תחושת הסיפוק העצומה. ברגע הזה שאנחנו מוציאים פעולה, אתה גם עוצר נשימה וגם נהנה מהסיפוק הגדול. רגע אחר כך אתה מבין שצריך להמשיך הלאה לאתגר הבא, עם כל מה ש'הטעין' אותך האירוע האחרון. אתה הולך לישון עם חידה חדשה בראש, ויודע שעליך להתעורר עם פתרון.
"הקוד האתי שלנו אומר שלא משנה כמה הטכנולוגיה מתקדמת ומסייעת לחבר שאלה מחקרית ליכולת איסוף, בסוף אנחנו חיים עם אחריות עצומה למידע שאנחנו מעבירים, וההחלטה מתקבלת על בסיס אדם ולא על בסיס יחידה".
"העיסוק שלנו בענף החירום הוא לנצח על תפיסת ההפעלה ולהביא את 8200 עם כל היכולות שלה לקו הזינוק בצורה המדויקת ביותר. זה תפקיד שדורש גמישות רבה"
מפצחים חידות
"בשומר החומות הגענו מאוד מוכנים בזכות התהליך שעברנו, לא היו לנו הפתעות", אומרת סא"ל ד'. "המשמעות של מוכנות טובה היא לא רק להביא את התשתית הטכנולוגית או המודיעינית, אלא בעיקר לענות לצרכים שעלו במהלך המבצע, במיוחד בעולם המטרות והמודיעין שהשפיע על האסטרטגיה. הגענו ב'התנפלות' אל הזירה בעזה והבאנו את כל הטכנולוגיות ויכולות האיסוף, וזה ניכר עד הקצה. אפשר היה לראות את המערכות שנבנו לצרכים של האוגדה מסייעות לסכל פיגועים בזמן אמת. אנשים שהגיעו מאוגדת עזה ישבו יחד עם אנשי שב"כ ודיברו בשפה אחת. היינו בכל מקום, ותוך כדי המבצע ידענו לתת פתרונות לאזורים שהתעורר בהם צורך".
הייתה ביקורת על כך שצה"ל הגיע למבצע בלי מודיעין, למשל על אחסון הטילים של חמאס.
"אני לא מסכימה, הגענו מאוד מוכנים", קובעת סא"ל ד'. "לא הגענו בוואקום, היה פה שיתוף פעולה עם כולם. הצלחנו לייצר מאות מטרות חדשות תוך כדי המבצע. לא רק שאישרנו קצב אש מאוד גבוה, ייצרנו מאות מטרות כדי לאפשר לצבא לפעול בדיוק לפי הדרישות שלו. אנחנו לא מכתיבים מה לאסוף, אנחנו חשובים בהבנת הצורך, ובזה היחידה הצטיינה. במשך רוב המבצע הייתי במרכז המטרות וראיתי איך הדברים קורים בזמן אמת. זו הייתה חוויה".
כלומר, יכולתם להביא את המודיעין על מחסני האמל"ח אבל תשומת הלב שלכם נדרשה במקום אחר?
"יש קומה מעל שקובעת את סדר העדיפויות. 8200 היא חלק מאסטרטגיה רחבה. לא מדובר רק בהכרעה לְמה אני נותנת את הקשב המודיעיני, אלא גם איך אני יוצרת את הדרך לשם. האתגר הגדול הוא לראות את הצורך המבצעי – בעולם המטרות או בתמרון – באופן שיאפשר למקבלי ההחלטות להגיע להחלטות הכי נכונות. 8200 הוא כלי של עוצמה גדולה שאפשר להשתמש בו כשיש משימה מוגדרת, אז הדי־אן־איי של היחידה מייצר פתרונות לאתגרים שמתעוררים. הבאנו לא רק מודיעין אלא גם פתרונות טכנולוגיים שלא נראו מעולם בשדה הקרב. הבאנו את המערכות לקצה המבצעי, וזה מאוד מאפיין את היחידה. יש כאן מנעד – מהמודיעין האסטרטגי ועד למטרה המדויקת של טיל.
"יכול להיות שתהיה לצה"ל 'חידה' שלא מוצאים לה פתרון, ואז נכנסים האנשים שלנו שזה האתגר שלהם – לפצח את החידה ולאתר את החורים השחורים. במקום שחסר דבר אחד כדי להפוך הצלחה חלקית למלאה, על זה ענף החירום אמון. יש המון 'צרכנים' ויש קומה אמ"נית (של אגף המודיעין, נ"א), ואנחנו החוליה שביניהם. אנחנו יודעים לומר איזו תגובה צה"ל צריך ליישם וגם נותנים לו את הדרך לשם, זו העוצמה שלנו".
מה גרם לך לוותר על שירות לאומי ולפנות לשירות צבאי מלא?
"בשנת 2005, בהתנתקות, צה"ל הופיע בתקשורת כצבא העם, ואני זוכרת שבאותה תקופה היינו על סף קרע. האמנתי שהתגייסות לשירות משמעותי בצה"ל היא צורך ציוני. כל מילה שאומר מעבר לזה יהיה לה פירוש פוליטי, וזה לא התפקיד שלי להטיף, אבל כן – זו הייתה נקודה משמעותית בחיי והיא מאוד השפיעה עליי ועל העתיד שלי. במשך הרבה שנים לא חשבתי שאגיע לתפקיד ראש ענף ולדרגת סא"ל. בכל שנה וחצי שאלתי את עצמי אם לצאת לאזרחות או להישאר, ומה שהכריע בסוף הוא הסיפוק האדיר והשליחות שבתפקיד. כשאתה נמצא במקום כזה, ולא משנה מה הדרגה שלך, כשאתה עושה דברים שאי אפשר להסביר אותם במילים, בעוצמות גדולות כל כך כמו שאנחנו פוגשים פה – אתה נמצא במקום ערכי ובעמדה שיכולה לשנות מציאות. ההבנה הזאת היא מה שמשאיר אותי במקום הזה.
"אני במקור מאופקים, ובשומר החומות ובכלל באירועים שהתפתחו בגזרת עזה, אני יודעת שהמשפחה שלי בגזרה המאוימת הזאת. אני שמחה להיות במקום שיכול להשפיע בצורה משמעותית כל כך על הביטחון של הבית ועל הביטחון הלאומי, ועל המענה של הצבא שצריך להיות כירורגי ומדויק וגם עוצמתי מאוד.
"אני רואה את זה גם כשאני מביטה ימינה ושמאלה אל האנשים שמשרתים איתי. לא משנה מה גודל הפיתוי מחוץ לצבא, מה שמכריע את הכף הוא הסיפוק האישי. החיילים שלי קמים בבוקר, חלקם אנשי מילואים שנקראים ועוזבים הכול ובאים, והם עושים את זה בגלל המשמעות. וכן, יש גם כאלה שעושים את זה בגלל שזה מקצוע".
את בוודאי ערה לשיח ברחוב, ברשתות החברתיות ובתקשורת נגד משרתי הקבע.
"כן, אני לא תמימה, המציאות פוגשת אותנו בכל יום. אני חושבת שהמשרתים ביחידה מקבלים למידה וקצב שלא דומים לאזרחות, והתמודדות עם אתגרים שאין כמותם בחוץ. זה לא רק סיפוק, אלא מעבר לכך. בסוף, כשהם הולכים לשקול מחדש את המשך השירות שלהם הם חוזרים ואומרים 'אנחנו נשארים'. האנשים שנשארים פה הם מהמצוינים שיש בחברה שלנו. וכן, השיח ברחוב פוגש את המשפחה וגם אותי, אבל אני חושבת שאמירות כמו 'אוכלי חינם' הן שיח מתלהם ולא ראוי. מי שמכיר אנשים כמונו ופוגש אותם כל יום לא יגיד את זה".
עין לעולם האזרחי
בשנה האחרונה הציפה פרשה קשה מאוד את אגף מודיעין. קצין באמ"ן מצא את מותו בתא מעצר, בנסיבות שטרם הובררו. גם סיבת מעצרו והעמדתו לדין לא פורסמה, משיקולים של ביטחון המדינה. השיח סביב הפרשה יצר הדים רבים, וגם חייליה של סא"ל ד' ספגו ממנו.
החיילים שואלים על הפרשה? מבקשים הבהרות?
"אני לא קשורה לקצין המדובר, אבל המקרה עלה לכותרות בתקשורת ובהחלט היו שאלות. ברור שיש שיח באמ"ן, וגם גישת הפיקוד שלי היא שיח פתוח עם החיילים, אבל בהקשרים של עמדות ותחושות – השיח שהיה באמ"ן לא הגיע לעוצמות גבוהות".
לצד העבודה המודיעינית של הענף שלה, חשוב לסא"ל ד' לחבר את החיילים שלה גם למיזמים ערכיים באזרחות. לא מזמן החל לפעול באחריותה מיזם בשם "להבות", במטרה לחבר אנשים מ־8200 לצרכים בעולם האזרחי והחברתי – בין היתר בעולם הרפואה, החינוך והסביבה. "החבר'ה האלה לא נופלים מאלה שמגיעים לקורס טיס או ליחידות המובחרות, ואנחנו מפגישים אותם עם מומחי תוכן שמציגים דרישות מקצועיות", היא מספרת. "הם מפתחים בעבורם מיזם בתוך היחידה שלנו, ומספקים פתרון. אנחנו עכשיו במחזור הראשון וזה נראה מדהים".
החיילים של ד' בנו גם יישומונים ומערכות ניתוח לשינוי במבנה הצבא. פרויקט אחר בשם "אחרייך", למשל, שם לו למטרה להביא לחיל המודיעין קצינות מצוינות מתוך מערך השדה האינטנסיבי, לתת להן במה ולהבין מה יאפשר להן לבוא לידי ביטוי בתפקידים בכירים בחיל.
"זה היה פרויקט שהמטרה שלו הייתה גם ללמוד וגם לשנות", אומרת סא"ל ד'. "אם בעבר בקושי הגיעו לכאן נשים, היום יש יותר ויותר. בדקנו איפה יש נשים מוכשרות בארגון ולמה הן שם, ויצרנו קהילה נשית בדרג הצעיר במודיעין. התמקדנו במיומנויות ובעוצמות שנשים מביאות אותן לתפקיד, וניסינו לראות איך אפשר לרתום את זה למערכת בצורה טובה יותר. הצלחנו להביא זוויות נוספות של שיח וקבלת החלטות, ואני שמחה להגיד שהצלחנו להגדיל באופן ניכר את מספר הנשים במסגרת הפרויקט.
"אנחנו בענף חירום קמים בבוקר בשביל לעשות מלחמה, והמקצוע שלנו עוסק במלחמה שהיא ממלכת אי־הוודאות, והאחריות מדהימה", מסכמת סא"ל ד' את שיחתנו. "יש לנו זכות לעסוק בדברים הגדולים האלה, אנחנו האנשים שמביאים את הצבא אל המערכה ואל ההצלחה שלה. כמו שזה מעורר חשש ויראה, זה נותן תחושה עצומה של סיפוק אדיר. שאלת למה אני פה בצבא למרות מה שקורה בחוץ? זו הסיבה".
