בג"ץ קיים הבוקר (א') דיון נוסף בהרכב מורחב בפסק הדין שקבע אשתקד כי יש להרוס את היישוב מצפה כרמים. בפסק הדין השופטת אסתר חיות הפכה את פסיקת בית המשפט המחוזי בירושלים שקבע כי ניתן להחיל על מצפה כרמים את "תקנת שוק", פתרון משפטי שמאפשר להותיר את היישוב על כנו. אולם הנשיאה החליטה שדווקא במקרה של מצפה כרמים, יש להקשיח את מבחן "תום הלב" הדרוש על מנת להחיל את התקנה.
בעקבות פסק הדין הגישו היועמ"ש ומשרד הביטחון בקשה לדיון נוסף, שהתקיים הבוקר. בהתיישבות לא תולים תקוות בדיון המחודש. ההנחה היא שהשופטים לא ישנו את דעתם ומצפה כרמים יפונה בעוד כשנתיים, שלוש שנים מהינתן פסק הדין.
הנשיאה חיות טענה בפסק הדין שתושבי מצפה כרמים אמנם היו תמי לב בכל הנוגע להתיישבותם על הקרקע, אבל שלא רק הם צריכים להיות תמי לב אלא גם הממונה הממשלתי שנתן להם את הקרקע. לדעת הנשיאה, הממונה דאז, יהודה נהרי, לא פעל בתום לב. נהרי העיד בבית המשפט המחוזי כשהוא בן 93 ובעקבות עדותו קבע בית המשפט המחוזי כי הוא אכן פעל בתום לב. בקביעה זו צידדו בשעתו גם השופטים מלצר והנדל. אלא שהנשיאה חיות הפכה קביעה זו ולמעשה הקשיחה את מבחן תום הלב הדרוש להחלת סעיף 5 לצו הרכוש הממשלתי בתור תקנת שוק.
במהלך הדיון הבוקר, טענו באי כח היישוב כי הטלת חובת תום הלב על הממונה היא תקדימית ובלתי אפשרית. "לצערי, אם לא יאשרו את התחולה של סעיף 5 על היישוב, אחרי שכל כך הרבה פקידים של המדינה הסבירו כיצד פעלו בתום לב, אני לא יודע באיזה מקרה כן יחילו את הסעיף והוא עלול יהפוך לאות מתה" אומר ע"וד הראל ארנון, שמייצג יחד עם עו"ד ירון קוסטליץ את המתיישבים ומזכיר את הזהרתו של השופט הנדל שנותר בפסק הדין אשתקד בדעת מיעוט כי דרישה לתום לב אבסולוטי "תסכל את התכלית של תקנת השוק".
משמעות אי החלת הסעיף במקרה מובהק כשל מצפה כרמים, אומר ארנון, היא "שיהיה קשה מאד להסדיר מקומות אחרים שבהם התגלה בדיעבד שהקרקעות שהוקצו להתיישבות הן אינן קרקעות מדינה. רף תום הלב שנדרש פה כל כך גבוה שהוא הופך את היכולת להוכיח תום לב לכמעט בלתי אפשרית".
"הדיון היום היה יסודי ומעמיק, ניכר היה שהשופטים קשובים" אומר עו"ד ארנון, "אנחנו מקווים שלשופטים תהיה הגמישות המחשבתית לשקול שוב את עמדתם בין היתר, לאור העובדה שעל הכף מוטלות מצד אחד זכויות ברורות של המתיישבים הישראלים, ומצד שני בית המשפט קבע, ועל זה אין מחלוקת, שהעותרים הערבים לא קשורים בכלל לקרקע. יש פה דיון בין זכויות כשלצד אחד יש פנים ושמות והצד השני הוא וירטואלי, גם בזה צריך להתחשב".
השטח, שנתפס לפני כארבעים שנה על ידי הצבא ושעל פי כל הדרגים הגבוהים נחשב כאדמות מדינה, יועד להקמת יישוב יהודי חדש סמוך לכוכב השחר. בעקבות עתירת פלסטינים וארגוני השמאל, הסתבר שחלק מהקרקעות עובדו בעבר על ידי פולשים ערבים והן נחשבות לקרקעות פרטיות. זאת על אף שהעותרים הפלסטינים לא הציגו בדל ראיה שקושרת אותם למקום, כפי שגם נקבע בפסק הדין: "העותרים־מערערים הם תושבים של הרשות הפלסטינית ולטענתם הם הבעלים החוקיים – הגם שאינם רשומים".
