"החיסון הזה מותאם רק לאדם הלבן כמו כל הרפואה המודרנית"

מילה לפתיחה: נדמה שערביי ישראל נוכחים בשיח יותר מאי פעם. הנסיבות לא בהכרח חיוביות – הפשיעה הגוברת, האלימות בימי שומר החומות, והתחלואה הגואה במגזר. מצד שני, גם כניסתם של מנסור עבאס ומפלגתו רע"ם לקואליציה, ולפני כן התקרבותו לליכוד, הציבו במוקד את היחסים בין יהודים לערבים. הכפר אבו־גוש – מקרה חריג במיוחד במערכת היחסים הזו – מעלה בעיקר אסוציאציה של כבישים צרים וניחוחות חומוס, אבל מבט רחב יותר מגלה הרבה יותר מזה: לתושבי המקום המקוריים והחדשים ולאורחים יהודים וערבים יש אסופת תחושות ומחשבות, המשתרעת על פני כל הקשת הפוליטית.

עטייא עייט, 44, עיסאוויה, ירושלים

על המפה: אני מדריך עכשיו נהגי אוטובוסים. תכתוב כמה העבודה שלנו תובענית וקשה. לא סתם קורות תאונות כמו אלו שהיו אתמול.

המצפן: אני לא אזרח ישראל, אז אני לא יכול להצביע. ערביי 67' לא יכולים להצביע, רק 48', זה מה יש. אתה יכול לקבל אזרחות אבל זה ייקח זמן ובלגן ואין טעם. אנחנו לא יכולים באמת להשפיע. זה סרט אחר. אנשים מלמעלה שולטים על הכול, ככה אני רואה את זה. לא משנה מה תעשה, הם יעשו מה שהם רוצים ויקבעו. גם כשיש שלום, פתאום באים ועושים פיגועים. גם הפשיעה בצפון, אני חושב שהמשטרה לא רוצה לטפל בזה. כשברחו שישה אסירים, סגרו חצי מדינה ובתוך שבוע תפסו את כולם. למה לא עושים את זה גם עם הפשיעה?

רמזור אדום: חטפתי הרבה בקורונה. אני עובד בתחום התיירות, והעסקים מתו לגמרי. ישבתי בבית שנה, קיבלתי דמי אבטלה. אלה החיים. עכשיו הצטרפתי לחברה חדשה שתסיע תושבים בין ירושלים לבית־שמש. התחסנתי פעמיים, אבל חיסון שלישי עוד לא הלכתי לקבל. אני לא מרגיש שאני חייב. יש לי חבר שלקח את החיסון ואחר כך היה מאושפז בבית החולים שבוע כי הלב שלו דפק. נראה לי אני לא הולך להתחסן עד שממש יכריחו אותי. אם יגידו לי שבלי זה אני לא יכול לעבוד ולנהוג בתחבורה הציבורית, כנראה אתחסן. אבל כל עוד אני לא חייב, אני מוותר על זה.

אחמד גולני, 36, בית־חנינא, ירושלים

על המפה: יש לנו ארבע דקות, אבל אם תעזור לי עם השקים נוכל לדבר יותר. אז קדימה, קח אחד.

המצפן: אני בורח מפוליטיקה, לא אוהב לדבר על זה. אני מבסוט מהממשלה הנוכחית אבל חושב שגם הממשלה הקודמת טיפלה מעולה בקורונה. קיבלנו דמי אבטלה, הטיפול היה יפה. בהקשר של הטיפול בפשיעה במגזר, אם הממשלה תרצה ממש, המשטרה תעבוד יותר ויהיה אפשר לעצור את זה.

רמזור אדום: הקורונה שינתה לי את החיים לגמרי. עבדתי במחשבים, מהנדס תוכנה, ואז נכנסתי לאבטלה. הבנתי שאני רוצה קודם כול לעבוד במשהו שהוא לא משרד, ובתחום שתמיד יצטרכו כדי שאוכל להתפרנס בלי קשר למצב כזה או אחר. ככה התגלגלתי לייבא פחמים מקולומביה. התחסנתי שני חיסונים, אני לא חושש מזה. אם החיסונים היו מזיקים כבר היינו רואים תוצאות רעות. את החיסון השלישי לא לקחתי רק כי לא היה לי זמן. אקבע בקרוב. כל המשפחה שלי התחסנה – סבא, אבא, כולם.

חסאן עבדול רחמן, 35, אבו־גוש

על המפה: אתה תופס אותי רגע לפני שאני חייב לרוץ לחנות השנייה שלי פה בכפר, כי נשרפה לי שם הקופה.

המצפן: לא הלכתי להצביע 20 שנה. אני מבין שהפוליטיקה דורשת כל מיני מעשים, אבל קשה לי עם שקרנים. פוליטיקה היא שקר, ואני לא רוצה להיות חלק מהמשחק הזה. מבחינת הקורונה התחושה היא שזה מטופל בסדר גמור, במיוחד על ידי הצוותים הרפואיים. אני לא רואה הבדל גדול בין הממשלה הזאת לקודמת מהבחינה הזאת. לשמחתי פה יש פחות פשיעה, אנחנו יודעים לטפל בדברים האלו לפני שהם גדלים, אבל במגזר בכלל יש הרבה נשק לא חוקי, וצריך לטפל בזה. אני דווקא חושב שהמשטרה כן רוצה לטפל, אבל אין מספיק משאבים. רצח לאומני יפתרו בתוך כלום זמן, זה לא סוד. מה ההבדל בין לתפוס רוצח כזה לרוצח אחר? פה כולם עם תעודות כחולות.

רמזור אדום: העסק שלנו הוא אוכל, עסק חיוני, אז פחות הרגשנו את הממד השלילי. מה שכן, זה אילץ אותנו לשנות הרגלים. גם פה בכפר. עברנו הרבה יותר לשירות ברשת. חליתי בקורונה ואפילו התאשפזתי לכמה ימים, זה לא היה קל בכלל. אין מה להגיד, די דיכאון המצב הזה. כל המשפחה אצלנו התחסנה, ואבו־גוש בכלל נמצא גבוה מבחינת חיסונים. עם החיסון השלישי אני עוד לא יודע להגיד לך מה אעשה.

נעמה ר', 23, תל־אביב

מיכל (שם בדוי), ירושלים

על המפה: רק בעילום שם, ובלי להצטלם. אין סיכוי שתכניס אותנו לעיתון שלך. אנחנו לא ציוניות אלא פעילות נגד האפרטהייד.

המצפן: נעמה: הצבעתי למשותפת אבל לא יודעת אם אצביע שוב. מנסור עבאס הוא אפס, פשיסט והומופוב, לא פלא שחבר לממשלה. הוא אומנם קורבן ומדוכא אבל זה לא אומר שאני לא יכולה לבקר אותו על הפרת זכויות אחרות, זכויות אדם זה לכולם. אני מרגישה שזה לא משנה למי נצביע. התחלתי במרצ, אבל הם ציונים מדי. הסיפור פה צריך להסתיים כמו בדרום אפריקה: מי שיביע מחילה יוכל להמשיך הלאה, ומי שלא – יישפט על מה שעשה. בסוף זו מולדת אחת ואני מכבדת את החשיבות שלה ליהודים ולמוסלמים, לנוצרים, לכולם. אני מעדיפה לשמור על פרופיל נמוך, כי ישר יציקו לי שאני אנטישמית. אני הכי הפוך מזה.

מיכל: הצבעתי למשותפת. ראש הממשלה הקודם היה גזען כלפי ציבור שלם והרגשתי שהמשותפת אולי יוכלו להשפיע על המצב. אבל אני מרגישה שקשה לי לשפוט פלסטינים שחיים פה בארץ ואיך הם בוחרים לפעול.

רמזור אדום: מיכל: לא התחסנתי, אני לא רוצה להכניס את החומרים האלה לגוף שלי. אני מודעת לכך שהחיסון מונע תחלואה קשה אבל לא סומכת על המנגנון שמכריח אנשים לעשות דברים. אני כן נזהרת, ולפני שאני פוגשת את סבתא שלי נגיד אני עושה בדיקה. אני לומדת בבצלאל, אז לפני הלימודים עברתי בדיקה. זה הדבר הנכון לעשות.

נעמה: אני מתחרטת שהתחסנתי, ועוד שלוש פעמים. קודם כול כי אנחנו ב־2021 והחיסון הזה מותאם לאדם הלבן כמו כל הרפואה המודרנית – לא לאישה, לא לאדם החום. אני גם פעילת זכויות אדם, אז אני חשופה להרבה אנשים שאין להם פריווילגיה להתחסן. בין הירדן לים יש המון אנשים שלא יכולים להתחסן.