אנשים שנשארים ערים מאוחר ובבוקר מוכרחים לגרור את עצמם מהמיטה מתים מוקדם יותר בשיעור גדול יותר ממי שמתעוררים עם זריחת החמה. בסקר שבדק למעלה מ־430 אלף בני אדם בבריטניה נמצא שסיכוייהם של "ינשופי הלילה" למות במהלך 6.5 שנות המחקר היו גדולים ב־10 אחוזים מסיכוייהם של משתתפי המחקר שהשכימו קום.
"זו סוגיה שאסור להתעלם ממנה", קובע אחד ממחברי המחקר, מלקולם ון־שנץ מאוניברסיטת סארי. לטענתו, יש לאפשר ל"טיפוסי הלילה" להתחיל את עבודתם מאוחר יותר ביום, ולסיימה מאוחר. "ינשופי לילה החיים בעולם של משכימי קום עלולים לסבול מהשלכות בריאותיות", מוסיפה חברתו למחקר קריסטן נוטסון מאוניברסיטת נורת'ווסטרן שבשיקגו.
צמד החוקרים אסף מידע על כמעט חצי מיליון אנשים בני 38־73 ממאגר נתונים ציבורי. משתתפי הניסוי הגדירו את עצמם כ"אדם של בוקר, ללא ספק" (27 אחוזים), "יותר אדם של בוקר מאדם של ערב" (35 אחוזים"), "יותר אדם של ערב מאדם של בוקר" (28 אחוזים) או "בהחלט אדם של ערב" (9 אחוזים). הם גם ציינו את משקלם, הרגלי העישון שלהם ומצבם החברתי־כלכלי.
מקרי המוות בקבוצה – כ־10,500 בסך הכול – תועדו במשך שש שנים וחצי. בקבוצת ינשופי הלילה, מצא צוות החוקרים, סיכוי המוות היו גדולים ב־10 אחוזים מאשר בקבוצת אנשי הבוקר. גם הסבירות שאנשי קבוצת שעות הלילה המאוחרות יסבלו מהפרעות פסיכולוגיות, מסוכרת ומבעיות נשימה הייתה גדולה יותר, והם אף ישנו פחות שעות בכל לילה. בנוסף היה להם סיכוי גדול יותר לעשן, לשתות אלכוהול וקפה ולהשתמש בסמים לא חוקיים.
לדברי נוטסון, ייתכן שהסיכוי המוגבר למות נובע מכך שלאנשים שמתעוררים מאוחר יש "שעון ביולוגי" שאינו תואם את סביבתם החיצונית. "התוצאה עשויה להיות מתח פסיכולוגי, אכילה בזמן שאינו נכון לגוף, היעדר כושר גופני מספק, מעט שעות שינה, ואולי שימוש בסמים או באלכוהול".
צמד החוקרים קרא לטיפול מיוחד בינשופי הלילה. "אם נוכל לגלות שטיפוס כזה מוגדר באופן חלקי על ידי נתונים גנטיים, ולא מדובר רק בפגם אישיות, יהיה אפשר להפוך את המשרות ושעות העבודה של הינשופים לגמישות יותר", אומרת נוטסון. "לא צריך לאלץ אותם לקום בשעה 08:00 כדי ללכת למשמרת".
