תחילה לעדכונים מקפריסין. ביום שני הובא להארכת מעצר, האזרי החשוד בניסיון התנקשות בישראלים בשליחות איראן. עורך דינו ביקש לנהל את הדיון בדלתיים פתוחות בטענה כי דו"ח המשטרה כללי ומעורפל מדי, וכי אין בו כדי לחסום את זכות לקוחו לשימוע פומבי. אולם באי כוחה של המשטרה התנגדו בטענה כי המידע שהגיע באמצעות "שירות ביטחוני זר ידידותי" הינו בעל אופי חשאי, וכי דיון בדלתיים פתוחות עלול "לסכן את חייהם של אנשים מסוימים". בתגובה לטענת עורך הדין כי אין די הוכחות הקושרות את לקוחו לאקדח שנמצא במכונית ששכר, וכי מדובר בכלל ב"אקדח ספורט" – השיבה המשטרה כי על האקדח נמצאו טביעות אצבעותיו של החשוד, וכי הוא השתמש ברישיון נהיגה מזויף לשכירת כמה כלי רכב. בסיומו של הדיון שארך עשרים דקות, החליט השופט לשוב ולנהל את ההמשך בדלתיים סגורות.
בינתיים המשטרה שומרת בקפידה על חשאיות, ושום מידע לא דלף. החידוש היחידי השבוע הגיע באמצעות כתב של אתר politis שדיווח כי פגש את אחיו של החשוד מחוץ לבית המשפט, בעת שהמתין בתקווה לראותו עם הבאתו לדיון. האח שהזדהה בשמו הפרטי בלבד, אמין, אמר לכתב כי הגיע לקפריסין כדי לתמוך באחיו, ששמו הפרטי אורחאן. מעבר לכך סירב להזדהות או להצטלם. "הוא כלל אינו הדמות שמנסים לצייר", אמר על אחיו. לדבריו, שניהם מתגוררים במוסקבה ועוסקים בייבוא פירות וירקות מטורקיה לרוסיה. לאחיו, הוסיף, חמישה ילדים קטנים, אחד מהם בעל מוגבלות. עוד אמר כי אחיו, אורחאן, עסק בעבודות שונות, בהן נהיגה במונית, כדי לפרנס את משפחתו. הוא שב ודרש לנהל את המשפט בדלתיים פתוחות וטען כי הדרישה לחשאיות נובעת מחוסר הוכחות, וכי ההאשמות לפיהן אחיו פעל בשליחות איראן הן בדיחה. "הוא בא לקפריסין כדי לנוח", טען.
התפתחות נוספת הגיעה בעקבות פענוח הדאטה בשלושת מכשירי הסלולר שנמצאו ברשות החשוד האזרי. המשטרה עצרה אזרח זר פקיסטני המתגורר בפאפוס, לאחר שעל אחד ממכשירי הסלולר נמצאו פרטי התקשרות בין האזרי לפקיסטני, העובד כשליח מסעדה. כעת נבדקים גם מכשירי הסלולר שנמצאו ברשות הפקיסטני.
נס בערבון מוגבל
ומקפריסין לארץ הארזים. 241 קילומטר בלבד מפרידים בין קפריסין לביירות, אבל איזה הבדל. בעוד הטברנות של פאפוס מלאות בתיירים, קולות שירה וצחוק – בין השאר בזכות תיירים מישראל – ללבנונים אין יותר מדי סיבות לשמוח. בסוף השבוע האחרון שקעה לבנון בעלטה. זה לא בא בהפתעה. אחרי תקופה ארוכה של מחסור בדלק הגיע רגע האמת. מצבורי הדלק של לבנון הגיעו לקיצם. שתי תחנות הכוח המרכזיות של לבנון הושבתו, וזרימת החשמל למדינה כולה הופסקה. אזרחי לבנון מצאו את עצמם חיים בגיהינום עלי אדמות. התחבורה שבקה, האוכל במקררים העלה צחנה, בבתי החולים נזרקו לפח תרופות יקרות שהתקלקלו בהיעדר קירור, וחולים מצאו את עצמם במצבים מסכני חיים. גם חברות הגז המספקות מכלי גז לבישול ולחימום הפסיקו את משלוחיהן, לאחר שהקיצוצים בסובסידיות הממשלתיות ותנודות המטבע בשוק השחור הפכו את המסחר בגז לבלתי כדאי.
הגז הישראלי והמצרי צפויים להתערבב בצנרת, ובישראל היה כבר מי שהזהיר שהתוצאה היא שחיזבאללה ייהנה מגז ישראלי
החשמל חזר בינתיים, אבל רק לאחר כמעט ארבעה ימי עלטה, ורק לאחר שצבא לבנון הזרים דלק ממחסני החירום שלו. אבל זהו פתרון זמני בלבד. תושבי לבנון, שעוד קודם נאלצו לחיות עם שעתיים חשמל בלבד ביום, יודעים שהרע מכול עוד לפניהם. עונת הגשמים כבר בדרך, ולבנון זקוקה למימון מיידי בסדר גודל של מיליארדים כדי לחזור למשק אנרגיה נורמלי. וזה לא יקרה. הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית אמנם מוכנים להגיש ללבנון חבילת סיוע, אבל לא בלי רפורמות כואבות במשק האנרגיה וענף הבנקאות הלבנוני. ושניהם כידוע מושחתים מן היסוד.
אבל כמו בשירו של שלום חנוך, "הכי חשוך לפני עלות השחר". לא מן הנמנע שדווקא מתוך המשבר הולך ומסתמן שינוי, ולא רק של משק האנרגיה בלבנון, אלא סוג של שינוי פרדיגמה אזורי. ומי יביא את השינוי? אם נאמר שמדובר בבן להורים יהודים אמריקנים שגדל והתחנך בישראל ועשה שירות צבאי בצה"ל, זה יישמע אולי לא רק משונה אלא כמעט מופרך. אבל בזהירות נאמר שלפעמים המציאות מוזרה יותר מכל דמיון.
בסוף החודש צפוי עמוס הוכשטיין, המכהן כשליח האמריקני לנושאי אנרגיה ונחשב אחד האנשים המקורבים לנשיא ארה"ב ג'ו ביידן, להגיע לביקור בביירות ובירושלים. עם סיום שירותו הצבאי עבר הוכשטיין, 48, לארה"ב ופיתח שם קריירה מזהירה כיועץ לענייני אנרגיה, איש עסקים ודיפלומט. לאחרונה מונה הוכשטיין למתווך בין ישראל ללבנון בסוגיית הגבול הימי והמחלוקת סביב מאגרי הגז במזרח הים התיכון. עצם העובדה שבשיאו של המשבר הפנימי בלבנון חוזר הממשל האמריקני וממנה שליח מיוחד לעסוק בנושא, מראה שלא רק שהעניין נמצא גבוה על סדר היום של ממשל ביידן, אלא שהממשל מייחס לו משמעות וחשיבות אזורית מעבר לסוגיה עצמה. אגב, זו לא תהיה הפעם הראשונה שבה הוכשטיין עוסק בתפקיד. הוא מונה כמתווך בין ישראל ללבנון באותם נושאים כבר בתקופת כהונתו של הנשיא אובמה. הקשר העמוק בינו ובין ביידן, סגנו של אובמה, נוצר כבר אז. כעת שב הוכשטיין לטפל בנושא.
כזכור, המשא ומתן בין ישראל ללבנון נפתח לפני שנה, אך לאחר כמה סבבי שיחות בנאקורה נקלע למבוי סתום. בלב הסכסוך עם ישראל עומד משולש שטח ימי הנתון במחלוקת בין המדינות. שטחו כ־860 קילומטר רבועים, והוא כולל את האזור המכונה "בלוק 9", שעל פי הערכות שונות יש בו עתודות גז ונפט בסדר גודל של מאגר תמר. הלבנונים, שכבר אז היו שקועים במשבר אנרגטי, קיוו כי המשא ומתן יאפשר להם לצאת לדרך חדשה ולהתניע את תהליך האקספלורציה באזור המריבה עם ישראל.
גם בישראל היו תקוות גדולות. למשא ומתן אף קדם דיון ציבורי שכלל בין השאר המלצות אקדמיות לדרג המדיני לגלות גמישות ולהגיע לפשרה מעשית עם הלבנונים, בעיקר במה שקשור לאחוזים מהגז העתידי שיופק. אבל מהר מאוד הגיע המשא ומתן למבוי סתום, בעיקר בגלל לחצים שהפעיל חיזבאללה על הנשיא הלבנוני מישל עאון ועל הממשלה הלבנונית, שגרם להם להציג מתווה שבו שטח המריבה עם ישראל שולש ויותר מזה. הימים היו ימי שלהי ממשלו של הנשיא טראמפ, ולמרות כל המאמצים שהשקיעו האמריקנים בתיווך, המשא ומתן לא צלח.
מאז חלפה שנה. בארה"ב יש נשיא חדש ובלבנון ראש ממשלה חדש. לראש הממשלה הלבנוני, המיליארדר נאג'יב מיקאתי, זו הפעם השנייה שבה הוא נקרא אל הדגל. עצם העובדה שאחרי שנה יש ממשלה בלבנון היא סוג של נס, אם כי נס בערבון מוגבל. גם משום שמיקאתי עצמו הוא בשר מבשרה של האליטה שהביאה את לבנון אל עברי פי פחת כלכלי, וגם משום שהוא כבר הודיע שהוא מעוניין לחדש את המשא ומתן עם ישראל על קביעת הגבול הימי, וצפוי גם הוא לעבור את אותם ייסורים שמכין לו החיזבאללה בדרך לנאקורה.
אבל יש הבדל בין הפעם הזו לפעם הקודמת. הפעם, המשבר בלבנון הרבה יותר אקוטי. הניסיון של חיזבאללה להציג עצמו כמושיע של לבנון על ידי הבאת נפט מאיראן דרך סוריה, רחוק בינתיים מלהוכיח את עצמו. בנוסף, בלבנון גובר החשש כי ארה"ב עלולה להטיל עליהם סנקציות אם המהלך של חיזבאללה כן יהפוך למשמעותי. הדבר האחרון שלבנון זקוקה לו כעת הוא סנקציות אמריקניות. אם יש דרך כלשהי ללבנון לצאת מהמשבר שהיא נתונה בו, היא כוללת תוכנית חילוץ בשיתוף פעולה עם קרן המטבע הבינלאומית, שהלכה למעשה נתונה לשליטה אמריקנית.
ראש הממשלה מיקאתי, שכבר שיגר משלחת לקרן המטבע, יודע שכדי שהשיחות יעלו על הפסים הנכונים, הוא לא יכול לתת למשחק של חיזבאללה להימשך. הוא גם יודע שמי שבשורה התחתונה יכתיב את העמדות האמריקניות, הן בשיחות בנאקורה והן בשיחות מול קרן המטבע הבינלאומית, הוא שליחו של הנשיא לענייני אנרגיה, עמוס הוכשטיין. כן, הלבנונים יצטרכו לבלוע כאן צפרדע רצינית. חיזבאללה מן הסתם יעלה אל ראש חוצות את עניין מוצאו של המתווך. אבל זה עלול להיות הימור במחיר גבוה. גבוה מדי.
אבל עוד לפני שמגיעים לחידוש השיחות על הגבול הימי, מה שעומד כרגע גבוה על סדר היום היא האפשרות להזרים גז ללבנון ממצרים דרך ירדן וסוריה. המשבר בלבנון, ובעקבותיו החשש מפני נפילתה לצבת האיראנית, טורד את מנוחתן של מדינות האזור ומייצר חשיבה מחודשת וניסיונות לפתור את המצב. גם אם המשמעות היא שיתוף פעולה עם סוריה והוצאתה מבידוד מדיני. בין השורות נמצא כאן גם השינוי התודעתי ואווירת שיתוף הפעולה שיצרו הסכמי אברהם.
צינור ללא סנקציות
בחודש שעבר נפגשו ברבת־עמון שרי האנרגיה של מצרים, לבנון, ירדן וסוריה. במהלך הפגישה הוחלט על מפת דרכים, שמטרתה לספק גז ללבנון באמצעות צינור הגז הערבי במימון הבנק העולמי. הצינור, שאורכו כ־1,200 קילומטר, הוא בעיקרו צינור יבשתי עם מקטע ימי קצר, שנועד לייצא גז מצרי לירדן, סוריה ולבנון. ראשיתו באל־עריש, משם הוא יוצא לכיוון טאבה, עובר דרך ים סוף לעקבה בירדן, ממשיך לכיוון סוריה, מגיע עד לתחנת הכוח בחומס ומשם מתחבר לטריפולי בצפון לבנון. זה המקום להזכיר שב־2014 הוכשטיין היה האיש שפילס את הדרך להנחת צינור הגז מישראל לירדן, מה שהצריך לא פחות מ־14 ביקורים באזור. בלי הצינור הזה, קשה היה לחשוב כעת על פתרון ללבנון בדמות צינור הגז הערבי.
מדובר ברעיון לא פחות ממבריק, גם אם המחיר הוא שיתוף פעולה עם משטר האימים של אסד. זו דרך שמאפשרת במידה מסוימת לנטרל ולו במעט את הלפיתה האיראנית בסוריה, וגם מאפשרת לירדן קצת לנשום. לכן ארה"ב כבר הודיעה שתחריג את העברת הגז בצינור מהסנקציות על משטר אסד. האם זה יעבוד? אם כן, מדובר בשינוי פרדיגמה שמאפשר למדינות ערב לפעול יחד אל מול ההשפעה האיראנית הגוברת.
אזרחי לבנון מצאו את עצמם חיים בגיהינום עלי אדמות. התחבורה שבקה, האוכל במקררים העלה צחנה, בבתי החולים נזרקו לפח תרופות יקרות, וחולים מצאו את עצמם במצבים מסכני חיים
ההערכה האופטימית הנשמעת בבירות ערב היא כי עד סוף השנה אפשר יהיה להתחיל להזרים גז בצינור. אבל זו שאלה ענקית. חלקים מהצינור, בעיקר בחלקו המצרי, היו מטרה לקרבות ופיצוצים על ידי ארגונים אסלאמיסטיים בסיני. גם הצנרת הסמוכה לתחנת הכוח בחומס הייתה מטרה חוזרת ונשנית עבור ארגוני המורדים בסוריה. מעבר לכך, סביר להניח שברמה הטכנית הצינור זקוק לעבודת תחזוקה רצינית. ובשבוע האחרון עלתה שאלה נוספת: חלקים שלמים של הצינור תפוסים בעצם בגז ישראלי, שמוזרם ממאגר לוויתן לצינור המצרי ולצינור הירדני.
הגז הישראלי והמצרי צפויים להתערבב בצנרת, ובישראל היה כבר מי שהזהיר שהתוצאה היא שחיזבאללה ייהנה מגז ישראלי. אבל גז שמתערבב ממקורות שונים הוא עובדת חיים שמתרחשת בצנרת גז ונפט בין־מדינתית. באותה מידה, השאלה שתצוף בצד השני היא במקרה שחלק מהגז שיגיע בסופו של דבר ללבנון הוא גז ישראלי, האם ראוי ונכון לקחת אותו. לחיזבאללה במקרה זה יש שתי אפשרויות. לשתוק ולהשתמש בגז לצרכיו השוטפים, או לנסות לקלקל את החגיגה. העניין הזה עלול להחריף עוד יותר את סוגיית המשא ומתן על הגבול הימי, בטענה שישראל גוזלת שטחי גז לבנוני.
בשורה התחתונה, אף שמדובר בשני אירועים שונים ונפרדים, יש קשר מובהק בין השיחות על הגבול הימי בין ישראל ללבנון, ובין הניסיון להציל את לבנון באמצעות צינור הגז הערבי. הקשר הזה מקבל עוצמה ייחודית בעקבות מינויו של עמוס הוכשטיין למתווך מטעם ארה"ב. לחילוץ לבנון מהמשבר יש חשיבות בסוגיית דחיקת ההשפעה האיראנית האזורית, מה שמקבל משנה משמעות על רקע התנהלותה הלעומתית לאחרונה ביחס לחידוש הסכם הגרעין.
ויש גם לקח אחד שאולי הלבנונים הפנימו ואולי לא. בדיעבד נראה כי בביירות לקחו לפני שנה הימור כבד במשא ומתן כאשר החליטו לשלש את שטח המריבה הימי בין ישראל ללבנון. בין השאר, כנראה כדי לטעון שמאגר כריש הסמוך לשטח המריבה המקורי שייך להם. אבל לא רק שהמהלך לא צלח, הוא כנראה רק דרבן את הצד הישראלי לפעול. לאחרונה הודיעה חברת האליברטון האמריקנית כי היא נשכרה על ידי בעלת הזיכיון, חברת אנרג'יאן, לקדוח בחלקו הצפוני של מאגר כריש, הסמוך לגבול הימי עם לבנון.
