שי ניצן: "אומרים לי לפעמים 'הלוואי שתפיל את ביבי'"

פרקליט המדינה שי ניצן ניצב בימים אלה באחד הצמתים המרכזיים בחיי המדינה, וגם בקריירה שלו עצמו. בשלב מסוים, בעוד זמן לא רב, הוא יצטרך להכריע אם להמליץ ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. המערכת שבראשה הוא עומד סופגת ביקורת רבה מצד תומכי ראש הממשלה, ולעתים גם מתקפות ישירות של נתניהו עצמו, ומואשמת ברדיפה פוליטית ובאכיפה בררנית. כשאני שואל אותו האם הקולות הללו מדירים שינה מעיניו הוא עונה כי הוא ישן טוב בלילה, אבל פוצח מיד בנאום מלא דאגה: "קשה לי עם חוסר האמון כלפינו, הנובע מדיסאינפורמציה ואג'נדות שמציפות את התקשורת ומשפיעות על הציבור. אנחנו פועלים מתוך הכרה בחשיבות הצורך שתהיה לנו מדינה מתוקנת יותר, וכאשר אני שומע שמייחסים לנו מניעים זרים או פוליטיים – זה מקומם אותי מאוד. לאנשים קל לומר 'הוא שמאלני' או 'ימני', במקום להתמודד לגופו של עניין".

כעת ניצן מאמין שעליו לדבר עם הציבור, ולהסביר שזהו חשד בכשרים. "אין לי כל כוונה להתעמת עם פוליטיקאים, אבל פעמים רבות הציבור אינו מודע ומתבלבל בין שיקולים משפטיים לפוליטיים. אנשים אומרים לי לפעמים 'הלוואי שתפיל את ביבי'. זה משגע אותי. הם חושבים שיש סיכוי שהשיקול שלי יהיה פוליטי, ושאהיה כלי למימוש חוסר אהבתם את ראש הממשלה. אני אומר להם: אתם רוצים להפיל את ראש הממשלה? לשם כך יש בחירות. תפגינו, תצביעו, תעשו מה שאתם רוצים. הטיעון שלהם כל כך מופרך, כי אני נמצא במישור אחר לגמרי, בקו מקביל שלא ייפגש לעולם עם השיקול האם נתניהו הוא אהוב הקהל או שנוא נפשו. אני לא עושה את עבודתי כדי להמליך אותו או להפיל אותו".

מה שרבים רואים הוא מין עודף מוטיבציה להפליל את נתניהו. אתה יכול להצהיר שאין כאן להיטות־יתר?
"אני שומע גם טענות הפוכות. מי שקורא את 'הארץ' מתרשם שיש חבורה במשרד המשפטים שמשימתה 'לאתרג' את נתניהו כבר שנה וחצי, שמנהלת חקירה נגדו בלי להגיש כתב אישום ושסגרה את רוב התיקים נגד שרה נתניהו חוץ מתיק אחד קטן. הציבור שקורא את זה מאמין בדיוק כמו הציבור שקורא את הטענות על רדיפת ראש הממשלה. קשה לי עם זה.

"בזמנו, סביב פרשת דרעי, טענו שאנחנו נגד הספרדים. שטויות. הירשזון שנשלח לכלא הוא ספרדי? רמון ספרדי? מביך אותי שאני נאלץ לומר בכלל את הדברים. העמדנו לדין ראש ממשלה מ'קדימה' והגשנו כתבי אישום נגד אחרים שסרחו, מימין ומשמאל. בשנים שייצגתי את השב"כ ואת הצבא וחשבתי שהחוק מאפשר לשב"כ ולצבא להפעיל את האמצעים העומדים לרשותם, טענו שאני 'חרב להשכיר' ובוגר ישיבה ימני קיצוני ושטויות אחרות. שנים אחר כך, כשהייתי אחראי לאכיפת החוק בשטחים, קראו לי 'שמאלני קיצוני'. אני שמאלני קיצוני בדיוק כמו שאני ימני קיצוני. אלה ואלה דברי הבל".

"מי שקורא את 'הארץ' מתרשם שיש חבורה במשרד המשפטים שמשימתה לאתרג את נתניהו. הציבור שקורא את זה מאמין בדיוק כמו הציבור שקורא את הטענות על רדיפת ראש הממשלה"

חרדת קודש

בעקבות הסאגה של הסכם המסתננים, ו"פסקת ההתגברות" שתאפשר לכנסת לגבור על התנגדות בג"ץ לחוקים, שאלתי את פרקליט המדינה אם בג"ץ אינו מפריז בהתערבותו בסדרי השלטון.

"אני חולק לגמרי על טענה זו. בג"ץ זהיר מאוד בהתערבותו. הוא שומר על זכויות מיעוטים, לרבות חרדים, ערבים או להט"בים. הוא נוטה, למשל, לאשר הפגנות באופן רחב הרבה יותר מבעבר, ללא קשר מי המפגין, גם כאשר מפגינים נגד היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. לדעתי יש לנו שיטת משטר טובה ובית משפט טוב מאוד. מותר לכנסת לחוקק כל עוד אינה פוגעת בחוק יסוד. אם היא רוצה להגביל את בג"ץ אין הדבר מעיד שהוא חורג מסמכותו, אבל חקיקה כזו היא בעייתית. עם זאת, אין זה מתפקידי לחוקק חוקים ולהביע דעות".

לעצם עניין המסתננים/פליטים, ניצן אומר כי "מי שחתם על הסכם וביטל אותו הוא לא הפרקליטות, אבל זו החלטה פוליטית. לא תפקידי לתת ציונים לראש הממשלה".

בחודש שעבר ספגה הפרקליטות מכה קשה כאשר אחד מתיקי הדגל שלה, תיק אלון חסן, היו"ר לשעבר של ועד עובדי נמל אשדוד שהואשם בשחיתות, הסתיים בזיכוי מוחלט ובביקורת נוקבת שמתח השופט יואל עדן על הפרקליטות. במסדרונות הפרקליטות אמנם לא נשמעו דברים טובים במיוחד על השופט ועל החלטתו המופרכת לדעתם, ובימים אלה מתקיימים דיונים קדחתניים בשאלה אם להגיש ערעור. בפומבי, ניצן מתון הרבה יותר: "הזיכוי הוא בהחלט חריג, במיוחד בהתחשב בעובדה שבתיק היו חמישה נאשמים ושניים מהם הודו ונענשו בעונשי מאסר. אנחנו חשבנו שיש הצדקה מלאה להגשת כתב האישום, השופט חשב אחרת, זו זכותו. הוא לא אמור להיות חותמת גומי".

אוהדי ראש הממשלה מיהרו לחכך את ידיהם ולטעון כי עתה היועץ המשפטי והפרקליטות יחשבו שבע פעמים לפני שיחליטו להגיש כתב אישום נגד נתניהו. ניצן ממהר לשפוך מים קרים על הפרשנות הזו. "אנחנו לא צריכים את זיכוי אלון חסן כדי לדעת שעלינו להיזהר בתיקי ראש הממשלה", הוא מבהיר. "היו זיכויים בעבר ויהיו זיכויים בעתיד. התיקים נבדקים ביסודיות, אבל השפעה – לא תהיה".

האם דברי השופט עדן אינם מוכיחים שקיימת להיטות־יתר ושהאצבע קלה מדי על הדק הגשת כתבי האישום?
"מי שאומר כך אינו מכיר את הפרקליטות. אנחנו מתייחסים להגשת כתב אישום בחרדת קודש. הגשת כתב אישום נגד חף מפשע היא הפחד הגדול של כל פרקליט. תמיד יכולות להיות נפילות, כמו מתן אמון בעדים שהשופט אינו מאמין להם. לשופט יש יתרון, שכן הוא שומע את כל העדויות והחקירות הנגדיות".

הרי אחרי כל הרשעה יוצאים הפרקליטים בתרועות ניצחון ומברכים על ההישג…
"בעבר הפרקליטים לא דיברו עם התקשורת, והציבור נחשף לסנגורים בלבד. לדעתי זה מצב לא נכון. זו הסיבה שגם הפרקליטים יוצאים לתקשורת. לומר שיש כאן שמחה? ממש לא. אפשר לקרוא לכך סיפוק מקצועי על עמידה בתפקיד שהטילו עלינו. גם סגירה של תיק מחוסר ראיות אינה נחשבת חוסר הישג. אנחנו שואפים לחשיפת האמת".

ניצן מגדיר את תפקידו כמנתח, שאינו בודק מה מוצאו, דתו או עדתו של המטופל, אלא מביט רק על מקום הניתוח: כליות, לב או איבר פנימי אחר. "כך אנחנו מחנכים את הפרקליטים, וכך אני מחנך את עצמי. נתניהו איננו הדמות הציבורית היחידה שהתעסקתי בה. כך היה עם אולמרט שהיה ממפלגה אחרת, ואני קיבלתי את ההחלטות לחתום על הסכם עדת מדינה עם שולה זקן או לבקש מבית המשפט העליון לפתוח מחדש את התיק שהדיון בו כבר הסתיים, אחרי שהגיעו ההקלטות שלה. באופן חסר תקדים כך היה, ובית המשפט המחוזי הפך את הזיכוי להרשעה. מעולם לא שקלתי אם אולמרט הוא ימני או שמאלני, ראיתי רק את הראיות".

עם זאת, פרקליט המדינה מודה שבמערכת השיקולים בתיקי נתניהו אכן מובאת בחשבון העובדה שמדובר בראש ממשלה. "בית המשפט העליון קבע שמידת הזהירות שבה מקבלים החלטה אם להעמיד לדין ראש ממשלה חייבת להיות גדולה יותר מאדם רגיל, מכיוון שלהחלטה יש משמעויות ציבוריות אדירות, אבל קנה המידה הראייתי לבוזגלו, לליפשיץ ולראש הממשלה הוא אותו קנה מידה. לכן אני דוחה את הדרישה לסיים במהירות. זה לא עובד כך. אנחנו נקרא כל אות ומילה ונשב ונשקול. בהחלטה כזו מעורבים הרבה יותר גורמים, כדי לשמוע דעות שונות ולנהל דיון פורה. בדיון משתתפת פרקליטות המחוז, ואליה מצטרפים המשנים לפרקליט המדינה וליועץ המשפטי לממשלה".

אם תגיעו למסקנה שאין שוחד אבל יש עבירה על חוק המתנות, שהיא עבירה פעוטה יחסית, האם אז ייכנס השיקול שמכיוון שמדובר בראש ממשלה, על זה לא נעמיד לדין?
"שתי העבירות המרכזיות הרלוונטיות בתיקים אלה הן שוחד שהיא עבירה חמורה, ומרמה והפרת אמונים שגם היא איננה עבירה קלה. זו עבירה שהעונש עליה הוא שלוש שנות מאסר. החשדות כרגע מתמקדים בעבירות אלה. יכול להיות שיש גם עבירות שוליות ואז שוקלים אם יש בהן עניין לציבור, אבל הפסיקה אומרת שככלל, לגבי אישי ציבור מרכזיים ונבחרי ציבור – אם יש ראיות צריך להגיש כתב אישום. נדיר המקרה שבו יש ראיות אבל אין עניין לציבור".

"בחירות לא ישפיעו עלינו"

כששואלים את ניצן כמה זמן יעבור עד שתתקבל החלטה, הוא צוחק. "יש כאן שלושה תיקים שבהם נתניהו נחקר כחשוד. בשניים המשטרה העבירה את המלצותיה, ואנחנו בפרקליטות לומדים את החומר. בפרשה השלישית נפתחה חקירה גלויה, ואני לא יודע מתי תיגמר. מקווה שזה לא ייקח חודשים ושנים. אנחנו לגמרי מודעים לצורך לזרז את העניינים, כי הדבר מטיל עננה ואינו טוב בשום מישור, ודאי לא לאדם החשוד. מצד שני, בגלל מידת הזהירות העצומה הנדרשת, איננו יכולים לרתום את העגלה לפני הסוסים או לתקוע את החץ ולצייר את המטרה סביבו. מדובר בדיני נפשות, ובנוסף ההשלכות הציבוריות הן עצומות. נקבל את ההחלטה רק כאשר נהיה שלמים לחלוטין, גם מבחינת ההיכרות עם החומר ומיצוי הדיונים".

האם נתניהו עומד להיחקר גם בפרשה רביעית?
"יש לך איזה מידע שאתה רוצה לספר לי?" צוחק ניצן. "לי לא ידוע על כך, ממש לא. ראש הממשלה אינו חשוד בפרשת הצוללות. אמרתי זאת לפני שנה, ואני אומר זאת גם היום".

האם ייתכן שהכרזת בחירות תדחה את פרסום ההחלטה, אולי מרצון שלא להשפיע על מערכת הבחירות?
"לא".

האם הפרקליטות תמימת דעים שפרגון תקשורתי וסיקור חיובי ואוהד, כפי שעולה מתיקי 2000 ו־4000, אכן נחשב תמורה לשוחד?
"עם כל הרצון, לא אוכל להיכנס לפרטי התיק. הביטוי 'פרגון תקשורתי' הוא ביטוי מורכב. אנחנו חשבנו שמה שעלה בחקירה מצדיק לחקור את ראש הממשלה".

אם כך, מדוע שלא ייחקרו כל אותם חברי כנסת שהציעו וקידמו את חוק ישראל היום, כמו כבל, לבני או בנט, כדי לבדוק האם תמורת סיקור אוהד ב'ידיעות אחרונות' – והם אכן קיבלו סיקור אוהד ביותר – הם פעלו בכנסת להעביר חוק שאמור להיטיב כלכלית עם המו"ל נוני מוזס?
"כל חבר כנסת שייחשד בעבירות דומות לראש הממשלה – ייחקר. ההחלטות נובעות מהתשתית הראייתית השונה לחלוטין לגבי כל אחד מהם. אם החלטנו שאת ראש הממשלה נחקור וחבר כנסת אחר לא – זה לא נובע מכך שהם שייכים למפלגה כזו או אחרת, אלא בשל התשתית הראייתית שנאספה בעניינו. ח"כ איתן כבל נחקר באזהרה כידוע לך, ולגבי אחרים לא נאספה כל תשתית ראייתית המצדיקה חקירה. לו הייתה נאספת – היו נחקרים".

ובכל זאת, התחושה בציבור היא שיש כאן מדיניות של איפה ואיפה.
"זו תחושה שמישהו דואג להזין בציבור, אבל אנחנו לא מתנהלים לפי תחושות או אג'נדות אלא לפי ראיות נטו. בנוגע לנתניהו יש קלטות בתיק 2000 ושומעים שיחות מסוימות, בנוגע לאחרים יש ספקולציות. ההבדל הוא דרמטי. כדי לפתוח בחקירה פלילית צריך רמה מסוימת של חשד, ואין דמיון בין רמת החשד שהצדיקה לחקור את נתניהו ובין אחרים. נגד כבל אכן הייתה רמה מסוימת של חשד, ואכן עברנו לחקירה באזהרה".

ומה הוחלט לגבי איתן כבל?
"טרם התקבלה החלטה".

לפצח את המעגל הסגור

חקירות תיקי נתניהו מעסיקות עשרות חוקרים ואנשי פרקליטות. באופן טבעי לא כולם רואים עין בעין את הראיות המתגבשות, והדעות חלוקות. ההחלטה הסופית נתונה, כידוע, בידי היועץ המשפטי לממשלה. לפני כמה שבועות פורסם כי מנדלבליט שוקל להקים צוות פרקליטים שתפקידו יהיה להציג חוות דעת נוספת ולאתגר את הנרטיב של צוות הפרקליטות בראשות ליאת בן־ארי, פרקליטת מחוז תל־אביב (מיסוי וכלכלה) המלווה את החקירה. ניצן מכחיש זאת. "בניגוד לפרסומים, היועץ לא התייעץ איתי ואיני מכיר כל רעיון כזה. אנחנו כבר הכחשנו את הידיעה הזו, אבל יש ביטוי תלמודי האומר 'שבשתא, כיוון דעל – על' (שיבוש שהשתרש – קשה לעוקרו; מ"ט). אפשר לומר גם 'רכילותא – כיוון דעל, על'". אכן, ניכר שניצן לא שכח את הגרסא דינקותא שלו מימי לימודיו בישיבת נתיב מאיר בירושלים.

אבל מדוע לא להקים צוות כזה, שיוכל להציע חשיבה נוספת?
"כשאנחנו מנתחים תיק אנחנו משתדלים להכניס את עצמנו לנעלי הסנגור. כל פרקליט חייב לראות את עצמו כאילו הוא סנגור, ולהתמודד עם כל הטענות הפוטנציאליות שההגנה תעלה. לשם כך אנחנו יושבים בצוות גדול של משנים ופרקליטים, שמביאים זוויות שונות ואחרות".

לפני כחודשיים נשא ניצן נאום מעורר הדים בכינוס משותף של 'מקור ראשון' והמכון הישראלי לדמוקרטיה, ובו הצדיק את השימוש שעושה הפרקליטות בעדי המדינה אף שמדובר באנשים שסרחו, והסביר כי מדובר בכלי הכרחי לביסוס התשתית הראייתית. זה היה נאום המשך לנאום "ייזהרו המושחתים" שנשא בוועידת 'גלובס', ובו הזהיר את אישי הציבור כי "ברגע האמת, כל אדם שפשע עמכם יכול להפוך לעד מדינה נגדכם, שכן כמעט תמיד טובתו האישית והצלת עורו יקדמו להצלת עורכם".

האם ריבוי עדי המדינה בתיקי נתניהו איננו מעיד בעצם על חולשת הראיות?
"קשה לקרוא לשני עדי מדינה 'ריבוי עדי מדינה'. בתיק בזק, תיק 4000, נחתמו הסכמים עם שני אנשים כי הגענו למסקנה שיש הצדקה לכך (הסכם נוסף נחתם עם ארי הרו בתיקי 1000 ו־2000; מ"ט). יש תיקים שבהם נחתמו עם ארבעה או חמישה כמו בתיק ישראל ביתנו, או בפרשה 512 (שבמסגרתה הועמדו לדין ארבעה מראשי הפשע המאורגן ו־20 נאשמים נוספים, מ"ט) שבה היו שבעה עדי מדינה, כי זו הייתה הדרך היחידה לפצח את הפשיעה המאורגנת. יש תיקים שבהם יש לנו חשדות וראיות אבל קיים חסר ראייתי, שכן יש צורך ברמה גבוהה של ראיות באופן שיהיה סיכוי סביר להרשעה. התופעה הזו קיימת בעיקר במעגלים סגורים של עבריינים חשודים, שבהם אין לדעת מה היה בחדר הסגור. כך זה למשל בעבירות שוחד, שאינן נעברות בפומבי. אתה חייב שמישהו מתוך החדר ישתף איתך פעולה ויתרום ראיות כלפי עבריין ברמה גבוהה יותר, גם בעבור טובת הנאה שאתה מעניק לו. מי שאומר שאם צריך עדי מדינה סימן שלא היה כלום – טועה. מדובר בתיק רגיש שבו אנו חייבים לעשות את המרב והמיטב כדי להוציא את האמת לאור".

טענת שהסכם עד מדינה נחתם רק כאשר ברור שהעד אינו משקר, ואולם לפני זמן קצר התייצב משה סלע, עד המדינה שהרשיע את השר לשעבר שלמה בניזרי, והכריז קבל עם ועדה: "שיקרתי".
"זה לא המקרה הראשון שזה קורה. סלע קיבל טובת הנאה והבטיח להעיד אמת, וגרסתו במשפט נתמכה בסיועים וראיות שחיזקו את דבריו. שלושה שופטים האמינו לו וקבעו שהוא דובר אמת. אחרי עשר שנים, כשאימת הדין כבר איננה על ראשו, הוא מכריז בתקשורת ששיקר. יכולות להיות לכך סיבות רבות. אולי הוא רוצה להסיר מעליו את סטיגמת ה'מוֹיסר' או שהוא רוצה להתפייס עם מי שהעיד נגדו. למה להאמין לו כעת? אין להכרזתו הנוכחית כל משמעות. שמעתי בתקשורת שהשר לשעבר בניזרי התייעץ עם מקורביו והחליט לא להגיש בקשה למשפט חוזר. נדמה לי שזה מדבר בעד עצמו".

בוא נחזור רגע לפסק דין חסן. השופט ביקר קשות את הדרך שבה הושגה עדותו של אחד מעדי המדינה. בין היתר נכתב כי הוא הוצא מחדר החקירה על ידי קצין המשטרה לפרדס, ושם "התהפך" בעדותו. איך זה מתיישב עם הצהרותיך?
"עד מדינה מעיד מרצונו, ואיש אינו מכריח אותו. אם אנחנו חושבים שהוא שקרן או שיש משהו פסול בדרך שבה מסר את עדותו, לעולם לא נחתום עמו הסכם. זה לא אומר שאסור לשופט לקבוע שהוא שקרן. עד המדינה בתחילה לא גילה הכול, ורק כשביקש להיות עד מדינה סיפר את האמת. השופט מתח ביקורת על הדרך שבה המשטרה ניהלה את החקירה, ביקורת שאולי היא מוצדקת מבחינת הפרקטיקה אבל איננה קשורה לשאלה אם הדברים אמת או שקר. אני בטוח שבזמן אמת לא ידענו כיצד ניתנה העדות, והעובדה שאירעה תקלה אינה אומרת שצריך לפסול את עד המדינה".

מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך טען שגורמים עלומים מנהלים מעקב אחרי אנשי צוות החקירה בפרשיות נתניהו. מדוע הנושא לא נחקר? איך החוקרים יכולים לנהל חקירה בלב שקט ובלא מורא כאשר הם יודעים שעוקבים אחריהם?
"לעתים אנחנו מקבלים ידיעות מודיעיניות אבל לא כל דבר נחקר, והשאלה היא האם יש ראיה שמבוצעת כאן עבירה פלילית. התופעה הופסקה מיד, ולא מצאו לנכון לפתוח בחקירה. לעומת זאת, כאשר התברר שארבעה חוקרים פרטיים אכן ניהלו מעקב אחרי אחד החוקרים הם נעצרו ונחקרו".

לא מלמדת על הכלל

שי ניצן, 58, מונה לתפקיד פרקליט המדינה לפני ארבע שנים וחצי, אחרי שורה ארוכה של תפקידים בשירות המדינה במשך קרוב לשלושים שנה. בין היתר שימש המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים ולענייני ביטחון, ופרקליט במחלקת הבג"צים. התוודעתי אליו לראשונה ככתב לענייני משפט בשנות התשעים, כאשר היה מופיע בבית המשפט העליון בתיקים רגישים כמו הסיכולים הממוקדים, ובעתירות שהגישו מחבלים ועצירים פלסטינים נגד השב"כ. הוא בעל תואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית ובמדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה, והתמחה בין היתר אצל נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק.

התיקים שבהם הוא מטפל היום מעסיקים אותו מהבוקר ועד השעות הקטנות של הלילה. הוא מעיד שאין לו זמן לצרוך תרבות, אף שהוא אוהב מאוד אופרה, קולנוע ותיאטרון. "אני קם בבוקר עם המחשב והולך לישון איתו. אפילו טלוויזיה אני לא רואה".

ניצן גדל בבית דתי, בשכונת קריית־משה בירושלים, ולמד בישיבת נתיב מאיר. גם היום הוא מקיים אורח חיים דתי ושומר שבת וכשרות. ילדיו מתחנכים במוסדות חינוך דתיים: בנו לומד בישיבת מעלה־גלבוע ("ישיבה מדהימה", אומר האב), ובנותיו במכללת לינדנבאום. עם זאת, מינויו לפרקליט המדינה נתקל בהתנגדויות עזות מהצד הימני של המפה הפוליטית, ולא רק בשל "הסרת הכיפה" המיוחסת לו. בימין זכרו את תקופת שירותו כממונה על אכיפת החוק ביהודה ושומרון, כאשר נתפס כמי שמתאנה להתנחלויות ולמתנחלים, ומול ביתו התקיימו הפגנות רעשניות שבהן הוגדר "אויב ההתיישבות". ב־2014 קבע בית המשפט השלום בכפר־סבא כי ניצן והפרקליטות אכן נקטו אכיפה בררנית כאשר התייחסו בחומרה לביטויי הסתה מימין אך גילו סלחנות להסתה של פעילי שמאל וערבים נגד מתנחלים. בעקבות סרטון שקרא אז לפגוע בו פיזית, הוצמדה לניצן אבטחה. מאוחר יותר, דחו שופטי בית המשפט המחוזי את הפסיקה וקבעו: "במכלול האמור סבורים אנו כי לא היה מקום לקביעה בדבר האכיפה הבררנית ואנו מורים אפוא לרבות על רקע הסכמת הצדדים על ביטולה".

מ'נתיב מאיר', מעיד ניצן על עצמו, הוא לקח את היחס הרציני ללימוד. אחד הדברים שהוא זוכר היטב מאז הוא התנגדות ראש הישיבה, הרב אריה בינה ז"ל, להשתתפות התלמידים בהפגנות בסבסטיה. "הרב כעס ואמר 'אצלנו לומדים!' זה לא שיצאו מהישיבה יותר 'שמאלנים'", הוא צוחק, "אבל לימוד התורה והלימוד בכלל כערך עליון, שהרב בינה הביא מישיבת מיר, נקלט היטב".

אני מעמת את ניצן עם כמה עמדות שהציגה הפרקליטות, בעיקר בענייני בעלות על קרקעות, המעידות לכאורה כי בפרקליטות שולטת גישת שמאל קיצוני התומכת כמעט תמיד בטענות הערבים או הבדואים, ומחמירה מאוד עם היהודים והמתנחלים. אני אומר לו שיש מי שעבורו השם 'דינה זילבר' (המשנָה ליועץ המשפטי לממשלה) הפך לשם נרדף לעמדות ליברליות קיצוניות, ולמי שמנהלת סדר יום פוליטי במסווה של ניטרליות מקצועית – למשל בחוות דעתה נגד החטיבה להתיישבות או נגד מתן אפשרות לקיים אירועים בהפרדה בין גברים לנשים המעוניינים לעשות זאת מטעמי דת. זילבר גם "זכתה" לנזיפה מהשרה ומהיועץ המשפטי על חריגה מתפקידה.

"אלה דברי הבל מקוממים", עונה ניצן. "רק אדם שאינו מכיר את המשרד יכול לחשוב כך. דינה זילבר עושה את עבודתה נאמנה על פי מיטב מצפונה ושיקול דעתה המקצועי. היועץ המשפטי לממשלה הוא הסמכות, ואם הוא חושב שחוות דעתה של המשנָה שלו או של הפרקליטות אינה נכונה – הוא יהפוך אותה. תבין, השרה שקד עומדת בראש המשרד אבל היא באה מהעולם הפוליטי. אנחנו אלה שבאים מהעולם המקצועי".

ניצן מכנה את הטענות בדבר אפליית יהודים "אגדות עם והשמצות סרק מוטות אינטרסים, המתבססות על אג'נדות ומידע משובש". לדבריו, כל מקרה מוכרע לגופו ובהתאם לדין.

שאלתי את פרקליט המדינה אם הוטרד מפרשת המסרונים בין השופטת רונית פוזננסקי־כץ לעו"ד ערן שחם־שביט. "מאוד", הוא עונה. "נדהמתי כשראיתי את המסרונים, ותדהמתי לא חלפה גם אחרי שנפתחה חקירה משמעתית והתברר כי אמנם לא תכננו להסתיר משהו מעיני הסנגורים. העמדה לדין משמעתי היא דבר חמור לגבי שופט, נדיר בתולדות המדינה, ואל יהי הדבר קל בעיני איש. גם חוקר רשות ניירות הערך יעמוד לדין משמעתי, בכפוף לשימוע. זה מטריד אותי מאוד, אף שהמשנה לנשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט ריבלין, שבדק את השופטת, אמר שאין כאן חשד לעבירה פלילית".

האם זה לא עוד שלב בחיסול אמון הציבור במערכת המשפט? הרי ברור לכול שמערכות יחסים וקנוניות בין שופטים ופרקליטים הן חזון נפרץ.
"אני חולק על כך חד־משמעית. מסרונים כמו שהוחלפו כאן, המגלים יחסי קרבה לא ראויה, אינם נורמה. אני משוכנע בכך. נשיאת בית המשפט העליון החליטה להקים ועדה של שלושה שופטים שתבדוק את המערכת ותגבש כללים".

אולי שורשה של הפמיליאריות הזו נעוץ בעובדה שחלק גדול מהשופטים מגיע מהפרקליטות, ועכשיו הם נמצאים בעמדה שבה מתייצבים לפניהם אלה שעד לפני זמן קצר היו חבריהם ועמיתיהם לעבודה?
"אני שומע את התזה הזו לא אחת, והיא לא נכונה. אחרי שהוועדה לבחירת שופטים בוחרת, אני מקבל את רשימת הנבחרים ומבקש שיסמנו לי את אלה מהפרקליטות כדי לצלצל ולברך אותם באופן אישי. בשנים האחרונות וגם לפני כן, מתוך 25 מינויים בממוצע בוועדה, יש אולי שלושה או ארבעה פרקליטים. 15 אחוז. מה רוצים, שאנשי שירות המדינה שעיסוקם במשפט לא ייבחרו לבית המשפט?"

אולי היה ראוי להחיל עליהם תקופת צינון מסוימת, כמו על קציני צבא או סקטורים אחרים.
"יש תקופת צינון. מנהל בתי המשפט קבע שפרקליט המתמנה לשופט לא יוכל בשנה הראשונה לעסוק בעניינים שעסק בהם בפרקליטות. אנחנו לא בוחרים רופאים אלא משפטנים, ולכל אחד יש מילייה שעבד איתו. האם כשסנגורים נבחרים לשופטים מצפים שלא יופיע לפניהם איש מהסנגוריה הציבורית?! יש כללי ניגוד עניינים, שלפיהם אדם שהוא קרוב או חבר לא יופיע לפני שופט, אבל לדרוש שאדם שעבד באותו מילייה לא יופיע מול השופט – זה כבר לא הגיוני. הלוואי שכל עובדי הציבור היו מקבלים עליהם את כללי האתיקה של הפרקליטים והשופטים".

בעניין אחר: מדוע הפרקליטות אינה דורשת עונש מוות למחבלים שביצעו מעשי רצח מזוויעים, אף שחוק השיפוט הצבאי מאפשר זאת?
"זו מדיניות ארוכת־שנים, הקשורה לעובדה שמדובר בעונש בלתי הפיך ולעולם יכולות ליפול טעויות. הנושא רגיש ועומד בראש סדר היום של ועדת השרים לחקיקה, והיועץ המשפטי יגיש את חוות דעתו. כמעט בכל מדינות מערב אירופה אין עונש מוות".

שאלתי את ניצן אם הוטרד מפרשת המסרונים בין השופטת פוזננסקי־כץ לעו"ד שחם־שביט. "מאוד", הוא עונה. "נדהמתי כשראיתי את המסרונים, ותדהמתי לא חלפה גם אחרי שנפתחה חקירה. העמדה לדין משמעתי היא דבר חמור לגבי שופט, נדיר בתולדות המדינה, ואל יהי הדבר קל בעיני איש"

יחס סלחני למושחתים

שאלתי את פרקליט המדינה לאן התפוגג תיק 1270 (שבו הועלה חשד כי ניר חפץ ויועץ התקשורת אלי קמיר ניסו 'לתפור' את מינויה של השופטת הילה גרסטל לתפקיד היועמ"ש, בתמורה לסגירת תיק מעונות ראש הממשלה נגד שרה נתניהו). ניצן פוכר את ידיו. "פשוט לא להאמין! בתחילה יצאו בכותרות־ענק, עברו לכותרות זוטא, ואחר כך באים אליי בטענות מדוע הפרשה התפוגגה. לא אני רוממתי ולא אני השפלתי. על פני הדברים חשבנו שמדובר בפרשה חמורה, ואם היא נכונה היא אכן חמורה. נשיאת בית המשפט העליון נחקרה בעדות פתוחה, כמו גם השופטת גרסטל, ועדויותיהן ייבחנו לקראת קבלת החלטה. אני בטוח שגם את הפרשה הזו רוצים שנחקור ביסודיות. למה לא שומעים עליה? תשאל את התקשורת, לא אותי".

אפרופו גרסטל, שאלתי את ניצן למהות הדם הרע שזרם ביניהם כאשר שימשה נציבת הביקורת על הפרקליטות, ופרשה בזעם אחרי מאבק קשה שהפרקליטות ניהלה נגדה. בין היתר אמרה הנציבה הפורשת כי טעתה לחשוב שהפרקליטות היא גוף של אנשים חרוצים וישרים שרואים את האינטרס הציבורי לנגד עיניהם. היא האשימה את ניצן באי־אמירת אמת ובהיעדר מנהיגות, וקבעה כי אינו ראוי להיות פרקליט המדינה.

ניצן נמנע מלהתייחס לעלבונות האישיים: "מינו נציבה מבלי שסמכויותיה נקבעו בחוק, ומבלי שנקבעו הגנות כלשהן על הפרקליטות. היא הרחיבה את סמכויותיה, והביקורת שלה הייתה חסרת גבולות. ביקורת על הפרקליטים היא חשובה – והרי כולם עושים טעויות, כולל עיתונאים. שרת המשפטים מינתה בודק, השופט גולדברג, והוא הגיע למסקנה שטענותינו נכונות. היום יש חוק מאוזן והגון המאפשר ביקורת. הגברת גרסטל לא אהבה את החוק מסיבותיה שלה, ומינו את השופט דוד רוזן תחתיה. הוא פרסם דו"חות לא פשוטים אבל עשה זאת בהגינות רבה. הוא שופט שאהוב על הכול".

על הכול חוץ מאולמרט, אני מעיר (רוזן היה השופט שהרשיע את רה"מ לשעבר), ונדמה שדי בהזכרת שמו של אולמרט כדי "לחמם" את פרקליט המדינה: "מי שקורא את הספר שלו מתרשם שיש צדיק ישר אחד בשם אולמרט, שבתמימותו הרבה אינו מבין איך הסתבך, ולעומת זאת יש חבורת רשעים ומושחתים, הכוללת את פרקליט המדינה דאז משה לדור, היועץ המשפטי דאז מני מזוז, או השופט 'ההזוי' כלשונו רוזן, המקבלים ממנו תארים כהנה וכהנה. אני באמת מקווה שהציבור הישראלי ידע לשפוט נכוחה את מידת אשמתו של אותו אדם, איש ציבור מרכזי מאוד שבית המשפט המחוזי והעליון הרשיעו אותו בעבירות החמורות ביותר שיש עמן קלון, ושזה עתה השתחרר בשחרור מוקדם מבית הסוהר. המבחן האם החברה מושחתת הוא לא בשאלה האם יש בה אנשים מושחתים, שכן 'ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם' זו אוטופיה, אלא האם יש בה מערכות עצמאיות וחזקות הנלחמות נגד השחיתות. ברוך השם, לשמחתי, יש כאן כאלה. אבל מטרידה אותי העובדה שאנשים שיצאו מהכלא חוזרים להיות 'סלבס' או אורחים קבועים באולפני הטלוויזיה, שכן הם כביכול שילמו את חובם לחברה. זו טעות! האם יעלה על הדעת שאדם שהורשע באונס יוזמן כפרשן לגיטימי? הרי תקום צעקה מפה ועד הודו. אבל אנשים שהורשעו בשחיתות מקבלים יחס סלחני בלתי מובן. אני חושב שכלי התקשורת צריכים לעשות חשבון נפש האם ראוי לתת במה לאדם כזה לפני שחלף פרק זמן רציני".

מה לך להלין על כלי התקשורת, כאשר לשכת עורכי הדין בכבודה ובעצמה מזמינה את אולמרט להשתתף בכינוס הבא שלה?
"לפרוש לו שטיח אדום על במות מכובדות זה בהחלט בעייתי".

האם זו הייתה שגיאה לפשוט על הוצאת 'ידיעות אחרונות' כדי להחרים את כתב היד?
"מה זה 'פשיטה', הנשרים פשטו עם שחר? הדמיון כבר יכול לתאר פריצה לילית עם הפיכת ארונות ומה לא. פרקליטו של אולמרט נתפס בצאתו מהכלא עם פרקים המכילים פרטים סודיים שנפסלו על ידי הצנזורה, בניגוד לכללים המחייבים כל אסיר. חשבנו שמוצדק לקיים בדיקה מי נחשף לסודות אלה ולאן הגיעו, ובמסגרתה רצו לקבל את החומר מההוצאה, שהחזיקה באותם סודות מבלי שהוסמכו לכך. פנו למנכ"ל דובי איכנולד וביקשו לקבל את החומר שהגיע אליו. החוקרים באו ללא מדים, חיכו לו, והוא נענה ומסר את החומר. אני חושב שהייתה הצדקה, כי סודות מדינה אינם הפקר".

בכלל, ניצן קובל על התופעה שבה אנשי ציבור מבקשים לפרסם בקלות ראש, לדעתו, ספרים אוטוביוגרפיים ובהם סודות מדינה. "אנשים מתייחסים לסודות מדינה שנחשפו אליהם במסגרת תפקידם כאל הפקר", הוא טוען.

מה דעתך על השינויים שמחוללת שרת המשפטים איילת שקד במערכת המשפט?
"שקד שרה רצינית, ומערכת היחסים בינינו מצוינת. היא נוכחה שמדובר בארגון מקצועי שאינו מוטה ימינה או שמאלה, והודתה שדברים רבים ששמעה על הפרקליטות ועליי לפני שהכירה אותנו אינם נכונים. היא גם בחרה שופטים ראויים בעלי רקורד מרשים. הייתה ביקורת בעיתון 'הארץ' על כך שמינתה חמישה חובשי כיפה למנהלים בכירים במשרד, אבל האמת היא שמונו עשרים ומתוכם ארבעה דתיים. אין לה כלל השפעה על בחירת הפרקליטים, והיא איננה חברה בוועדת המכרזים".

מה דעתך על חברי כנסת הרצים לבג"ץ בכל פעם שמתקבלים חוק או החלטה שאינם לרוחם?
"הזירה הטבעית של חברי כנסת היא הכנסת. עתירה של ח"כ נגד פעילות הכנסת צריכה להיות חריגה. הניסיון מראה שיש לא מעט עתירות סרק. אחד הפתרונות הוא להטיל הוצאות ממשיות וכבדות על עותרים טרדנים".

לסיום, האם אתה נושא את עיניך לבית המשפט העליון?
"לא בהכרח. יש לי עוד שנתיים בתפקיד. תן לי לסיים את תפקידי בשלום".