מה הוביל להכרזה הדרמטית על ביטול מצב החירום במצרים?

נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי פרסם אתמול (ב') הכרזה דרמטית: אחרי שנים בהן תקנות מצב החירום במצרים התחדשו כמעט באופן אוטומטי, הנשיא המצרי הודיע על ביטולן.

"אני שמח שאנחנו חולקים יחד את הרגע הזה שתמיד חתרנו אליו במאבק ובעבודה קשה", אמר א-סיסי. "בזכות העם הגדול והנאמן, מצרים הפכה לנווה מדבר של ביטחון ויציבות באזור. לכן  החלטתי, לראשונה מזה שנים, לבטל את הארכת מצב החירום בכל המדינה".

הנשיא המשיך "העם המצרי היה הגורם האמיתי לקבלת ההחלטה תוך השתתפותו במאמצי הפיתוח והבניה של מצרים. יחד, אנו מתקדמים בנחישות לבניית הרפובליקה החדשה, בעזרתו ובתמיכתו של אללא". את ההודעה סיים בברכה המסורתית "תחי מצרים, תחי מצרים, תחי מצרים".

את ההודעה הדרמטית פרסם א-סיסי בחשבון הפייסבוק שלו ובכך סגר מעגל של גורל: אותה פלטפורמה של העברת מסרים שהייתה גורם מכריע בהפלת משטר מובארק ב-2011, הייתה זו שבישרה על סיום מצב החירום – מהלך שמסמן פתיחות מצרית ושיפור מצב זכויות האדם במדינה.

זאת אחת הסיבות העיקריות למהלך של א-סיסי: המהלך נועד לשכנע את המערב, ובעיקר את המשטר החדש יחסית בוושינגטון, בשינוי שעוברת המדינה.

ב-2011, היה זה משטר אובמה הדמוקרטי שדחף לשינויים מרחיקי לכת במצרים בכל הקשור לדמוקרטיה ולזכויות אדם. בשם הדמוקרטיה הלכה מצרים לבחירות בהן זכה מוחמד מורסי, נשיא תנועת האחים המוסלמים. בשם אותה דמוקרטיה, הוא מיהר לכונן חוקים דתיים המבוססים על חוקי השריעה.

כדי לקבל את הלגיטימציה של מעצמת העל במצרים, מינה מורסי את א-סיסי לסגן. הסגן הפך לתליין.

את היציבות המצרית עליה דיבר א-סיסי, הוא השיג בין היתר בגלל שינוי המשטר בוושינגטון ובשל ההבנה של ממשל טראמפ כי יש צורך במנהיגים חזקים במזרח התיכון. כן, לפעמים גם על חשבון זכויות אדם והדמוקרטיה.

האוויר לנשימה שהעניק ממשל טראמפ לא-סיסי אפשר לו לנקוט ביד חזקה ובלתי מתפשרת נגד האחים המוסלמים. הוא הכריז על התנועה כלא חוקית והכניס את ההנהגה הבכירה שלה לבית הסוהר. הוא ניהל מלחמת חורמה נגד ארגוני הטרור שהתפשטו בחצי האי סיני וקידם יוזמות לפיתוח מצרים.

כעת הגיע א-סיסי ליום שבו הוא יכול להודיע על סיום מצב החירום.

וממצרים לשכנתה: ההקבלה בין המצב שבו הייתה מצרים אחרי סיום שלטונו בן 30 השנים של חוסני מובארק לבין המצב שבו נמצאת סודן עם סיום משטרו בן 30 השנים של עומאר בשיר מתבקשת. השאלה האם ממשל ביידן בוושינגטון מתכוון להעניק אוויר לגנרל אל-בורהאן כדי להשיג יציבות. נראה שהתשובה שלילית.