גל חדש: מה גרם לישראלים להתחסן לקורונה דווקא עכשיו?

חיוורת ורועדת מאימה נכנסה ביום שני בערב חנה קדוש, בת 60, למתחם החיסונים בקניון שער הצפון בקריית־אתא וביקשה להתחסן. כמעט שנה חלפה מאז הפשיל ראשון הישראלים את שרוולו כדי להתחסן במנה הראשונה, ולאחר ארבעה גלי תחלואה קטלניים הצליחה חנה, אם ל־5 וסבתא ל־18, לאזור אומץ ולהתגבר על הפחד שמנע ממנה להגיע לכאן עד כה.

"בואו לעמוד לידי, אני רוצה שתחזיקו לי את היד, אני מתה מפחד", קראה חנה לחבריה, מוטי קרואני ושמעון כהן, שליוו אותה ושבזכותם באה להתחסן. בעוד היא משתפת אותי בחששותיה, היא אפילו לא הבחינה בכך שהאחות כבר הזריקה לה את מנת החיסון. לאחר שלגמה מכוס המים הקרים שבידה והצבע החל לחזור ללחייה, היא סיפרה כי בשנה וחצי האחרונות כמעט לא יצאה מהבית מחשש להידבק בקורונה. "פחדתי מהמחלה, אבל מהחיסון פחדתי עוד יותר".

את החשש הכבד מפני החיסון אימצה חנה בעקבות הדברים שקראה ברשתות החברתיות. "הייתי בפייסבוק הרבה וקראתי את כל הפוסטים עם הסיפורים והכתבות נגד חיסוני הקורונה, וזה ממש הפחיד אותי. האמת היא שלאחרונה הפסקתי לקרוא אותם, וכנראה בגלל זה היה קל יותר לשכנע אותי".

את הקרדיט לשינוי יכולים לזקוף לעצמם חבריה, מוטי ושמעון. "התקשרתי אליה לפני שעה ואמרתי ששמעון ואני מגיעים אליה הביתה עוד מעט, ושאם בא לה ניקח אותה לקניון. כשהיא הסכימה, הודענו לה שהיא מצטרפת אלינו כדי להתחסן במתחם של כללית", מספר מוטי, שניצל מצידו את ההזדמנות כדי להתחסן לשפעת. "בדיוק הייתי במטבח עם הקפה ביד", מתארת חנה, "ואמרתי להם בספונטניות 'יאללה, אם זה ככה בא בכיף ואתם מלווים אותי, אני מצטרפת אליכם והולכת להתחסן'. תאמין לי, זכיתי בחברים הכי טובים", היא מוסיפה בחיוך מאושש.

חיה כהן, אחות: "מי שמתנגד לחיסון כבר קשה מאוד לשכנע אותו ולא יעזור שום דבר, אבל אלה שפוחדים ממנו – עוד אפשר לגרום להם להתחסן"

"לאורך כל השנה האחרונה היא אמרה לנו שיש לה בעיה רפואית ואסור לה להתחסן, אז לא התערבנו", מתאר שמעון. "אבל כשהבנו שהיא בעצם רק מפחדת ולכן לא מתחסנת, החלטנו שאנחנו חייבים לדבר איתה ולקחת אותה. אנחנו ניקח אותה גם בחודש הבא ונדאג שהיא תקבל את החיסון השני. אחר כך נוכל סוף סוף לשבת ביחד בבית קפה ולא רק ברחבה בחוץ, בחום ובקור".

אחד הגורמים שניפצו את חומת הפחד והפיגו את ספקותיה של חנה בעניין החיסון, הוא פרסומת שעלתה בשבוע שעבר מטעם משרד הבריאות. בסרטון הופיעה אימא שהדביקה בקורונה את ילדתה בת השלוש, וזו חלתה קשות ונזקקה לאשפוז ממושך. "היא סיפרה שנשרף לה הלב לראות את הבת שלה שוכבת בבית החולים, ושהיא הדביקה אותה כי לא הייתה מחוסנת. זה גמר אותי, כאב לי מאוד לשמוע אותה. בסרטון האימא אומרת שאסור לחכות ושחבל לדחות את החיסון".

לא אוכפים את התו

מיום ראשון השבוע ועד יום רביעי אחר הצהריים התחסנו בישראל קרוב ל־7,000 איש בחיסון ראשון, ובימים הבאים מספרם המשיך לעלות. מספר הישראלים שאינם מחוסנים כלל, גם לא במנה אחת, מוערך כיום בכ־700 אלף. מיעוט לא גדול מהם מנועים מלהתחסן מסיבות רפואיות. כמחצית מהלא מחוסנים הם מהמגזר הערבי. בשלושת החודשים האחרונים קיבלו את החיסון כ־270 אלף מתחסנים חדשים, 45 אחוזים מהם בני 12־19. עוד כ־1.1 מיליון ישראלים התחסנו במנה הראשונה והשנייה, אך לא בשלישית.

מה גרם לישראלים רבים שעד כה נמנעו מלהתחסן – משלל סיבות ונימוקים, יהיו אשר יהיו – לעשות זאת דווקא עכשיו, עם דעיכת הגל הרביעי? ביום שני, למשל, התחסנו בישראל 14.3 אלף בני אדם, כ־2,200 מהם התחסנו בפעם הראשונה (חלקם מחלימים ותיקים שתוקף ההגנה שלהם פג). כדי לנסות לקבל תשובה לשאלה המסקרנת הזאת יצאתי למתחמי החיסונים באזור הצפון, במטרה לפגוש בשטח את המתחסנים החדשים ולשמוע מפיהם על גורמי השינוי.

במתחם החיסונים שבסניף קופת חולים כללית בעכו פגשתי את בני הזוג נזאר ומייסון חזבון (38), תושבי העיר. השניים חלו בקורונה בתחילת הגל השני, לפני כשנה וחודש, ועד כה לא רצו להתחסן במנה היחידה הדרושה להם. "בחודש ינואר עשיתי בדיקה סרולוגית וראיתי שיש לי נוגדנים, אז לא היה לי עניין להתחסן", מספר נזאר. "יש אנשים שמזלזלים. אני אכלתי אותה במחלה הזאת והייתי באשפוז, כך שידעתי מה זו הקורונה, אז אני אומר לכולם ללכת להתחסן ולצאת מהדבר הזה ולשמור על עצמם ועל אחרים, אבל לא אצא להתחסן בעצמי".

אז מה הניע אותו ואת רעייתו להגיע למתחם החיסונים? "יא־עמי, כבר שנתיים שלא טסנו לחו"ל ואנחנו חייבים לצאת לטייל ולנשום קצת אחרי כל כך הרבה זמן. הבנתי שאני חייב להתחסן כדי לקבל תו ירוק, אחרת לא אוכל לטוס לחו"ל כי שם באמת בודקים ומקפידים". כרטיסי הטיסה המשפחתיים כבר הוזמנו, היעד: קפריסין.

לדעת נזאר, "היום הבעיה שאתה נכנס לקניונים ולמקומות ולא מבקשים תו ירוק. רק אם לא יאפשרו למי שלא מתחסן להיכנס לשום מקום סגור ולהתקהלות, אנשים יסכימו להתחסן. אם בכל מסעדה וקניון ידרשו תו ירוק, לא תהיה להם ברירה".

שלומי (39) הגיע ביום ראשון למתחם החיסונים של כללית במרפאה המקומית בקריית־מוצקין. הוא עצמאי, וחלה בקורונה בימים הראשונים של התפרצות הנגיף בישראל. "זו הייתה מחלה לא נעימה, אבל לא איבדתי את חוש הטעם והריח", הוא מספר. "הרגשתי כמו בשפעת קשה. עם יד על הלב, אני לא בטוח בכלל שהייתי מתחסן, אם לא שהבטחתי לבן שלי שחגג בשנה שעברה בר־מצווה שאקח אותו לטיול ולראות משחק כדורגל באנגליה. עכשיו, אחרי שפתחו את האצטדיונים ואפשר כבר לטוס לשם, לא הייתה לי ברירה".

לשלומי עדיין יש ספקות קשים בנוגע לחיסון ובטיחותו. "אני לא נגד חיסונים, אבל בגלל שחליתי ועברתי את זה אני חושב שרק מי שבקבוצת סיכון חייב להתחסן. בסוף, הקורונה היא סוג של שפעת. אשתי לא כמוני, היא לקחה כבר אפילו את הבוסטר ופחות אהבתי את זה, אבל לא התנגדתי כי אני מאמין שכל אחד אחראי לגופו".

לדבריו, לא השיח ברשתות החברתיות הוביל אותו לחוסר אמון בחיסון, אלא דווקא מומחים שונים שהתראיינו תדיר בכלי התקשורת והביעו ספקות בבטיחותו לטווח הקצר והארוך. "כשאתה רואה כל כך הרבה פרופסורים מדברים על תופעות וסיכונים, אז וואלה, זה צריך להוציא אותך מאיזון. שלחו לי סרטונים של מומחים שאומרים שלא יודעים מה יקרה בעוד עשור למי שלוקח חיסון. אני מרגיש שיש כאוס ושאני לא יודע מי נגד מי". היעדר התו הירוק גם הוא לא הפריע לשלומי, שלדבריו הצליח להיכנס למסעדות ולאירועים בלי ששאלו אותו על התו: "אין אכיפה ואף אחד לא באמת מקפיד על זה".

נזאר חזבון, עכו: "כבר שנתיים לא טסנו לחו"ל ואנחנו חייבים לטייל ולנשום אחרי כל כך הרבה זמן. אם לא אתחסן לא אוכל לטוס"

רון קליין (25), סטודנט שנה ראשונה למדעי המחשב בטכניון, הגיע גם הוא להתחסן לראשונה בסניף בקריית־מוצקין. הוא מסביר כי לא הייתה לו ברירה, לאחר שהבין שבלי חיסון לא יוכל להיכנס בשערי האוניברסיטה. "אותי לא מעניין הקטע של המחלה ושל הקורונה, אני לא מאמין בחיסון בכלל, אבל אני חייב את התו הירוק. עד עכשיו, חוץ מכניסה למועדונים לא היו לי בעיות עם תו ירוק, והוא לא היה חסר לי כי לא תכננתי לצאת לחו"ל". לדבריו, הוא חושש מתופעות לוואי שעליהן שמע כמו "דלקת בלב, בעיות פוריות ועוד".

כשניגש לקבל את החיסון, סיפר לי רון לאחר מכן, הוא רעד מפחד. "הגעתי עם אימא שלי והיה ממש צריך להרגיע אותי. יש לי עכשיו קצת לחץ בחזה וכואב לי ביד, אבל יכול להיות שזה בגלל המתח". אביו מסרב להתחסן, ואימו, שליוותה אותו למוקד החיסונים, טרם קיבלה את החיסון השלישי. "אבא שלי מאמין שהחיסון הכי טוב הוא החלמה מהמחלה ולכן הוא לא לוקח חיסון. אבל אני מבין שאין לי ברירה ושלא אוכל להמשיך בחיים שלי, לעבוד וללמוד. בגלל זה התחסנתי, כדי לגמור עם הסיפור הזה ודי. אני מקווה שהכול יהיה בסדר".

רוצים לחזור לנורמליות

שעה קלה לפני בואי למתחם החיסונים בסניף כללית בקריית־מוצקין, הגיעה למקום קשישה בת 93 עם בתה וקיבלה את מנת החיסון הראשונה. חיה כהן, האחות בעמדת החיסונים, הופתעה למראה המתחסנת הטרייה שמשתייכת לקבוצת הסיכון הגבוה ביותר. "היא הייתה נראית צעירה לגילה", מציינת כהן. "היא הסבירה שעד עכשיו פחדה מהחיסון, ורק בגלל הבת שלה שלחצה עליה היא נעתרה".

מאז תחילת מבצע החיסונים מתייצבת כהן במתחם אחת לשבוע, ומזריקה למטופלי הכללית חיסוני קורונה, וכעת גם חיסון מפני שפעת. "יצאתי לפנסיה רגע לפני שפרצה המגפה, והחלטתי לחזור ולתת יום בשבוע. אני פוגשת כאן פציינטים שלי מ־35 שנות עבודה בקופה, וזו הזדמנות משמחת בשבילי. אני חושבת שמי שמתנגד לחיסון כבר קשה מאוד לשכנע אותו ולא יעזור שום דבר, אבל אלה שפוחדים ממנו – עוד אפשר לגרום להם להתחסן. לדעתי מקומות עבודה לא צריכים לאפשר ללא מחוסנים להגיע אליהם. מי שלא רוצה להתחסן, לא יכול לסכן אחרים".

נעמה שמש, אחות במרכז החיסונים שבקניון שער הצפון, מתרשמת כי בשלב הנוכחי הגבלות התו הירוק הן המניע החזק ביותר להתחסן. "כמעט כל מי שסירב ובסוף הגיע, פחד מהחיסון בגלל הרשתות החברתיות", היא מציינת. לדעתה, המסרים הללו זוכים לתעדוף ברשתות החברתיות, שכן הם מגבירים את העניין והטראפיק. "אצל אוכלוסיית העולים מבריה"מ למשל, אני מזהה ממש פחד מהחומרים שבחיסון. אין בהם אמון בממסד, עוד מהתקופה שחיו בבריה"מ, וקשה מאוד להגיע אליהם. גם אם יפנו אליהם ברוסית, קשה לקנות את אמונם של מי שפוחדים להתחסן. זה באמת אתגר".

לבקשת משרד הבריאות, בפיקוד העורף מתאמצים להבין ולנתח את התנהגות האוכלוסייה בכל הנוגע למבצע החיסונים בישראל, בניסיון לספק כלים להעלאת שיעור המחוסנים במדינה. ראש ענף התנהגות אוכלוסייה בפיקוד העורף, סא"ל איה דולב, מנתחת ומנטרת את נתוני ההתחסנות ומובילה סקרי עומק וסקרי דעת קהל. בשבוע שעבר ערכו קציני המערך להתנהגות אוכלוסייה סקר מקצועי ובו נבחנו עמדות הציבור כעת, עם שוך הגל הרביעי והירידה בתחלואה. הוא נחשף כאן לראשונה.

"אחד הדברים המעניינים שראינו כששאלנו מהם מקורות המידע שלכם בסוגיית החיסונים, הוא הבדל במקורות המידע בין מי שהתחסנו לאלה שחוששים מלהתחסן בכלל או מסרבים להתחסן במנת הדחף. ראינו שהקבוצה שהתחסנה ניזונה יותר ממקורות כמו כלי התקשורת ומשרד הבריאות, לעומת הסתמכות על מקורות כמו המשפחה, הסביבה הקרובה והרשתות החברתיות אצל אלה שלא התחסנו".

אני משתף את דולב בהתרשמותי מהמפגש עם מתחסנים חדשים, שאמנם איננה מקצועית וסטטיסטית, והיא מגלה עניין רב. "אני שומעת מהקולות האלו רצון ברור מאוד של חזרה לנורמליות. נכון שהתו הירוק הוביל אותם לזה, אבל מה שבאמת הניע את האנשים שפגשת הוא השאיפה לחזור לרציפות תפקודית – לצאת לחופשה בחו"ל, לשבת בבית קפה וכדומה".

לדבריה, מהסקרים שערכה לאורך החודשים האחרונים הבחינה בהשפעה המשמעותית של הסביבה על האזרחים. במקרים רבים מי שקרוביו התחסנו מתחסן גם הוא, ומי שהסובבים אותו לא נענו לחיסון – גם הוא לא התחסן. "גם מי שהתחסן וגם מי שלא התחסן מכירים בכך שחשוב להם לשמור על הסביבה שלהם ולהגן עליה", מציינת דולב. "כשאנחנו מנסים להבין מה מונע מאנשים להתחסן, הסיבות העיקריות הן החשש מפני תופעות הלוואי בטווח הקצר והארוך. כאלה שבחיסון השני הרגישו רע ולא רוצים להמשיך, או שפוחדים לקבל את החיסון בכלל כי הם חוששים מתופעות לוואי בטווח הארוך. בתפיסה שלהם כל עוד איש לא יודע לומר מה יהיו ההשלכות של החיסון בעוד עשור ויותר, הם לא מוכנים להתחסן".

דולב מסבירה כי לעולם אין לצפות מאוכלוסייה להיענות של 100 אחוזים, ועדיין אין להתייאש מעידוד הציבור להתחסן, כולל מי שהמתינו על הגדר שנה תמימה. "נכון שזה הולך ונעשה מורכב יותר ואנחנו רואים שקצב הביקוש נמוך, אבל כל אדם שבוחר כעת להתחסן גורם גם לסובבים אותו שעוד לא התחסנו לעשות את הצעד הזה. אנשים סבורים כעת שהאיום ירד ככל שהתחלואה תרד, ועוד צפויה כנראה הקלה בהגבלות, כך שקשה להניע לפעולה בלי תחושת איום, גם אם השתכנעו שהחיסון בטוח ולא יסכן אותם. מי שלא מרגיש דחיפות, לא ימהר לגשת ולהתחסן".

אז איך מעודדים את אחרוני חששני החיסונים ואת אלה שלא נענים לקבל את מנת הדחף?
"בשלב הזה של המחלה יש הרבה מקום להיבט של הנגישות והנוחות. אנחנו מכירים בכך שיש הרבה אנשים שאין להם עמדה חד־משמעית בנושא והוא לא כל כך מטריד אותם, ולכן יש משמעות למיקום ולזמינות של מתחמי החיסונים. פגשנו אנשים שנתקלו במקרה במתחם חיסונים או שמעו שהחיסונים הגיעו אליהם לשכונה, ואז בהחלטה ספונטנית של רגע הלכו להתחסן. זה כיוון שיכול לסייע, כי הגבלות והתניות פחות רלוונטיות כשהתחלואה נמוכה יותר.

"כמובן, ככל שיהיה יותר מידע נגיש על תופעות הלוואי, והבנה בקרב הציבור איך החיסון עובד ומדוע לפעמים לא נעים ואולי כואב ביומיים שאחרי החיסון – זה יכול להפחית את הרצון להימנע מהחיסון והחשש מההרגשה הרעה. כשאתה יודע יותר טוב לקראת מה אתה הולך, אז זה כמו ניתוח לייזר להסרת משקפיים או הליך רפואי כלשהו שאתה עושה כי אתה מבין שהוא לטובתך, גם אם לא נעים לך לעשות אותו".