זה לא נגמר עד שזה נגמר. שבוע אחרי חיסולו של פאדי אל־בטש, השאלה היא האם החיסול ינוצל כדי לשוב ולהבעיר את הגדר בגבול עזה. בחמאס כבר הודו כי אל־בטש היה חבר חשוב בתנועה והבטיחו נקמה, והפגנות על הגדר בשילוב האירועים סביב קבורת גופתו בעזה, מספקים הזדמנות להגיב בזמן אמת. עם זאת, לא בטוח שהמשך התבערה על הגדר חופף את האינטרסים העכשוויים של חמאס. ניהול האירועים בגדר יכול לספק תובנות לאן מועדות פניה של הנהגת חמאס. בכל מקרה, במערכת הביטחון הישראלית לוקחים בחשבון והעבירו מסרים ללוחמים לשמור על ערנות.
חיסולו של אל־בטש העלה את הטענה שלפיה ישראל מחסלת באופן שיטתי מדענים פלסטינים הקשורים לפרויקט המל"טים הפלסטיני, בדומה לאופן שבו, על פי מקורות זרים, חוסלו בשיטתיות גם מדעני הגרעין האיראני. על פניו נראה שהעובדות תומכות בטענה הזו. החל במוחמד א־זווארי, שחוסל בטוניס בסוף 2016, וכלה באל־בטש. לרשימה הזו יש להוסיף כנראה את ניסיון החיסול של מוחמד חמדאן בטריפולי, לבנון. חמדאן נותר בחיים רק מפני שהפעיל את המנוע של רכבו – וממילא גם את מטען הנפץ – בעודו מחוץ למכונית. זה הסתיים בקטיעה, אך לא בחיסול. כמו אל־בטש, עד לרגע זה לא ברור איך בדיוק קשור המורה מטריפולי ליחידת פיתוח הנשק של חמאס או לפרויקט הרחפנים. אולם מה שכן ידוע, שחמדאן הוא בעל תואר מהנדס כימיה מהאוניברסיטה הערבית בלבנון.
בניגוד לא־זווארי, שחוסל בטוניס, ולאל־בטש, שסיים השבוע את הקריירה במלזיה, בשני מקרים היעדים המבוקשים דווקא נותרו בחיים. הראשון הוא המהנדס דיראר אבו־סיסי, ראש האקדמיה הצבאית של חמאס. אבו־סיסי, שנחטף מאוקראינה ב־2011 והובא למשפט בישראל, היה חבר בוועדה שעסקה בפיתוח ושיפור טילים, רקטות ומרגמות. בראש הוועדה עמד מוחמד דף. אבו־סיסי היה אחראי לנושא החשמל בוועדה ועסק בייצוב רקטות ובהגדלת טווח הטילים כדי שיוכלו לפגוע במעגל רחב יותר של יישובים ישראליים. בשל קרבתו לצמרת חמאס ולזרוע הצבאית היה לישראל עניין להביא אותו לישראל ולחקור אותו, יותר מאשר בחיסולו הפיזי.
נקודה מעניינת בביוגרפיה של אבו־סיסי קושרת אותו אולי לאל־בטש. פרט לעיסוק בפיתוח נשק שימש אבו־סיסי, מהנדס חשמל במקצועו, סגן מנהל תחנת הכוח היחידה בעזה. גם אל־בטש עבד במשך שנים כמהנדס ברשות החשמל העזתית, לפני צאתו ללימודים במלזיה. לא מן הנמנע שדרכם של השניים הצטלבה כבר בשלבים מוקדמים. בכל מקרה, ברור שלאל־בטש היה תפקיד חשוב מספיק כדי שהמוסד, אם אכן הוא עומד מאחורי החיסול, ישקיע בהפעלת תשתית מודיעינית ומבצעית בארץ רחוקה ועוינת כמו מלזיה לצורך חיסולו.
תעלומה בבגדד
המקרה השני התרחש לפני חודשים ספורים בלבד. גם הפעם מדובר באדם שנותר בריא ושלם, אך נמצא כרגע מאחורי סורג ובריח, ודווקא בבגדד. מדובר בסיפור חוצה יבשות, מורכב ומפותל במיוחד.
בינואר האחרון ערכה ממשלת מנילה מסיבת עיתונאים מתוקשרת, שבה הודיע מפקד המשטרה המקומית, הגנרל רונלדו דה־לה־רוסה, על מעצרו של אחד, טהא מוחמד אל־ג'אבורי, 64, מומחה ליצור טילים ופצצות. אל־ג'אבורי, אזרח עיראקי ממוצא פלסטיני, נעצר לבקשת ממשלת עיראק, שהעבירה מידע לממשלת הפיליפינים על נוכחותו בשטחה. מדוע ביקשו העיראקים את מעצרו? זו עדיין בגדר תעלומה.
אולם הפיליפינים, שבעצמם מנהלים מאבק ארוך בקבוצות אסלאמיסטיות חמושות ובהן אל־קאעידה, נענו לבקשה העיראקית. במסיבת העיתונאים הוצג לראווה אל־ג'אבורי האזוק. מפקד המשטרה הודיע כי אל־ג'אבורי, אזרח זר שתוקף הוויזה שלו פג לפני חודשים ארוכים, יגורש לאלתר מהמדינה. לדברי דה־לה־רוסה, אל־ג'אבורי הודה בחקירתו כי הוא חבר בתנועת חמאס וכי הועסק על ידם כמהנדס טילים לצורך ירי על ישראל.
אבל אל־ג'אבורי, מומחה לדלק רקטי, לא הוסגר לישראל אלא לעיראק. הוא הועלה על טיסה לטורקיה ומשם הוסגר לארץ הפרת והחידקל. בדיעבד הסתבר כי לאל־ג'אבורי היסטוריה ארוכה. כאזרח עיראקי ממוצא פלסטיני הוא הספיק להיות מועסק על ידי סדאם חוסיין בתעשיית הטילים העיראקית, והוא אף מוזכר בספרו של סקוט ריטר, פקח נשק מטעם האו"ם. לאחר כיבוש עיראק עבר להתגורר בסוריה, שם הועסק על ידי חמאס כיועץ לפיתוח חומרי נפץ. ב־2012, לאחר הרעת היחסים בין משטר אסד לחמאס, עקר לטורקיה וממנה יצא באוגוסט האחרון לפיליפינים. מדוע יצא? בעקבות מי? כל זה מאוד לא ברור. סיפורו של אל־ג'אבורי מורכב, וחסרים בו פרטים רבים.
רמז לעלילה המפותלת אפשר למצוא בידיעה שהתפרסמה בינואר האחרון בעיתון הפלסטיני 'אל קודס'. העיתון מצטט מקור עלום שם, שלדבריו אל־ג'אבורי פותה על ידי המוסד הישראלי להגיע לפיליפינים כבר לפני חודשים ארוכים. המקור הסביר כי אל־ג'אבורי נפל ברשתה של חברה סינית, שלא הייתה אלא חברת קש של המוסד, להגיע למפגש בפיליפינים. המלכודת, הטעים המקור, היא חלק ממאמץ מרוכז של המוסד בחודשים האחרונים להתחקות אחר פעילותם של מדענים ומהנדסים החשודים בקשרים עם חמאס. זוהי טענה מעניינת. בהתחשב בכך שהדברים נאמרו שבוע לפני ניסיון ההתנקשות במוחמד חמדאן בלבנון וחודשים ארוכים לפני חיסולו של פאדי אל־בטש, נראה כי אותו מקור מחזיק במידע משובח. אותו מקור טען עוד כי אל־ג'אבורי נחטף ונחקר חודשים לפני שהוצג לראווה במסיבת העיתונאים במנילה.
בשורה התחתונה, אל־ג'אבורי נמצא כעת בעיראק. מה או מי גרם לעיראקים לדרוש אותו? האם ייתכן שישראל משכה איכשהו בחוטים, באופן שגרם לעיראקים לדרוש אותו? ואם כן, מה הייתה התמורה? סימני השאלה רבים, והתשובות מעטות. לאחרונה פרסם העיתון הלבנוני 'אל אחבאר', המזוהה עם חיזבאללה, כי בחמאס שוקלים לפנות לטהרן כדי לבקש ממנה להפעיל את השפעתה על הממשלה בבגדד לשחרר את אל־ג'אבורי. הדיווח הזה הוא אינדיקציה נוספת לקשר ההולך ומתהדק בין חמאס לחיזבאללה ולאיראן. הנהגת חמאס, שבשנים האחרונות פעלה מטורקיה, עברה באחרונה ללבנון.
החשש בישראל הוא שחמאס פועל, בשיתוף פעולה עם חיזבאללה, להקמת חזית לירי טילים נגד ישראל מגבול הלבנון. במקביל, גובר הלחץ לבידודו של חמאס, מה שגורם לו אולי לשתף פעולה עם חיזבאללה שיש לו תשתית בינלאומית ואפשרות להגיע לפינות רחוקות על פני הכדור. במערכה הזו, מדינות כמו טורקיה, מלזיה ולפניה קטאר הופכות ליעדים חשובים מאי־פעם. המערכה הופכת גלובלית. מנהיג חמאס בעזה אסמאעיל הנייה אמר השבוע כי ישראל הוציאה את המאבק מחוץ לגבולות עזה, אבל האמת היא שהוא היה כזה עוד קודם. מקטאר וטורקיה עד מלזיה. כעת הוא פשוט עלה מדרגה.
המוטיבציה המלזית
בינתיים המלזים, שספגו השבוע הרבה קיתונות של לעג ברשת הישראלית, ממשיכים בעבודת נמלים משטרתית בניסיון לחשוף את זהות המתנקשים. והם כנראה יודעים הרבה יותר ממה שהם חושפים. זה החל באמירה של סגן ראש הממשלה שלפיה לאל־בטש היו קשרים עם ארגון ביון של מדינה זרה, רמז ממש לא דק לאיראן, נמשך בפרסום תמונתו של אחד המתנקשים ובאיתור אופנוע הקוואסקי שבו השתמשו. בתווך התפרסם ב"הניו יורק טיימס" כי אל-בטש היה מעורב ככל הנראה במגעים לעסקאות נשק בין חמאס לצפון קוריאה.
גם כאן, קריאת המשטרה המקומית לציבור לשתף מידע הוכיחה את עצמה. הקוואסקי אותר על ידי אזרחים שהבחינו באופנוע המוטל לצד האגם, תשע דקות נסיעה בלבד מאתר ההתנקשות. בעקבות זיהוי הבעלים התברר כי המתנקשים שכרו את האופנוע כבר בראשית ינואר. ועם רכב מזוהה, מערך דרכונים ביומטרי וצילום ברור, יש כעת בידי משטרת קואלה־לומפור כל הכלים לעקוב אחרי היסטוריית התנועה של המתנקשים לאורך שלושה חודשים תמימים. מדובר אכן בעבודת נמלים סיזיפית של איתור תמונות ממצלמות רחוב וממצלמות של עסקים פרטיים ובתי מגורים, אך כזו שמאפשרת קבלת תמונה מאוד מדויקת.
זו גם הייתה השיטה שבה, להבדיל, אותר המחבל, איש דאעש, שירה למוות בחוגגים על שפת הבוספורוס שקיבלו את פני השנה האזרחית החדשה בינואר 2017. המשטרה הטורקית איתרה אז את המחבל שעלה על אוטובוס מרחק שעות נסיעה מאיסטנבול ואף שחזרה את תנועותיו, כולל ההוראות הטלפוניות שקיבל ממפעיליו בסוריה טרם יציאתו לפיגוע.
המשטרה המלזית העריכה כבר באמצע השבוע כי המתנקשים עדיין נמצאים בשטחה, מה שרומז לקיומה של אמביציה אמיתית לנסות להגיע אליהם. גם ההתייחסות לישראל, למרות ההימנעות מאזכור שמה המפורש, הפכה אגרסיבית יותר. אלא שמלזיה היא מדינה ענקית החולקת גבולות יבשתיים עם תאילנד, אינדונזיה וברוניי, וגבולות ימיים עם סינגפור, וייטנאם והפיליפינים. כך שמדובר במבצע על גבול האֶפי. כן, שכלול האמצעים הטכנולוגיים פועל לשני הכיוונים. מצד אחד הוא מקל על איתור פושעים ומחבלים, אך מצד שני הוא מקשה מאוד על ארגוני הביון במשימות חיוניות שלא תמיד מתיישבות עם כללי החוק והסדר הבינלאומי.
