לאחר סדרה של דיונים מרתוניים אישרה ועדת החוקה את חוק יסודות האסדרה לקריאה שנייה ושלישית. מכוח החוק אמורה לקום "רשות הרגולציה", שתכליתה הורדת הנטל הרגולטורי הכבד בישראל. אלא שחברי כנסת מהאופוזיציה מזהירים כי השינויים שעבר החוק בשבועות האחרונים מאז הנחתו הראשונית, יוצרים בעיית משילות משמעותית ופותחים פתח נרחב להתערבות משפטית.
תפקידה הראשוני של רשות הרגולציה הוא לוודא שתהליך הכנת הרגולציה במשרדים השונים נעשה באופן תקין, שהוא בחן חלופות שונות והתחשב בשיקולים כמו עלות הרגולציה והשפעתה על התחרות במשק ועל יוקר המחיה. כלומר, הרשות הייתה אמורה לפקח רק על הליך יצירת הרגולציה, ולא על תוכנה. אלא שעם הדיונים בוועדה נוספו לחוק סעיפים היוצרים על פי הנטען בעיות משפטיות, ואלה עלולות לסכל את כוונת יוזמיו ואף להחמיר עוד את בעיית הרגולציה בישראל.
לדברי ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), "החוק התחיל בתור חוק ימין שמרני וגמר בתור חוק שמכניס לכל רגולציה את תפיסת העולם של גלעד קריב וגבי לסקי. החוק נועד להיות מעין רגולציה על הרגולטורים, אבל הצורה שהוא קיבל בסופו של דבר, היא שבמקום חוק טכני הוא הפך לחוק שמזרים לכל רגולציה באשר היא שיקולים של זכויות יסוד שונות. כל מה שהיועצים המשפטיים ישמחו להיכנס אליו ולהגיד לכל רגולטור שהוא לא שקל מספיק זכויות אדם או שיקולים סביבתיים".
סעיף בעייתי כזה הוא למשל סעיף המטרה וההגדרות, הקובע כי "מטרתו של חוק זה לקדם אסדרה מיטבית שנועדה להגשים זכות יסוד או אינטרס ציבורי". כך גם סעיף 2, המגדיר מה הם העקרונות שצריך לשקול רגולטור בבואו לקבוע רגולציה, הכוללים את "ההשפעות הכלכליות, החברתיות, והסביבתיות הנובעות מקביעת האסדרה". עליו גם לוודא כי "האסדרה נקבעת, במידת האפשר, תוך התחשבות בזכויות ובאינטרסים ציבוריים". סעיף 19 לחוק קובע כי כל רגולטור יידרש, נוסף על קידום האינטרס המוגן שעל ביצועו הוא מופקד, להתחשב גם בערכים ובשיקולים המופיעים בסעיף 2.
ח"כ יואב קיש (ליכוד) מביע חשש שהניסוח הנוכחי של החוק יכניס את מערכת המשפט אל זירת הרגולציה בישראל. "סעיף 19 מנוסח כך שכל אחד יוכל לקבל סעד או החלטות מבית המשפט. כל האירוע הזה נותן כוח עודף ומיותר לאותם גורמים משפטיים". קיש סבור כי הגדרת זכויות יסוד כאחת ממטרות החוק, והוספת שיקולי סביבה ושיקולים אחרים – ייצרו דווקא עודף בירוקרטי במקום לצמצם אותו. "רשות רגולציה כקונספט זה מהלך נכון, אבל מה שיצא בפועל, אמרתי לאביר 'באת לתקן יצאת מקלקל'. זה חוק מורכב מאוד עם בעיות משפטיות משמעותיות, שייתנו קרדום ליועצים משפטיים ובתי משפט לסכל מהלכי חקיקה והחלטות ממשלה".
אחת הבעיות העיקריות ברגולציה הישראלית היא מערכת התמריצים של הרגולטורים השונים, המעודדת מדיניות של אפס סיכונים. לדוגמה, משרד הבריאות מופקד על בריאות הציבור, וכדי להגן עליה הוא מוכן להטיל מגבלות נרחבות על עסקי מזון. המשרד לאיכות הסביבה דואג לשיקולים סביבתיים, וגם הוא מטיל עלויות כבדות על מפעלים. הרעיון המקורי של רשות הרגולציה היה להנחות את הרגולטורים השונים שעליהם לשקול גם שיקולים כלכליים וכאלה הנוגעים ליוקר המחיה, שיאזנו את האינטרס היסודי שהם מופקדים עליו. כעת יש חשש כי הניסוח הנוכחי של החוק מותיר להם את הפתח לשקול שיקולים נוספים, ואף מטיל עליהם מחויבות לעשות זאת.
ההתנגדות לרשות הרגולציה הגיעה בתחילה מהצד השמאלי של המפה. במפלגות מרצ והעבודה ביקשו לבטל את הקמתה של הרשות בטענה כי השינוי המדובר "פוגע ביכולת המשרדים ליישם את אחריותם בתחומים שעליהם הם אמונים, ומעביר את קבלת ההחלטות לגוף חסר מומחיות בתחומי התוכן הרלוונטיים – המעמיד לנגד עיניו שיקולים כלכליים על חשבון שיקולים מהותיים". בעקבות התעקשותו של סגן השר במשרד ראש הממשלה אביר קארה, החוק נשאר בחוק ההסדרים ועבר בקריאה ראשונה.
משם הגיע החוק לוועדת החוקה בראשות ח"כ גלעד קריב ממפלגת העבודה, והוא ביקש להטמיע בו שינויים רבים. בשלב זה נוספו עוד ועוד שיקולים שעל הרגולטורים לשקול בבואם לקבוע רגולציה חדשה, כולל שיקולים סביבתיים, מגדריים ושיקולי צדק חלוקתי. בסופו של דבר הגרסה האחרונה של החוק כללה רק את השיקולים הסביבתיים וכן שיקולי "זכויות יסוד", מונח שעמימותו פותחת על פי הנטען פתח נרחב להתערבות שיפוטית.
יו"ר ועדת החוקה קריב דווקא התהדר ביכולתה של הוועדה להקיף אינטרסים מרובים. עם סיום הדיונים על החוק אמר קריב כי "הקואליציה הוכיחה פעם נוספת שדווקא בגלל הגיוון שיש לה בתפיסות עולם כלכליות וחברתיות, היא יודעת לייצר מהלכים מאוזנים וזהירים שנותנים ביטוי לכל האינטרסים והעקרונות הרלוונטיים".
ההתנגדות הפוליטית להקמתה של רשות הרגולציה הביאה כבר בשלבים הראשונים לקיצוץ בסמכויות הרשות, ולהוצאת כמה סעיפים שחברי הקואליציה ממפלגות מרצ והעבודה התנגדו אליהם. סעיפים אלו כוללים את סמכויות הקצה שהעניקו לרשות הרגולציה כוח לעכב רגולציה מזיקה שמשיתה עלות כבדה על המשק. הדיון בעניינם של הסעיפים הללו נדחה למועד בלתי ידוע, כך שכעת הרשות נותרה ללא סמכות לגבור על משרדי ממשלה אחרים, והיא רק גוף מייעץ שהם נדרשים להיוועץ בו.
התוצאה היא שהגוף שיוקם רחוק מכוונת מנסחיו, ועם השינויים שנכנסו אליו דומה יותר לכוונותיהם של אלה שהתנגדו אליו מלכתחילה. במציאות זו קיים חשש שהגוף החדש לא יצליח בסופו של דבר לצמצם רגולציה, ובמקום זאת דווקא יגדיל את ההתערבות השיפוטית בעבודת הממשלה והכנסת.
מנגד, בממשלה סבורים כי בהקמת רשות הרגולציה עדיין תהיה תועלת גדולה לצמצום הנטל הרגולטורי, והיא תוכל להשפיע על פעילותם המזיקה של משרדי ממשלה אחרים.
סגן השר קארה טוען כי החוק מהווה התקדמות מצוינת, ונחוש להמשיך איתו עד הסוף. "כל חוק הוא בגיץ, ובכל מקום יש את בעיית היועצים המשפטיים", אמר לנו השבוע. "אני מבין את החששות מהיכולת שהחוק פותח ללכת לבג"ץ, גם אני לא אוהב את כל השינויים שנעשו, אבל האם בגלל החשש מבג"ץ אנחנו צריכים לוותר על היכולת להפחית את נטל האסדרה העודף? זה חוק ענק עם הרבה סעיפים שנוגע להרבה גורמים, ויצטרכו להיות תיקוני חקיקה בהמשך".
גורמים אחרים בממשלה סבורים כי החששות מפגיעה במשילות מוגזמים, וכי המונח "אינטרס ציבורי" מתייחס רק לאינטרס היסודי שעליו מופקד הרגולטור מראש, והחוק אמור להביא אותו לצרף לו שיקולים נוספים. הם מודים שהחוק התרחק ממטרתו הכלכלית המקורית בכך שנוספו שיקולים כמו השיקול הסביבתי וכן האמירה הכללית בדבר "הזכויות והאינטרסים הציבוריים", אבל אינם חוששים שהשינויים הללו יביאו לסירוס החוק מיסודו.
קארה מתכוון לקדם את הדיונים על הקמת הרשות. לדבריו יש הסכמות להמשיך ולדון עם חברי הקואליציה האחרים בסמכויות הקצה של הרשות, וגם להכניס תיקונים בסעיפים שבמחלוקת.
