חמישית מהאוכלוסייה הבוגרת בארה"ב – 50 מיליון איש – סובלת מכאב כרוני, כלומר כאבים שנחוו במשך רוב הימים או כל יום במהלך ששת החודשים האחרונים. התסמינים עשויים לכלול מיגרנות, סכיאטיקה (כאב המורגש מהגב התחתון ועד הרגל) והפרעות במערכת העיכול, וכן כאבים בכתפיים, בברכיים או במרפקים. גם כאבי גב וצוואר פוקדים עד 85 אחוז מהמבוגרים בשלב כלשהו בחייהם, והם בין הסיבות השכיחות ביותר לפניות לרופאים ולבתי חולים. הכאב הכרוני אחראי להוצאות כספיות ולנזק של יותר מ־500 מיליארד דולר בכל שנה – אם כעלויות רפואיות ישירות, ואם כתוצאה מנכות ומאובדן כושר עבודה. כחצי מיליון אמריקנים מתו בשני העשורים האחרונים ממנת יתר של תרופות אופיואידיות, שבדרך כלל ניטלות בחיפוש נואש אחר הקלה על הכאב.
באופן מסורתי, הקהילה הרפואית מתייחסת לכאב כרוני באחת משתי דרכים. יש מהרופאים שרואים בו בעיה הנגרמת מפגיעה פיזית ברקמות – מתיחת שריר, פריצת דיסק, דלקת או קרע בגיד; ויש האומרים שהם לא מאתרים שום בעיה, ומציעים משככי כאבים, פיזיותרפיה, מנוחה או שינויים בתזונה ובאורח החיים. פעמים רבות המטופלים המתוסכלים יוצאים מהפגישה כשבידיהם אבחנה רפואית מסובכת הקרובה מאוד להיות ניסוח מחודש של התלונה הראשונית. במקרים רבים מדי הם נשלחים לניתוח, על אף שיעורי הצלחה עגומים העומדים על כ־25 אחוזים.
אני אחד מאותם 50 מיליון. כל חיי סבלתי מכאבים בגב, בצוואר, בבטן ובמפרקים, לצד כאבים סכיאטיים וכאבי ראש תקופתיים. את התסמינים הללו – שהגיעו לשיאם במהלך השנים הלחוצות של לימודי התואר השני – ייחסתי לגורמים שרוב האנשים תולים בהם את האשם: עבודת יתר, יציבה לקויה, גיל, תאונת דרכים קלה. נפגשתי עם כל סוג של רופא וניסיתי כל טיפול אלטרנטיבי. דבר לא עזר עד שהגעתי לג'ון סארנו המנוח, רופא מאוניברסיטת ניו־יורק, שהכניס אותי לתוכנית טיפול של שמונה שבועות שסוף-סוף העניקה לי הקלה.
ההשקפה האומרת שמקורו של כאב כרוני הוא במוח – ולמעשה הוא תופעה פסיכולוגית, ולכן אפשר לשכך אותו על ידי שינוי מחשבות, אמונות ורגשות, ולא על ידי שינוי בגוף או הצפתו בכימיקלים – הייתה שנויה במחלוקת במשך שנים ארוכות. גם היום רבים מתייחסים אליה כגישת ניו־אייג' מגוחכת או כהאשמת הקורבן. אבל מה שהתחיל כתחושה של רופאים משולי שירותי הבריאות, הוכח לבסוף כנכון מדעית. עוד ועוד מחקרים מעידים שכאב כרוני הוא לרוב "נוירו־פלסטי" – נוצר על ידי המוח מתוך מאמץ שגוי להגן עלינו מפני סכנה. ואלו חדשות טובות, כי מה שהמוח לומד, המוח גם יכול לשכוח.
הראיות האחרונות מגיעות ממחקר שפורסם זה עתה בכתב-העת JAMA Psychiatry, ומציג תוצאות מרשימות מניסוי מבוקר שנערך באוניברסיטת קולורדו בבולדר. במסגרת המחקר, 151 נבדקים שסבלו מכאבי גב מתמשכים חולקו באופן אקראי לשלוש קבוצות. שליש מהם את הטיפול הרגיל שלהם בלבד (קבוצת הביקורת); שליש קיבלו פלצבו; ושליש זכו לשמונה מפגשים בני שעה של טיפול חדשני שנקרא "עיבוד מחודש של כאב" (PRT – Pain Reprocessing Therapy). הטכניקה שפיתח אלן גורדון, מנהל "המרכז לפסיכולוגיה של הכאב" בלוס־אנג'לס, מלמדת מטופלים לפרש מחדש את הכאב כתחושה ניטרלית שמגיעה מהמוח, ולא כעדות למצב גופני מסוכן. כשאנשים תופסים את הכאב כ"לא נעים אך לא מאיים", מוחם מחבר מחדש את המסלולים העצביים שיצרו את אותות הכאב, ותחושת הכאב שוככת.
התוצאות עוררו פליאה. 66 אחוזים מהנבדקים שעברו PRT דיווחו על היעלמות מוחלטת או כמעט מוחלטת של הכאבים, וזאת לאחר התערבות פסיכולוגית גרידא – לעומת 10 אחוזים בלבד מקבוצת הביקורת. שיפור ברמה זו או אחרת נרשם אצל 98 אחוזים ממטופלי ה־PRT, והתוצאות נשמרו במידה רבה גם כעבור שנה. "כאשר המוח שלנו בכוננות גבוהה, אנחנו מפרשים את מצבנו מבעד לעדשה של סכנה. PRT שואפת להוריד את רמת האיום", מסביר יוני אשר, חוקר מדעי המוח מהמכללה הרפואית וייל קורנל, שהוביל את המחקר החדש.
מחקר אחר שפורסם זה עתה על ידי צוות חוקרים מהרווארד השיג תוצאות מרשימות בשיעורים דומים, כשהראה כי סדרת טיפולי גוף־נפש מועילה מאוד להקלה על כאבי גב מתמשכים, לעומת תוכנית כללית יותר להפחתת מתח או טיפול רגיל. המחקרים הללו מאמתים שוב את התיאוריה של סרנו, שלפיה כאב כרוני עז אינו בעיה פיזית־מבנית אלא הוא תופעת גוף־נפש, וששינוי הגישה שלנו – השגת ידע, או שינוי של אמונות, מחשבות ותחושות – יכול להפחית את הכאב באופן ניכר.
אין פירושו של דבר שהכאב מדומיין, או ש"הכול בראש". מדובר על ביטוי פיזי כמו הסמקה, בכי או דופק מואץ – כולם תגובות גופניות לגירויים רגשיים. "הכאב הוא דעה", נוהגים לומר מדעני המוח. הם אינם מתכוונים לטעון שהכאב אינו קיים עובדתית, אלא שהוא נוצר על ידי מוחנו, ולכן הוא תלוי בתפיסת הסכנה שלנו.
אזהרה מפני סכנה היא כמובן תפקידו הנכון של הכאב. לא הייתם רוצים לדרוך על מסמר חלוד, להתעלם מכך ולהמשיך בסדר יומכם. אבל לפעמים המוח שלנו מפרש בצורה לא נכונה איומים, ומייצר תגובת־יתר על ידי גרימת כאב או הארכת כאב כאשר אין סכנה. כאבים כרוניים פירושם שמערכת העצבים שלנו נתקעת במצב הילחם־או־ברח, ומפעילה את פעמוני האזעקה של גופנו בדמות סימפטומים פיזיים.
המחקר מאוניברסיטת בולדר מבוסס על מחקרים שזיהו זה מכבר את הכאב הכרוני כנוירו-פלסטי. אחד מהם בדק סריקות MRI של 98 אנשים שלא סבלו מכאבי גב, ומצא כי ל־64 אחוזים מהם יש בעיות כלשהן ברקמות הדיסק. מצבם של הדיסקים מידרדר במהלך חיינו, ואצל 90 אחוזים מאיתנו נוצר ניוון מסוים לפני גיל 60. אך כמו שיער אפור או קמטים, השינויים הגופניים הללו אינם בהכרח כואבים, ולכן לעיתים קרובות מדי ממצאי בדיקות ההדמיה מוגדרים כחסרי משמעות. כפי שנכתב באחת מסקירות הספרות הנרחבות ביותר עד כה, "הנתונים אינם תומכים במודל של פגיעה גופנית בכאבי גב".
אכן, מספר משמעותי של מחקרים מראה שחשיפה ללחץ או מצוקה – כגון טראומה, קשיים בילדות או חוסר שביעות רצון מהעבודה – יכולה לנבא תסמינים כרוניים, כולל כאבי גב, פיברומיאלגיה ותסמונת המעי הרגיז, יותר מכל מדד גופני. מזה זמן רב ידוע שהציפיות והתפיסות לגבי כאב עשויות להשפיע על האופן שבו חווים אותו – אם הוא נחווה בכלל: ניתוחים מזויפים וסוגים אחרים של פלצבו מסוגלים להערים על אנשים ולגרום להם לחוש הקלה, ומנגד פגיעות מדומות יכולות לייצר כאב. אם גורמים רגשיים וחווייתיים מנבאים כאב כרוני, הדבר מורה שהגורם האשם בכאב אינו פיזי. על כך גם מעידה העובדה שמטופלים רבים פתרו את התסמינים שלהם באמצעות התערבויות פסיכולוגיות בלבד.
גם טכנולוגיית ההדמיה מאשרת כי גורמים פסיכולוגיים ורגשיים מעוררים כאב כרוני. א' ואניה אפקריאן, מנהל מעבדת נוירולוגיה־כאבים באוניברסיטת נורת'ווסטרן, חזה בדיוק של 85 אחוזים אילו נבדקים יפתחו כאבים כרוניים, וזאת על ידי התבוננות לא בגבם, אלא במוחם. הצוות שלו גילה שכאשר הכאב הופך מחריף לכרוני, הוא למעשה עובר לאזורים שונים במוח, שמעורבים גם בשליטה ברגש, בזיכרון ובלמידה. לפי אפקריאן, כאב כרוני הוא תופעה של למידה מוחית הקשורה למעגלים המתייחסים לרגשות. "רופאים בדרך כלל רוצים לטפל במקום שבו מורגש הכאב", הוא מסביר לי, "בעוד אנחנו אומרים שלעיתים קרובות זה לא הדבר הנכון לעשות, כי לא משם מגיע הכאב". מחקרי כאב גילו כי יותר מ־90 אחוזים מהאנשים הסובלים מכאבי גב תחתון, מחלימים תוך ימים או שבועות בלבד; כאב כרוני, לעומת זאת, הוא חיה אחרת לגמרי, ונראה שהוא נולד במוח.
כיום יש לנו לא רק מחקר מבוסס היטב שמראה כי רבים ממקרי הכאב הכרוני הם נוירו־פלסטיים, אלא גם דרכים רבות יותר לטפל בו בהצלחה (אנשים הסובלים מכאבים מתמשכים צריכים להתייעץ עם רופא כדי לשלול מצבים מסוכנים כמו גידול, זיהום או שבר, לפני שמסיקים שהכאב נוירו־פלסטי). שיטת PRT לא תהיה נגישה לכולם, אך רוב מרכיבי הגישה הטיפולית שאומתו על ידי המחקר בבולדר זמינים באופן נרחב. המפתחות לריפוי כאב נוירו־פלסטי הם הבנה אמיתית שהוא אינו מסוכן, והפחתה של פחד ורגשות אחרים ששומרים את המערכות שלנו במצב כוננות. ניתן לשלב עקרונות אלה בתרגול קבוע של מודעות ורוגע, ולאמן את המוח בכיבוי אותות כאב מיותרים.
טיפול בכאבים נוירו־פלסטיים הוא דוגמה נדירה ומרגשת ליכולתם של רופאים וחולים לשלב ידיים כדי לסייע בהפחתת הסבל. כיום פועלות קהילות מקוונות ותוססות שבהן המטופלים משתפים בחוויות הריפוי שלהם ומחזקים אותן, לעיתים קרובות בהנחיית רופאים (שרבים מהם חוו כאב כרוני בעצמם). הקהילות הללו יצרו הסכתים, סרטונים, ספרים, קבוצות ברשתות החברתיות, קורסים ואפליקציות מקוונות, המסייעים בהשגת ההקלה.
בעוד עיקר המחקר מתמקד בכאבי גב, יש סיבה טובה להאמין שגם צורות רבות אחרות של כאב כרוני הן נוירו־פלסטיות (מצבים אוטואימוניים ודלקתיים, כגון דלקת פרקים וזאבת, עשויים להיות קטגוריה נפרדת; גם הם מעוררים תגובות־יתר של הילחם־או־ברח, אך מחקרים לא הראו בבירור אם התערבות פסיכולוגית בהם יכולה להפחית כאב). "ראיתי אלפי אנשים מחלימים מעשרות מופעים שונים של כאבים כרוניים בעזרת גישת גוף־נפש", אומרת ניקול זאקס, פסיכותרפיסטית מדלאוור המתמחה בהעלמת כאבים נוירו־פלסטיים. "כאב הגב של אדם אחד הוא כאב הנפש של אחר, המעיים הרגיזים של מטופל אחד הם המיגרנה של אחר". הגישה הטיפולית של זאקס כוללת מדיטציית מיינדפולנס וכתיבה, שמחקרים הראו כי ביכולתן להפחית כאב, אולי כי המוח שלנו חש מאוים מהצפתם של רגשות קשים, ואילו כתיבה אישית מאפשרת לנו לפרוק אותם.
התרבות שלנו ומערכות הבריאות עוד לא הגיעו לשם. רופאים צריכים ללמוד על כאבים נוירו־פלסטיים, ובתי הספר לרפואה, שמקדישים היום רק תשע שעות בממוצע ללימודי כאב, צריכים ללמד את הנושא. חשוב ביותר שנפסיק להצמיד סטיגמה לגורמים הרגשיים או הפסיכולוגיים שמאחורי הכאב. את המטרה הזו, שהייתה חמקמקה במשך שנים, ניתן להשיג סוף-סוף בזכות המחקרים המראים כי במאמץ להגן עלינו, מערכות העצבים האוטונומיות שלנו – לא חולשת אופי כלשהי, או דמיון פרוע – הן שמייצרות את התסמינים.
אחד ההיבטים הקשים ביותר של כאב כרוני הוא התחושה כי החוויות או הרגשות האישיים אינם תקפים. במשך תקופה ארוכה הרגישו המטופלים כי תלונותיהם על כאב רציני נדחות ונתפסות כנוירוטיות. תהיה זו טעות טרגית אם הראיות לקיומם של גורמים נוירו־פלסטיים יובנו כאילו כאבים כרוניים הם מדומיינים, או "באשמתו" של הסובל מהם. המחקרים מראים את ההפך: כאב כרוני הוא אמיתי ומתיש – ומאחר שהוא תוצר של למידה על ידי המוח, הוא בדרך כלל גם הפיך.
תרגום: אלחנן שפייזר
