בשבוע שעבר דחה בג"ץ את ערעורו של יהודה גליק על הרחקתו מהר הבית למשך שלושה חודשים, הרחקה שהמשטרה לא טרחה לנמק באופן ברור. לפי חשדו של גליק, זו בוצעה כנקמה של מפקד מרחב דוד נצ"מ נתי גור בו. גליק העביר לתקשורת הקלטה של שיחה עם גור ובה נשמע הקצין מאיים על גליק שימצא את הדרך להרחיקו מהר הבית מכיוון ש"איננו מפרגן למשטרה", ואכן בתוך ימים מעטים הורחק גליק מההר בצו מפקד המחוז.
בבג"ץ דחו השבוע את עתירתו של גליק ללא דיון בה ואף מבלי שתגובת המדינה הגיעה לידיו. השופטים ג'ורג' קרא, יוסף אלרון ועופר גרוסקופף לא הסתפקו בדחיית העתירה אלא גם הטילו על גליק תשלום של אלף שקלים, דמי הוצאות משפט. לשם השוואה, מחקר של ארגון "בצלמו" שהיה שותף לעתירה גילה שב־76 עתירות של גופי שמאל נגד הרס בתי מחבלים שהוגשו מאז 2014 לא הטיל בג"ץ הוצאות משפט על העותרים.
"דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות", כתבו השופטים. "מעמדו הייחודי של הר הבית והרגישות הגבוהה והייחודיתהכרוכה בהתרחשויות במקום והשלכותיהם על האינטרס הביטחוני ויחסי החוץ של מדינת ישראל – ידועים, וכך גם סמכותה של המשטרה לפעול לשם שמירת הסדר הציבורי למניעת התלקחויות בשל אירועים במקום.
"בשל רגישות זו", הוסיפו השלושה, "התערבות בית משפט זה בהחלטות הנוגעות למתחם הר הבית היא מצומצמת ובחינת החלטות על מניעת גישה להר הבית נעשית על בסיס ההכרה כי זכויות היסוד הכרוכות בעלייה להר הבית, ובהן חופש הפולחן, חופש התנועה וחופש העיסוק אינן מוחלטות אלא עומדות מול אינטרסים כדוגמת ביטחון הציבור. החלטת המשיב 1 (מפקד המחוז דורון תורג'מן. א"ס) ניתנה בגדר סמכותו וזאת לאור השתלשלות העניינים בתקופה שקדמה להוצאת הצו, ממנה עולה דרך התנהלותו של העותר 1 (גליק) במקום, שיש בה כדי לבסס חשש ממשי כי בשל התנהגותו או מעשיו תיגרם פגיעה חמורה בסדר הציבורי, בשלום הציבור או בביטחונו בעת שהייתו בהר הבית.
"בנסיבות אלו אין במתואר בעתירה כדי לבסס עילה להתערבות בהחלטת המשיב 1 למתן צו ההרחקה ואף אין בה כדי לבסס טענה להפלייתו אל מול אחרים. העתירה נדחית. העותר 1 יישא בהוצאות המשיבים בסך אלף שקלים".
בעוד במקרה של גליק טענו השופטים ש"הרגישות הגבוהה והייחודית" של הר הבית מביאה לכך שאין צורך לעמוד בו על מימוש חופש התנועה והפולחן, שיטוט קצר במרשתת גילה מגוון עתירות שבהן דווקא סירבו השופטים לוותר על זכויות יסוד כאלו ואפילו השתמשו בנימוק של "רגישות" כדי לקבל את העתירה:
1. בג"ץ המסתננים, 2013 (פסק בן 120 עמודים, לעומת שניים בלבד במקרה של גליק):
העתירה התקבלה והשוטרים פסלו סעיף בחוק ההסתננות המאפשר כליאה לאורך זמן של מסתננים. משפטים נבחרים מהפסק: "אין בית משפט זה רשאי להתעלם מפגיעה בזכויות יסוד. על בית המשפט הוטל התפקיד לוודא כי מלאכת החקיקה של הכנסת אינה פוגעת במידה העולה על הנדרש בזכויות האדם המעוגנות בחוקי היסוד, ואין הוא רשאי למשוך ידיו ממלאכה זו. לכל אדם בישראל קיימת זכות יסוד להתנועע בחופשיות בכל מקום בתוככי המדינה ככל אשר יחפוץ ובכל עת שירצה כחלק מחופש התנועה.
"תכליתו של חוק תיחשב ראויה אם הוא נועד לקדם זכויות אדם או להגשים מטרה ציבורית או חברתית חשובה העולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל, המגלה רגישותלמקומן של זכויות האדם במערך החברתי הכולל. המבחן יתחשב במהות הזכות הנפגעת ובעוצמת הפגיעה. ככל שהפגיעה בזכות תהיה משמעותית יותר, כך יידרשו יעדים חברתיים חשובים וחיוניים יותר להצדקתה. לא כל מטרה חברתית או ציבורית חשובה תבסס תכלית ראויה, והדבר תלוי גם בפגיעה העומדת מנגד. לא ניתן לחלוק, אם כן, על הפגיעה הקשה והעוצמתית בזכויותיהם החוקתיות הבסיסיות ביותר של המסתננים.
"לא נוכל לשלול זכויות יסוד בסיסיות ובה בעת לפגוע ביד גסה בכבוד האדם ובחירותו במסגרת פתרון לבעיה הדורשת פתרון מערכתי־מדיני הולם. אסור לנו לשכוח את ערכינו הבסיסיים, הנשאבים מהכרזת העצמאות, ואת חובתנו המוסרית כלפי כל אדם באשר הוא, כפי שהם חרוטים על תבניות הבסיס של המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית. מדינת ישראל מאז הקמתה התנסתה בהתמודדויות קשות ומורכבות בתחומים שונים".
ומה באשר לסיכון הביטחוני והחשש להצפת הארץ במסתננים? במקרה ההוא השופטים אינם מוטרדים: "מדינת ישראל קיבלה לא אחת הכרעות קשות ביותר בסוגיות שמשמעותן היתה נטילת סיכונים הגדולים מאלו העולים בעתירה זו".
2. בג"ץ טיפול רפואי בישראל, 2020:
עתירה של חמש ערביות תושבות רצועת עזה שדרשו לקבל טיפול רפואי מציל חיים בישראל הקטנה, טיפול שאינו זמין ברצועת עזה. החמש עתרו לאחר שהמדינה סירבה להכניסן לתחומיה בטענה שהן קרובות משפחה מדרגה ראשונה של אנשי חמאס. בג"ץ קיבל את עתירתן.
משפטים נבחרים: "ישראל מגלה רגישות מיוחדת לערכים הומניטריים של תושביה החיים בתחומי גבולותיה, אולם היא נדרשת לשמירה על ערכים אלה גם ביחס לזרים נזקקים המתדפקים על שעריה. היא מגלה רגישות לערכים אלה גם כאשר הנזקק הוא זר המתגורר במדינת אויב".
3. בג"ץ הבריכה בקריית ארבע, 2020:
בג"ץ חייב את מועצת קריית ארבע לאפשר רחצה מעורבת בה וקבע: "כפייתה של רחצה בהפרדה גוררת פגיעה ממשית בזכותם של העותרים לכבוד, שהיא זכות יסוד שזכתה לעיגון חוקתי בחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומהווה ערך עליון בכל תפיסה דמוקרטית המכבדת זכויות אדם. זאת ועוד. פתיחת שערי הבריכה לרחצה בהפרדה בלבד טומנת בחובה הפליה מגדרית – שכן המדובר בהבחנה אסורה במתן שירות לציבור, המבוססת על קריטריון של מין".
וגם זה: "רחצה מעורבת היא הכלל ורחצה בהפרדה מגדרית היא החריג; וסותרת את הוראותיו המפורשות של חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א בהיותה מפלה על רקע מין. החלטת המועצה הכופה רחצה בהפרדה על כלל תושבי היישוב פוגעת בזכויות יסוד של העותרים – ובראשן הזכות לשוויון, אוטונומיה של הפרט וכן הזכות לחופש מדת. מוטב שסוגיה רגישה מהסוג בו עסקינן תוסדר על דרך של הידברות, ולא באמצעי כפייה".
4. בג"ץ איכוני שב"כ בעניין הקורונה, 2021
עתירת האגודה לזכויות האזרח בישראל התקבלה ובג"ץ קבע שעל המדינה לצמצם משמעותית את השימוש באיכוני שב"כ לצורך החקירות האפידמיולוגיות. זאת בין השאר בנימוק ש"השימוש בכלי השב"כ כרוך באיסוף סוגי מידע שקיימת לגביהם רגישות רבה".
