מבצע החילוץ בנחל צפית, שבו נספו עשרה חניכים – 9 נערות ונער – של מכינה קדם צבאית ושניים נוספים נפצעו בינוני-קל, הסתיים. הקבוצה, שמנתה כ-25 בנות ובני נוער בגילאי 17-18, הייתה בטיול מיוחד שנערך מטעם המכינה, ונקלעה לשיטפון, שגרם לתוצאות הקשות. כוחות המשטרה הגיעו למכינה, כדי לעדכן על מאמצי החיפושים. נציין, כי מכיוון שהאירוע התרחש בדרום הוא ייחקר על ידי משטרת מחוז דרום ובמסגרת החקירה תיבדק האם הייתה רשלנות בהחלטה לצאת לטיול.
עם היוודע זהות המכינה הקדם צבאית, הגיעו למיקומה בתל אביב הורים ובני משפחה מודאגים, כוחות משטרה, צוותי תקשורת ושכנים סקרנים. כמעט כל השכנים שאלו את אותה השאלה: "איך יוצאים לטיול לנחלי הדרום בימים סוערים כאלה?" בעל עסק צמוד למכינה אמר: "היו אזהרות ברורות, גם של המשטרה וגם של החזאים, על סכנת שיטפונות בנחלים. לא מובן לי איך הם יצאו לטייל שם. זה אסון שניתן היה למנוע אם רק היו מקשיבים להנחיות". יוני גרינשטיין, שמתגורר בשכנות למכינה: "זו טרגדיה. אני רואה אותם כל בוקר. נערים ונערות טובים. ההורים שלהם מגיעים כל בוקר ומביאים להם דברים טובים. ליל סדר הם עשו פה. הם חבר'ה מקסימים. אני פשוט בשוק".
שרון, שכנה נוספת של המכינה, סיפרה בדמעות: "אני כל הזמן רואה אותם פה. מכירה אותם מהשכונה. הם חבר'ה טובים. הם מלאי מוטיבציה, מלח הארץ. כל כך מגובשים. הם ילדים טובים. זה ממש עצוב. זה אסון שיכל להימנע. שמעתי בצהריים על המקרה אבל לא העליתי בדעתי שזה קשור למכינה. כשראיתי את המשטרה פה הבנתי. זה ממש עצוב".
בתוך המכינה שרר הלם. אדם שיצא מהמבנה סיפר: "כולם שם בהלם. הם מתחבקים ובוכים. מנסים לעכל את מה שקרה". חבר הכנסת יהודה גליק הגיע אף הוא למקום כדי לחזק את אנשי המכינה. בצאתו הוא סיפר: "כששמעתי שזה המוסד החינוכי הגעתי פשוט לחבק. בפנים נמצאים צעירים שיש סימני שאלה לגבי החברים שלהם. חברים שהם בילו איתם שנה שלמה. מבחינתם החיים מתחלקים לעד עכשיו ומעכשיו. הם עוד לא יודעים לקראת מה הם הולכים. כל הבנים והבנות ממש בוכים ומתחבקים בפנים. כמובן שאני איתם. באתי לחבק אותם. הלב יוצא אליהם. נערים ונערות שהם מלח הארץ".
בוגרת המכינה הקדם צבאית סיפרה ל'מקור ראשון' כי מסע הגיבוש של תלמידי התיכון, בכיתה יב', היה אמור להיערך שלושה ימים, שבמהלכם מתגבשים החניכים לקראת שנת הלימודים שלהם במכינה בשנה הבאה. לדבריה, עם היוודע דבר האסון, בוגרי המכינה והתלמידים במחזורים הנוכחיים מצאו עצמם אבדי עצות וניסו ליצור קשר עם ראשי המכינה ולהציע עזרה. "דיברנו כל החברים בקבוצת הווטסאפ של המחזור ואמרו לנו שאין טעם שנגיע למכינה או לבית החולים. אני כל כך מקווה שלא אשמע על שמות של חברים שאני מכירה שנהרגו שם. זה כל כך עצוב האירוע הזה".
אל מול הטענות שנשמעו בכלי התקשורת בדבר חוסר האחריות לצאת לטיול בתנאי מזג האוויר הבעייתיים, קובעת בוגרת המכינה כי ראשיה לא היו לוקחים במודע סיכון, אפילו קלוש, לאסון שכזה. "הכי קל זה לבוא בטענות למכינה ואני מכירה את האנשים שם. אם היו יודעים שיש סיכון קלוש לא היו יוצאים למסע הזה.
"לא מדובר כאן בסיירת בצבא שבכוונה מחפשים להקשות עליהם ולאתגר אותם בצעידה ובתנאים קשים. זה מסע שכולם היו אמורים לחזור ממנו שמחים ומאושרים ואני בטוחה שהיו עושים הכול, כדי שאירוע כזה לא יקרה. מדובר באנשי חינוך מוכשרים וטובים. המכינה על שם חייל שנהרג, ואף אחד לא היה רוצה להתמודד שם עם כזה שכול".
