בזמן שמנהיגי העולם דנים בוועידת האקלים בגלזגו שבסקוטלנד על הדרכים בהן מחויבת האנושות לפעול למאבק בשינויי האקלים, במובנים רבים "פספסנו" כבר את הרכבת והפגיעה הסביבתית ניכרת היטב ברחבי העולם ובישראל בפרט. מחקרים מדעיים מקיפים הנערכים כבר עשרות שנים ברחבי העולם מצביעים על עלייה עקבית בטמפרטורת כדור הארץ ושינויים אקלימיים נוספים שמורגשים היטב גם במזרח התיכון ובמדינת הלבנט הקטנה שלנו.
על עליית הטמפרטורות לאורך זמן מעידים ממצאים עדכניים של ארגון המטאורולוגי העולמי לפיהם העשור האחרון 2011–2020 הוא העשור החם ביותר שנמדד אי פעם, וגם חמש השנים 2016–2020 האחרונות הן חמש השנים החמות ביותר שנמדדו אי פעם. שנת 2020 היא אחת משלוש השנים החמות שנמדדו אי פעם, כאשר הטמפרטורה הממוצעת בעולם בשנה זו הייתה גבוהה ביחס לשנים 1900-1850 בכ-1.2 מעלות צלזיוס באופן דומה.
לפי סוכנות החלל האמריקנית 18 מתוך 20 השנים החמות ביותר שנמדדו בכדור הארץ מאז תחילת המדידות בשנת 1880 התרחשו בשנים 2000–2020 ,כאשר שנת 2016 ושנת 2020 היו השנים החמות ביותר. גם לפי הסוכנות האירופית לסביבה, העשור האחרון הוא החם ביותר מאז תחילת המדידות, כאשר מגמת ההתחממות באזור הארקטי וגם באירופה מהירה מן הממוצע העולמי, וכיום טמפרטורת הקרקע ביבשת גבוהה ב-1.7 עד 1.9 מעלות צלזיוס ביחס למקבילות טרם העידן התעשייתי.
על פי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שפורסם אמש (א') לקראת ועידת האקלים בנושא משבר האקלים עולה כי לא רק ששינויי האקלים אינם פוסחים על ישראל – אלא ההפך הוא הנכון, והם מורגשים כאן ביתר שאת. המזרח התיכון מאופיין בתור מוקֵדהhotspot) ) של שינוי אקלים, כלומר אזור שבו קצב השינויים ועוצמתם גבוהים ביחס למרבית האזורים בכדור הארץ.
דו"ח מחקר של השירות המטאורולוגי הישראלי מצביע על שורה של שינויים אקלימיים ב-67 השנים, בין 1950-2017. בין השאר נראתה עלייה של 1.4 מעלות צלזיוס בטמפרטורה הממוצעת, והִתְרַבּוּת הימים והלילות החמים לעומת התמעטות הימים והלילות הקרים. באשר למשקעים, נמצא כי ב-30 השנים האחרונות חלה ירידה במשקעים באגן ההיקוות של הכינרת ובחלקים של החוף והשפלה, ועלייה במשקעים באזורים אחרים, ובהם צפון הנגב ומישור החוף הדרומי. בחישוב כלל ארצי חלה ירידה של כ-25 מ"מ במשקעים ופחתו ימי הגשם, אם כי שינויים אלו אינם מובהקים מבחינה סטטיסטית (בשל התנודתיות הרבה ומיעוט יחסי של נקודות מדידה).
דו"ח נוסף של השירות המטאורולוגי נוגע למגמות השינוי בטמפרטורה עד שנת 2100, בהתבסס על מודלים אקלימיים. מחברי הדו"ח שפורסם באוגוסט אשתקד צופים כי שינויים שנצפו בתבניות האקלים בארץ יימשכו ואף יואצו בשנים הבאות: עד סוף 2100 הטמפרטורה הממוצעת בישראל צפויה להוסיף עוד לעלות ב-1.5 מעלות בתרחיש האופטימי (צמצום פליטות עולמי), ובכ-4 מעלות בתרחיש הפסימי, במקרה ונתעלם מתמרורי האזהרה. בנוגע למשקעים, בשנים 2050-2021 צפויה הפחתה מתונה למדי של 7 אחוזים במשקעים ביחס לשנים 1990-1961 , אולם בשנים 2100-2071 חזויה הפחתה של 127 מ"מ גשם בממוצע – יותר מרבע מכמות הגשם השנתית הממוצעת.
נוסף על אלה, בים התיכון קצב התחממות מי הים, התמלחותם והחמצתם, וכן עליית פני הים הוא קצב חד ביחס למגמות העולמיות; בתוך כך, קיימת סכנה להצפה של אזורים מסוימים, פגיעה בתשתיות חופיות ופגיעה במגוון הביולוגי הימי.
את השינויים הצפויים בישראל מסכמת המנהלת להיערכות לשינויי האקלים שהוקמה לפי החלטת ממשלה בארבע מגמות מרכזיות, שעשויות כל אחת בתורה להשפיע על מגוון תחומים: חם יותר – עלייה בטמפרטורה; יבש יותר – עקב מגמות שינוי במשקעים; גבוה יותר – עלייה בגובה פני הים; קיצוני יותר – ובכלל זה עלייה במספר אירועי שיא של משקעים, שיטפונות, סחיפת קרקע והצפות ברחבי המדינה ובעיקר בערים.
לפי דו"ח מבקר המדינה שפורסם בשבוע שעבר עלה כי המנהלת הדלה בכוח אדם ובמשאבים לא הצליחה להבא לשינוי תודעתי בקרב משרדי וגופי הממשלה. על פי מבקר המדינה, שינויי האקלים הצפויים באזור המזרח התיכון מצריכים היערכות לא רק בישראל אלא גם אצל שכנותיה. בתוך כך, התריע המבקר כי חוסר היערכות של מדינות במזרח התיכון לשינויים עלול לערער את היציבות האזורית ולהשפיע לרעה גם על בטחונה של ישראל.
