"אם הייתי צריך לסכם בקצרה את עמדת הרבנות בנושא בג"ץ מתווה הכותל, הייתי אומר שיש פה תפיסה שהיא אמנם שמרנית, אבל מאוד פלורליסטית", אומר עו"ד דורון טאובמן. "בכותל המערבי יש חופש גישה מוחלט לכל אדם. זה לא בית כנסת חרדי. כל אדם שמגיע יכול לבחור באיזה מניין ונוסח להתפלל, מכל העדות האפשריות. כל אחד מתפלל מהסידור שלו, כולל בנוסח רפורמי או קונסרבטיבי. אין שום 'מגנומטר' שבודק מי אורתודוקסי ומי רפורמי, מי יהודי ומי אינו יהודי, ואין מונופול על התפילה. חופש הפולחן מלא, וכל מה שהרבנות מבקשת הוא לכבד את מנהג המקום. בשל ייחודו של הכותל והרגישות, יש לקיים את התפילה במקום מיוחד וקדוש זה לפי המכנה המשותף הרחב, שמאפשר תפילה של כל יהודי באשר הוא".
מוטיב הסובלנות כלפי האחר חוזר שוב ושוב בשיחה עם עו"ד טאובמן בחדרו, במשרדים היפים של משרד עורכי הדין כספי בתל־אביב. טאובמן בן ה־49 מייצג את מועצת הרבנות ואת הרבנים הראשיים, לאחר שאלה קיבלו את הסכמת הפרקליטות לייצוג פרטי נפרד, ונדמה שזה מסר מרכזי שחשוב להם להעביר. "דווקא העותרים, שכאילו באים בשם איזו אמירה של פתיחות והתחשבות ברצונות של האחר, הם אלה שמפגינים היעדר התחשבות ברצון של האחר שהוא רוב ציבור המתפללים", אומר טאובמן.
את העתירה המדוברת הגישו לפני כשלוש שנים הזרמים הרפורמיים בישראל ונשות הכותל, בדרישה ליישם את מתווה הכותל. בקווים כלליים, המתווה כלל שינוי של מבנה הרחבה, כך שלא תהיה רחבה מרכזית (זו המוכרת) ו"רחבת ישראל" בצד, אלא כניסה ראשית אחת לשלושה סוגי קהלים – נשים, גברים ומעורב. אחריה יהיו כניסות שוות לשתי רחבות שונות – אותורדוקסית בצפון ורפורמית־קונסרבטיבית בדרום, שבה התפילה תתקיים בלי מחיצה. רחבה זו תנוהל בידי מועצה ציבורית ובה נציגות קונסרבטיבית, רפורמית ונציגות של נשות הכותל. המתווה אושר בממשלה בינואר 2016, אולם בוטל בהמשך עקב התנגדות המפלגות החרדיות.
ביום ראשון השבוע הייתה אמורה הפרקליטות להגיש לשופטים עדכון בנושא מטעם המדינה, ובין המתנגדים למתווה היו מי שחששו כי הממשלה הנוכחית, נטולת החרדים, "תפשיר" את המתווה שהקפיאה קודמתה ותודיע על יישומו. בינתיים ביקשה המדינה ארכה של שלושה שבועות, כך שהגשת התשובה תידחה עד לאחר העברת התקציב, דבר שרק מגביר את החשש מצד אותם גורמים.
הייצוג הנפרד של הרבנים הראשיים אינו עניין טכני. הרבנים הראשיים ממלאים אמנם תפקיד ממלכתי רם דרג, אולם לא פעם התפיסה שלהם שונה מזו שמציגה הפרקליטות. "האמת היא שהרבנים הראשיים אמורים להיות המשיבים לבג"ץ ולא ממשלת ישראל, כי לפי החוק סדרי התפילה בכותל נקבעים על ידי הרבנים הראשיים, הם העיקר בסיפור הזה", טוען טאובמן. "בפועל, בית המשפט בדיונים האחרונים ניסה לדחוף את המדינה לתשובה של הכרה במתווה הכותל. גם במקרה כזה הממשלה לא יכולה לעשות את זה לבד, כי שינוי התקנות יכול להיעשות רק אחרי שמיעת ההמלצות של הרבנים הראשיים".
לדברי טאובמן, הניסיון של בג"ץ לדחוף את מתווה הכותל ולהימנע מהכרעה, מעיד על כך שהנושא איננו משפטי. "מתווה הכותל הוא צעד פוליטי, החלטה שהממשלה קיבלה ולאחר מכן ביטלה. אלא שאם זה עניין פוליטי, גם ההכרעה צריכה להתקבל בזירה הפוליטית. בדיוק כפי שבג"ץ ראה את עצמו חסר סמכות ומנוע מלדון בשאלות של סדרי התפילה במסגדים או בכנסיות, כך ראוי שהוא יקבע גם בנוגע לנושא שלנו. לו היו דנים בעתירה שדורשת להיכנס למסגד בהר הבית בנעליים, או לאיזו כנסייה עם כובע, בית המשפט לא היה חושב להתערב. כשזה מגיע לבתי הכנסת היהודיים, הכול נראה אחרת".
"סדרי התפילה בכותל הם נושא לא שפיט", מסכים גם עו"ד הראל ארנון, המייצג קבוצה של נשים אורתודוקסיות שביקשו להצטרף לדיון בעתירה תחת הגדרת "ידידי בית המשפט". "החוק קובע שסכסוכים דתיים לא יידונו ולא יתבהרו בבתי משפט. מדובר בחוק עוד מימי המנדט הבריטי, אבל מאז הוא לא שוּנה. מה שהעותרים למעשה מבקשים מבית המשפט זה לקבוע את סדרי התפילה, וזה לא שפיט. בית המשפט לא אמור להתערב בזה".
טאובמן: "לו היו דנים בעתירה שדורשת להיכנס למסגד על הר הבית בנעליים, או לאיזו כנסייה עם כובע, בית משפט לא היה חושב להתערב. כשזה מגיע ליהודים, הכול נראה אחרת"
15 אלף מול 120
המאבק של נשות הכותל מתנהל כבר יותר משלושים שנה, וההיסטוריה המשפטית שלו ארוכה ומלאת פרטים. במסגרת עבודתו על גיבוש עמדת הרבנות צלל עו"ד טאובמן לעומק הדברים, ולבסוף כתב מטעם מועצת הרבנות נייר עמדה באורך 160 עמודים, עם מאות הערות שוליים ומסמכים, שסוקר את הנושא מבחינה ארכאולוגית, היסטורית, דתית ומשפטית.
מדוע בעצם הרבנות מתנגדת למתווה?
"הרעיון במתווה הכותל הוא לשנות את כל האזור כך שייווצר מצב של שתי רחבות מקבילות, דומות ושוות, אורתודוקסית ורפורמית", מסביר עו"ד טאובמן. "עם ההצעה הזו יש כמה בעיות. קודם כול, עמדת הרבנות היא שיש פה חילול הקודש, כי גם הרחבה הדרומית יותר היא בית כנסת. יש עדויות שיהודים התפללו שם לפני מאות שנים, כשבכלל עוד לא היו רפורמים. מעבר לכך, חלוקת הכותל תפלג את העם ותייבא לירושלים את הפילוג של יהדות ארה"ב. יש בישראל יותר מ־15 אלף בתי כנסת אורתודוקסיים, ומולם 120 מרכזים אחרים שפעילים בעיקר בתקופות החגים. במקום שיהיה כותל מערבי אחד שכולם באים אליו, יהיה הכותל האחד והכותל השני, וממנו יודר הלכה למעשה רוב רובו של ציבור המתפללים בכותל, שנאסר עליו הלכתית להתפלל תפילה מעורבת. מתווה הכותל רוצה למעשה לתת לקבוצה הקטנה הזו של פחות מאחוז את כל הרחבה, שבה יהיה אפשר לקיים רק תפילות בלי מחיצה, תוך הדרה של רוב העם מאותו מקום, וכל זה בשם השוויון לכאורה. בעיניי זה לא נתפס".
לטענת טאובמן, ההשפעה של מתווה הכותל תהיה רחבה אף יותר. "תחשוב מה יקרה אם המתווה יצא לפועל. זה הרי יצויר תודעתית ותקשורתית כאילו יש שתי רחבות – רחבה של בני האור, זו המעורבת של הדוגלים בשוויון ואחווה, והרחבה של בני החושך המדירים והמפרידים. ואז יבוא לארץ נשיא ארה"ב לדוגמה. לאן יַפנו אותו?"
דחיית מתווה הכותל מתוארת לרוב בישראל כאירוע שיצר קרע בין מדינת ישראל ובין הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות בחו"ל. אלא שעו"ד ארנון מציע לראות את הדברים בפרופורציות. "נראה לי שזה לא כצעקתה. חייתי בארה"ב כמה שנים, והתחושה שלי היא שאת רוב הציבור הקונסרבטיבי והרפורמי שם זה לא מעניין. התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית איבדו אחיזה, וכמעט אין להן דור המשך. יש גרעין קשה של כמה קהילות בניו־יורק ובלוס־אנג'לס, אבל זה מעסיק את ההנהגה שם הרבה יותר מאשר את הציבור. לדעתי זו גם הסיבה שהן משקיעות מאמצים ומשאבים בישראל, מתוך מחשבה שבארץ יש קהל חילוני ומסורתי שאולי אפשר לשכנע שהתנועה הקונסרבטיבית או הרפורמית היא הבית שלו".
"אין פה בעיה אמיתית", אומר עו"ד טאובמן. "זה לא שבאופן יומיומי יש בכותל רפורמים שבאים ומחפשים להתפלל דווקא במניין משלהם. יש פה רצון של התנועה הרפורמית לשנות את פניה של מדינת ישראל, כך שהרוב החילוני שמקבל את המסורת יבחר בסממנים רפורמיים. כשמציגים את זה כהתחשבות בקהילות חו"ל, קל להתפתות לרצות את זה. גם לי יהודי ארה"ב חשובים, אבל לא על חשבון פגיעה כה עמוקה ברוב הציבור הישראלי. יכול להיות שמבחינה פוליטית היום יותר קל להעביר את מתווה הכותל, אבל זו תהיה בכייה לדורות של ממשלה שמוותרת על הכותל כי לה זה פחות אכפת. באלה שבאים לכותל קבוע זה כן יפגע, אבל אותם לא שואלים".
המחאה של ביאליק ודיזנגוף
במסגרת עבודתו על נייר העמדה בסוגיה, נתקל טאובמן בשני ציוני דרך היסטוריים שלדעתו חשוב להכיר. הראשון הוא פרעות תרפ"ט, שכונו בשעת מעשה גם "מאורעות הכותל". בתפילות יום כיפור של אותה שנה הוצבה בכותל מחיצה בין גברים לנשים. הבריטים הגיעו והורידו את המחיצה, צעד שהסעיר את היישוב היהודי בארץ ואת יהדות העולם וזכה לכותרות גדולות בעיתונות העברית. בתל־אביב נערכה עצרת גדולה נגד הורדת המחיצה, ובראשה צעדו ביאליק ודיזנגוף. זו הייתה מחאה לאומית בעקבות ויכוח על זכותם של היהודים להתפלל בכותל לפי דתם, קרי – עם מחיצה בין גברים לנשים.
"בעקבות המחאה הוקמה ועדה של חבר הלאומים, ובמזכר באורך 64 עמודים שפרסם היישוב היהודי נכתב שמדובר בנושא דתי, ושהמנהג הוא להתפלל עם מחיצה. היישוב דרש שהרבנות הראשית תהיה אחראית לקביעת סדר התפילה, כפי המנהג מימים ימימה. על המסמך חתומה הסוכנות היהודית לצד ראשי היישוב היהודי בישראל ובחו"ל – כולל ראשי הקהילה הקונסרבטיבית דאז".
האירוע השני שמזכיר עו"ד טאובמן התרחש אחרי שהכותל שוחרר וחזר לידיים יהודיות אחרי אלפיים שנה. "בשנת 1968 באה לישראל קבוצה רפורמית שרצתה לקיים כינוס ותפילה, לא ברחבת התפילה המוכרת כיום אלא בחלק העליון – במקום שהיום נמצאת רחבת הטקסים שהיא מעורבת וכל אחד פועל בה כרצונו. ועדת הפנים שרובה המוחלט היו חברי מפלגת העבודה, דנה בנושא".
בהחלטה שנתקבלה בסוף הדיון נכתב כך: "ועדת הפנים סבורה שדפוסי התפילות על יד הכותל המערבי קבועים ועומדים מזה דורות. לפי המקובל בעבר ונהוג גם כיום, יש לקיים הפרדה בין המתפללים הגברים והמתפללות הנשים. גם אם לא הייתה קבועה כיום מחיצה ברחבת הכותל, לא נראה שהייתה קיימת תפילה אחרת מזו שנערכת מזה דורי דורות. משום כך רצוי לא להרבות מחלוקות בנושא, אלא לשמור על הנהלים והנהגים, תוך כיבוד מרבי של המקובל במסורת היהודית".
"פעם הכול היה פשוט, היה היגיון בריא, ובמפלגת העבודה לא דיברו על 'לשחרר את הכותל מידי החרדים'", נאנח טאובמן כשהוא מסיים לקרוא את ההחלטה. "הרבנות הראשית של היום חותמת מבחינתה על המסקנה של ועדת הפנים מ־1968. אצלם הרפורמים אין חובה להתפלל במניין. למרות זאת הם מבקשים לקיים דווקא תפילה מעורבת, בצעד שמבחינת רוב ציבור המתפללים בכותל נתפס ונחווה כמתריס. מולם עומדת הרבנות הראשית ואומרת: אם אפשר להימנע ואפשר למצוא מכנה משותף, למה דווקא לעשות מעשה שיש בו פגיעה ברגשות של האחר?"
