דיבורים באוויר: מאחורי הקלעים של ועידת האקלים העולמית

אומרים שהממלכה הבריטית עומדת מאחורי הוויסקי הטוב בעולם ושהיא חתומה על שעת התה, אבל לפחות על סמך השבוע האחרון נראה שהמומחיות האמיתית של בני הממלכה היא טופסיאדה. כמות הטפסים שנדרש אדם למלא בבואו לוועידת האקלים של האו"ם, יחד עם טופסי בדיקות הקורונה התכופות והטופס שדרש האו"ם מצידו, עלתה על גדות הקלייד. אך בהגיעי לגלזגו גיליתי מהר מאוד: הטפסים היו רק הקדימון. התורים הארוכים שהשתרכו בכניסה לוועידה המדוברת בעולם, שהחלה בראשית השבוע, היו עשויים להיות משעשעים לולא הטמפרטורה מקפיאת העצמות הישראליות. בזמן ששוטרים סקוטים ניתבו את הקהל והאיצו בבאים להראות תוצאות בדיקת קורונה, כבר היו מי שמחו על הוועידה או בלי קשר אליה. עוד נגיע אליהם, אבל קודם נחזור להתחלה.

ביום ראשון בשעת צהריים התנקזו לשדה התעופה בלוד רבים מחברי המשלחת הישראלית הנרחבת – או המנופחת, תלוי את מי שואלים. האחרים, מדענים, אנשי עסקים ואנשי סביבה, עוד יטפטפו לוועידה ויפגישו את האומות עם "האנרגיה והמוח של אנשינו", אם להשתמש בלשון בנט בנאומו. רגע לפני הטיסה אמר ראש הממשלה לנוכחים כי "חשוב לדעת שמעמדה הבינלאומי של ישראל הולך ומתחזק מיום ליום". את יתר דבריו, אגב, הקדיש פחות לוועידה ויותר לג'ונגל הפוליטי הצפוי להתרחש בישראל בהיעדרו סביב עניין התקציב.

רק על המטוס, רגע לפני הנחיתה באדינבורו, הניח בנט את הסלט הפוליטי בצד ואמר שמשבר האקלים הוא "אמיתי ואנחנו חלק מזה". את דבריו הקדיש לחזון הישראלי הירוק, תוך קריאה ליזמים להתחיל ולהשקיע בפיתוח טכנולוגיות ירוקות. "חמישים אחוזים מעמידה ביעד של אפס פליטות תושג על ידי טכנולוגיות שעוד לא המציאו", קבע.

גלזגו, חורפית ואפרורית שמיים, הייתה צפופה מאוד השבוע. לכן ראש הממשלה ופמלייתו – שכללה גם את השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג ואת שרת האנרגיה קארין אלהרר – לנו באדינבורו. המשלחת יצאה ליומה הראשון עוד לפני השמש הסקוטית העצלנית, היישר לזרועות התורים המפלצתיים. השמועות דיברו על הפגנות ענק שיתקיימו בשולי הוועידה, אלא שבבוקר הקר נראה שרק המוחים נגד המשטר הסיני השכימו קום. מפגינה בריטית מבוגרת טרחה להסביר לי על עוולות המשטר ועל מתי הקורונה שהיו יכולים להימנע. לקחתי ממנה נייר עמדה עמוס הסברים והמשכתי לעמוד באותה נקודה ללא התקדמות. אחר צעק משהו בהתלהבות, אבל המבטא היה כבד עליי. אנחנו ממשיכים להצטופף במה שנראה כפיצוץ אוכלוסין אקספוננציאלי, כאילו אין קורונה בעולם. בריטניה, אגב, נמצאת במקום רע מאוד מבחינת הנגיף, עם יותר מתשעה מיליון חולים ולמעלה מ־140 אלף מתים. אבל, הסביר לי כאן מישהו, "ג'ונסון אמר שלא חוזרים לאחור, אז לא חוזרים לאחור". הכול פתוח לרווחה.

המשלחת השכימה ליומה הראשון, היישר לתורים המפלצתיים. השמועות דיברו על הפגנות ענק שיתקיימו בשולי הוועידה, אלא שבבוקר הקר נראה שרק המוחים נגד המשטר הסיני השכימו קום

זהירות, בננות

ההמונים שעשו את דרכם מרחבי הגלובוס, לא העלו על דעתם שיידרשו לצעוד בתור ארוך ועמוס ואז להתפתל בסלאלומים מתמשכים כדי להגיע לבידוק ביטחוני פושט מעילים עד שישוחררו לחופשי. ובמילה "חופשי" הכוונה היא למובן המוגבל ביותר. הוועידה אמנם הציעה למבקריה פאנלים, מיצגים, כיתות שיח פתוח, כיתות שיח סגור, הרצאות, דוכנים ומה לא, אבל סגרה את דלתותיה לפני סקרנים ועיתונאים כמותי, שרצו לשזוף את עיניהם במפגשי הפסגה שנערכו בה. בנשיא ארה"ב ג'ו ביידן, ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו, נשיא צרפת עמנואל מקרון ויתר ראשי המדינות לא באמת יכולתי לחזות מהקהל. עיתונאים ישראלים שחפצו לסקר את המפגש האוהד בין ראש הממשלה המארח והצבעוני בוריס ג'ונסון לראש הממשלה בנט, או לצפות באחרון נואם בוועידה, חוו אותו כמו כל ישראלי ממוצע על מסך הטלוויזיה.

אלא שלמזלי הזדמנתי למקום הנכון בזמן הנכון, כאשר צווחות הערצה נשמעו באחד המסדרונות הארוכים בחלל הבלתי נגמר של המבנה הענק. כבודה אנושית רצה לכיוון מסוים. מיהרתי להצטרף, תוך תהייה מי האישיות רמת המעלה שמעוררת המולה רבה כל כך. רק כשהאיש עלה במדרגות הנעות כשגבו לפניי, הבנתי שהפעם לא מדובר בנשיא או בראש ממשלה של מדינה חשובה. היה זה ליאונרדו דיקפריו, מי שנודע במעורבותו בענייני אקלים ועורר התרגשות שיא בקרב הנוכחים שלופי המצלמות.

התורים הצפופים כאן מעלים תהייה: איפה בעל הבית. והתשובה: מארח את בנט. מג'ונסון המשיך ראש הממשלה לפגישה עם הנשיא עמנואל מקרון, בפעם הראשונה פנים אל פנים. גורם מדיני אמר שמבחינתו הוועידה היא "צונאמי מדיני בקטע הטוב של המילה, גשמי ברכה". אני רק מקווה שלא מדובר במונסון; אחת הנציגות התאילנדיות בדוכנים בדיוק הסבירה לי על המונסונים התכופים והחזקים שפוקדים את תאילנד בשנים האחרונות, הודות למשבר האקלים.

בנט המשיך בפגישותיו, ובנאומו התעלם באופן אלגנטי מנאום קודמו ראש הממשלה הפלסטיני אשתייה, שניצל את הבמה להשחיר את ישראל. גורם מדיני הסביר שהצעד הזה מכוון. "הכי קל היה לעשות סיבוב על הנאום של אשתייה. זה נאום שממשיך את הקו של אבו־מאזן ולא ראוי להתייחסות. להקדיש מענה להאשמות מהסוג הזה רק מקנה להן משקל". בינתיים גם השרה להגנת הסביבה לא טמנה ידה בצלחת הרב־פעמית ונפגשה עם שר החקלאות של קפריסין, עם ד"ר ג'ונתן פרשינג, סגנו של שליח הממשל האמריקני לנושא האקלים ג'ון קרי, ועוד.

בינתיים הסתובבתי בחוץ בין דוכני המדינות שהציעו את מרכולתן. נציג יפני הציג לי תוכניות מחזור בדים ייחודית, נציגי קטאר הציגו תערוכה מפוארת של מבנים מיניאטוריים שמשלבים אידיאולוגיה סביבתית, אנשים המחופשים לבננות העניקו לי בננה והסבירו ש"אכילת בננה חושפת אותך ליותר קרינה מאשר מגורים לצד תחנה גרעינית", נציגות אינדונזיות בלבוש מסורתי, מקושטות בנוצות, קידמו את הדוכן שלהן.

נדמה היה שיש מקום לכולם – כל האנשים מכל הצבעים והמינים, אלא אם כן הם מתניידים על כיסאות גלגלים. מפגן הבושה שהתרחש עם כניסתה, או יותר נכון אי־כניסתה, של שרת האנרגיה קארין אלהרר למתחם, הדהד במהלך יומה הראשון של הוועידה. איך אמר לי מישהו בחוץ? "זאת הבעיה עם דת האקלים, רק האקלים במרכז וכל דבר אחר נדחק לצדדים". ביומה השני של הוועידה, אחרי התנצלות השגריר ותיקון העוול, הגיעה השרה לאירוע כשהיא מלווה בראש הממשלה והשתתפה בפגישות. אחת מהן הייתה עם ביל גייטס ובנט במטרה לקדם חדשנות בתחום שינוי האקלים. בפגישה הזו הצלחתי לנכוח בדקות הראשונות. נו, יצאה מזה תמונה יפה לנכדים.

הסינים לא באים

מדובר באחד האירועים המתוקשרים בעולם, שלא פחות ממאה מנהיגי מדינות מכל העולם טרחו להגיע אליו כדי להתייצב ולהציג את שאיפותיהם והתחייבויותיהם לעתיד נקי יותר. מותר בהחלט להתרגש. פחות מרגש שכף רגלם של נציגי המדינה המזהמת ביותר בעולם, סין, מי שמשאירה אבק – ו־CO2 – לאחיותיה ברשימה, לא דרכה במקום. אם לקפוץ לשורה התחתונה, ממעוף הציפור מדובר באירוע אדיר ממדים שמצליח להעלות לכותרות את משבר האקלים המאיים ולסמן מטרות. ממעוף התרנגולת נראה שההבטחות המנופחות שהפריחו המדינות המשתתפות באירוע, צריכות גם לעמוד במבחן התוצאה, ולפחות לפי היעדים הרחוקים שהוצבו נצטרך לחכות כמה עשורים לעניין.

אירועי העבר מלמדים שלהבטחות גדולות יש נטייה להתנגש בקרקע המציאות. דוגמה קטנה: במהלך פסגת האקלים בקופנהגן הבטיחו הכלכלות העשירות להעביר מדי שנה 100 מיליארד דולר לכלכלות מוחלשות כדי לעזור להן להפחית גזי חממה ולהיערך למשבר. בפועל נחשף שהועברו הרבה הרבה פחות. וכן, עתיד אקלימי טוב יותר קשור במימון. מדינות עניות הן גם כאלה שמככבות לרוב ברשימות המדינות המזהמות. במפגש שנערך לקראת הוועידה בבית השגריר הבריטי ברמת־גן, חזרו והזכירו ג'ניפר צ'נדלר קוק, מנהלת תחום האקלים בשגרירות, וג'נט רוגאן, נציגת הממשלה הבריטית למזרח התיכון ולאפריקה, את אחד היעדים החשובים בנושא האקלים: Cash. זה לא יכול לעבוד אחרת בלי מימון, והרבה ממנו. לפי הערכות הנציבות האירופית נדרשים 350 מיליארד אירו כדי לעמוד ביעד שאירופה הגדירה לעצמה בהפחתת פליטות לשנת 2030, וזה מלבד 130 מיליארד למטרות סביבתיות אחרות. נכון, קנה המידה הוא מיליארדים.

נעבור רגע אלינו, מדינה קטנה שלא חפה מזיהום בלשון המעטה, גם אם חלקנו בפליטה העולמית צנום. ברמה המקומית התחושה היא שישראל מבינה סוף־סוף שהיא צריכה להשתתף במשחק. כניסתו הנחושה של ג'ו ביידן לנושא האקלים, בניגוד מוחלט לקודמו, בוודאי מסייעת בעניין. בנאומו בוועידה דיבר ראש הממשלה בנט על כך ש"ההיסטוריה תשפוט את תגובת הדור שלנו לאיום הזה לא לפי מידת השאפתנות שלנו, אלא לפי הצעדים המעשיים שאנו נוקטים". בנט דיבר על תוכנית 100 השלבים לקידום אנרגיה נקייה ולהפחתת פליטת גזי חממה, והשמיע התחייבות שאפתנית לצמצם את פליטת גזי החממה בישראל לאפס עד שנת 2050. אגב, מחקרים בפסיכולוגיה חברתית הראו שאנחנו הרבה יותר מוסריים בהחלטות לטווח הארוך. עכשיו יהיה על ממשלת בנט להוכיח שהיא יודעת גם לקיים, שכן במחויבויות הקודמות שישראל הגדירה לעצמה היא לא עמדה, בטח לא בנושא של אנרגיות מתחדשות. זה הסיפור של הוועידה בעצם: הבטחות מול מציאות.

על אחת הגדרות יושבים אנשים בעיניים עצומות. שש שעות ביום הם מתפללים כאן למען העולם המתחמם. "אחד מהחברים צעד את כל הדרך מאנגליה לכאן", מספרת אחת מהם, הכול כדי לא לזהם

אבודים ביער

ביומה השני של הוועידה השמש הסקוטית הזעופה חייכה קצת לבאים, מה שלא הקל במאום על התורים. הפגישות הבינלאומיות והפאנלים נמשכו. יחסית לאמירות הקודרות ותחושת קץ העולם הקרב ובא, מחוץ לאולמות הייתה תחושת הפנינג במחוזות מסוימים של המבוך הבלתי נגמר. בתוך המסדרונות הארוכים וההמולה לא מצאתי בזמן את פגישתם של השרה לאיכות הסביבה עם נציגי הירוקים.

זה המקום לומר מה חסר לי בשיח האקלימי הישראלי וגורם לי חוסר נחת משווע. הזרקור מופנה להפחתת פליטות גזי חממה, לפיתוח אנרגיות מתחדשות וטכנולוגיות של הראש הישראלי, אבל על אקולוגיה לא שמעתי הרבה מעבר להכרזות גדולות. הכותרת הגדולה ב"גרדיאן" של יום שלישי דיווחה על יותר ממאה מדינות – בהן ישראל – שהתחייבו לעצור את כריתת היערות עד 2030, וקראה להגנה על יערות ושיקומם. ג'ונסון אמר כי זו "הזדמנות לסיים את ההיסטוריה הארוכה שבה האנושות התנהגה ככובשת של הטבע". בינתיים בישראל הארגונים הירוקים נאלצים מדי שנה להיאבק על כל פיסת קרקע, תוכניות מחריבות טבע כמו ברכס הר לבן נמצאות על הפרק, עשרות ומאות דונמים של חורש טבעי נשרפים מדי שנה, הנחלים מזוהמים והמערכת האקולוגית בצרה צרורה. ולא, הטכנולוגיה והמוח היהודי לא יפתרו הכול, צריך לטפל בשורש הבעיה.

"מערכות אקולוגיות מתפקדות הן החזית הראשונה לשמירה על העולם", אמר לי איש טבע בכיר ערב הוועידה. "בעולם מתחמם המערכות המתפקדות סופחות פחמן, וככל שהן מצטמצמות לא רק שהן מאבדות את יכולת הספיחה, הן מתהפכות ופולטות פחמן במקום לספוח. העבודה הכי גדולה שלנו כל השנים היא לצמצם למינימום את הפיתוח בשטחים הפתוחים ולהציע אלטרנטיבות פחות פוגעניות, מתוך הבנה שישראל תמשיך לגדול בקצב מסחרר ולהיות הרבה יותר צפופה. רק לאחרונה, אחרי מאבק ארוך, הצליחה החברה להגנת הטבע לשמור סביב מודיעין שטח מאוד חשוב. שיקום יערות באזורים טבעיים מתפקדים דורש קודם כול שימור הקיים והפסקת הכריתה".

ואיפה יגורו אנשים, אני מעלה את הטיעון המנצח של המתנגדים למאבקים. "יש היום תוכניות מוכנות להתמודד עם גידול האוכלוסייה עשרות שנים קדימה. אין צורך בבנייה חדשה. בירושלים למשל אפשר לבנות בתוך תחומי העיר יותר דירות מאשר בהר לבן, אבל התיאבון לצאת החוצה ולפתח שטחים טבעיים פוגע בהיגיון".

והנה עוד נקודה. בנאומו הציג בנט את חזונו ש"הילדים שלנו ינשמו אוויר נקי יותר, ישתו מים נקיים יותר ויחיו בעולם שמתייחס לכדור הארץ טוב יותר מאיתנו". אך בתזמון מעניין הגיעה הידיעה על כך שהמדינה ביקשה עוד דחייה, שלישית במספר, במתן תשובה לגופים העותרים (החברה להגנת הטבע וארגון אדם טבע ודין) בעניין הובלת הנפט בצינור קצא"א, מה שעלול ליצור בעיה גדולה לחזון ה"מים נקיים יותר". האם יותר קל להבטיח במאקרו ולא לטפל במיקרו? נקודה למחשבה.

זמני בוועידה מתקרב לסיום, ומבטי נופל על הפחים – כמה סוגים שונים כמובן, לכל פסולת פח משלה. בתוך פח המיועד לכוסות תכולות שממלאות את האירוע, נכתב: "נא הנח את כוס השתייה החמה בפח זה על מנת שנוכל לשטוף אותו לשימור חוזר". עוד הבטחה מנופחת של הוועידה? אני מוצאת את עצמי עוברת פח אחר פח ותוהה כמה פלסטיק נזרק כאן ומי בדיוק יאסוף אותו. משם אני יוצאת לכיוון הרחוב. השמש הוציאה את המוחים החוצה. לא וודסטוק של מחאה, אבל יש כמה וכמה קבוצות. המחאה השמחה ביותר היא זו של הזימבבואים. אלה ארגנו מסיבת רחוב שמחה וצוהלת, גם אם הם נאבקים בסנקציות שמטילה עליהם הממלכה. בפוסטרים הגדולים והצבעוניים מוצג לראווה הנציג שלהם בוועידה, אבל הרוקדים מסתירים את שמו הארוך.

על אחת הגדרות יושבים אנשים בעיניים עצומות. אני מבקשת רשות לצלם. לשאלתי מה הם עושים מתברר שהם באו להתפלל למען האקלים. שש שעות ביום הם יושבים ומתפללים למען העולם המתחמם. בליל הוועידה הראשון הם נשארו כל הלילה בקור המקפיא, וכך יהיה גם בלילה האחרון. מדובר באנשים לא צעירים, בני כמה דתות. היום מתייצבים במשמרת קתולית אחת ושני בודהיסטים. "אחד מהחברים צעד את כל הדרך מאנגליה לכאן", מספרת האישה שביניהם, הכול כדי לא לזהם. באמת מעניין לחשב מהי טביעת האצבע הסביבתית של הוועידה, בעצם אולי עדיף שלא. רגע לפני שאני נפרדת, אני מבחינה באישה צועדת עם עגלה מלאה בכוסות תכלת. היא עוברת פח פח ואוספת את הכוסות. נו, אולי בכל זאת יש תקווה לעולם שלנו.