ידידו הטוב ביותר של השוטר

הַכירו את סיזר, שיאן תפיסות האמל"ח של משטרת ישראל. עד כה הוא איתר יותר מ־70 כלי נשק ועשרות מטעני חבלה, ורק לפני חודש הוא הביא לתפיסתם של שני תיקים ובהם 17 אקדחים. סיזר, יליד צ'כיה, הגיע לארץ בגיל שנתיים, נקלט היטב במג"ב ירושלים ומשרת בהצטיינות.  סיזר, בן שש כיום, הוא כלב רועה גרמני מעורב בלברדור.

סיזר הוא חלק מהצוות שמוביל רס"ב צבי בלומנברג, כלבן המשרת במשמר הגבול כעשרים שנה ומוביל כלבי הרחה המומחים במציאת סמים, אמצעי לחימה, נעדרים וכסף. "בלשים ושוטרים ותיקים מתקשים לעיתים להאמין ביכולות של הכלב, ואז אנחנו מגיעים לזירת חיפוש אחרי כמה שעות שבהן הכוחות סרקו את השטח, ומה שבני האדם לא מצאו – הכלב מאתר תוך כמה דקות", מתאר רס"ב בלומנברג. "לפני כמה שנים היה אירוע של נעדר באזור הדרום. אחרי יומיים של חיפושים התקשר אליי אחד ממפקדי הכוחות בשטח, ואמר שישמח שאגיע עם הכלב לעזור. הבאתי את הכלב, המפקד הציע כיוון חיפוש מסוים, אבל הכלב משך לכיוון אחר. הצעתי שבשלב הראשון נסמוך על הכלב, ותוך כמה דקות הכלב איתר את הנעדר ללא רוח חיים. אחרי יומיים של חיפושים, הכלב סיים את הסיפור בדקות".

לצד סיזר משרתים עשרות כלבים נוספים ביחידת הכלבנים של מג"ב ירושלים, השוכנת בבסיס מג"ב במעלה־אדומים. הם נשלחים למשימות בבירה, בעוטף ירושלים וביהודה ושומרון, ופועלים גם באזורים מתוחים. ולא מדובר רק בכלבים; היחידה כוללת גם תוכים, ברווזים, תרנגולות, דגים בבריכה, חתולים ובעלי חיים נוספים. רס"ב בלומנברג מסביר את הצורך בהם: "כל החיות הללו הן חלק ממסלול ההכשרה של הכלב, כדי שלא נגיע למצב שבו אני מגיע לשטח לחיפוש, ופתאום הכלב מתחיל להתעסק בחתול או ציפור שראה ועוזב את המשימה. לשם כך הוא מתרגל כאן להיות עם החיות האלה בלי להיבהל ובלי לאבד את המיקוד במטרה. אחרי ההכשרה הכלב מגיע למצב שהוא יכול להיכנס לכלוב של תוכים או לאזור של התרנגולים והחתולים ולהיות שם ברוגע. הוא לא רודף אחריהם והם לא נבהלים ממנו".

כדי להתרשם מקרוב מיכולותיו של סיזר אנו נכנסים למתחם האימונים שלו, מבנה שמדמה בית מגורים משפחתי – האתר שבו הוא יידרש לפעול במקרים רבים. הוא מקבל הוראה לאתר חומר נפץ שמוחבא, סורק את הבית ומרחרח בכל פינה. בתוך זמן קצר הוא מתיישב סמוך למקום שבו חבוי החומר המבוקש. "הוא לא נוגע בחומר, אסור לו, זה יכול להיות מסוכן", מסביר המאמן. "ברגע שהוא מתיישב אנחנו מבינים ששם יש את מה שאנחנו מחפשים, ואז מגיע חבלן להמשך טיפול. אחרי שהכלב מצא מה שרצינו הוא מקבל משחק – כדור, או משהו אחר שהוא אוהב. כך הוא יודע שאנחנו מרוצים ממנו ומודים לו על הפעילות המוצלחת".

רפ"ק ליאור יפרח: "רגליו החזקות של הסוס מאפשרות לו לגמוע מרחקים עצומים בלי להתנתק מהקרקע ומשטח החיפוש"

פורשים בגיל שבע

יחידת הכלבנים של משטרת ישראל הוקמה ב־1996 עם שישה כלבים בלבד, שעסקו באיתור סמים. במהלך השנים, עם התגברות האתגרים הביטחוניים והפליליים, התרחב המערך ואיתו גם שיטות האילוף ותחומי העיסוק שאליהם מותאמים הכלבים המשטרתיים. בעלי החיים המשטרתיים הם חלק מהסד"כ המשטרתי לכל דבר. לכל אחד מהם שם ומספר אישי, ובדו"חות של המשטרה מתועדת פעילותם של הכלבים לצד כחולי המדים שמפעילים אותם. מדי בוקר הם יוצאים לאימון ומרוץ מכשולים, כדי לשמור על כושר מבצעי גבוה.

המעטפת העומדת לרשותם לא נופלת מאלה של "עמיתיהם" ההולכים על שתיים. "יש להם מדיח כלים, מקרר, מכונת קרח כדי שיהיה אפשר לשים להם קוביות קרח במים בימים חמים, אוכל טוב ברמה גבוהה, שירות וטרינרי זמין. כל מה שכלב צריך, ברמה של שוטר אנושי. מבחינתנו כלב הוא חבר צוות. הוא מרגיש מתי אנחנו שמחים ומרוצים, הוא בלחץ מהמשימה אם אנחנו בלחץ, ושמח בהצלחה כשאנחנו שמחים. אזרחי ישראל לא יודעים כמה הכלבים האלה שומרים על ביטחונם ועל החיים שלהם".

הכשרת כלב לפעילות שיטור מבצעית נמשכת בין שלושה לשישה חודשים. "במהלך התקופה הזו מפתחים אצל הכלב את היכולות הדרושות ומאמנים אותו לגשש ולמצוא בני אדם, כסף וחומרי נפץ. יש מקרים שכלב נופל באמצע המסלול, מבינים שהוא לא מתאים לתפקיד ונפרדים ממנו לשלום". הכשרת הגורים הצעירים כוללת יצירת קשר הדוק בין המפעיל לכלב. לשם כך, בימי ההכשרה הראשונים הכלבים נכנסים לבתי השוטרים, ישנים לצידם, אוכלים איתם ומתרגלים זמן משותף.

הקטור, זקן הצוות של בלומנברג, עומד בימים אלה לקראת פרישה, וגור הכלבים שיחליף אותו נמצא בשלבי ההכשרה הראשוניים. "בעבר היינו מוציאים כלבים לפנסיה בגיל עשר", מספר רס"ב בלומנברג, "אבל אז אף משפחה לא רצתה לקחת אותם כשהם כבר זקנים. הם היו נשארים ביחידה להזדקן, להם לא היה כיף עם זה ולנו לא היה מה לעשות בהם. לכן הקדמנו את גיל הפרישה של הכלבים לשבע. הם עוברים למשפחות מאמצות, ונחים שם אחרי שנות השירות הממושכות".

בין הפעילויות המבצעיות, כלבי המשטרה גם תורמים לקהילה. בין השאר הם פוגשים ילדים חולי סרטן במסגרת עמותת זכרון מנחם, ומבקרים עם השוטרים בבתי ספר במסגרת "ימי קהילה" שהמשטרה מקיימת. "גם אוכלוסיות שלא תמיד קל להן להזדהות עם המשטרה, פתאום מתחברים דווקא דרך הכלב. לכלב יש לב טהור, והילדים מתחברים אליו יותר בקלות מאשר לשוטר שעומד ומדבר בפניהם", מספר רס"ב בלומנברג.

רס"ב צבי בלומנברג: "הכלב הוא חבר צוות. הוא מרגיש מתי אנחנו שמחים ומתי אנחנו בלחץ. אזרחי ישראל לא יודעים כמה הכלבים האלה שומרים על חייהם"

בגובה האוכף

לא הרחק מיחידת הכלבנים, באותו בסיס, שוכנת יחידת הפרשים של מחוז ירושלים. זהו מקום מגוריהם של סוסי המשטרה המרשימים, הנושאים על גבם את הפרשים המשטרתיים במהלך הפגנות והפרות סדר. מפעם לפעם הם נקראים גם למשימות חגיגיות יותר, ו"מכבדים בנוכחותם" את טקסי ההשבעה של נשיאים ושל כנסות חדשות.

ביחידה אנו פוגשים את ירקון, סוס אירופי גדול ומרשים מסוג פריזיאן – כמו כל יתר חבריו. הוא משמש את מפקד יחידת הפרשים במחוז ירושלים של המשטרה, רב־פקד ליאור יפרח. בתפקידיו הקודמים שירת יפרח באגף המודיעין של המשטרה, אך לפני כשנתיים סיפר למפקדיו במשטרה על אהבתו הוותיקה לסוסים, עוד מילדות, ולבקשתו הועבר לתפקידו הנוכחי.

"סוס הוא חיה שמחוברת לטבע", אומר יפרח, "ויש לו יכולת להביא אותנו למקומות שאף ג'יפ משוכלל, אופנוע וגם כוח רגלי לא יביאו אותנו לשם". משימתם המרכזית של הפרשים היא פיזור הפרות סדר והתפרעויות המוניות. "בתקופה המתוחה מחודש הרמדאן ועד סוף מבצע שומר החומות, הסוסים היו כוח משמעותי שפעל יום־יום בירושלים. יש גם כוחות רגליים כמובן, אבל ארבעה סוסים עושים מה שעשרות לוחמים מבצעים. סוס הוא שובר שוויון. הוא מעמיד אותי בגובה 4.5 מטר, ונותן שליטה ותפיסה מרחבית באזור בצורה מושלמת".

מעבר לפיזור הפגנות, לסוסים המבצעיים יש תפקידים נוספים: "לא פעם אנחנו משתמשים בסוסים לאיתור נעדרים. סוס יכול להוביל אותי לכל תא שטח ולכל נקודה. בזכות הרגליים החזקות והריאות הגדולות שלו הוא גומע מרחקים עצומים, ובניגוד לנסיעה ברכב – זה קורה בלי להתנתק מהקרקע ומהשטח שבו מתבצע החיפוש. הסוס יודע לעבור מכשולים, להגיע לפינות. לפני כמה חודשים היה מקרה של נעדרת, אישה שבני משפחתה לא הצליחו ליצור איתה קשר והיה חשש לחייה. עלינו על הסוסים, הגענו למקומות שעל פי ההערכות היא הסתובבה שם, ומצאנו אותה ללא רוח חיים".

במשטרת ישראל 55 סוסים, מהם 18 במחוז ירושלים. מלבד סוסה אחת, כולם זכרים. הם מגיעים לארץ בגיל שנתיים, עוברים שנה של הכשרה ובגיל שלוש יוצאים לשטח. "הסוסים מגיעים מהולנד ובלגיה, אחרי שהמשטרה שלחה נציג שיבדוק אותם היטב", מסביר רפ"ק יפרח. "הם מגיעים לפה כשאף אחד עדיין לא רכב עליהם ולא ביצעו אף פעילות, ומתחילים להכשיר אותם מאפס. סוס זו חיה שאוהבת את החופש שלה, והטבע שלה הוא לרוץ ולברוח. את הפסיכולוגיה הזאת אנחנו משנים מקצה לקצה בהכשרה שהסוסים עוברים. גם בהפרות סדר, כשמנופפים לו עם דגלים בעיניים וצועקים לו, הוא לא זז ולא נבהל".

הסוסים מקבלים תזונה בריאה ומאוזנת באמצעות שלוש ארוחות שונות ביום שעונות על כל צורכיהם, ומתאמנים מדי בוקר במשך שעה, בריצה ובתרגילים שונים. "הם שוטרים לכל דבר, ומקבלים מה שאדם פרטי יכול לחלום עליו. פרזול ברמה הכי גבוהה שיש, וטרינריה, סייס שמטפל בהם, ארוחות מגוונות. הם חלק מהכוח של משטרת ישראל, ומתייחסים אליהם ככאלה".

הבדלי האופי בין כלבים לסוסים מכתיבים התנהלות שונה. "אם לכלב נותנים את האוכל או את המשחק שהוא אוהב בתמורה על העבודה שלו, מה שסוס רוצה זה נחת, לעמוד במנוחה ולהרגיש חופשי. לכן בתרגילים היעד שמכוונים אליו זה מנוחה. הסוס יודע שאם הוא יסיים אימון או תרגיל, הוא יקבל את הזמן שלו לעמוד בשקט. זו הדרך לעבוד איתם". מסיבה זו, השתתפות בטקסי השבעה היא המשימה המועדפת על הסוסים, ולא בגלל מדי השרד של הפרשים או האווירה החגיגית ברחבת הכנסת או במשכן הנשיא. "הבמה היא האזור הכי נוח לסוס. הוא עומד, נח, ולא ממש יודע שהוא דמות מרכזית בטקס חגיגי".

בדומה לכלבים ולשוטרים האנושיים, גם סוסי המשטרה מבצעים פעילות למען הקהילה, לצד משימות האכיפה והביטחון. "הסוסים מגיעים איתנו לימי קהילה, ומשתתפים באופן קבוע בפעילות עם עמותת 'למרחבים', שמסייעת לילדים על הרצף האוטיסטי. הקשר שנוצר עם הילדים הוא משמעותי בהתפתחות שלהם. לא מזמן סיפר לנו אבא לאחד הנערים בעמותה, שבזכות הפעילות עם הסוס הוא למד לדבר, ליצור מילים ואפילו להרכיב משפטים ולנהל שיחה. זה מרגש מאוד לשמוע, ונותן תחושת סיפוק גדולה".