כך הפכה ישראל ליצואנית מצטיינת של זכויות אדם

בטקס הדלקת המשואות לציון 70 שנה לעצמאות ישראל השתבחה המדינה בייצוא של התוצרת המקומית – עגבניות שרי, טכנולוגיות מים ומוצרי הייטק. מתברר שבשנים האחרונות מייצאת ישראל גם צדק: בדממה דיפלומטית פועלת הסנגוריה הציבורית של ישראל במדינות נחשלות בעולם במטרה להעתיק אליהן את המודל, ולהקים גם בהן סנגוריה ציבורית.

לאחר שהמיזם נחל הצלחה בשבע מדינות באירופה ובאסיה, טסו בשבוע שעבר שרת המשפטים איילת שקד והסנגור הציבורי הראשי ד"ר יואב ספיר לאפריקה הרחוקה כדי להניע גם בה את היוזמה. בין סיור טי־שירטים בשוק האפריקני הססגוני המקומי לפגישות מעונבות עם שרי המשפטים ונשיאי בית המשפט העליון במדינות טנזניה וקניה, מתפנים השניים לשיחה טלפונית משובשת במיוחד. "מובן שלא מקימים סנגוריה בביקור של שבוע, אך הפגישות עם ראשי מערכות המשפט שם נועדו לסכם על המשך שיתוף פעולה", מסביר ספיר. "טנזניה העבירה בשנה שעברה חוק סיוע משפטי, והם מצויים בתהליך בנייה של סיוע משפטי. עד כה היה סיוע בידי ארגונים לא מדינתיים, כמו אוניברסיטאות, וכעת טנזניה כמדינה החליטה לקחת את האחריות לידיים. הגענו לסייע להם בכך מתוך הניסיון הרב שלנו.

"לטנזניה ולקניה יש שיטות משפט דומות לשלנו. הן היו מושבות בריטיות, והשיטה הבריטית השתמרה שם כמו בישראל. סייענו בהקמת סנגוריות גם במקומות בעולם שנהוגות בהם שיטות משפט שונות מאוד, ובמקרים האלה מלמדים בעיקר את התפיסה הארגונית והאתיקה. למשל, באילו דרכים אפשר להבטיח ייצוג הולם, איך מקימים סנגוריה וחולקים ידע, איך מטפחים סנגוריה עצמאית, איך מטפלים בחשוד עוד בשלבי החקירה ועוד".

מדוע מועתקת דווקא הסנגוריה הציבורית של ישראל?
"בזירה הבינלאומית הסנגוריה הציבורית בישראל נתפסת כאיכותית, ויש לנו מודל הפעלה שמדינות אחרות בעולם מעוניינות ללמוד. בנוסף, היא חזקה יחסית לסנגוריות אחרות בעולם. ב־2012 השתתפתי בוועדת מומחי פלילים של האו"ם, שבה ניסחנו את עקרונות הקווים המנחים לסיוע משפטי בהליכים פליליים. ישראל הייתה מרכזית מאוד בגיבוש המסמך, מעין השושבינה שלו, ולאחר מכן הוא הוכר כמסמך המלצות רשמי של האו"ם. בוועדת המומחים למדו אנשי המקצוע בעולם להכיר את המערכת שלנו, והפכנו למודל. עם הזמן החלו להגיע אלינו בקשות לסייע, ואנחנו נענים לכך. שרת המשפטים שקד וגם משרד החוץ רואים בכך ערך הומניטרי וערכי חשוב".

שקד מסכימה שהסנגוריה הציבורית בישראל הפכה לשם דבר בעולם. "היא מאפשרת לכל אדם נטול יכולת כלכלית לקבל את יומו בבית המשפט. טנזניה שינתה את גישתה לישראל עם היבחרו של הנשיא החדש, גאופולי, ובשבוע הבא היא תפתח באופן רשמי שגרירות בישראל. הסיוע בהקמת הסנגוריה הציבורית במדינה, מלבד חשיבותו הערכית, גם יוסיף לחיזוק הקשר בין המדינות".

הכול מתחיל בליטא

כשברית המועצות התפרקה ב־1991, ומדינות רבות בשטחה קיבלו עצמאות, הכריזו על היותן דמוקרטיות והחלו להקים מוסדות שלטון. אחת המשימות המורכבות של מדינות הגוש הסובייטי הייתה להקים מוסדות דמוקרטיים לאכיפת חוק, תוך יצירת אמון בין המוסדות לאזרחים.

שנה לאחר מכן צלצל הטלפון בביתו של שופט בית המשפט המחוזי לשעבר משה יועד הכהן, שהיה אז הסנגור הציבורי המחוזי בירושלים. על הקו היה פרופ' הרמן שוורץ, משפטן בכיר מאוניברסיטת וושינגטון. "הוא התקשר אליי במפתיע ושאל אם אסכים להשתתף בכנס בינלאומי בוורשה, שאמור לעסוק בסיוע משפטי פלילי במדינות מזרח אירופה שזה עתה השתחררו מעול הכיבוש של בריה"מ", כותב השופט בדימוס הכהן במאמר המגולל את השתלשלות העניינים. "פרופ' שוורץ היה מעורב אז בהליכי הניסוח של החוקות הדמוקרטיות בכמה מהמדינות הללו, וכשהתבקש להציע מודל לרפורמה בהליכים פלילים בתחום הגנת הנאשמים, הוא חשב על הסנגוריה הציבורית בישראל.

"באותו שלב ידעתי מעט מאוד על ההליכים הפלילים במדינות הגוש הסובייטי והתאמתם למודל הישראלי, שהוא עצמו היה עדיין בשלבי התהוות ואף טרם השלים פריסתו בכל המחוזות בארץ", מספר הכהן. "אל הכנס הגיעו, בין השאר, נציגים מליטא, הונגריה, צ'כיה, רומניה, מולדובה וגיאורגיה".

בכנס נחשף הכהן למערכות המשפט במדינות הסובייטיות, שהקפדה על הצדק מעולם לא עמדה בראש מעייניהן. "לחשוד הייתה אמנם זכות להיפגש עם סנגור, אולם זכות זו לא מומשה לעיתים קרובות בפועל. למשטרה ולתביעה היה תפקיד רב עוצמה בהליך, בעוד לסנגור היה תפקיד מצומצם ומוגבל מאוד. השלטון הטוטליטרי הכתיב כניעוּת מצד ההגנה, שכן אם השלטון החליט שפלוני ביצע עבירה, טענה הפוכה יש בה משום ערעור על סמכותו. הסנגור נתפס שם אפוא כמשתף פעולה עם משחק מכור. בנוסף, השיטה הקומוניסטית לא ראתה בעריכת דין מקצוע ראוי לעידוד משום שאיננו יצרני, ולכן מספר עורכי הדין היה מועט מאוד", מסביר השופט בדימוס.

בכנס ורשה נבחרה ליטא למדינה הראשונה שתממש פיילוט של הקמת סנגוריה ציבורית. הקמת הארגון ארכה חמש שנים, שבמהלכן ליווה הכהן את משרד המשפטים הליטאי. אך המודל הישראלי לא עצר בליטא. הסנגוריה הציבורית המשיכה וסייעה בהקמת דומות לה באוקראינה, גיאורגיה, מולדובה וקזחסטן. בגיאורגיה נחקק חוק זהה כמעט לחוק הסנגוריה הציבורית הישראלי. הגיאורגים אף החליפו את כל שיטת המשפט שהייתה נהוגה אצלם בשיטת המשפט הנהוגה בישראל.

בקיץ 2008 נערך כנס סנגוריות ציבוריות שהוקמו באותה התקופה במדינות בריה"מ לשעבר, ושמה של ישראל הוזכר בו רבות כמובילת המהלך. "על אף גילה הצעיר יחסית", מסכם הכהן, "הסנגוריה בישראל יכולה להתגאות לא רק בהישגיה הרבים פנימה אלא גם בהפצת התורה שפיתחה כלפי חוץ, בבחינת כי מציון תצא סנגוריה ציבורית".

בלי כסף? רעיון מוזר

לאחר הסיוע שהגישה במזרח אירופה, סייעה בעת האחרונה הסנגוריה הישראלית בהקמת מוסדות דומים בסין ובווייטנאם. על הנושא אמונים ספיר והמשנה שלו, ד"ר ענת הורוויץ. למשלחות הבינלאומיות ולהכשרות שהם מקיימים בעולם הם מגייסים את מיטב המוחות בארץ בתחום הסנגוריה, וכמובן את אנשי הסנגוריה עצמה, שמלמדים מניסיונם.

כעת, כאמור, המיזם מגיע ליבשת השחורה. "לפני שש שנים ביקש האו"ם שנסייע להקים סנגוריה ציבורית בליבריה שבאפריקה", מספרת הורוויץ. ליבריה הייתה אז לאחר מלחמת אזרחים קשה ומדממת. ב־2005 ישראל סגרה את השגרירות בבירת המדינה מונרוביה, ועד היום היא לא נפתחה מחדש.

סנגוריה ציבורית היא מה שחשוב לאזרחי מדינת עולם שלישי כמו ליבריה?
"דווקא במדינות שפועלות במצבי קיצון עקובים מדם מתחדד התפקיד החברתי של הסנגוריה. אתן דוגמה. לאחר שחזרנו מליבריה זימן אותי משרד החוץ לפגישה, הם רצו לשמוע מה ראינו שם, כי חלפו הרבה שנים מאז שישראלים היו שם. תיארתי להם את המצב הנורא: מדינה מהעניות באפריקה, אין תאורה ברחובות, אין אספקת מים סדירה, הדרכים לא סלולות. במשרד החוץ אמרו: אם זה המצב, למה צריך להתעסק עם סנגוריה ציבורית? אמרתי שדווקא במעבר מאנרכיה לכינון שלטון, לסנגוריה יש תפקיד חשוב לא פחות מתיקון צינורות המים.

"הסנגוריה יוצרת אמון במוסדות השלטון, וכך אזרחים מוכנים לקבל את מרות החוק. כך מונעים ונדליזם והשחתת המרחב הציבורי, שאפיינו את ליבריה. הרי מדוע לא היו מים זורמים? כי בכל פעם שהניחו תאורה או צינורות היו גונבים אותם. גונבים מתכות, נורות ועוד. הייתה תחושה שכל פרט עושה מה שביכולתו כדי לשרוד. לא הייתה תפיסה קולקטיבית של מרחב ציבורי מתפקד. כל אחד דואג לעצמו. סנגוריה היא כלי חינוכי ראשון במעלה של דאגה לפרט".

ממש כמו בליטא, גם באפריקה התגלו פערים בתפיסת העולם הסנגורית בין הישראלים המערביים ובין המקומיים. "בהשתלמות על אתיקה בליבריה, עורכי הדין הליברים לא הבינו מה הבעיה בקבלת כסף מהלקוחות שלהם כאשר הם מקבלים שכר על עבודתם מהמדינה. היו לנו איתם הרבה דיונים על החשיבות במניעת ההידרדרות לעוני, שהיא פעמים רבות הגורם לפשעיהם. עם הזמן ראינו שינוי".

לדברי ספיר, "יש תחושה עמוקה של ערך בייצוג האנדרדוג מול כוחות חזקים. למרות הפער התרבותי והמשפטי, במפגשים עם סנגורים ציבוריים בעולם יש אווירה מיוחדת וטובה של שותפות ערכית. התרשמתי משר המשפטים של טנזניה שהוא מאוד רוצה לקדם את הסנגוריה הציבורית במדינתו, וכבר חוקק חוק חדש לקראת ההקמה".

את ההשתלמות הפותחת לסנגורים הליברים ב־2013 העבירו הורוויץ ועו"ד ודים שוב, סגן הסנגור הציבורי של מחוז ירושלים. ההשתלמות השנייה הייתה אמורה להתקיים שנה אחר כך, אלא שהיא בוטלה בעקבות מגפת האבולה שפרצה במדינה. "היה מצער מאוד לשמוע על ההתפרצות", נזכרת הורוויץ. "עם הסנגורים הליברים נוצר קשר אישי, והתקשרנו להתעניין בשלומם. הם סיפרו שבשל המגפה הממשלה תשחרר בקרוב את כל האסירים מבתי הכלא, והם מאוד מודאגים כי לאסירים הללו אין רכוש ויכולת קיום, ואפילו לא בגדים. החלטתי לנסות לסייע וביקשתי מכל העובדים בסנגוריה הציבורית לתרום מה שהם יכולים: שמיכות, בגדים שאינם צריכים וכל מה שרק אפשר. מילאנו 30 ארגזים גדולים ושלחנו אליהם".

ב־2016 ביקרה בישראל נשיאת ליבריה אלן ג'ונסון־סירליף. היא נפגשה עם הנשיא ראובן ריבלין, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם שרת המשפטים שקד, ובכל זאת הייתה לנשיאה בקשה מיוחדת – להיפגש עם אנשי הסנגוריה הציבורית שפעלו במדינתה. "היה מרגש לראות שהמאמץ שהשקענו חלחל כלפי מעלה, וזכינו להכרת תודה. לראות מדינות חלשות זה מייאש, אבל כשאתה רואה את השינוי שמתחולל בהן, כמו בליבריה, זה נותן תקווה. בפעילות שלנו יש תרומה עצומה לתדמית של ישראל, כי אנחנו מציגים מנגנון מתקדם של הגנה על זכויות אדם".