ב־25 סקרי דעת קהל שנערכו מאוגוסט 2021 ועד לפני שבוע וחצי הוצגה לתושבי וירג'יניה השאלה "במי תבחרו לתפקיד מושל המדינה". מתוכם, רק סקר אחד הצביע על יתרון למועמד הרפובליקני גלן יאנגקין. בשבוע הסמוך לבחירות, לעומת זאת, יאנגקין כבר הוביל בכל שלושת הסקרים שנערכו במדינה. ואכן, זה היה אחד מהמרוצים הפוליטיים המעניינים ביותר שהתקיימו לאחרונה בארה"ב, סיפור מקומי־לכאורה שהפך לסמל, ואולי מרמז על הלכי הרוח בארה"ב כולה.
שנה אחרי שהצליחה לכבוש את השליטה בכל מוקדי הכוח בוושינגטון – הבית הלבן, בית הנבחרים והסנאט – המפלגה הדמוקרטית נראית מרוטה, עייפה ושסועה בקרבות פנימיים בין מתונים לרדיקלים. למצבה העגום של המפלגה יש שלל סיבות, שכולן התנקזו השבוע לסדרת הישגים של הרפובליקנים ומועמדיהם – אם כי ראוי לציין שגם שמרני אמריקה עדיין מחפשים את דרכם, בעידן שאחרי כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ, ואולי לפני ריצה נוספת שלו לנשיאות. דמותו של טראמפ מרחפת מעל המפלגה הזו, לטוב ולרע, אבל הניצחון בווירג'יניה סולל דרך אחרת שגם מועמדים רפובליקנים אחרים עשויים ללכת בה, מכאן ולהבא.
יריבו של גלן יאנגקין בווירג'יניה היה המושל לשעבר טרי מקאוליף. החוק בווירג'יניה קובע שהמושל לא יכול לכהן שתי קדנציות ברציפות, ולכן המושל היוצא, רלף נורת'האם הדמוקרטי, לא השתתף במרוץ. יאנגקין בן ה־54 הגיע להתמודדות היישר מעולם העסקים, ללא כל ניסיון פוליטי קודם. הונו העצום, המוערך בכמעט חצי מיליארד דולר, אפשר לו להשקיע עשרות מיליונים בפרסומות ובשכירת שירותיהם של אנשי קמפיין מהטובים ביותר בתחום, ברמה הלאומית. המשימה שעמדה בפניו הייתה בלתי אפשרית כמעט: וירג'יניה – לא לבלבל אותה עם מערב־וירג'יניה השמרנית להפליא – היא מדינה דמוקרטית, "כחולה" לחלוטין. הרפובליקני האחרון שקיבל את תמיכת האלקטורים שלה במרוץ לנשיאות היה ג'ורג' בוש הבן ב־2004, ומאז היא מצביעה לדמוקרטים ברוב גדל והולך.
כמו בכל רחבי ארה"ב, גם בווירג'יניה קו השסע הפוליטי המרכזי עובר בין העיר והכפר; הערים הגדולות נוטות באופן ברור לדמוקרטים, ואילו התושבים בעיירות השדה ובכפרים מצביעים בהמוניהם למועמד הרפובליקני. בנובמבר 2020 ניצח ביידן בווירג'יניה בפער מוחץ של עשרה אחוזים; טראמפ למעשה ויתר על המדינה הזו מראש, ואפילו לא ניסה לנהל בה קמפיין רציני. לכן, ניצחון רפובליקני בבחירות לתפקיד מושל המדינה בנובמבר 2021 היה בגדר תרחיש לא מציאותי. אבל זה בדיוק מה שקרה ביום שלישי השבוע: יאנגקין אומנם לא הביס את יריבו הדמוקרטי, אבל כן גבר עליו בפער של כשני אחוזים – מספיק בשביל ניצחון ברור וחד־משמעי.
מעבר לעניין הסימבולי, דרכו של יאנגקין ללשכת המושל הופכת את הסיפור למעניין וצופה פני עתיד. נקודת המפתח להשגת רוב בבחירות בארה"ב טמונה כיום בפרברי הערים הגדולות. תוככי הערים הם כאמור מוקדי כוח ליברליים, אזורי הכפר נתונים בשליטה שמרנית כמעט מוחלטת, ואילו הפרברים הם לשון מאזניים: מבחינות מסוימות תושביהם עירוניים, ומבחינות אחרות הם דומים לאנשי הכפר. אלה בדיוק המקומות שטראמפ ניצח בזכותם ב־2016, ובגללם ביידן הביס אותואריאל כעבור ארבע שנים. הדעה הרווחת כיום היא שבהכללה, אנשי הפרברים, ובעיקר נשות הפרברים, נוטים לשמרנות אבל סולדים מטראמפ. לכן הקמפיין הדמוקרטי למשרת המושל בווירג'יניה התמקד באזורים האלה, ושאף להדביק ליאנגקין את תדמית הטראמפיסט.
המועמד הרפובליקני מצא את עצמו במלכוד: אם יצא חוצץ נגד התדמית הזו הוא אולי יקנה את לבבות הפרברים – אבל יאבד את התמיכה, או למצער את ההתלהבות, שדרושה לו במעוזים השמרניים; שם עדיין רואים בטראמפ מנהיג בלתי מעורער. מנגד, אם ירצה לחסות בצילו של טראמפ, הוא יחזיר לעצמו את הבייס אבל יאבד תמיכה באזורי ההכרעה.
הניצחון של יאנגקין הוכיח השבוע לרפובליקנים שאפשר ללכת בלי ולהרגיש עם, או להפך. יאנגקין תמרן בין הטיפות והצליח להישאר יבש כל הדרך למשרת המושל. הוא מיתג את עצמו כ"אבא מהפרברים", עסק בנושאי חינוך וכלכלה, הרחיק את עצמו מטראמפ האיש אבל לא בחל בעיסוק בנושאים שמרניים שמזוהים עם הטראמפיסטים, כמו התנגדות להגבלות הקורונה, ובעיקר סוגיות חינוכיות הקשורות לגזע. הוא היטיב לזהות בקרב השמרנים את הסלידה הגוברת מתוכניות חינוך ממשלתיות שמנחילות לתלמידים האמריקנים את "התיאוריה הביקורתית של הגזע", וכוללת את הטענה שארה"ב הושתתה על עקרונות העליונות הלבנה. התיאוריה הזו אומנם לא נלמדת בבתי הספר בווירג'יניה, אבל זה בהחלט לא הפריע למסע הבחירות של המועמד הרפובליקני. ברגעים האלה, כשהגבר או האישה החרדים לחינוך ילדיהם עומדים מאחורי הפרגוד, הנושא הארצי גולש למישור המקומי וזוכה להשפעה.
ניצחונם של הרפובליקנים בווירג'יניה אינו רק סימן מעודד לשמרנים לקראת בחירות אמצע הקדנציה בעוד שנה בדיוק (שבהן יעמדו לבחירה כל חברי בית הנבחרים ושליש מחברי הסנאט); הוא גם מתחולל בתקופת שפל במעמדו של הנשיא. אופטימיות מסורתית תוקפת את הציבור האמריקני עם כניסתו של נשיא חדש לבית הלבן, אבל אירועי החודשים האחרונים דרדרו את ציוניו של ביידן בסקרי דעת הקהל לשפל. כבר חודש לא פורסם סקר אחד שבו שיעור האמריקנים המרוצים מביידן עולה על שיעור הלא־מרוצים; בממוצע נרשם פער של שמונה אחוזים לרעתו. הרקע לכך הוא שילוב קטלני של הנסיגה החפוזה מאפגניסטן, המשך הכאוס בגבול הדרומי של ארה"ב – שמעורר ביקורת על הממשל משני צידי המפה הפוליטית – וכן ניסיונותיו הכושלים של הנשיא להעביר בסנאט ובבית הנבחרים רפורמות כלכליות וחברתיות. מאזן הכוחות בסנאט כיום הוא חמישים־חמישים, וסגנית הנשיא קמלה האריס מקבלת לידיה את הקול המכריע במקרה של תיקו. אלא שהסנאטור הדמוקרטי השמרן ג'ו מנצ'ין ממערב וירג'יניה והסנאטורית הדמוקרטית קירסטן סינמה מאריזונה עושים לנשיא חיים קשים. הם פוזלים לבייס השמרני במדינותיהם, מסרבים להצביע בעד יוזמות וחוקים שנראים להם פרוגרסיביים מדי, ובכך למעשה מעניקים את הרוב לצד הרפובליקני.
המשטרה עדיין כאן
התוצאה בווירג'יניה הייתה אומנם גולת הכותרת של יום הבחירות השבוע, אבל היו בו עוד כמה אירועים ראויים לציון. תושבי ניו־ג'רזי הלכו אף הם לבחור מושל, במה שהיה אמור להיות טיול אחר צהריים קליל של הנציג הדמוקרטי המכהן, פיל מרפי. במקום זאת הוכיחה "מדינת הגנים" שגם היא יודעת לספק אקשן פוליטי: התוצאה הייתה צמודה מאוד, ורק יממה לאחר סגירת הקלפיות היו כלי התקשורת יכולים להכריז שמרפי גבר על יריבו הרפובליקני ג'ק צ'יאטרלי. גם כאן, האסטרטגיה הדמוקרטית הייתה לצבוע את צ'יאטרלי בצבעים טראמפיסטיים, וגם כאן זה לא ממש עבד. הסקרים חזו עד הרגע האחרון יתרון ברור למרפי בשיעור של 6 עד 8 אחוזים – אך המועמד הדמוקרטי היה קרוב מאוד להפסד. מנהיגי הרפובליקנים כבר מתחילים לערוך מחקרי עומק כדי להבין את סוד ההישג המפתיע של נציגם בעוד אחת מהמדינות ה"כחולות" ביותר במדינה. המסקנות שלהם מהמקרה הזה ומההתמודדות בווירג'יניה ישמשו אותם בבחירות אמצע הקדנציה, וכנראה גם בהמשך, במרוץ לנשיאות ב־2024.
בניו־יורק נבחר בפעם השנייה בהיסטוריה ראש עיר שחור – אריק אדמס בן ה־61, נשיא רובע ברוקלין ושוטר לשעבר. כאן לא הייתה הפתעה פוליטית, שכן המועמד הדמוקרטי הוא תמיד המנצח הוודאי בתפוח הגדול, אבל מה שמעניין במקרה של אדמס הוא שהאיש נחשב לסמן מתון במפלגה, בעל קשרים מצוינים עם קהילות יהודיות אורתודוקסיות בעירו. הוא אף מתנגד נחרץ לתנועת "פרקו את המשטרה" שנבטה בשמאל האמריקני בעקבות רצח ג'ורג' פלויד, וגם במובן הזה מדובר במפלה לפלג הקיצוני־שמאלי של המפלגה הדמוקרטית.
שאלת המשטרה עמדה השבוע למבחן ישיר במיניאפוליס שבמינסוטה – העיר שפלויד נרצח בה בידי השוטר דרק שובין (שנידון אגב ל־22.5 שנות מאסר בגין הרצח). שם פרצה בקיץ 2020 שלהבת ההתנגדות למשטרה, שבערה במשך שבועות רבים בערים ובמדינות לא מעטות ברחבי ארה"ב. ביום שלישי הצביעו תושבי מיניאפוליס ברוב גדול של 56 אחוז נגד ההצעה לפרק את המשטרה ולהקים במקומה ארגון סיור ושמירה חדש בעל אופי אזרחי. בעיני שמרנים רבים, העובדה שכ־43 אחוזים מאוכלוסייתה של עיר גדולה כל כך בארה"ב תומכים בפירוק המשטרה מעידה על אסון בהתהוות, אבל בהתחשב באירועים שהתחוללו בעיר, עדיין אפשר לראות בתוצאות ניצחון לתומכי המשטרה ושלטון החוק.
תוצאה מעניינת נוספת נרשמה השבוע במרוץ לראשות העיר בוסטון. בבחירות שם ניצחה מישל וו, בת למהגרים מטייוואן ובת טיפוחיה של הסנאטורית הפרוגרסיבית אליזבת וורן. היא תהיה האישה הראשונה שתעמוד בראש בירת מסצ'וסטס.
