ראש המל"ל לשעבר, מאיר בן שבת, נאם במעמד הענקת אות יקיר יב"ע ואמר: "לא מזמן סיימתי את תפקידי כראש המל"ל לאחר ארבע שנות כהונה. נקראתי לתפקיד בשנת 2017 לאחר 30 שנות שירות בשב"כ. בארבע שנות עבדותי הייתי עד לאירועים היסטוריים, שותף לאירועים עם עוצמה ואינטנסיביות שספק אם נראו בעבר – תכנון מערכי לחימה ולחתום על הסכמי שלום.
"לאורך תקופת כהונתי לא הפסקתי להתרגש לשמע ביטויי הערכה והתפעלות כלפי מדינת ישראל דבר יום ויומו מפי ראשי מדינות, נשיאים, שרים ורוזנים. ראיתי, שמעתי, נצרתי בליבי, ואמרתי: ישראל, אשרי בך יתפאר. לעולם אהיה אסיר תודה על הזכות שנפלה בחלקי לשרת את המדינה לפעול לחיזוק בטחונה ולעשות לביצור מעמדה.
בבואי לדבר על החיבור שבין ביטחון לאומי לחינוך, אבקש לפתוח בשאלה: מהו ביטחון לאומי.
מקובל להגדיר אותו כנושא שעניינו הבטחת קיום האומה והאינטרסים החיוניים שלה, כל מילה במשפט הזה נושאת בחובה מטען כבד. אך זאת יש לומר, הדיון בביטחון הלאומי של מדינת ישראל עובר דרך שתי שאלות: כיצד מגנים על הקיום, ולשם מה מתקיימים.
השאלה הראשונה היא בעלת משמעויות מעשיות ולכן בדרך כלל היא זוכה לדיון סדור ושיטתי, מקיף ומעמיק, עטיר ידע לקחים ומומחיות. השאלה השנייה, לשם מה, נוגעת למישור הרעיונות ולתפיסה הערכית והדיון בה, על פי רוב, נותר פתוח.
חשובים במיוחד הם דבריו של בן גוריון שהניח את היסודות לתפיסת הביטחון של ישראל: 'כל מדינה כל מדינה חייבת לדאוג לשלומם לרווחתם ולהתקדמותם של תושביה. מדינתנו מצווה גם היא על כך, אבל אין זה העיקר. מרכיב הביטחון הוא תנאי הכרחי לקיומנו, אבל בצבא בלבד לא יקום ביטחוננו. האומה היהודית אינה יחידה לאומית ומדינית בלבד, היא מגלמת בתוכה רצון רוחני מוסרי ונושאת חזון היסטורי מאז הופיע על במת ההיסטוריה'.
לדידו של בן גוריון, רוחו של העם, החוסן הרוחני שלו, קריטי לקיומו. כל האמצעים הצבאיים והכלכליים לא יעמדו לנו אם לא תקום הרוח בעם לעמוד ולהגן על חירותו וריבונותו.
מדינת ישראל נאבקת כל העת בזירות רבות. אחד המאבקים שהחיילים בו אינם בהכרח לובשי מדים ואחד הנשקים העיקריים בו הוא דיפלומטיה ומילים, הוא המאבק על האמת. הטענות המשמשות בו נגדנו מתחלפות ומשתנות אך מטרתן היא אחת: ערעור על הלגיטימיות של המדינה, של מנגנוניה, של מהלכיה. ביטחוננו בצדקת דרכנו הוא תנאי להצלחת פעולתנו. והוא תנאי הכרחי גם אם לא מספיק לשכנע אחרים בכך".
בהתייחסו לעולם החינוכי אמר בן שבת: "לחינוך תפקיד מרכזי בהסרת בלבול, ביצירת בהירות בתוך המציאות המורכבת. חיוני לספק הכוונה, שיטה כלים, להיות מורי נבוכים כשם ספרו הידוע של רבנו הרמב"ם. ככל שהמציאות מורכבת יותר, כך גדל הצורך בבהירות, בחדות, בצלילות. כך בכול התחומים ובמיוחד בשאלות היסוד שהזכרנו. אי אפשר להשאיר אותן עמומות ואסור לעקוף אותן".
