השבוע נפל דבר במערכת היחסים בין ישראל ומצרים, עם פתיחת הסכם השלום בין המדינות וחתימה על תיקון שמאפשר למצרים להכניס לסיני כוחות במספרים שלא נראו מאז 1973. אולם ההודעה שפורסמה בישראל ובמצרים הגיעה עם כוכבית משמעותית: "המשלחת לא עסקה בסוגיית השבויים והנעדרים".
לישראל חשוב להבהיר לחמאס שמשא ומתן על שבויים ונעדרים לא על הפרק. לקח לחמאס יום אחד להבין את המסר, והם מיד שלחו את המסר מצידם: שחרורם של מרוואן ברגותי ואחמד סעדאת הוא תנאי חובה לכל שיחה. המשמעות הפשוטה של עמדות אלו היא שעסקת שבויים נעדרים רחוקה שנות אור.
מרוואן ברגותי הוא שם בולט בעיקר בשל סיקור תקשורתי. הוא מחבל מהמעלה הראשונה, שמרצה עונש של חמישה מאסרי עולם ועוד 40 שנות מאסר, כולם על מעשי טרור רצחניים. ישראל מודעת היטב למעמדו של ברגותי ולסמליות שלו, שכן בשנת 2016 הוא זכה במקום הראשון בבחירות לוועד המרכזי של פת"ח. ברוגתי מסומן כיורש למנהיגות הפלסטינית, אולי לא אחרי אבו-מאזן הזה אבל בהחלט לא מן הנמנע שאם רוצח כמו ערפאת זכה לתהילת עולם ולפרס נובל לשלום, גם ברגותי יעמוד יום אחד במעמד של מנהיג מחוץ לכלא. בכל מקרה שחרור שלו לא בא בחשבון כיום.
השם השני שעלה בימים האחרונים הוא עוד יותר מורכב מבחינת ישראל. אחמד סעדאת הוא המחבל שתכנן את רצח השר רחבעם זאבי. הוא מזכ"ל החזית העממית לשחרור פלסטין, וכמו ברגותי, לא סתם חמאס מסמן אותו כתנאי לכל עסקה. מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר הוא אסיר משוחרר בעצמו, וזכה למעמד של מנהיג לאחר ששוחרר בעסקת שליט. הוא מכיר היטב את ההילה שמקבל טרוריסט שישב בכלא הישראלי.
לא סתם מגדירים במערכת הביטחון את הכלואים כמייצב משמעותי בגזרה. לכן חמאס שלח ביממה האחרונה את בכיר הארגון חליל אל-חיה, סגנו של סינוואר, לריאיון ברשת אל-ג'זירה כדי להצהיר בבירור שסעדאת וברגותי הם תנאי סף. חמאס מעדיף להיראות כמי שמציב את גבולות העסקה גם אם היא לא תצא אל הפועל, מאשר להיתפס ברחוב הפלסטיני כמי שרודף אחר עסקה בכל מחיר.
