השם אלוורו ארסו לא אומר דבר למרבית לישראלים. אבל בקהילה הבינלאומית, באמריקה הלטינית, ובפרט בארצו גוואטמלה, ארסו היה שם דבר. לא עוד נשיא לשעבר, שכמוהו יש בגוואטמלה לא מעט, אלא זה שסיים את מלחמת האזרחים, שדאג לשכבות החלשות, שהלך עם האמת שלו גם כשהסתכן בתשלום מחיר אישי ופוליטי, ושגם אם לא היה נקי מרבב בוודאי היה הרבה פחות מושחת מאחרים.
אלמלא החוקה הנוקשה של גוואטמלה, המקציבה לכל נשיא לא יותר מכהונה אחת בת 4 שנים, סביר להניח שארסו היה נותר על כס הנשיאות שנים רבות. הראייה – מאז שעזב את הנשיאות בשנת 2000, נבחר 4 פעמים לראשות עיריית גואטמלה סיטי, תפקיד בו שימש עד למותו הפתאומי ביום שישי, אז פקד אותו התקף לב במהלך משחק גולף והוא בן 72 בלבד.
שני מפגשים היו לי עם ארסו במהלך ביקורי בגוואטמלה בחורף 2018. בשניהם הוא הותיר עלי רושם עז. היו בו כריזמה ברורה, נחישות, עורמת רחוב, עיניים בורקות אור, וגם חוש הומור שכנראה הפכו אותו למה שהוא. כל שנותיו מיעט להתראיין ואת חוסר חיבתו לעיתונאים טרח לציין באוזניי פעמיים. אף על פי כן, ואולי בשל כך, עשיתי כמיטב יכולתי כדי לפגוש את האיש שהביא שלום לארצו בתום 30 שנים של מלחמה פנימית קשה, שליבו לא רם על בני עמו, ושבמידה רבה היה המגדלור של ארצו. בזכות קשרי האמון שבנה אתו הרב הנמרץ של גוואטמלה, יוסי גרמון, נקרתה בפני ההזדמנות לשמוע ולהשמיע את סיפורו המיוחד.
את השיחה תרגמו עבורי מספרדית שני אנשי הקהילה היהודית, אף שבמהלכה התברר כי האנגלית של ארסו לא רצוצה כלל. הוא דיבר באריכות על המהלכים שהובילו להסכם השלום ההיסטורי ב-1996, לא דילג על תרומתה העקיפה והמשעשעת של ישראל לסיום המלחמה. כמו מנהיגים אחרים של גוואטמלה, גם ארסו חש שמעצמות העולם, ובפרט ארצות הברית, משתמשת בארצו כבמגרש משחקים. עד מותו לא שכח שמלחמת האזרחים, שלה שם קץ, הייתה במידה רבה תוצר של המלחמה הקרה בין ברית המועצות לארה"ב.
אה כן, כמובן, ארסו גם אחד משלנו, כלומר יהודי. סבתו עוד שמרה מצוות אך אמו, בנסיבות שלא לגמרי הובהרו לי, כבר התנצרה וכך גידלה אותו. ארסו ידע שבעיני היהודים הוא יהודי, אך את עצמו, לפחות בפומבי, הגדיר כקתולי, והדבר עלה בשיחתנו. צחוק הגורל שאשתו פטריסיה, שנולדה כנוצרייה, החלה בשנים האחרונות להתקרב ליהדות ואפילו לשמור שבת. על כל אלה ועוד שוחחנו בלשכתו ב-16 בפברואר 2018. כעת, עם מותו הפתאומי, השיחה רואה אור.
אני רוצה להתחיל עם ההיסטוריה שלך כנשיא. שמעתי וקראתי שההישג הגדול ביותר שלך היה הסכם השלום הפנימי כאן בגוואטמלה.
"זה לא נכון".
מדוע לא?
"השלום בגוואטמלה היה נס. אני לא כומר, לא פסטור (כומר אוונגלי) ולא רב. (אבל) אני מכיר בכך שבדרך זו או אחרת, השלום קרה בלי שבאמת השתתפתי בו. יכולתי לומר שעיצבתי אסטרטגיה ואני זה שעשה הכול. אבל, יהיה שקר אם אומר את זה".
אם כך מה קרה?
"לא יודע. זכיתי באחד משני המקומות בסיבוב הראשון של הבחירות. היה לי חבר ילדות שקראנו לו 'ראש גדול'. הוא היה איתי 11 שנים בבית הספר וארבע שנים בקולג' והפך להיות פעיל במחתרת ("האיחוד המהפכני הלאומי הגוואטמלי" שאיחד את ארגוני הגרילה הקומוניסטיים, א"כ). בין הסיבוב הראשון לשני, אמרתי לו שאם אנצח בבחירות, אמנה אותו כמזכיר הפרטי שלי כנשיא. כשניצחתי, כך עשיתי. לאחר הניצחון ביקשתי ממנו שיפנה לבוסים של הגרילה, ויאמר להם שאני רוצה לדבר איתם. חשבתי שאם לא נחתום על הסכם שלום הממשלה שלנו תהיה ככל האחרות. 'ראש גדול' לא האמין שאפשר יהיה להשיג שלום, אלא נהג לומר שכוונת המחתרת להילחם עד מוות.
"התעקשתי. אמרתי לו לדבר איתם ולהגיד להם שאני אלך לכל מקום שצריך. הנחתי שהם נמצאים בהרים (של גוואטמלה). אחרי יומיים הוא חוזר אלי עם תשובה, 'הם אמרו שידברו איתך'. השבתי 'פנטסטי, בוא נלך'. אלא, התברר, שמפקדי המחתרת יושבים באל סלבדור (שכנתה הדרומית של גוואטמלה, א"כ). אל סלבדור? איני יכול לצאת לאל סלבדור כי התקשורת מיד תתפוס אותי. אפילו לשירותים אני לא יכול ללכת לבד. אבל הוא התעקש, 'הם ידברו איתך רק באל סלבדור, לא בגוואטמלה'".
"טוב, בא נלך, אבל כיצד? דיברתי עם חבר, בעלים של חווה חקלאית, וביקשתי שיוציא אותנו מהמדינה בלי שאף אחד יידע. נסענו לחווה שלו, ומשם לחוף הים, שם המתין לנו מטוס קטן שלקח אותנו לסאן סלבדור (בירת אל סלבדור). היחיד שהיה חמוש הייתי אני (מצביע על המותן). נחתנו בחווה אחרת והעלו אותנו לאוטובוס קטן ללא חלונות. היו איתי עוד שני חברים. לקחו אותנו ל'סאן היריו', לבית שאחר כך נודע לי ששייך לוותיקן.
"בבית היו ארבעת המפקדים של תנועת הגרילה אבל רק ריקרדו רמידז, מפקד הגרילה דיבר. השיחה נמשכה שבע שעות וחצי כשהאחרים כמעט לא אמרו דבר. אחרי שבע שעות וחצי רמירז אומר לי, 'נוכל לדבר בפרטיות בחדר אחר?' זה היה חדר ללא מזגן!", מתבדח ארסו וממשיך בסיפור המאורעות.
"השבתי בחיוב, נעמדתי, הורדתי את האקדח ונכנסתי לחדר הקטן. אמרתי להם, 'אם היינו בגוואטמלה סיטי בטוח היינו יורים אחד בשני. אבל בשעות שדיברנו מצאתי שרב המשותף בינינו על המפריד. ההבדלים שאנשים אחרים רוצים לצייר כאילו יש בינינו, לא קיימים. אז אני אחתום על שלום אתכם. הושטתי את ידי, ואז חתמנו על השלום. כל השאר, תכניות, פרויקטים, דיבורים… כמובן שהרבה דברים קרו לפני כן, אך כך זה קרה. אין כאן פואנטה. אני אומר את האמת כפי שהדברים היו. זו ההיסטוריה".
"חתמנו רשמית על השלום בארמון בשבדיה, מדינה ידידותית. אבל דבר אחד זעזע את ההסכם וכמעט הביא לביטולו. במרץ 1996, הסכמנו שהחתימה על הסכם השלום תהיה ב-29 בדצמבר. בנובמבר הייתי בפגישה בצ'ילה. אני מהדק את העניבה, בדרך לפגישה של מנהיגי אמריקה, כדי לתת את ההודעה על הסכם השלום. פתאום מצלצל טלפון. זה היה ריקרדו רמירז מפקד הגרילה, שאומר 'אלוורו, יש בעיה'. מה הבעיה? 'יושב לפני בסאן סלבדור, הבישוף של גוואטמלה ואומר לי לדחות את ההודעה ולא לחתום על הסכם השלום. הסיבה: האסטרטגיה שלי (ארסו) היא כביכול לשפר את מצבם של עשירי גוואטמלה'. עניתי לו שמאז שנפגשנו בפעם הראשונה, הסכמנו על כל דבר והוספתי, 'אם תכשיל אותי עכשיו, ברגע הזה, ניפרד זה מזה עד שהמוות יחבר בינינו'.
"נהיה שקט על הקו ואז הוא מבקש רבע שעה כדי לתת תשובה. הסכמתי. אשתי שהייתה איתי בחדר רואה שנהייתי חיוור והיא שואלת מה קרה?! לא אמרתי. עברו 15 הדקות. ריקרדו מתקשר ואומר, 'צדקת, בוא נתקדם'. ירדתי למטה לאירוע שהיו בו כל הנשיאים, מלך ומלכת ספרד, והודעתי. כולם היו מאושרים".
גליל במקום M16
אנחנו 22 שנים אחרי. מה הפרספקטיבה והלקחים שלך?
"גוואטמלה שונה עכשיו. אנשים כבר לא מתים בגלל אידיאולוגיות, אלא בגלל סיבות אחרות. היינו במלחמה קשה במשך 30 שנה, מלחמה בין מזרח ומערב (הכוונה לברית המועצות וארה"ב) כשאנשים לא ידעו בכלל איפה המזרח ואיפה המערב, ומי עומד בראש כל צד. לצבא היו רובים (אמריקנים) מסוג 16M, ולגרילה קלצ'ניקוב (מתוצרת ברה"מ) שהיו טובים יותר. אחר כך הקונגרס האמריקני הטיל אמברגו על אספקת נשק לגוואטמלה וכך הגיע (לצבא) ה'גליל' שהיה יותר טוב מה-16M (אספקת הנשק הישראלי לגוואטמלה הגיעה במסגרת מה שהתפרסם בשנות ה-80 בארה"ב כפרשת איראן-קונטרס. גורמים בממשל רייגן עקפו את האיסור למכור נשק למדינות מרכז אמריקה באמצעות אספקתו על ידי צדדים שלישיים – במקרה זה ישראל. א"כ)
אתה כועס בדיעבד על כך שישראל סיפקה נשק למלחמה הזו?
"לא. צריך לבחון כל דבר ביחס לנסיבות שלו. ה'גליל' איזן את המצב הצבאי מול הגרילה. באותו זמן השמאל ששלט בכפרים היה מוכן לחתום על הסכם שלום ואילו הימין לא רצה לחתום, כיוון שהצבא למעשה ניצח במערכה (בהכללה, גוואטמלה מחולקת בין הבירה גוואטמלה סיטי ומספר ערים גדולות ומודרניות ועשירות יותר, לבין האזורים הכפריים וההרריים העניים, שם התבססו המחתרות הקומוניסטיות, לא אחת באמצעות הפעלת האוכלוסייה האינדיאנית)".
ארסו טען כי "למחתרת לא הייתה למעשה ברירה אלא להיכנע בזכות הנשק הישראלי. החקלאים שגרו בכפרים נאלצו לשלם מס מלחמה לגרילה כדי לקבל גישה לחוות שלהם עצמם. הם סבלו מהמלחמה בשעה שכאן בגוואטמלה סיטי המלחמה כבר לא הורגשה והחיים התנהלו כסדרם. העשירים התעקשו שהשלום לא ייחתם כיוון שהצבא מנצח במלחמה. הם לא הבינו שכדי שהמלחמה תימשך, אין צורך ביותר מאדם אחד ושכדי לנצח במלחמה מול גרילה צריך להרוג את הלוחם האחרון – או לחתום על הסכם שלום. זו ההיסטוריה".
מה קרה לאחר הסכם השלום?
"לאחר מכן גוואטמלה התחילה לבקש עזרה ממדינות זרות. לפני כן הן כלל לא היו מוכנים לשמוע את המנהיגים של גוואטמלה. גוואטמלה קיבלה 450 מיליון דולר סיוע. הציעו לנו 900 מיליון אבל הסכום הזה היה מספיק. החשוב ביותר, היה להראות לעולם שגוואטמלה היא דמוקרטיה איתנה. לפני כן, התייחסו אלינו כבלתי דמוקרטית".
המניפולציה של סורוס
אמרת שכיום אנשים נהרגים מסיבות אחרות. מה ניתן לעשות כיום כדי לעצור את הפשע וההרג שעדיין קיימים ברחובות?
"מצב האלימות בגוואטמלה אינו שונה ממדינות אחרות באמריקה הלטינית. הכנופיות בברזיל יותר מאורגנות מאשר בגוואטמלה. העיתונים שלנו מניפולטיביים. סורוס מזרים כסף לעיתונות כדי להשפיע על הציבור".
ג'ורג סורוס? כאן בגוואטמלה?
"כן. הוא מנווט את העיתונות לכיוון כזה או אחר. יש לו ארגון חזק כאן. הוא מנהל הרבה אנשים בגוואטמלה. העיתונות נשלטת ומנווטת על ידו".
מה רע בזה?
"לג'ורג' סורוס יש אסטרטגיה של קנייה (של חברות) במחיר מוזל".
לא הבנתי.
"זה מאוד פשוט. סורוס הוא רק אחד האנשים שיש להם אינטרס לעשות מניפולציה על העיתונות".
ג'ורג' סורוס עושה מניפולציות בעיתונות כאן בגוואטמלה?!
"אין לי את ההוכחות אבל הוא (קרן) 'פנמה סורוס' נותנת שלושה מיליון וחצי קצאל (כחצי מיליון ש"ח) לבעלים של עיתון 'אל פריודיקו'".
ומה שלילי בזה?
"כי זהו מניפסט שנועד לעורר התנגדות. הדעות בעיתונות נותנות רק מידע שלילי ומפיצה אותו בכל העולם. הדימוי של גוואטמלה, שאנחנו חיים על העצים ושהאנשים אוכלים אחד את השני כמו קניבלים. יש לנו בעיה של סמים, שבאים ממקסיקו לגוואטמלה. זו סוגיה נוספת שמכניסה אותנו למצב מסובך. המהגרים הגוואטמלים שחיו בקליפורניה הפכו לחלק מהכנופיות שם. וזה דבר נוסף שקורה אך זה לא אומר שאנשי גוואטמלה הם אנשים אלימים. הם לא אלימים. אנחנו מודאגים מאוד מאלימות נקודתית, כפי שקורה במדינות נוספות באמריקה הלטינית. אנחנו רחוקים מא-לוהים וקרובים לארצות הברית (פתגם מקומי)".
מתפללים למען ישראל
בוא נדבר על גוואטמלה וישראל. יש פה אהבה גדולה לישראל ותמיכה בהעברת השגרירות. מדוע זה כך?
"הנשיא (ג'ימי מוראלס) אמר לי שיש לו רצון לעשות כך, ושאיש לא לחץ אותו לעשות זאת. הנשיא סיפר לי שקרא בעיתון שעד 1980 השגרירות הייתה בירושלים, אז מדוע לא שוב? ההחלטה הזו הייתה השראה של רגע אחד והרגע הוא השיחה עם נתניהו".
זו אם כך עמדת הנשיא. מה לגבי העם? מדוע בכנסיות של האוונגליים אני רואה דגלים ענקיים של ישראל?
"הנוצרים הם תומכי ישראל, הם לומדים את התנ"ך. אשתי היא תומכת ישראל, היא מתפללת למען ישראל עם הקבוצה שלה, כי זה כתוב בתנ"ך. היום היחיד בשבוע שהיא מרשה לי לצאת עם האופנוע שלי הוא שבת. כי היא שומרת שבת ולא רוצה שיפריעו לה, אז היא מרשה לי לצאת באופנוע.
מה לגביך? מה דעתך על ישראל?
ארסו נאנח אנחה כבדה. "יש לך הרבה זמן?! יש לי הרבה חברים בקהילה היהודית אבל אני רב איתם הרבה".
מדוע?
"יש תנועה שבאה לגוואטמלה, כי זרקו אותם מקנדה, 'לב טהור' שמה. מהקהילה היהודית באו אלי, ואמרו 'הם טרוריסטים' וזרקו אותם. שמנו אותם ליד השוק. הם היו 400 אנשים עם 4 תאי שירותים, מתוכם 250 ילדים. אשתי אמרה לי ללכת לבדוק מה קורה איתם ומה שראיתי היה מזעזע מאוד. החלטתי לעזור להם מסיבות הומניטריות. אני לא יהודי, לא קתולי ולא אוונגלי, אבל אני מאמין בא-לוהים, לכן אני עוזר להם, אבל בקהילה היהודית כועסים עלי.
"'לב טהור', לא אוהבים את מדינת ישראל (על פי החוק בישראל הקבוצה מוגדרת ככת, ולכן הנציגים הרשמיים של ישראל לא בקשר עם אנשיה, א"כ). אני אומר לחברי הקהילה היהודית שאיני עוזר ל'לב טהור' אלא אכפת לי רק מהמצב ההומניטרי של אנשיה, ובפרט ממצב הילדים. אני מגיש עזרה מסיבות הומניטריות ולחבריי בקהילה היהודית אמרתי שהם צריכים לעשות את אותו הדבר. זה טיפשי שאדם קתולי עושה את זה ולא הם עצמם. עבורי זו כמו רשימת שינדלר".
על רקע המחווה שגוואטמלה עשתה מה הציפיות שלך בתמורה ממדינת ישראל?
"לישראל יש את הלובי החזק ביותר בוושינגטון וניו-יורק. אני רק אומר את האמת. הנשיא מוראלס הוא אדם טוב ופשוט מאוד. אנשים מציירים אותו בצורה לא טובה. היחיד שבאמת נותן לו תמיכה הוא אני. והעזרה הטובה ביותר מצד ישראל לנשיא היא שהלובי יסייע לו בארצות הברית".
הזכרת את א-לוהים…
"א-לוהים לקח אותי ביד… והיה לי יתרון אחד. תמיד הייתי מוקף באנשים יותר מוכשרים ממני, וזה לא כל כך קשה".
