דיוויד פרידמן: "אני לא יכול להעלות בדעתי שיסחרו בירושלים כך"

אף שחלפה שנה מאז היבחרו של ג'ו ביידן לנשיאות ארה"ב, שגריר מטעמו טרם התייצב בירושלים. רק בשבוע שעבר אישר הסנאט את מועמדותו של טום ניידס לתפקיד שגריר בישראל. ניידס הוא אחד מתשעה שגרירים בלבד ששליחותם אושרה עד כה באופן סופי בממשל הנוכחי.

בינתיים, השגריר שייצג את הממשל הקודם, דיוויד פרידמן, מעיד כי בשנה החולפת שהה בישראל כארבעה או חמישה חודשים במצטבר. משחלפה תהילת המעמד הדיפלומטי הוא בא לכאן בכל פעם כתייר, לכמה שבועות.

אין לו אזרחות ישראלית. אולי בעתיד זה ישתנה, נראה; הוא לא פוסל על הסף. ממטבח הדירה הירושלמית רחבת הידיים שלו עולה ניחוח מרק עוף שמבשלת תמי אשתו, "לנכדים שאמורים להגיע".

את הדירה הזו בשכונת טלביה, סיפר בעבר בריאיון ל"זמן ישראל", רכש בתחילת שנות האלפיים, כאשר הגיע ארצה להשתתף בחתונת קרוב משפחתו, חנן סנד. החתונה לא התקיימה בסופו של דבר, מכיוון שהכלה נאווה אפלבאום ואביה ד"ר דוד ז"ל, נרצחו ערב קודם לכן בידי מחבל פלסטיני בפיגוע התאבדות בקפה הלל. בזמן ההלוויה של השניים, שבה לא השתתף בשל היותו כהן, שוטט פרידמן בלב כבד ברחובות העיר. במהלך אותו סיור עצוב ראה את הבניין שהיה בהליך בנייה, והחליט לרכוש בו דירה המשתרעת על קומה שלמה. מעין צעד התחזקות אישי, שבא להוכיח כי פיגועי טרור לא יגרמו ליהודים להדיר את רגליהם מירושלים.

לפני כחודש חנך פרידמן בבירה את המיזם החדש שלו, "המרכז לשלום מתוך עוצמה", באירוע חגיגי שאליו הגיע גם מזכיר המדינה האמריקני לשעבר, מייק פומפאו. "המטרה הגדולה שלנו בהקמת המרכז היא להביא לסיום הסכסוך הישראלי־ערבי, זה מה שאנחנו בעצם מנסים לעשות. יהיה צורך ביותר ממני כדי לעשות זאת, אבל התחלנו לפעול בכיוון", הוא אומר ממשרדו הביתי.

כולל הסכסוך עם הפלסטינים?

"ובכן, אם האפשרות תעלה בתנאים המתאימים. אבל יש עדיין הרבה מדינות שלישראל יכולים להיות קשרים איתן, גם בלי הנושא הפלסטיני. יש עוד הרבה עבודה חיובית שאפשר לעשות. הרבה אנשים מקימים עמותות כהמשך להסכמי אברהם, כולם עושים עבודה טובה ועליהם להמשיך, אני לא מנסה לחקות מה שאחרים עושים.

"אחד האספקטים של תוכנית השלום שכתבנו היה הרעיון שלמוסלמים מרחבי העולם תהיה האפשרות לבוא לירושלים. מאז טבח תרפ"ט יש זרם תת־קרקעי של האשמות שווא ושמועות בעולם המוסלמי, כאילו ישראל לא מכבדת את האמונה המוסלמית בירושלים. אני ואת יודעים שזה לא נכון, אבל מי שמעולם לא היה פה וצורך את החדשות שלו מאל־ג'זירה – לא יודע שזה לא נכון. ואני לא בטוח שיש באמת דרך אחרת להעביר את המסר הזה, חוץ מלהזמין אנשים לבוא לראות בעצמם".

אתה מדבר על הר הבית, על הסיסמה כאילו יהודים תוקפים את אל־אקצה?

"אכן, ואני חייתי את זה כשגריר. זה היה מתסכל מאוד. בקיץ 2017 נרצחו שני שוטרים ישראלים בהר הבית, היו דיבורים על תחילת אינתיפאדה נוספת ומעשי טרור ברחבי יהודה ושומרון. כל עוד קיימת מחשבה כזו בעולם המוסלמי, שהיהודים לא מכבדים את האתר השלישי בקדושתו לאסלאם – לא נתקדם ולא נפתח אמון של ממש. יש בעולם שני מיליארד מוסלמים. חלקיק קטן מאוד מהם ביקר בהר הבית.

"אני חושב שזה חשוב כדי שישראל תוכל לשמור בחזקתה את ירושלים. חשוב להראות שישראל היא המדינה היחידה שדאגה לאתרים קדושים של דתות אחרות בעיר, שלא כמו שום מדינה אחרת בהיסטוריה הארוכה והמדממת של ירושלים. בשבילי הנקודה הזו חשובה מאוד, ויש להציג אותה ולהרחיב אותה. עכשיו ההזדמנות הזו נעשתה אפשרית באמצעות הסכמי אברהם, כי עכשיו יש לנו חופש תנועה שלא היה לנו קודם. טיסות מגיעות לישראל מאבו־דאבי, מדובאי, ממרוקו".

ואתה רואה בעיני רוחך קבוצות גדולות מהאמירויות שמגיעות להר הבית?

"אני מקווה שכן".

אבל אתה מכיר את המציאות, את ההתנהלות הירדנית הבעייתית בכל הנוגע למתרחש בהר.

"אני חושב שזה יעבוד. מה, הווקף לא ירשה לאנשים בעלי אמונה מוסלמית להתפלל במסגד מוסלמי?"

כי ראינו דוגמאות, כמו זו של הבלוגר הסעודי שעלה להר הבית. ירקו עליו וקיללו אותו.

"שם היה ניסיון לעשות מזה תרגיל פוליטי. אני מדבר על אנשים רציניים שיתפללו במקום קדוש. כמו שיהודים מתפללים בכותל, כמו שנוצרים מתפללים בכנסיית הבשורה. זה לא יקרה בן־לילה, אבל חשוב להתחיל באנשים מכובדים, מאינדונזיה, מפקיסטן, ממקומות נוספים. להראות לעולם שירושלים יכולה להיות עיר של שלום, וששום מדינה מלבד ישראל אינה יכולה לשמור על ירושלים באופן כזה שבו היא פתוחה לבני כל הדתות".

זה לא קצת נאיבי לחשוב שהפלסטינים והירדנים פשוט יגידו: ישראל מביאה לכאן קבוצות ענק, איזה יופי?

"אם מרגע כניסתי לתפקיד השגריר הייתי מקשיב בכל פעם שבה אמרו על החלטה מסוימת 'לא, אי אפשר לעשות זאת, הפלסטינים לא יאהבו את זה' – השגרירות עדיין הייתה בתל־אביב, מעמד רמת הגולן עדיין היה נתון במחלוקת, וההתיישבות ביו"ש עדיין הייתה נחשבת לבלתי חוקית. ברור שישנן מחלוקות, אבל צריך להתקדם, ולעשות זאת עם האנשים שמוכנים לשבת ולעשות שלום.

"לפני כמה חודשים ישבתי עם שר החוץ של האמירויות, עבדאללה בן־זאיד, הוא איש חכם מאוד. הוא אמר שהסכסוכים של המאה ה־21 הם לא בין מדינות, הם בין אידאולוגיות, ובעיקר בין קיצונים ומתונים. ולא משנה איזו אידאולוגיה קיצונית; זה יכול להיות האסלאם הקיצוני, קו־קלוקס־קלאן, פשיסטים, קומוניסטים – לכל מדינה יש אידאולוגיה קיצונית שהיא מנסה להביס ולהעדיף על פניה את המתינות. צריך לחפש דרכים להעצים גישות מתונות לפתרון סכסוכים, ולוודא שהם אינם בעלי אופי דתי. כי כאשר עימותים נעשים כאלה, זה הדלק שמעצים הכול. ויכוחים פוליטיים אפשר לפתור. הם יכולים להיעשות מכוערים, נבזיים, אבל אפשר לפתור אותם. סכסוכים דתיים הם מה שמוביל לאלימות.

"לכן אני מתמקד בצמצום הקונפליקט הדתי, ובד בבד בבניית אמון. כי כשיש אמון באנשים, אפשר לעשות הכול. אני לא נאיבי לחשוב שזה יקרה בן־לילה. אני לא רוצה לבנות ארגון גדול, בדיוק ההפך, ברגע שאתה שוכר הרבה אנשים לעבוד אצלך, חצי מהעסק שלך הוא חיפוש כסף לשלם לאנשים האלה. ואני לא רוצה לעסוק בכך, אלא להתמקד בדברים שאני רוצה לעשות. אז נשמור על זה קטן. במידה מסוימת זו פלטפורמה בשבילי להמשיך להיות אפקטיבי בזמן שאני כאן, וכשאני לא פה – שתהיה לי השפעה".

ישראל צריכה אמריקה חזקה

פרידמן לא מסתיר את הגעגוע לימים שבהם הייתה לו יכולת להניע מהלכים גדולים במזרח התיכון, להרים טלפון בכל עת לנשיא ארה"ב. ואכן, כהונתו הייתה אחת המשמעותיות ביותר של שגריר אמריקני בארץ, ובחודשיה האחרונים נחתמו הסכמי השלום עם מדינות המפרץ. "יצחק וישמעאל היו יריבים גדולים, אבל כשאברהם נפטר הם הכירו באובדן המשותף שלהם וקברו אותו יחד במערת המכפלה", הוא שואב השראה מהמקרא. "ילדי אברהם יכולים להתפייס. אני לא חושב שהתנ"ך מלמד אותנו שזה סכסוך שצריך להימשך לנצח. ישראל עשתה שלום עם ארבע מדינות מוסלמיות – אם מחשיבים את קוסובו אז חמש – בלי לוותר על שטח, בלי לוותר על עקרונותיה".

אם טראמפ היה נבחר לכהונה נוספת, כבר היינו רואים בשלב זה הסכמים נוספים?

"אין לי שום ספק. ואני חושב שממשל ביידן עוד יכול לעשות זאת".

אתה יודע על מדינות שעמדו לעשות את הצעד ואז נסוגו בגלל חילופי הממשל?

"לא, אבל אני יודע שהיו לנו שיחות עם הרבה מדינות אחרות. לא אנקוב בשמותיהן, אבל אנחנו בטוחים שכבר היו יכולים להיות הסדרים נוספים. מול כל מדינה זה נעשה באופן קצת שונה – בחריין, האמירויות, מרוקו – אבל לכולן היה דבר אחד במשותף. ההסכם תמיד נחתם מול אמריקה חזקה שסיפקה סוג מסוים של ביטוח, או אפילו רק יצרה אווירה שגרמה למדינות להרגיש בטוחות בהחלטה שלהן, כי הן הרגישו את אמריקה חזקה מאחוריהן. הנסיגה מאפגניסטן הפכה את העולם.

"כשאנשים שואלים אותי מהו הנושא המשמעותי ביותר מבחינת ישראל, אני משיב שלדעתי אין בעיות בילטרליות בין ישראל לארה"ב, כלומר ברור שיש בעיות, הן צריכות להיפתר, אבל העניין הגדול הוא לאן אמריקה הולכת. אם אמריקה נסוגה ממקום של עוצמה ושל מעורבות בינלאומית, ומפגינה חולשה, חוסר יכולת, חוסר אמון – זה עלול לפגוע בישראל ובבעלות בריתה באזור הרבה יותר מכל נושא אחר. ארה"ב צריכה להיות חזקה כדי לקדם את הסכמי אברהם. אמריקה חזקה וישראל חזקה ואיחוד האמירויות חזקה הן המתכון הטוב ביותר ליציבות אזורית. המכון שלי נקרא 'המרכז לשלום מתוך עוצמה'. הכול מבוסס על עוצמה".

ובכל זאת, אחד מנושאי המחלוקת העיקריים כעת בין ישראל לארה"ב הוא ההבטחה הנשיאותית לכאורה של ביידן, לפתוח מחדש את הקונסוליה המיועדת לפלסטינים, זו שבמרץ 2019 מוּזגה לתוך השגרירות שבראשה עמד אז פרידמן. הוא כמובן סבור כי פתיחה מחדש תהיה טעות גדולה, וטוען כי במידה רבה הכדור בידיים של ישראל.

לשאלת פתיחתה של הקונסוליה יש קשר גם לדיווחים שלפיהם ישראל תיכלל בקרוב ברשימת המדינות שתושביהן פטורים מאשרת כניסה לארה"ב. "עבדנו על זה קשה", אומר פרידמן, "רצינו שיינתן פטור. זה דורש שינוי חקיקה. החשש הגדול שלי הוא שהנושא ייכלל במו"מ על פתיחת הקונסוליה. ירושלים היא בירת הנצח של העם היהודי, ואני לא יכול להעלות בדעתי שיסחרו בה כך".

גם לפני כשנה וחצי, כששבנו ושאלנו אותו אם הריבונות תצא לפועל, הוא נהג להשיב כי הדבר נמצא בידי ישראל. "יש הרבה צעקות בכנסת, הרבה כעס, אבל נדמה שבקושי דנים שם בסוגיות החשובות", הוא אומר כעת. "דַברו על מה שחשוב, על יהודה ושומרון, דונו בכך. לישראל יש גבול מזרחי שצריך להיקבע לא בידי האו"ם ולא בידי ארה"ב, אלא בידי ישראל. זו דמוקרטיה, ואני מאמין שאם ישראל עצמה תקבע לעצמה מה היא רוצה, מה טוב בשבילה, העולם יכבד זאת. אחת הסיבות שהעולם לכאורה לא מכבד, היא כי הם לא רואים אף אחד בישראל שמקבל החלטה קולקטיבית ממקום חזק ודמוקרטי. איש לא יכבד אתכם אם אתם לא תכבדו את עצמכם. ההחלטה לא צריכה להתקבל פה אחד, בדרך כלל בדמוקרטיות זה לא מתקבל ככה, אבל הבריחה מהדיון יוצרת ואקום שגורמים אחרים ממלאים. וזה לא טוב".

"עבדנו קשה, רצינו שיינתן לישראלים פטור מוויזה. החשש הגדול שלי הוא שהנושא ייכלל במו"מ על פתיחת הקונסוליה. אני לא יכול להעלות בדעתי שיסחרו בירושלים כך"

הטעות של מועצת יש"ע

לדעתך, הסכם בין ישראל לפלסטינים יכלול בסופו של דבר סוג כלשהו של מדינה פלסטינית?

"הצגנו תוכנית שהייתה בה 'מדינה פלסטינית' כביטוי. חשבנו שהכינוי מדינה ייתן לתוכנית סיכוי להתקבל".

אז אולי מועצת יש"ע צדקה כשהתנגדה לתוכנית השלום של טראמפ, שהוצגה בינואר 2020 בבית הלבן.

"לא, כי הפרטים היו שלפלסטינים לא תהיה שליטה על המרחב האווירי שלהם, לא תהיה שליטה על המרחב האלקטרו־מגנטי, לא על הגבולות, לא תהיה שיבת פליטים לישראל; לישראל תהיה שליטה ביטחונית מלאה על כל מה שיוגדר שטח פלסטיני. זו לא מדינה, ומועצת יש"ע אמרה שזו כן מדינה. אני חושב שהפלסטינים דייקו יותר ממועצת יש"ע, כי בסופו של דבר מה שניסינו לעשות הוא ליצור מבנה שאם הפלסטינים רוצים לקרוא לו מדינה, הם יכולים. אבל כשזה הגיע לתוכן, לפלסטינים הייתה אוטונומיה אזרחית ולא יותר, ואני לא חושב שמישהו בישראל מתנגד לאוטונומיה אזרחית לפלסטינים. ואפילו כדי להגיע לשלב הזה, הפלסטינים היו צריכים להכיר בישראל כמדינה יהודית, לוותר על דרישותיהם לזכות השיבה, לוותר על החלקים בירושלים שחשובים לישראל ולעם היהודי, כולל שייח'־ג'ראח ובית־חנינא. כמעט כל מזרח ירושלים היה חלק מישראל.

"זה היה מתוכנן כדי לתת לפלסטינים אמצעים מכובדים להגדיר אוטונומיה, עם תוכנית סיוע כלכלית גדולה. אבל הישות הזו לא הייתה מסוגלת לאיים על ישראל. לפלסטינים הייתה אמורה להיות שליטה פחותה ממה שיש להם היום בשטח A, כי לישראל הייתה שליטה ביטחונית מלאה גם שם, שאין כיום. התמקדנו בביטחון ישראל, בכך שכל היהודים המתגוררים ביהודה ושומרון יישארו במקומם ויהיה להם מקום להתרחב, ובאותה מידה נתַנו גם לפלסטינים, באזורים שבהם לא גרים יהודים – אפשרות להתרחב, וכן אוטונומיה".

ישראל החמיצה הזדמנות לריבונות?

"לא, אני לא חושב כך. הריבונות הפכה עכשיו לנושא לגיטימי לדיון, והיא לא הייתה כזו קודם. היא אמנם הושעתה בינתיים, אבל כרעיון – היא על השולחן".

שר החוץ לשעבר גבי אשכנזי אומר שהוא רואה את הורדת הריבונות מהשולחן כאחד מהישגיו.

"בפרק הזמן ההוא, זמן קצר אחרי שהקואליציה הקודמת נוסדה ובה נתניהו היה ראש ממשלה, אשכנזי שר חוץ וגנץ שר ביטחון, הבנו מהר מאוד ששניים מהשלושה האלה הם נגד כל 'סיפוח'", הוא אומר את המילה בעברית.

"אני חושב שהוא אכן הקשה על המהלך, אבל בסופו של דבר אם הסכמי אברהם לא היו נחתמים, אני סבור שכן הייתה מוכרזת ריבונות כלשהי ביהודה ושומרון. אני לא יודע על כמה מהשטח, אבל זה התקדם גם בלעדיהם, והסכמי אברהם באמת היו אלה שהאטו את זה. בהינתן המורכבות של הסיפוח, כשהגיעה ההזדמנות להסכמי אברהם, הממשל שלנו חשב שזו הזדמנות טובה יותר. הימים ההם היו קשוחים: הקורונה הייתה בשיאה, הממשלה הנבחרת בישראל הייתה מאוד לא יציבה, ופתאום באה ההזדמנות הזו לשלום – אז ברור שהיא נבחרה. אבל הריבונות לא ירדה סופית מהשולחן".

בתקופת טראמפ, ההסדר בין הממשל האמריקני והישראלי בעניין הבנייה ביו"ש התגבש לנוהל שבמסגרתו מועצת התכנון העליונה של המנהל האזרחי התכנסה בכל רבעון, ואישרה תוכניות בנייה. הרשימות תואמו עם האמריקנים, כלומר עברו תחת עינו של פרידמן. "ניסינו לבחון אם יש משהו שנתון יותר מדי לוויכוח", מתאר פרידמן. "אם היה, דיברנו עליו. הרעיון היה לבנות מפְּנים היישובים החוצה, לא להציב מבנה אחד במרחק ואז למלא את השטח. להימנע מפרובוקציות. מעולם לא אמרנו כן או לא, רק ניסינו להבין".

מעולם לא אמרתם לא?

"זה היה יותר ייעוץ. ההיגיון שהנחה אותנו היה – השתמשו בשטח הדרוש לגדול, אבל לא בשטח גדול יותר. המטרה הייתה לשמור שהנושא הזה הוא לא מה ששולט בשיח. אם בכל פעם שמועצת יש"ע תוקעת מעדר באדמה זה הופך לאישיו, זה לוקח את כל האנרגיה ושום דבר אחר לא קורה. אז אמרנו – תבנו, אבל תעשו את זה בדרך שבה לא תיווצרנה מחלוקות. ייתכן שהיו זמנים שבהם אמרנו – הרבה אנשים יכעסו, הרי יש גורמים רבים במחלקת המדינה שהם נגד הבית הראשון שנבנה, לא נגד הבית החדש שנוסף, אז במקום לגרום לכך שאנשים ירוצו לבית הלבן ויתלוננו שישראל מגזימה, בואו נפעל שזה לא יהיה הנושא המרכזי במערכת היחסים".

מה לגבי חאן אל־אחמר? ביקשת מישראל לא לפנות?

"היו כמה פעמים שבהם חשבתי שעומד להיות פינוי של חאן אל־אחמר, וכבר הייתי מוכן לייצג את עמדת הממשל האמריקני מול מתקפות שיבואו נגד ישראל. כי אם היה פינוי, הוא היה מגיע אחרי הרבה שנים של דיונים משפטיים שמומנו בידי עמותות שרק רצו להשאיר במקומה את הקהילה הזו, שיושבת במקום שהוא לא רק לא חוקי אלא גם מסוכן, לצד הכביש הראשי; וישראל כבר בנתה להם הכנה לבית ספר וליישוב במקום אחר, אז קשה לטעון שישראל לא הייתה הוגנת. הייתי מוכן להגן על החלטת ישראל, אבל אני חושב שממשלת ישראל החליטה שפינוי שם פשוט לא שווה את זה. היתרונות הם מעטים".

ואתם לא ביקשתם שלא לפנות?

"יכול להיות שהיו כמה מקרים שבהם אמרנו שהמועד כעת פחות מתאים. אבל לרוב זו לא הייתה החלטה שלנו".

להתווכח בשקט

מינויו של פרידמן לשגריר אושר בזמנו בידי 52 סנטורים, רק שניים מהם דמוקרטים. במסורת הפוליטית האמריקנית, מציאות כזו נחשבת לביקורת קשה מצד המפלגה שמנגד. כיום סבור פרידמן כי הביקורת הנשמעת כלפי ראש הממשלה לשעבר נתניהו על כך שהזניח את הקשר עם המפלגה הדמוקרטית, אינה הוגנת. "הייתי עם נתניהו כשננסי פלוסי באה לביקור, וכשהגיעו כמה מהחברים הליברליים ביותר בקונגרס, כולל תומכי ג'יי־סטריט. הוא נפגש איתם ונהג בהם באופן מאוד מנומס ומאוד מכבד. המציאות היא שבמהלך ארבע שנים מדיניות החוץ של ארה"ב נוהלה בידי המפלגה הרפובליקנית כי היא מי ששלטה בבית הלבן, ולא באמת מצפים ממנהיג זר שיעדיף את המפלגה השנייה".

הנשיא לשעבר טראמפ כועס עליו?

"טראמפ מאמין שהבחירות בשנה שעברה לא היו הוגנות, והוא רוצה שהחברים שלו יתמכו בו. המציאות היא ששום מנהיג זר אינו יכול לעמוד מול הנשיא הנבחר או להביע דעתו על הליך הבחירות, שהוא תהליך פנימי שצריך להיות מנוהל בידי ארה"ב".

בשבוע שעבר הודיעו האיראנים כי בסוף החודש יואילו לשוב לסבב שיחות נוסף בווינה, על שיבה להסכם הגרעין. אנשי ממשל ביידן היו בטוחים בתחילת הדרך כי הדבר יקרה במהירות, ואז נוכחו במהמורות שמציבה טהרן, כמו הדרישות להסרת כל הסנקציות שהוטלו לאחר פרישת ארה"ב מההסכם. "ההסכם לא היה טוב גם בתחילת הדרך", אומר פרידמן, "ועכשיו כבר ברור שיש בו כל כך הרבה היבטים שלא חשבו עליהם. אם הולכים על עסקה, היא צריכה להיעשות מחדש. עסקה טובה תהיה טובה, עסקה רעה תהיה נוראית. אני לא יודע מה הם מנסים להשיג, אף אחד לא ביקש את עצתי".

מדיניות "מקסימום לחץ" של טראמפ, שכללה השתת עיצומים כבדים על איראן, הייתה משיגה את מטרתה?

"כן, אני חושב שזו הייתה הדרך היחידה להביא אותם בחזרה לשולחן בתנאים ראויים".

בכל הנוגע למידת התיאום בין ישראל לארה"ב, אומר פרידמן, כמי שהיה אמון על הקשרים בין שתי המדינות, כי "אם יש ויכוחים, תמיד עדיף להשאיר אותם בשקט. אם אתה מדבר על הדברים האלה מול כל העולם, זה רק מעניק הזדמנויות לאויבים של ארה"ב ולאויבים של ישראל. עדיף להימנע מכך. גם הזדמנויות עדיף לשמור בשקט. איש לא ידע על הסכמי אברהם עד היום שבו הם הוכרזו, וזה היה חשוב מאוד. אם המידע היה דולף, זה היה מסכן את כל התהליך".

בספטמבר החולף עברה בסופו של דבר בקונגרס, ברוב גדול, החלטת הסיוע לרכישת מלאי מיירטי כיפת ברזל לישראל. זאת אף שקודם לכן הושמט הסעיף העוסק בכך מחוק התקציב, בלחץ הפרוגרסיבים. לאחר שההחלטה עברה, הודה ראש הממשלה בנט "לחברי בית הנבחרים של ארה"ב, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, על התמיכה הסוחפת בישראל והמחויבות לביטחונה".

בעיני פרידמן, העיכוב הראשוני וגם האישור שהגיע בסופו של דבר הם רק סימפטום של הבעיה. המבחן האמיתי, הוא אומר, לא יהיה כשעל הפרק יעמוד נשק הגנתי, אלא שאלות רגישות יותר. "הרבה אנשים נשאו נאומים חוצבי להבות על כיפת ברזל. קל להיות אמיץ כשיש לצידך 420 איש (חברי קונגרס שתמכו; הכ"ח). חשוב יותר להיות אמיץ כשהגלים פונים נגדך ואתה באמת צריך להיות שם למען בני בריתך. מה שאני מצפה לראות הוא שחברי ישראל בקונגרס באמת עומדים לצידה, לא רק כשהם כועסים על ה'סקוואד' (כינוי לארבע חברות קונגרס אנטי־ישראליות; הכ"ח) שמביך אותם. בוא נראה מה קורה כשהם יצביעו על נושא קשה יותר מכיפת ברזל, אבל משמעותי בעבור ישראל. אני באמת מקווה שגם אז הם יהיו שם בשבילה".