ח"כ אופיר כץ: "בתוך התקציב הזה יש המון העלאות מיסים"

"חודש אני מסתובב איתו", מכריז ח"כ אופיר כץ מהליכוד כשאני נכנסת ללשכתו בכנסת, תוך שהוא מצביע על "הספר הכחול", המאגד בתוכו את כל סעיפי חוק ההסדרים הנלווה לתקציב המדינה. "הייתי צריך לבוא מוכן", הוא מסביר. אבל למרות מאמציהם של כץ ועמיתיו לאופוזיציה, התקציב אושר בסוף השבוע שעבר, וממשלת בנט־לפיד עברה בהצלחה משוכה מרכזית במיוחד.

"ישבתי פה שעות על גבי שעות, ישנתי פה שלושה ימים בשבוע על הספה בחדר שלי, כדי להשמיע את הקול שלנו, את הקול של האזרחים", מתאר כץ, ומצליח למצוא גם נקודות אור במצב הנוכחי. "לשמחתי יש דברים שהצלחתי לשנות, ואני לא בא ואומר את זה כסיסמה אלא כמישהו שישב שם וראה את כל התהליך. טוב שהיינו שם".

אז אולי זה טוב שעבר עכשיו תקציב, אחרי כל כך הרבה זמן שלא היה.

"תקציב בהגדרה הוא דבר טוב ונכון, הוא עושה סדר בכל המערך הכלכלי. אבל בתוך התקציב הזה יש המון העלאות מיסים. במקום לעזור לאזרחים, אנחנו רואים איך לוקחים מהם עוד ועוד. בתקציב הזה יש בעיקר דברים רעים, פחות בשורות טובות לאזרחים. אנחנו רואים את ההשלכות עכשיו בעליות המחירים. זה כדור שלג שלא יעצור בהעלאת המס על החד־פעמי, זה יגלוש גם למוצרים אחרים".

כץ נולד ב־1980 למשפחה ליכודניקית מסורתית בעיר עפולה, שבה הוא מתגורר עד היום עם אשתו וילדיו. "אימא שלי שומרת שבת לגמרי", הוא מעיד. "אני הולך לבית הכנסת בימי שישי אבל לא שומר שבת. עכשיו קניתי תפילין ואני מתחיל להניח. קניתי לבן שלי, שעוד מעט חוגג בר־מצווה, וזאת הזדמנות טובה שגם אני אחזור להניח".

הוריו, הוא מספר, עבדו במפעלים תעשייתיים. "לא היה חסר לי משהו, אבל מגיל 15 היו מצבים שהייתי צריך לעבוד כדי לעזור בבית – אם זה לעבוד כמוכר בחנות או לחלק עיתונים באופניים בלילה תוך כדי הלימודים. יש חברי כנסת שחושבים שצריך לבוא עם כסף להתמודדות ציבורית. כסף מעולם לא היה החלום שלי, ואני חושב שאני משרת את הציבור לא פחות טוב ממי שבא עם מיליונים מהבית", אומר כץ, ברמז ברור לכיוונו של ח"כ ניר ברקת. על רקע הדברים האלו עומדת גם הצעת החוק של עמיתו למפלגה ח"כ דודי אמסלם, להגביל את הסכום שנבחר ציבור יוכל להביא איתו מהבית לצורכי התמודדות פוליטית.

את פעילותו בתנועה החל עוד בשנת 1996, כנער בתיכון שהשתלב כפעיל מן השורה במערכת הבחירות שבה נתניהו התמודד נגד שמעון פרס. "ומאז אני איתו לאורך כל הדרך, 25 שנה", הוא מציין. הפריצה שלו התרחשה בשנת 2008, כאשר הצטרף לצוות הפוליטי בלשכת ח"כ בנימין נתניהו, אז יו"ר האופוזיציה. בהמשך כיהן כיועצה של השרה לימור לבנת במשרד התרבות והספורט, וכראש המטה של גלעד ארדן במשרד לביטחון הפנים. לקראת הבחירות באביב 2019 החליט להגשים את חלומו ולהתמודד בפריימריז מטעם מחוז גליל ועמקים. 700 חברי מרכז תמכו בו, לעומת 400 שקיבל הבא אחריו.

ככל עמיתיו בליכוד, כץ עובד קשה בתחזוק הקשר עם השטח המפלגתי גם בימי שגרה. "אחרי יום קשה בכנסת, זה לא פשוט", הוא מודה. "יש פה אנשים ממפלגות אחרות ששם מסתיים היום שלהם. אצלנו בליכוד הולכים לשמוח יחד עם הפעילים שלנו באירועים או כשהם באבל, אנחנו תמיד נותנים חיבוק. אין דבר כזה פריימריז קלים, לא קיים".

מה עשתה ההצהרה של יולי אדלשטיין, על כוונתו להתמודד מול נתניהו, ליחסי הכוחות בתוך הליכוד?

"אצלנו יש זכות לכל אחד לבוא ולהתמודד על ראשות התנועה. כשגדעון סער אמר 'אני מוכן', הייתה התמודדות שהוכיחה שהוא לא כזה מוכן. עכשיו זה יולי אדלשטיין. ברגע שתהיה הכרזה על בחירות ויהיו פריימריז, הוא יתמודד ואני מעריך שנתניהו שוב ינצח ברוב גדול. אבל לכל אחד יש את הזכות, זה לא אומר שעכשיו האדמה רועדת".

זאת לא רעידת אדמה?

"אין לי ספק שיולי הרגיש שינוי משמעותי ביחס כלפיו. לנתניהו יש אהדה עצומה בליכוד, ויש כאלה שיראו את זה כצעד לא תקין. אני חושב שזה בסדר ושזה לגיטימי, אם כי הייתי מעדיף שבתקופה הזו לא נדבר על ההתמודדויות האלו ונתרכז בהפלת הממשלה".

יש לנתניהו תאריך תפוגה?

"כל עוד הוא רוצה ויכול, שימשיך להנהיג".

ביום שאחרי נתניהו, בעד מי אתה?

"אנחנו נראה מי ירצה להתמודד ואז אחליט. אני בקשר טוב עם מרבית חברי הסיעה. מדברים איתי פה ושם על היום שאחרי נתניהו, שיחות ליכודיות כאלו, מה יקרה. אלו שרואים את עצמם מועמדים מדברים על זה. אני לא רואה ולא רוצה שזה יהיה קרוב. לא בונים איתי מחנות וקואליציות".

"לנתניהו יש אהדה עצומה בליכוד, ויש כאלה שיראו את ההכרזה של אדלשטיין כצעד לא תקין. אני חושב שזה לגיטימי, אם כי הייתי מעדיף שבתקופה הזו לא נדבר על התמודדויות ונתרכז בהפלת הממשלה"

מוסר כפול

על הקיר בלשכתו של כץ תלויות שלוש תמונות: זאב ז'בוטינסקי, מנחם בגין ובנימין נתניהו. דיוקנו של ראש הממשלה הנוכחי נעדר. "אני חושב שנפתלי בנט עשה פה את הונאת המאה, גנב קולות מהימין והעביר לשמאל. אני חושב שהדרך שבה הוא הוביל את עצמו לכיסא ראש הממשלה, שבה הוא הפר כל הבטחה לבוחרים, היא לא לגיטימית ולא ראויה. אבל הוא ראש הממשלה".

בניגוד לחבריך לסיעה, לא שמעתי אותך משתמש בביטויים כמו "ראש ממששת המנדטים", "צר האוצר", "תקווה עלובה" ו"אין עתיד". מה ההבדל ביניכם?

"לי לא זכור שהיו ראיונות ושאלות עומק כשחברי כנסת ושרים קראו לנתניהו זבל, דיקטטור, שקרן, רמאי ובוגד פוליטי. משום מה אז לא שאלו על ההתבטאויות האלה. המוסר הכפול הזה בלתי נסבל. מאיפה הביטחון הזה להעביר ביקורת על הסגנון, על איך שמישהו מהליכוד מדבר? מה זו היהירות הזאת? לזהבה גלאון מותר לדבר איך שהיא רוצה, אבל אמסלם לא יכול לדבר איך שהוא רוצה כי הוא אמסלם, זה לא עובר טוב. כשמשהו בא ממירי רגב או ממיקי זוהר, זה תופס יותר כותרות. אם אותם דברים היו באים ממישהו אחר, זה לא היה תופס את אותן כותרות".

אבל עובדה שאותך אנחנו לא שומעים אומר אותם. כנראה שהסגנון שלך בכל זאת שונה.

"נכון, כי כשאנחנו היינו בשלטון תקפו את ביבי רק במילים מאוקספורד, בכפפות של משי", הוא משיב בציניות. "מה עשו לו בהפגנות, איזה מיצגים עשו לו ולאשתו, איזה מילים – נאצי, היטלר, מה לא היה שם. יש פה צביעות. כשזה הימין, מסתכלים על הסגנון ועל הדרך בצורה יהירה, מרשים לעצמם להעביר עלינו ביקורת, אבל כשהשמאל משתמש בביטויים אפילו יותר חמורים, אני לא זוכר שזה זכה לכאלה כותרות ודיונים".

יש הצעות חוק של הקואליציה שהיית חותם עליהן, אבל עכשיו אתה לא תומך בהן רק כי אתה באופוזיציה?

"תמכתי בשבועיים האחרונים בשתי הצעות חוק של הקואליציה שהיו טובות ונכונות – סיוע לילדים נפגעי עבירות מין, והחמרה בענישה על החזקת נשק לא חוקי. מי שלא הצביע בעבור הצעות חוק כאלה זו הקואליציה. הם הצביעו נגד פטור ממע"מ לתרופות לחולים, נגד העלאת שכר החיילים – חוקים מצוינים שבעבר הם הצביעו בעדם. מישהו יכול לומר על סיוע לחולי סרטן שזה ימין־שמאל? מישהו יכול להגיד לילד שעבר התעללות מינית שזה ימין־שמאל? הם אלו שמתנהגים בדורסנות, אנחנו מתנהגים בהיגיון".

יש מישהו מהקואליציה שאתה כן מעריך?

"יש חברי כנסת שאני עובד איתם בוועדות ומעריך אותם. יו"ר ועדת הכספים אלכס קושניר, איתן גינזבורג, רם שפע. לסאמי אבו־שחאדה ואיימן עודה אני לא אומר שלום, בעיניי הם תומכי טרור".

כץ עמד בראש ועדת משנה של ועדת הכספים, לנושא צמצום הפערים בתקצוב שירותי הרפואה בין הפריפריה למרכז. כתושב עפולה, הנושא קרוב לליבו. "תמיד צרם לי שכשכואב לך משהו אומרים לך שתהיה בדיקה בעוד שלושה חודשים, חצי שנה או שנה", הוא מספר. "שמתי לי את זה כמטרה שאם אגיע למקום הזה, אנצל את זה בשביל להשפיע ולשנות את המציאות של תושבי הפריפריה. שאם תושב פריפריה צריך טיפול רפואי, שהוא יקבל לא פחות ממה שתושב במרכז מקבל. אני נלחם על זה. קידמתי המון הצעות לסדר והתעמתי עם אנשי האוצר והבריאות וקופות החולים כדי להביא שירות יותר טוב". לדבריו, הוועדה שבראשותו קידמה את הקמתו של מרכז שיקומי בצפון בעוד כשנה וחצי. "זה דבר שאני גאה בו", הוא אומר.

בעיה מרכזית בהקשר זה היא חוסר זמינות של מכשור רפואי בערי הפריפריה, עניין שגורם לעיכובים רבים כפי שכץ חווה לאחרונה על בשרו. "היו לי כאבים בצד, והתקשרתי לקבוע תור לבדיקת CT בבית החולים 'העמק' בעפולה. הפקידה אמרה לי לחכות חודשיים וחצי. 'זה מה שיש לי'. התור היחיד שהיה פנוי היה למחרת בבני־ברק. לא הייתה לי ברירה ונסעתי לשם. ומה קורה אם זאת סבתא שלי ואין לה איך לנסוע? בפריפריה מחכים יותר ומתים יותר. לא נותנים מספיק רישיונות לבתי החולים להציב עוד מכשור רפואי. הפריפריה לא קיבלה את המכשור הרפואי שהייתה צריכה לקבל, כי נתנו את זה לבתי חולים אחרים". עם זאת, הוא מודה כי "גם אם יחלקו את זה כמו שצריך, עדיין יש חסר".

שיקלי כן, שקד לא

מצב הרוח בליכוד אינו מהמשופרים. אחרי למעלה מעשור בשלטון, השינוי מערער את בכירי המפלגה שחזרו להיות ח"כים פשוטים, והדבר יוצר מתיחות רבה בתוך הסיעה. לפי גורמים במפלגה, חלק מהבכירים לא נרשמו לנאומים הארוכים במליאה במסגרת הפיליבסטרים, והם נפקדים מהוועדות. רוב הנטל נופל על ח"כים צעירים כמו כץ, אלו שממוקמים בעשירייה השנייה והשלישית.

"אין ספק שאחרי 12 שנה זה שינוי מאוד משמעותי", מסכים כץ, "כשאתה שר במשרד ממשלתי ומוריד הנחיות שמשנות את החיים של אזרחי המדינה, ופתאום הדברים שאתה עושה לא כאלו משמעותיים. סביב שר יש לשכה שלמה, ופתאום אתה בא רק עם שלושה עוזרים. אבל הם לא נולדו שרים, הם עשו את הסוויץ' והיום אנחנו רואים אותם במליאה, בוועדות".

 יש טעם למאבק הקשה כל כך בממשלה?

"בוודאי. יש פה מפלגות שנבחרו על הטיקט הימני ובסוף הונו את הבוחרים שלהן וחברו לשמאל, ואנחנו לא ניתן להן לשכוח את זה ליום אחד. אנחנו רואים את זה גם בסקרים, שהבוחרים שלהן בורחים מהן".

עם העברת התקציב, אין לכאורה באופק נקודה שבה הקואליציה יכולה להתפרק. על מה אתם מסתמכים שתוכלו לחזור לשלטון?

"מתוך חברי הקואליציה אני באמת לא רואה אף אחד עם רצון או דחף לפרק את הממשלה. זה יהיה קשה, אבל העובדה הזו זה לא פוטרת אותנו מעבודה קשה. אז מה אם זה יהיה קשה? ואם זה ייקח עוד שנתיים, לא נעבוד בשנתיים האלו? אנחנו נמשיך ונצעק פה על כל הדברים הרעים שהם עושים, חיים קלים לא יהיו להם פה".

גם בשלב הזה אתה עדיין מאמין שאפשר להפיל את הממשלה? איך?

"לא מדובר פה ברוב של 20 או 30. להזיז אחד מפה לשם זה משהו שיכול לקרות. יום אחד אנחנו יכולים לקום להצבעת אי אמון־קונסטרוקטיבית, אחד־שניים שעוברים ומקימים ממשלה חדשה".

לפי הסקרים האחרונים, לימין אין 61 אצבעות בלי גדעון סער או ימינה.

"הסקרים של מומו (שלמה פילבר, מנהל מכון הסקרים "דיירקט פולס"; ע"ג) בדרך כלל הוכחו כמדויקים. במקרה הזה לגבי הליכוד הוא לא מדייק. הליכוד מקבל יותר מ־35 מנדטים, יהיו לנו 40. אני לא בונה על גדעון סער, אני לא אצטרך אותו. ימינה, אף אחד לא יכול לבנות עליהם. מצביעים שהצביעו למפלגות שהם חשבו שהן ימין, נתנו הזדמנות לנפתלי שייצג את הימין יותר מהליכוד, והלכו לגדעון סער הממלכתי, שכעת מביא חוקים רק נגד ביבי אם הוא יכול להתמודד או לא. כשהם רואים את כל זה הם פשוט חוזרים הביתה לליכוד, רואים שזה הימין האמיתי.

תקווה נוספת תולה כץ ב"אותם מאות אלפי ימנים, רובם ליכודניקים, שישבו בבית. היום כשאני פוגש ומדבר איתם הם כועסים על עצמם, 'איך אפשרנו את זה'. בבחירות הבאות אותם 250 אלף לא ישבו יותר בבית, הם יבואו ויצביעו ליכוד".

כץ מוכן לקבל אל הליכוד את עמיחי שיקלי, שפרש מימינה, אף ששיבוץ כזה עשוי לדחוק אותו עצמו לתחתית הרשימה, אך הוא מתנגד לקריאות לשלב את שקד במפלגה. "בשביל שיקלי אני מוכן, למרות שזה יבוא על חשבוני. בזכות מה שהוא עשה, היחיד שלא רימה את הבוחרים שלו והולך עם האמת הימנית שלו, וזה ראוי להערכה. גם אם זה על חשבוני, הוא הרוויח את זה ביושר. שקד? אני לא קונה את המשחקים שלה ולא חושב שיש לה מקום בליכוד. שתחפש מפלגות אחרות, המעשה שהיא עשתה לליכוד ולימין הוא בלתי נסלח. אין להם ולא יהיה להם מקום בליכוד".