נתב"ג, בדרך לטורקיה. יום חמישי, 10:15.
מילה לפתיחה: אל המפגש שלנו בנתב"ג הגיע הצלם יוסי אלוני היישר מבית משפחת אוקנין במודיעין. במרחק אווירי זעיר משם, שער היציאה הראשי של ישראל המשיך את פעילות השגרה בחלוף הגל הרביעי של הקורונה. כמו באירועים קודמים כשהמתח גואה מול משטר ארדואן, המדד הראשון לשינוי האווירה הוא העומס סביב דוכני "טורקיש איירליינס", שמוציאה בדרך כלל כ־30 טיסות סדירות בשבוע מישראל, אך נראה שלפחות לעת עתה ניכרת האטה בתנועה. אורך הזיכרון הישראלי מול פיתויי איסטנבול לא בהכרח מבטיח שכך יהיה גם בעוד שבועיים. עד אז, מבקשי האופטימיות מוזמנים להביט בלוח הטיסות המתמלא בחברות תעופה מאזור האמירויות. באגף הזה היינו כחולמים.
דודי איטח, 36, חיפה. נועם ששון, 35, חיפה
על המפה: אנחנו טסים לקפריסין. שנינו מתעסקים בנדל"ן, אבל הפעם נוסעים לכיף.
המצפן: דודי: ביבי ביבי ועוד פעם ביבי. הממשלה עכשיו היא לא לעניין. אם היו בחירות מחר הייתי מצביע לביבי. נועם: גם אני הצבעתי לביבי.
הכול כלול: דודי: טורקיה לא הייתה אופציה בשבילי, לא נוסע לשונאי ישראל. נועם: הייתי אמור לטוס ביום ראשון לטורקיה. סגרנו כבר, אשתי ואני, אבל ביטלנו. בתור גבר דווקא אין לי בעיה לנסוע עכשיו, אבל האישה דאגה. יש ילדים בבית, למה להסתכן. ראית את הכתב של ערוץ 13 שעצרו אותו באמצע השידור? חבל לקחת סיכון. טורקיה תהיה עכשיו בעדיפות שנייה.
ליענה גזר, 27, לוד
על המפה: בדרך כלל אני עובדת באבטחה, אבל כרגע לא כל כך עובדת.
המצפן: אני עם ביבי, הוא חזק והוא אוהב אנשים ואוהב יהודים ואוהב את המדינה. נתתי את הקול שלי לביבי ואני לא רוצה את הממשלה הזאת. כשביבי היה ראש הממשלה הקורונה הייתה במצב הרבה יותר טוב ממה שעכשיו. בטורקיה על הפנים מהבחינה הזאת. החיסון שם הוא מקומי, טורקי, ואין פרנסה שם.
הכול כלול: עליתי מטורקיה לארץ עם אמא שלי ואח שלי לפני 12 שנים. סבא וסבתא שלי שם, ואני נוסעת לבקר. אני חייבת להודות שאני גם מפחדת קצת לטוס עכשיו, אבל חייבת חופש. למרות האזרחות הטורקית שלי אני עדיין חוששת, כי לא מתים שם על יהודים. יהודים חיים בסדר אבל יש קשיים של אנטישמיות. אני נוסעת לשבועיים, לא יותר. חשבתי אולי לא לנסוע, אבל בסוף נולדתי שם ויש לי שם חברים וזיכרונות וגעגועים, וזה אוויר אחר, אז אני נוסעת. מה אגיד לך, אני מקווה שיהיה טוב.
שאדי גאטס, 31, חיפה
על המפה: כל החיים שלי גרתי בחיפה. גדלתי בהדר עליון, עכשיו בסטלה מאריס. יש לי חנות של חומרי בניין, תבוא לראות פעם.
המצפן: אני מתרחק מפוליטיקה, לא אוהב את זה. אני מחפש ביזנס. אבל הצבעתי לביבי, תתפלא, למרות שאני ערבי. הוא מתאים למדינה שלנו. גם מי שנכנס עכשיו, לא זוכר את השם, הוא בסדר, אבל ביבי הרבה יותר מתאים. אנחנו נוצרים, מדינת ישראל היא ארץ היהודים, אני מאמין בזה. יש לי משפחה גדולה בלבנון, רחוק ממהומות ובלגנים, והמצב שלהם בסדר גמור. ארץ יפה, כנסיות יפות. ביקרתי שם פעם דרך ירדן.
הכול כלול: היינו אמורים לטוס ללונדון לחופש ולראות כריסמס קצת, אבל פה בשדה הודיעו לנו שלא יכניסו חבר שלנו כי הוא רק מחלים ולא מחוסן שלוש פעמים. חיפשנו מה לעשות, כי לא נחזור הביתה, ומצאנו יעד אחר שכן יכניסו אותו: נטוס לפריז, גם טוב. לגבי טורקיה, אמרתי לך, אני רוצה להתפרנס בכבוד ולא מעניינת אותי הפוליטיקה. שמעתי על השניים בכלא, אבל אני לא מתקרב לזה.
שולמית דהאן, 65, ירושלים. דליה אליהו, 65, ירושלים
על המפה: אנחנו טסות לבאטומי בגיאורגיה, לסופ"ש בהילטון, להתפנק.
המצפן: שולמית: ביבי מלך ישראל. אי אפשר לחיות עכשיו במדינה שלנו, כל המחירים הולכים לעלות. דליה: אם ביבי היה נשאר היה טוב יותר. אנחנו מתגעגעות אליו, תמסור לו אם אתה מדבר איתו. ביבי היה מביא את שני הישראלים הביתה מהר יותר. אם יש בחירות מחר, אנחנו עם ביבי, מה השאלה בכלל.
הכול כלול: שולמית: בחיים לא הייתי נוסעת לטורקיה, לא מתקרבת לשם. לא רק בגלל השבוע. גם הקורונה מפחידה. לא מעניינים אותי דילים, תן לי לשלם גם אלף דולר יותר, ואני אבחר יעד אחר שמקבלים שם ישראלים. דליה: הייתי בטורקיה אבל עכשיו המדינה הזאת מחוקה אצלי, עד שישתנה שם היחס לישראלים.
הרב דורון פרץ, יד־בנימין
על המפה: נחתתי מקנדה, אני חי בארץ ובמקור אני מדרום אפריקה, אני מנכ"ל תנועת המזרחי העולמית, שעוסקת בזהות יהודית בתפוצות.
המצפן: אני מייצג גוף שמנסה להיות מאחד, ואחדות היא המטרה שלנו. אנחנו עוסקים בתפוצות, וזה אומר לגייס ולהביא שליחים עם קשר עמוק למדינת ישראל וכאלו שעוסקים בתורת ארץ ישראל. יש הרבה ממשקים עם הפוליטיקה, אבל אנחנו מנסים לאחד ולא להתעסק במה שמפריד.
הכול כלול: השבוע הייתי בנסיעות ובפגישות ופחות עקבתי אחרי הסיפור הזה של בני הזוג. שמעתי שחשדו שהם במוסד אבל האמת, לא התעמקתי. עם טורקיה לא יצא לנו לעבוד הרבה, היו קצת דיבורים אבל אנחנו עובדים יותר עם מדינות שיש בהן תשתית ארגונית ושליחים. אני טס לא מעט בגלל התפקיד, ולא פעם עובר באיסטנבול בקונקשן. אני לא חושב שזה יהיה שיקול, אולי אני צריך לעיין עכשיו ולהבין יותר מה המצב, אבל על פניו זה לא אמור להשתנות. אני לא יכול להגיד שהרגשתי שם לא נעים. להיכנס לטורקיה זה אולי סיפור אחר, אבל שוב, אני צריך ללמוד את זה יותר.
