על השולחן יש ספרים פזורים־מרוכזים. איזה מגוון של ספרים אתה רוצה שלא ימושו משולחנך?
"מצד ימין מסכת ביצה עם בירור־הלכה, שזו המסכת שאני לומד בה בישיבה; במרכז נמצא חומש דברים 'העמק דבר', עם פירוש הנצי"ב מוולוז'ין, אחד הפירושים המוסמכים ביותר מבחינת הקשר בין אגדה להלכה, של אישיות מאוד גדולה ונערצת על ידינו. מתחת לחומש נמצא הספר 'שפת אמת' של הרבי השני מגור, שהוא רבי חסידי מעמיק מאוד ומביע דבריו בקיצור נמרץ, והעיונים שלו בפרשת השבוע מספקים הרבה חומר למחשבה, ולא פעם אני נעזר בו ומצטט אותו בשיחות בישיבה. את ה'שפת אמת' גיליתי בפעם הראשונה על שולחנו של מרן הרב קוק זצ"ל כי ברוסיה בכלל לא ידעתי על קיומו, אבל כשהגעתי לירושלים ובשבתות הייתי עובר על פני חדרו של הרב, תמיד היה 'שפת אמת' בשבת על השולחן, אחד משלושה ספרים שהיו קבועים שם בשבתות: 'ליקוטי תורה' של בעל התניא, 'שפת אמת', ו'כלי חמדה' של הגאון ר' מאיר פלוצקין (את הרבי מגור פגשתי כשהגיע לירושלים בקיץ תרצ"ג. ראיתי אותו בבית־הרב כשבאתי לבקש ממנו ברכה, ועוד כמה פעמים. דמותו מאוד הרשימה. ראיתי שזו אישיות שבמחיצתה אתה מרגיש איזו גדלות, איזו רוממות, אווירה לגמרי אחרת. הגיעו לירושלים עוד כמה אדמו"רים, אבל לא כל כך הרשימו כמו אישיותו של הרבי מגור). הספר השלישי על השולחן, ספר חשוב מאוד־מאוד שהופיע רק עכשיו, ספר 'הצבא בהלכה' שערך וריכז הרב יצחק קופמן, ר"מ בישיבה לצעירים וגם רב צבאי. הוא ריכז חומר מעניין מאוד של שאלות וגם תשובות, עליהן התייעץ עם גדולי הדור. ספר מאוד יסודי, מרוכז, בנוי לפי הניסיון האישי בצבא.
"ואחר כך שלושה ספרים – שלוש מהדורות של הספר 'אורות התשובה' של מרן הרב זצ"ל, שבחודש אלול היה בעצמו לומד אותו אחרי התפילה. זאת היא המהדורה הראשונה שקיבלתי מידיו, והייתה לי זכות גדולה. במהדורה הרביעית נמצאת הקדמה שלי לספר – על דמותו, מהותו והקרנתו. אחר כך מהדורה נוספת עם ביאור הרב יעקב פילבר, בוגר ישיבתנו, ראש ישיבה לצעירים בירושלים, שעסק הרבה בכתבי הרב, וכבר הוציא כמה ספרים. טוב מאוד להיעזר בו בשעה שהוא משלים עם דברים על פי ציטוטים ממקום למקום, דבר שעוזר להבין את דברי הרב. אלו הם הדברים שנמצאים ברגע זה על השולחן".
הספרים מהווים פסיפס מעניין של עניין בכיוונים שונים של גמרא, אגדה, מקרא, של הלכה, חסידות ומחשבה. אילו עוד ספרים אתה רואה כמונחים על השולחן, גם אם לא נמצאים כאן כרגע, שהם מבחינתך ספריית היסוד של עצמך?
"חשבתי שתשאלי מהי הספרייה השימושית יותר, אבל אם את שואלת על ספריית היסוד אז צריך להיות מונח על השולחן 'ספר התניא' של בעל התניא, של האדמו"ר הזקן בעל התניא, וספר 'נפש החיים' של ר' חיים מוולוז'ין. ואם מדובר על ספרים יותר קדומים אז זה 'תומר דבורה' של ר' משה קורדובירו, "מסילת ישרים" של ר' משה חיים לוצאטו. ואם הייתי אומר בצד הרעיוני, אז 'איגרת תימן' של הרמב"ם; 'הכוזרי' של רבי יהודה הלוי, ספר יסוד בשבילנו, ו'חובת הלבבות'.
"וכן, חוזרים אחורנית מבחינה תורנית־למדנית, אז ודאי ספר 'קצות החושן"' או שו"ת חתם־סופר. יותר אחורנית – הריטב"א, רשב"א, והרמב"ם עם נושאי כליו. כך שאפשר להעמיס על השולחן כמות גדולה של ספרים, והם כולם ספרי יסוד מפני שהמחשבה ניזונה מכולם גם יחד. לא נשכח את השל"ה הקדוש, ספר כל כך מקיף ומעשיר את הרגש והמחשבה גם יחד. אם אנחנו הולכים יותר מאוחר, אז 'שיחות מוהר"ן' של ר' נחמן מברסלב, שמתפרש יפה בקיצור ב'ליקוטי מוהר"ן', ומתפרש עוד יותר יפה ב'ליקוטי תפילות' של תלמידו ר' נתן – אישיותו של ר' נחמן ומחשבותיו והגיגיו. הייתי אומר, החוויה להיות במחיצתם של חסידי ברסלב, בתמימותם ובפשטותם, בהתלהבותם ובשמחתם. כולם ספרי יסוד שהמחשבה והרגש ניזונים מהם".
להדריך בדרכי נועם
כל אחד חושב שאתה שייך לו, למי אתה באמת שייך?
"אני שייך לכולם. אני ניזון ממרן הרב קוק זצ"ל שאמר שצריך לעבוד את ד' מכל הכיוונים. הוא לימד שצריך לקבל את האמת 'ממי שאמרה'. לא חייבים לקבל את חב"ד בשלמותה, לא חייבים לקבל רק את וולוז'ין. גם לסלבודקה יש מה לומר – הסבא מסלבודקה, 'הסלנטר' – רבי ישראל סלנטר וכל תנועת המוסר. כל אלה הוסיפו הרבה מאוד. גם נובהרדוק שהייתה במיוחד בתנועת המוסר – יש מה לקבל ממנה. קיצורו של דבר, צריך לקבל מכולם. באותה מידה שה'כולם' יוצר מזיגה טבעית נורמלית, אז היא באמת יוצרת פסיפס של מחשבה, של מעשה, ובסופו של דבר מה שנוגע לעבודתי היומיומית, גם של דרך חינוכית. יש הדרכה חינוכית שחייבת ללכת בדרך של פשטות ותמימות של ברסלב, יש הדרכה חינוכית שצריכה אולי ללכת בדרך רציונלית של חב"ד, של הרמב"ם, ויש דרכים ממוזגות. ועל כל אלה – דרכה של תורה בכנות, באמת, בישרות, מתוך רצון להבין את כל אחד ואחד, לדעת איך לדבר אליו, מה לדבר אליו, איך לסלוח לו, איך להבין אותו, ואיך להדריך אותו ללכת בדרכי הנועם ונתיבות השלום של תורה ומצוות".
"יש הדרכה חינוכית שחייבת ללכת בדרך של פשטות ותמימות של ברסלב, יש הדרכה חינוכית שצריכה אולי ללכת בדרך רציונלית של חב"ד, של הרמב"ם, ויש דרכים ממוזגות"
האם ההרמוניה הזאת, שאתה רואה אותה כפשוטה וחשובה, יכולה להיות נחלת הכלל, אפשר להעביר אותה כיחידה שלמה לכל אחד, או שזה מתאים רק לאנשים מסוימים שבנויים לקבל את זה כהרמוניה?
"כן, בסופו של דבר זה קשור לאנשים מסוימים, שכל הדברים הללו יכולים לגור אצלם בכפיפה אחת מבלי להפריע אחד לשני. לאנשים צעירים יותר קשה מאוד ללכת בדרך הזאת. אדרבה, לא פעם אני אומר לצעיר ששואל אותי, איזה ספר מוסר ללמוד בימי התשובה, ותשובתי: קח לך את הספר המדבר יותר אל ליבך ואליו תיצמד. מפני שיש מישהו שדווקא 'מסילת ישרים' בפשטותו מדבר אל ליבו, יש מישהו אחר שדווקא 'הלכות תשובה' של הרמב"ם מדבר אל ליבו, יש מישהו אחר שלא זה ולא זה ו'שערי תשובה' לרבנו יונה, שהוא מזיגה של מוסר והלכות גם יחד מדריך אותו ומכוון אותו. כך שקשה מאוד להגדיר את הדברים בשביל צעירים. היו לנו כמה צעירים שהיו ממש מדוכאים, ונתתי להם את 'משיבת נפש' של ברסלב, שכל הספר כולו הוא עידוד וחיזוק – אל תתייאש. אתה צריך לדעת שתמיד יש נקודה אמיתית, ותמיד יש משהו חיובי בבן אדם, והצרות והבעיות זה כדי להתגבר עליהן – והדברים הללו ממש הצילו אותם. כך שאי אפשר לקבוע את הדברים הללו, ואי אפשר לתת דרך שהיא דרך לכולם. בגיל צעיר זה יכול לבלבל".
אילו אלמנטים מתוך חב"ד או מתוך ברסלב או מתוך אחרים יישמת למעשה במשנתך החינוכית ובדרכך החינוכית עם התלמידים?
"ראשית כול מדובר על חב"ד. אפשרתי לאיש חב"ד לבוא וללמד 'תניא' פעם אחת בשבוע. ביקשתי ממנו: אל תכניס יותר דברים, תלמד 'תניא'. זה ספר נפלא, מרוכז ותמציתי מאוד. הוא בונה את בניין המחשבה הדתית עם הצד המוסרי של האדם – עבודה שבלב זו תפילה. זה יכול להביא הרבה ברכה, ויש תלמידים בישיבה שנצמדים לדבר הזה, ולא מפריע לי שאחדים מהם נהיו אנשי חב"ד מובהקים. אבל גם אלה שלא נהיו אנשי חב"ד מובהקים יודעים שה'תניא' הוסיף להם הרבה לחיזוק המחשבה הדתית.
ברסלב זה כבר עולם לגמרי אחר. בברסלב יש גם סכנה מיוחדת. ברסלב דורשת תיקון חצות, תפילת ותיקין, טבילה במקווה כל יום, שעת התבודדות, תיקון הכללי – כל עשרת פרקי התהילים. צעיר שצריך להתמסר ללימוד גמרא ותוספות – אי אפשר להמליץ לו שידבק בדרכי ברסלב. אבל לעומת זה, לבוא בז' אדר למירון, או לבוא בהזדמנות אחרת לתפילת יום כיפור קטן כשאנשי ברסלב מתכנסים במירון, ורואה אנשים שבאו מירושלים והביאו אתם עוגיות ומיני דברים אחרים, וכשאנשים יוצאים אחרי תפילת מנחה, צמו חצי יום, ומיד מגישים להם כוס תה, כוס קפה וחתיכת עוגה, וכעבור שעה – מרק מהביל. זה נלקט מתרומות קטנות, מאנשים שחוסכים מפיתם, אז אתה מתמלא הערצה לאנשים הללו ולאנשים המארגנים את זה, וכן לבוא לבית הכנסת של חסידי ברסלב ולהרגיש חוויה של תפילה ערנית חיה, ובסוף – הריקוד שאחרי התפילה, זה דבר שמעשיר מאוד את החוויה. זאת עשינו גם בישיבה – לקחנו את התלמידים בז' באדר למירון, ובהזדמנויות אחרות עודדנו אותם ללכת לראות, להרגיש. אותם בחורים שבדרך זאת הגיעו לכתבי ר' נחמן מברסלב קיבלו משם לא מעט".
הזכרת את החוויה. נדמה לי שבדרך החינוכית שלך יש הרבה מן החוויה – שירה, ריקוד, טיול, טבע. זה משל עצמך?
"בבית הוריי היו בלי כל ספק זמירות שבת, אבל לראות בריקוד, בשירה, משהו אינטגרלי בחיי החינוך של הישיבה – זה, אני חושב, הבאתי מבני עקיבא. שם הרגשתי כמה מוסיפים הריקוד והשירה לריכוז הציבור, לאחדותו, לחייו החברתיים. לגבי טיול – בילדותי בכלל לא ידענו מה זה טיול, כי לא העזנו יותר מדי לטייל בין הגויים, אבל בארץ ראינו מאוד את ערך הטיול. בישיבה, גם בשנים הראשונות, היו הטיולים אחד הדברים החשובים. בתחילת חופש פסח הייתה לנו מסורת ללכת ברגל מכפר־הרא"ה עד טירת־צבי. כשמדובר בישיבה על טיול אני מאוד מעודד ויודע שהטיול תמיד מוסיף ברכה, גיבוש חברתי, וזה טוב".
