01 זיכרון ילדות תרבותי. שני זיכרונות, ושניהם עם הכיתה ביסודי: ההצגה פיטר פן בתיאטרון ירושלים עם חנוך רוזן, וביקור בתערוכה של האקספרסיוניזם הגרמני במוזיאון ישראל. אני זוכרת את ההתרגשות וההתפעלות בפעם הראשונה מאמנות. במבט לאחור זה גרם לי להבין עד כמה סל תרבות בבית הספר הוא דבר חשוב והכרחי, לא מותרות.
02 ספר שקראת פעמיים. אני לא נוהגת לקרוא פעמיים ספר (חוץ מספרי שירה שמונחים בערימה ליד המיטה). אבל לפני כמה שנים יצא לי לחזור ל״שתהיי לי הסכין״ של גרוסמן. שני אנשים שונים קראו אותו – תמר הנערה בגיל 18 ותמר האישה בגיל +30. שתיהן התמוגגו מהספר, אגב, למרות שהוא לא נחשב פסגת היצירה של גרוסמן.
03 יוצר אהוב עלייך במיוחד. אביתר בנאי, דויד גרוסמן והמשוררת אווה קילפי. זמר, סופר ומשוררת. וכשאני חושבת על זה אני מוצאת חוט מקשר מסוים ביניהם. מעבר לכישרון הגדול והנדיר, היצירות של שלושתם חשופות, רגישות, מלאות בחוכמה ובתחכום ללא ויתור על הפשטות, ויש בהן הרבה אהבת אדם.
04 עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה. עם בן־גוריון. עם יהודה עמיחי לא הייתי רוצה לשבת אלא לטייל ביחד בירושלים. וכוס תה עם המשוררת ויסלבה שימבורסקה.
05 עם מי היית רוצה להתחלף ליום אחד. יניב טוקיו. אני עוקבת אחריו בטוויטר וכל היום הוא מטייל, אוכל ומצלם בטוקיו. אני חווה דרכו פינות חמד בעיר ומסעדות ראמן קטנטנות ומיוחדות.
06 באיזו סדרת טלוויזיה היית רוצה לשחק בתפקיד אורח. קופה ראשית. בגלל העבודה בערבים אני רואה מעט מאוד טלוויזיה. הסדרה הפכה להיות ה״זהו זה״ שלנו (כילדה צפינו תמיד יחד כל המשפחה). בזכות חבר יקר אפילו סידרתי לילדים ביקור בסט באחד מימי הצילום בעונה האחרונה. הם היו אינספור פעמים באולפן החדשות, אבל חשבו שאני אמא מגניבה רק כשהפגשתי אותם עם כוכבה וטיטינסקי.
07 מהו המאכל שאת לא יכולה לעמוד בפניו. קשה לבחור, יש הרבה. פסטה ברוטב פסטו טרי ומאפים טובים. פטיסרי צרפתי. והעוגות הנהדרות של אמא שלי כמובן.
08 עם מה את נרדמת. לפעמים ספר, אבל יותר מדי פעמים טלפון לפני השינה. מנסה להיגמל.
09 מה שם קבוצת הווטסאפ המשפחתית שלך. משפחת סופר־על.
