אין שם לא אמון ולא אהבה. בין השניים – נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, ושליט האמירויות השייח' מוחמד בן זאיד אל־נהיאן – יש בעיקר חשדנות, שלא לומר עוינות. בשלב מסוים אפילו האשים נשיא טורקיה את שליט האמירויות בתכנון ומימון של ניסיון ההפיכה נגדו בקיץ 2016. בשנה שעברה איים ארדואן לנתק את הקשרים הדיפלומטיים עם האמירויות על רקע חתימת הסכמי אברהם עם ישראל. אולם מאז זרמו מים רבים בבוספורוס. המזרח התיכון השתנה ועימו גם מערך הבריתות והאינטרסים. וכך, לראשונה זה עשור, נפגשו שני היריבים ביום רביעי לפסגה כלכלית ומדינית מסקרנת במיוחד באנקרה. בעבור ארדואן, המפגש הוא סוג של חמצן כלכלי על רקע סחרור הלירה הטורקית והקריאות להקדמת הבחירות בטורקיה. אין צורך לומר שבישראל עוקבים מקרוב אחרי המתרחש.
זה היה תהליך ארוך. לא היה פשוט להביא את השניים יחד. ניצנים ראשונים נחשפו בראשית ספטמבר כאשר הנשיא ארדואן התקשר לשליט האמירויות. על מה דיברו באותה שיחת טלפון מעט מאוד אנשים באמת יודעים. אבל האמת היא שלא צריך להיות זבוב על הקיר כדי לדעת את עיקרי הדברים. ברקע הדיאלוג המתחדש נמצאים השינויים הטקטוניים במזרח התיכון. טורקיה, שמצאה את עצמה מבודדת אזורית ומוקעת בידי הממשל האמריקני החדש, החלה בשנה האחרונה בסדרת מגעים להקלת המתח ולחידוש היחסים עם סעודיה, מצרים ואיחוד האמירויות. מדינות המפרץ מצידן הבינו שעל רקע נחישותו של הממשל החדש בוושינגטון להוריד פרופיל במזרח התיכון עליהן לסיים את החרם על קטאר ולגבש חזית אחידה מול איראן. היו גם ניסיונות טורקיים – די פתטיים, יש לומר – לנסות למשוך את ישראל לסוג של דיאלוג, שאולי יקל מעט על מצבה של טורקיה בוושינגטון. אבל ישראל לא נענתה לחיזורים, גם לא לטלפון המפתיע של ארדואן ליצחק הרצוג עם בחירתו לנשיא. העמדה הישראלית הייתה ועודנה, שכל עוד טורקיה מארחת בשטחה את חמאס, היחסים המדיניים תקועים.
האם משהו מכל זה ישתנה כעת, כאשר איחוד האמירויות עושה צעד גדול ומשמעותי בכיוון הטורקי? בשנים האחרונות מצאו את עצמן טורקיה והאמירויות שוב ושוב משני צידי המתרס במאבקים האזוריים הגדולים בסוריה, בלוב ובתימן. איחוד האמירויות אף הייתה בין המדינות הראשונות שחידשו את היחסים עם סוריה, כבר לפני שנה, מהלך שמאז הצטרפו אליו עוד ועוד מדינות בניסיון לגרום למשטר הסורי להקטין את תלותו באיראנים. טורקיה לעומת זאת מצאה את עצמה מצידו האחר של המתרס, תקועה במאבק אינסופי במחוז אידליב בצפון סוריה, משלמת מחירים אסטרונומיים – מדיניים וכלכליים כאחד, על נוכחותה בשטח סוריה.
גם בלוב מצאו את עצמן טורקיה והאמירויות משני עברי המתרס. בעוד טורקיה תומכת בממשלה בטריפולי ומזרימה לשם כוחות, צבא וכסף תוך תמיכה בלתי מוסתרת במיליציות האסלאמיסטיות, האמירותים תמכו בגנרל חליפה חפתר ובממשלה החילונית בבנגזי. אותה תמונה חזרה על עצמה גם בתימן, שם תמכו הטורקים במורדים החות'ים ואילו האמירותים – בכוחות הממשלה.
בשורה התחתונה אפשר לומר שבעוד הטורקים תמכו בכוחות המורדים במסגרת השינויים שחולל האביב הערבי, באמירויות השקיעו מאמצים בכוחות שלכאורה תרמו יותר ליציבות האזורית גם במחיר עריצות ושמרנות. כוחות המורדים שהטורקים תמכו בהם הביאו בכנפיהם אי יציבות מהסוג הגרוע ביותר – האחים המוסלמים, אל־קאעידה, המדינה האסלאמית או חמאס. נראה היה שהדיכוטומיה הטורקית־אמירותית רק הולכת ומעמיקה.
אבל אז הגיע מבול של שינויים לאזור. סעודיה, שנראה היה כי פרשת חשוקג'י תשאיר אותה במדבר מדיני ופוליטי עוד זמן רב, פתחה בדיאלוג מחודש עם טורקיה. לעומת זאת, היחסים בין איחוד האמירויות לסעודיה התקררו בעוד התחרות הכלכלית בין מדינות המפרץ רק הולכת ומתעצמת נוכח המרוץ למציאת חלופות מתקדמות לכלכלת הנפט השוקעת. במקביל, לבנון פשטה את הרגל, מדינות ערב החלו להתקרב מחדש לסוריה והאיראנים העלו את רף התגובה שלהם בתקיפת אוניות בנתיבים הימיים. גם מלחמות הסייבר האזוריות עלו מדרגה. כל אלה הביאו את נסיכות האמירויות – הקטנה בשטח אך גדולה בהשפעה – להבנה שדרוש לה שינוי מקיף במדיניות החוץ האזורית. במיוחד לאחר שבקיץ האחרון נסוגו האמריקנים מאפגניסטן, מה שהעמיק מאוד את תחושת חוסר הביטחון בקרב בעלות בריתה של ארה"ב באזור, בעיקר בקרב מדינות המפרץ. שם חוששים שמא ההתנהלות הזאת תחזור על עצמה גם במזרח התיכון, בעוד האיום האיראני מרחף כצל על האזור כולו.
בעבור ארדואן, עיתוי הביקור השבוע היה כמו אוויר לנשימה אם כי גם מביך. ערב נחיתתו של שליט האמירויות בטורקיה, פרצו בערים הגדולות הפגנות על רקע מדיניותו הכלכלית של הנשיא
בנתונים אלו, כאמור, זה היה עניין של זמן עד שארדואן ובן זאיד ימצאו שוב את הדרך זה אל זה. באוגוסט האחרון, חודש לפני שיחת הטלפון בין השניים, שלח שליט האמירויות את אחיו הצעיר, השייח' תחנון בן זאיד, שהוא גם יועצו הצבאי ואיש סודו, לביקור מקדים בטורקיה. זה היה האות ששליט האמירויות רציני בכוונותיו כלפי ארדואן. אמנם יש לו לשליט האמירויות עוד ארבעה אחים, שתי אחיות ועוד בני משפחה וקרובים, אבל אין ביניהם איש הקרוב אליו כמו תחנון הצעיר ממנו בעשור. השניים פועלים יחד ומתואמים עד הפרט האחרון. תחנון מטפל לא רק בענייני החוץ והביטחון הרגישים ביותר בממלכה אלא גם עומד בראש כמה מהקונגלומרטים הכלכליים החשובים ביותר, בהם חברת ההשקעות לפיתוח אבו־דאבי, בנק אבו־דאבי ותאגיד ההשקעות המלכותי IHC. בחודשים האחרונים התנהלה מאחורי הקלעים עבודת הכנה לפסגה, שהגיעה השבוע לשיאה עם נחיתתו של השייח' מוחמד בן זאיד, שליט האמירויות, באנקרה.
בעבור ארדואן, עיתוי הביקור השבוע היה כמו אוויר לנשימה אם כי גם מביך. ערב נחיתתו של שליט האמירויות בטורקיה פרצו בערים הגדולות הפגנות על רקע מדיניותו הכלכלית של ארדואן ונפילת הלירה הטורקית. בואו של בן זאיד מספק מעט חמצן לכלכלה הטורקית. על פי הערכות שונות שפורסמו בעיתונות הטורקית מדובר בהשקעות בסדר גודל של עשרה מיליארד דולר בכלכלה הטורקית. מגוון תחומי ההתעניינות של אנשי האמירויות על פי עיתונות הבית של ארדואן משתרע על טווח רחב הכולל את תעשיית הנשק הטורקית, תעשיית הבריאות ופינטק. ערב נחיתתו של בן זאיד החלו לרוץ שמועות גם על השקעה בפרויקט "תעלת איסטנבול", אבל סביר להניח שהאמירותים לא יהיו מעוניינים יתר על המידה בפרויקט שנוי במחלוקת שהקטארים כבר מזוהים עימו. בכל מקרה, על פי ההערכות שפורסמו ב"סבאח", עיתון בשליטתה של משפחת ארדואן ערב הביקור, במהלך הביקור ייחתמו שורה של עסקאות בתחומי טכנולוגיה, אנרגיה, סביבה, סייבר ולוגיסטיקה. האמירותים ככל הנראה מתעניינים ברכישת חברת השילוח הטורקית הממשלתית. בטורקיה אומרים כי הפסגה מסמנת עידן חדש ביחסי שתי המדינות.
האם שיתוף פעולה בין ענק אזורי עם כלכלה גדולה אך מקרטעת ומדיניות פרו־אסלאמיסטית, לבין נסיכות זערורית עשירה מעבר לכל דמיון, שהשפעתה גדולה לאין שיעור מגבולותיה ונוקטת מדיניות אנטי־אסלאמיסטית מובהקת יכול להצליח? מבחן קרוב של השינוי ביחסים צפוי כבר בחודש הבא בלוב, שם ייערכו בפעם הראשונה בחירות.
בישראל יצטרכו בשבועות ובחודשים הקרובים לבחון בזכוכית מגדלת אם וכיצד משפיעה המדיניות האמירותית החדשה על הסכמי אברהם; עד כמה הם מוצקים, האם הם נתונים לשינויים כמו הרוח המשנה תכופות את תצורת הדיונות במדבר, או שאולי מדובר במודל שדווקא מזכיר את יחסי ישראל וטורקיה בשנים האחרונות – קיפאון מדיני ועוינות לצד שיתוף פעולה כלכלי פורח.
האשמות שווא בריגול
הרגע שבו נפל בישראל האסימון שבני הזוג אוקנין עלולים לבלות חודשים אם לא שנים בכלא הטורקי, היה כאשר שר הפנים סולימן סוילו האשים את בני הזוג בריגול צבאי ומדיני. "הם לא סתם צילמו את הבית של ארדואן", אמר. "הם התמקדו בו ואפילו סימנו אותו. ייתכן שאפשר לקרוא לזה ריגול מדיני וצבאי. ומי שיחליט מה יקרה בהמשך זה רק בית המשפט".
אבל מתברר שהשימוש במונח "ריגול צבאי ומדיני" או הפעלת בית המשפט כדי להכניס יריבים לכלא, הוא פטנט שאינו שמור בהכרח רק לזוג תיירים ישראלים תמימים שנפלו בפח. שר הפנים כבר הפעיל את הסעיף הזה לא פעם גם נגד התקשורת מבית.
מוייסר אילדיז, עורכת החדשות של ODA TV, היא אישה קטנטונת. אולי מטר וארבעים, וגם זה בקושי. אבל אומץ לא חסר לה. בסוף השבוע האחרון הפתיע בית המשפט באנקרה כאשר פסק לטובת אילדיז בתביעת דיבה שהגישה בשנה שעברה נגד שר הפנים סוילו, לאחר שכינה אותה "אוהבת המחתרת הכורדית".
במאי 2020 ערכו כוחות הביטחון הטורקיים מבצע נגד המחתרת הכורדית במחוז קארס. אילדיז כתבה אז כי המידע של משרד הפנים שהוביל למבצע היה שגוי. שר הפנים מאוד לא אהב את מה שקרא. בתגובה צייץ סוילו בחריפות נגד אילדיז. "מה שמצער אותי אינו העובדה שאת אוהבת של המחתרת הכורדית, אלא שאת מעדיפה לעשות עסקים עם לוזרים עוטי מדי מדינה", כתב שר הפנים הטורקי. בקיצור, סוילו האשים את אילדיז בכך שהיא קיבלה מידע אסור מתוך שורות המדינה.
אילדיז לא היססה והגישה תביעת דיבה נגד השר. מעשה אמיץ בפני עצמו. אבל היה לזה מחיר. שלושה ימים מרגע הגשת התביעה נעצרה אילדיז והואשמה, ניחשתם נכון, ב"ריגול צבאי ופוליטי". את החודשים הבאים בילתה בכלא סילברי הידוע לשמצה. להאשמות נגד אילדיז לא היה שום קשר למבצע נגד המחתרת הכורדית. מה שלכאורה נתן לשר הפנים סוילו מרחב הכחשה ביחס למעורבותו במעצרה. אולם במהלך משפטה טענה אילדיז כי בחודשים שקדמו למעצרה היא הייתה נתונה למעקב טלפוני ולהאזנות מטעם המדינה. ההאזנות פסקו, ככל הנראה, לאחר שהחקירה לא העלתה דבר. אולם, לטענתה, שר הפנים, שהיה מודע לאותן האזנות, השתמש בהן נגדה כדי להביא למעצרה, בתוך שלושה ימים מהרגע שהעזה להגיש את תביעת הדיבה נגדו.
עם אילדיז נעצרו שני עיתונאים נוספים וחייל בדרגת סמל. בהאזנות נשמעה לכאורה אילדיז משוחחת עם הסמל על פעילות צבאית ומודיעינית של הצבא הטורקי בלוב. החלק הרגיש לכאורה באותן שיחות התייחס לזהותו של קצין בשירות הביון הטורקי, ששמו נותר חשאי והוא מוזכר בראשי התיבות OK, מה שנתן נופך מעט אירוני לסיפור כולו. חלק בלתי נפרד מעבודתה של אילדיז בשנים האחרונות היה סיקור אינטנסיבי של הנופלים במבצעים של צבא טורקיה, כולל המבצע בלוב. בדיעבד התברר כי בין הנופלים היה גם הקצין.
אבל OK לא היה עוד קצין מודיעין אנונימי בשירות MIT, ארגון הביון הטורקי. בשנת 2016 הוא היה טייס בבסיס חיל האוויר אקינצ'י. ב־15 ביולי הגיע OK למשרדי ארגון הביון הטורקי והודיע להם על תוכנית לבצע הפיכה צבאית בטורקיה. התוצאה המיידית הייתה מעט מוזרה. בתחילה הודח OK מתפקידו. חודש לאחר מכן הוחזר לשורות הצבא, ואז גויס בצעד מפתיע לעבודה בשירות הביון. בדיעבד כל הטלטלה הזאת הייתה ניסיון של הביון הטורקי לסכור את פיו של OK למרות החשיבות העצומה לכאורה של הודעתו להישרדותו של ארדואן. הסיבה העיקרית להתנהגות הנפתלת של הביון הטורקי הייתה העובדה, שלפחות בהתחלה התעלם הביון מאזהרתו של הקצין. מה שבהמשך, בציד המכשפות שלאחר ניסיון ההפיכה, עלול היה לשמש נגד ראשי הביון. לכן, בהמשך, גם כאשר ביקשה התביעה בטורקיה לקחת הצהרה מ־OK סירב ארגון הביון לאפשר לו זאת. בשורה התחתונה, עם מותו בלוב לקח עימו OK את סודותיו אל הקבר.
האם הניסיון של סוילו להכניס את אילדיז לכלא היה רק ניסיון לנקום בה על הכתבה נגדו, או שמא להעלות באוב דברים שאולי היו מזיקים ליריבים פוליטיים עכשוויים בצמרת הטורקית? נראה שלא נדע. מה שברור הוא שאם זה מה שסוילו ניסה לעשות, הוא ספג בתוך שבוע מכה כפולה: בני הזוג אוקנין שוחררו למרות טענותיו בדבר "ריגול צבאי ומדיני", והוא גם הפסיד בתביעת הדיבה נגד אילדיז.
הוא לא ירגיש את זה בכיסו. אילדיז, בתבונה, הגישה את תביעת הדיבה עם דרישה לתשלום פיצויים בגובה לירה טורקית אחת. כשנשאלה השבוע מה תעשה בלירה שהיא אמורה לקבל, ענתה: "אמסגר אותה ואתלה על הקיר".
