קצת פחות מ-48 שעות של ביקור רשמי של שר הביטחון בני גנץ במרוקו סוכמו היום (ה') בקרב חברי המשלחת כהצלחה גדולה. מעבר לחתימה על הסכם שיתוף פעולה ביטחוני, נראה כי נושאים רבים עלו על השולחן: החל ממשמעות ההסכם ועסקאות נשק שבדרך, ועד סוגיית איראן ואפילו ירושלים והפלסטינים.
מי שעמד מאחורי הידוק הקשרים עם מרוקו הוא המוסד הישראלי. היחסים בין ארגוני הביון היו חמים תמיד, ובכל זאת מה שהוביל לביקור פומבי הוא בסופו של יום האינטרס ההדדי.
בדומה לישראל, גם האמריקנים הבהירו למרוקאים שהדרך להתקדם להתעצמות והשגת עליונות צבאית באזור עוברת במתן לגיטימציה לירושלים. אמירה זו הגיעה עד למלך מרוקו, שהשפעתו ניכרה לאורך הביקור הזה, החל מתכנונו ועד לסיומו.
למעשה, בביקורו דיבר שר הביטחון על הכול, אפילו על ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו שלדבריו הוא זה שהתחיל את ההסכם שהבשיל השבוע לחתימה. ההישג הגדול של המרוקאים בביקור הזה הוא הרצון שלהם להפוך את ישראל לגורם משפיע עבורם בפני האמריקנים. הבוקר (ה') התקיימה עוד פגישה ביטחונית סגורה עם ראש המוסד המרוקאי, לאחריה יצאו דיווחים על חתימת עסקאות נשק כשאחד הנוכחים תיאר כי ראש המוסד המרוקאי ניתח בצורה מופלאה את המציאות בסביבת מרוקו שדומה באופן כמעט זהה למציאות הביטחונית סביב ישראל. במילה אחת: איראן בחדר.
גנץ רצה מאוד להסביר שאיראן היא לא בעיה של ישראל, אלא היא בעיה עולמית ואזורית, כמו שאכן השתקף מדבריה של המרוקאים על המהלכים שאיראן עושה באזורם: מייצרת שיתופי פעולה עם מדינות ומבססת יכולות. לכולם היה ברור שכמו שישראל רואה את החתרנות האיראנית באזורה, גם במרחב המרוקאי ניכרת חתרנות דומה סביב סוגיות מקומיות, כשהשיטה היא אותה שיטה.
גנץ, שמכיר היטב את הסוגיה האיראנית מאז שנת 2007, דוגל במדיניות מאוד ברורה בה עובדים בשקט ושומרים על הקשר עם האמריקנים. המטרה – כך הבהיר בביקור – היא שאיראן לא תהיה גרעינית. זו אמירה מאוד כללית, אבל גם מאוד מורכבת כיוון שמבחינתו יש לפעול בשני מישורים: המדיני הצבאי. במישור המדיני הדרך להגעה ליעד היא לנסות להשפיע בשיח מודיעני, אסטרטגי ודיפלומטי מתמשך, כשלמעשה כולם יודעים שהשפעתו מתונה.
החובה השנייה היא לבנות את הכוח הצבאי. גנץ לא מחכה לאמריקנים, וכבר נתן הנחייה להכנת הצבא. בעוד שבוע האמריקנים יחזרו לשולחן הדיונים מול האיראנים, ואין לדעת לאן שיחות אלו יובילו, אך גנץ כבר הבהיר למרוקאים שהוא לא מאיים על איראן, אלא שהוא פשוט מכין את הצבא להתמודד מולה.
גם הוא, כמו רבים במערכת הביטחון, מאוכזב מהדרך שבה הדברים הולכים מול האיראנים מבחינת וושינגטון, ורוצה לראות מדיניות של מקסימום לחץ כדי להביא את האיראנים למקום של שיח חדש ממקום יותר טוב, כמעט כמו כניעה. הדבר הכי טוב שיכול לקרות בשיחות הגרעין מבחינת שר הביטחון הישראלי יהיה חתימה על הסכם שסותם את החורים בתחום פיתוח הגרעין, פיקוח על פיתוח הגרעין בתחום של מערכות השיגור וכמובן הפעלתנות האזורית של האירנים. אם ההסכם יכלול את הסעיפים האלו וירחיק את האיראנים מהיכולת הגרעינית אזי יהיה זה הסכם טוב. אבל גם גנץ יודע שהסיכוי לכך הוא קטן מאוד, וכל מה שבאמצע יביא תוצאות גרועות.
המרוקאים הכינו את עצמם היטב לביקור הישראלי. הם ידעו בדיוק מהן הרגישויות בנושא הפלסטיני למשל, והעלו רק כמה הערות שוליים בהקשר. אכפת להם מהנושא הישראלי-פלסטיני, אבל זה לא היה לב השיחה. זה כמובן לא אומר שבעתיד מרוקו לא תעסוק בזה, אבל ההבנה בין הצדדים היא שקודם כל צריך לבסס קשר ואמון ורק אחר כך לגעת בסוגיות הבוערות.
