"אביו של אריק זמור לא אהב את אמירותיו השליליות ביחס ליהודים ולישראל", מספרת לי ב', קרובת משפחה של המועמד הטרי לנשיאות צרפת, יהודי ממשפחה מסורתית ואיש הימין הקיצוני. ב', יהודייה המתגוררת בפרוורי פריז, מספרת ש"כאשר אריק היה אומר דברים כמו 'ישראל היא מדינה שבמוקדם או במאוחר תימחק מהמפה', הוא היה צועק עליו ואומר לו 'איך אתה אומר דברים כאלה'".
"טראמפ הצרפתי", כך מכנים רבים את איש התקשורת, האינטלקטואל הלאומני והרהוט שהודיע השבוע על התמודדותו לנשיאות צרפת בבחירות הקרובות. בינתיים הנשיא הנוכחי עמנואל מקרון מוביל בסקרים באופן יציב, עם 24 אחוז מהקולות. בקצה הימין הצרפתי מתנהל קרב של ממש בין מארין לה־פן ממפלגת "האיחוד הלאומי" ובין זמור, וזאת עוד לפני שהאחרון הכריז על מועמדותו באופן רשמי. בחלק מהסקרים זכה זמור לשיעור תמיכה זהה לזה שקיבלה לה־פן – 16 אחוז מהקולות, מספר גבוה בעבור מתמודד שלא צמח במסגרת מפלגה קיימת.
בסקרים האחרונים נראית היחלשות מסוימת בתמיכה בזמור, וייתכן שהדבר נובע משתי תקריות מביכות: ביום שישי פרסם המגזין הצרפתי Closer שזמור בן ה־63 מצוי בקשר רומנטי עם הדוברת והיועצת הקרובה ביותר שלו, שרה קנפו היהודייה בת ה־28, וכי הוא מצפה לילד ממנה למרות היותו נשוי עשרות שנים ואב לילדים. יממה לאחר מכן הוא תועד מסמן תנועה מגונה לעבר מפגינה. קהל היעד של זמור הוא שמרני, והתנהגויות מסוג זה עשויות להפריע לו.
התבטאויותיו הבוטות של זמור כלפי מהגרים מעוררות תשומת לב רבה ואף זעם. אמירותיו כלפי יהודים נתפסות בקרב חלקים מהקהילה כלא פחות מאנטישמיות, וכך הגדיר אותו גם הרב הראשי של צרפת, חיים קורסיה. בריאיון לערוץ i24NEWS התרעם זמור על דבריו של הרב קורסיה. "אני רוצה להזכיר לצופים שלך שכשהאנטי־פשיסטים תוקפים אותי הם אומרים שאני ציוני, וכשאני בפרוורי פריז התושבים אומרים שאני 'יהודי מלוכלך'. אז זה המצב שלי. הרב הראשי אומר שאני לא באמת יהודי ושאני גזען ואנטישמי, אבל אני מאמין שכשהצרפתים הלא־יהודים שומעים את זה הם סקפטיים וצוחקים על כך. ניסיתי להבין למה זה המצב, והאמת היא שהרב הראשי של צרפת הוא אדם שרוצה להגיש את הראש שלי לעמנואל מקרון". הריאיון המדובר התקיים לפני כחודש, ונראה שכוון דווקא לבוחרים אזרחי צרפת בישראל.
יועצו של זמור: "אם הוא ייבחר התמיכה של צרפת בפלסטינים באו"ם תיפסק, ולא כי הוא ציוני אלא כי הוא רואה את ישראל, כמו את צרפת, כבת ערובה בידיים של הערבים והוא לא מוכן למציאות כזו יותר"
זמור התייחס באותו ריאיון גם למתרחש במזרח התיכון ואמר כי לדעתו הפלסטינים הפסידו במאבקם. "ככל הנראה לעולם לא תהיה מדינה פלסטינית בגלל השינוי במאזן הכוחות במזרח התיכון", העריך. "אני חושב שפתרון שתי המדינות הוא ברברת מיושנת". לדעתו, "הסכסוך הגדול במזרח התיכון הוא בין הסונים והשיעים, בין הציר השיעי עם איראן, עיראק, סוריה ולבנון, למדינות הסוניות כמו ערב הסעודית, מצרים ומרוקו, שעכשיו הן בעלות ברית של ישראל. אני חושב שזו המציאות החדשה, והמחאה הפלסטינית נכשלה. התנועה הפלסטינית מעולם לא הצליחה לנצח את ישראל". זמור אמר כי לישראל אין סיבה לחשוש מתקיפה גרעינית של איראן, שכן לישראל יש לדבריו יכולות וארסנל נשק גרעיני שמרתיע כל אויב.
כאשר נשאל אם הוא ציוני, השיב זמור כי "אם הציונות היא רצונו של כל יהודי לחיות בישראל ולהתערבב בתוך העם היהודי, אז לא, אני לא ציוני, כי אני מתערבב בתוך העם הצרפתי. אך אם להיות ציוני פירושו להגן על ישראל ועל זכותה להתקיים, אז זה משהו אחר. אני לא אנטי־ציוני".
יהודי שימושי
אריק זמור נולד במונטריי סן־סן דני, פרוור של פריז, לזוג מהגרים יהודים מאלג'יריה. הוא התחנך במוסדות שהם אבני היסוד של הקהילה היהודית בפריז: בילדותו למד בבית הספר "לוסיאן דה־הירש", בית הספר היהודי הוותיק ביותר בצרפת שהוא גם ציוני מובהק. לאחר מכן למד בתיכון יבנה. "הוא היה ילד מבריק שחשוב לו מאוד להצליח בלימודים", אומר חבר ילדותו א'. לדבריו, "הוא היה הראשון שידע לקרוא, ותמיד היה מהמובילים בכיתה בציונים. אריק תמיד היה הוגה דעות, עוד בבית הספר".
אשתו, מילן שישפורטיש, יהודייה ממוצא תוניסאי ומשפטנית, מתרחקת מאור הזרקורים. "הם שומרים על כשרות בבית עד היום ומפרידים בין בשר לחלב", מספר א'. "אריק הוא בן למשפחה יהודית־צרפתית קלאסית של יוצאי צפון אפריקה: ההורים היו שומרי שבת ושומרי מצוות, הילדים מגיעים לבקר בשבתות, אבל בחלקם שומרים פחות". על פי א' , "זמור תמיד היה חבר בבית כנסת ספרדי במקום מגוריו. אשתו מסורתית והבית שלהם מתנהל גם כיום באופן מסורתי". רוב קרובי משפחתו מתגוררים כיום בישראל, "בין נתניה לתל־אביב", אך הוא עצמו, ככל הידוע, לא ביקר בישראל, בוודאי לא בעשורים האחרונים. עם זאת, א' אומר שאשתו ושלושת ילדיו ביקרו את משפחתם בארץ.
לזמור אח אחד בלבד, שמתגורר בפריז. רוב המשפחה בישראל איננה תומכת בבן הדוד הקיצוני, אך בקרב חברי ילדותו ומשפחתו יש גם כאלה שתומכים בו – לרוב תמיכה שקטה ולא אקטיבית.
בין דרייפוס לווישי
עד כה היה זמור כתב פוליטי, פרשן, סופר ואיש תקשורת. הוא היה עורך ומשתתף ב־Face à l'Info, תוכנית טלוויזיה יומית ששודרה ב־CNews בשנתיים האחרונות. מ־2011 הוא מככב עם העיתונאי אריק נולו בתוכנית שבועית לדיונים פוליטיים ואידאולוגיים בערוץ Paris Première. בעבר שימש כתב ב־Le Quotidien de Paris במשך כעשור, ולאחר מכן כתב בלה־פיגארו עד 2021 במגוון תפקידים. הוא השתתף בפאנלים במגוון תוכניות טלוויזיה והנחה תוכניות ברדיו. ספרו "ההתאבדות הצרפתית" נמכר ביותר מ־500 אלף עותקים בשנת 2014, וזמור זכה במגוון פרסים על ספריו ועל פועלו.
לא תמיד ניצב זמור בקצה הימני של המפה. "זה קרה לאט לאט", אומר א'. "הדבר הראשון שהפחיד אותו היה ההגירה הלא מוגבלת של ערבים לצרפת. אפשר לראות בכתבות הראשונות שלו, בתחילת שנות התשעים, שהוא מתייחס לכך אבל לא ממש מוחה על זה. במשך רוב השנים הוא נשאר במיינסטרים, אבל עם הזמן הרטוריקה שלו הפכה ליותר ויותר קשוחה. הוא אידיאולוג, בעיניו הוא מגן על הזהות של צרפת. הוא מבקר את התנהגות היהודים שבעיניו יש להם סוג של נאמנות כפולה, לצרפת ולישראל. הוא מוחה גם על כך שהחל משנות השבעים היהודים החלו להעניק לילדיהם שמות עבריים מהתנ"ך, וטוען שזה 'לא תומך באינטגרציה בצרפת'".
"אחרי מות אימו לפני כעשור ראיתי שהוא הולך ומתקרב לקבוצות ימניות קיצוניות", מתארת ב', קרובת משפחתו מצרפת. "בימין הקיצוני הבחינו שעליו לא יכולים להגיד שהוא אנטישמי מכיוון שהוא יהודי, וכך הוא הפך לסוג של יהודי שימושי. הימין הקיצוני הפנים והבין שהוא החייל הכי טוב שלהם, מכיוון שהוא עיתונאי ידוע". ב' מציינת שזמור מעריץ את הוגה הדעות הצרפתי האנטישמי שארל מוראס, שתמך בהאשמת הקצין היהודי־צרפתי אלפרד דרייפוס. "מוראס אמר שלא משנה אם דרייפוס אשם או חף מפשע, צריך להקריב אותו כי הפרשה מחלישה את צרפת מול הגרמנים ומול שאר העולם. האידאולוגיה של זמור דומה".
לפני כשנה אמר זמור ש"הרבה אנשים ממהרים לטהר את שמו של דרייפוס, אבל הפרשה הזו עמומה. אנחנו לעולם לא נדע". הוא גם טען שמשטר וישי ששיתף פעולה עם הנאצים סייע להציל יהודים. "זמור אימץ את שיטות הפעולה של הימין הקיצוני: להסתיר חלק מהאמת כדי להשיג את היעד הרצוי", אומרת ב'. "הוא קורץ לימין הקיצוני, ומתנהג כמו אלה שמתגיירים או חוזרים בתשובה. הוא יותר צרפתי מהצרפתים. מבחינה פסיכולוגית הוא רוצה להיות שייך וצמא להכרה ולאהדה של הצרפתים עצמם".
ב', קרובת משפחה: "זמור אימץ את שיטות הפעולה של הימין הקיצוני: להסתיר חלק מהאמת כדי להשיג את היעד הרצוי. מבחינה פסיכולוגית הוא כמו אלה שחוזרים בתשובה, הוא קצת יותר צרפתי מהצרפתים"
"אם תשאל את רוב היהודים הצרפתים כיום מה דעתם על אמירותיו של זמור על הגירה הם יגידו שהוא צודק", סבור א', "אך הם מצטערים על כך שהוא מצא לנכון להצטרף לימין הקיצוני כדי לקדם זאת".
רוב כלי התקשורת המרכזיים בצרפת מתייגים את זמור כ"ימין קיצוני", אם כי הוא עצמו מזדהה כ"גוליסט" ו"בונפרטיסט" – השקפות לאומיות ותיקות בצרפת. במאמר בניו יורק טיימס תואר זמור כ"דובר אמת בעולם התקשורת שנשלט בידי עיתונאים שמתנסחים באופן תקין פוליטית, בעלי נטייה שמאלנית". הוא התרעם על ההגירה של אפריקנים מוסלמים, תוך שהוא מזכיר את האיום של 'תאוריית ההחלפה הגדולה' – מונח טעון שאפילו מארין לה־פן נמנעה ממנו – שלפיו ההגירה תשתלט על האוכלוסייה הלבנה והנוצרית בצרפת.
זמור התייחס בהרחבה לתאוריית "התנגשות הציוויליזציות", וכן תמך ברפורמות נרחבות במערכת הפוליטית של הרפובליקה. עוד בטרם הכריז רשמית על מועמדותו נתפס זמור כמועמד אפשרי של הימין האנטי־ממסדי. סקרים מוקדמים העלו שהוא עשוי להעפיל לסיבוב השני, עלייה שעיתון הגרדיאן הבריטי תיאר כ'מטאורית'. זמור נתבע תכופות בקרב יריבים פוליטיים בגין הצהרות שנויות במחלוקת, נקנס על פרובוקציה בתחום האפליה הגזעית ב־2011 ועל פרובוקציה הקשורה לשנאת מוסלמים ב־2018, אם כי ההרשעה האחרונה ממתינה לביקורת של בית הדין האירופי לזכויות אדם. שש פעמים הוא זוכה מאישומים דומים.
"יותר חכם מטראמפ"
אנשיו של זמור – רבים מהם יהודים – עובדים כעת מאחורי הקלעים, והמנגנון סביבו הולך ומתגבש. אחד מיועציו, המתגורר בישראל, הסכים לדבר איתנו בעילום שם. לדבריו, "יש בישראל כ־150 אלף אזרחים צרפתים. אם יצביעו בין 25 ל־30 אלף, אנחנו רוצים לדאוג שהם יתמכו בזמור".
כשאני מזכיר את האנטגוניזם שהקהילה היהודית בצרפת חשה כלפי הלקוח שלו, הוא טוען כי "האנטגוניזם הזה מיוצר על ידי האליטה היהודית בצרפת כמו הרב קורסיה ואנרי לוי (הפילוסוף היהודי־צרפתי ברנאר־אנרי לוי; צ"ק). בהתחלה היהודים אהבו אותו. כשהיה עיתונאי, בערך 85 אחוז מהקהילה תמכו בו. אבל כעת הפכו אותו ל'ניאו־נאצי'. זה מטורף. כאילו היו לוקחים את וינסטון צ'רצ'יל והופכים אותו לנאצי. גם לדונלד טראמפ קראו נאצי, וכעת כולם מבינים עד כמה הוא היה טוב לישראל. אנשים בקהילה היהודית וכאן בישראל הבינו שקורסיה דיבר שטויות. זמור לא ציוני, מבחינתו לכל אחד יש המולדת שלו, אבל הגישה היא אל תתערב בעניינים שלי ואני לא אתערב בשלך. כשהיה דיבור על העברת השגרירות האמריקנית מתל־אביב לירושלים, הוא אמר שהעם הפלסטיני מומצא ואין לו שורשים".
אם זמור ייבחר, סבור היועץ, "התמיכה של צרפת בפלסטינים באו"ם תיפסק, ולא כי זמור ציוני אלא כי הוא רואה את ישראל, כמו את צרפת, כבת ערובה בידיים של הערבים, והוא לא מוכן למציאות כזו יותר".
ההיכרות בין היועץ לזמור ארוכת שנים. שניהם גדלו בקהילה היהודית בצרפת להורים שהיגרו ממדינות צפון אפריקה. הוא מנתח את יחסי החוץ של ישראל, וסבור שעליה להיות בקשרים ביטחוניים מהותיים יותר עם בעלות ברית נוספות. "בעשור הקרוב, אם טראמפ או מנהיג כמו רון דה־סנטיס (מושל פלורידה הרפובליקני; צ"ק) לא מנצחים בבחירות 2024 – ישראל תהיה בבעיה גדולה מאוד. הרי המחנה הדמוקרטי הופך היום לשמאל קיצוני. גורמים רבים בארץ היו בהלם כשהייתה בעיה בקונגרס עם חידוש המלאי של כיפת ברזל. בעיני זמור, אם בארה"ב יהיה ממשל דמוקרטי, בעוד עשור היא תהיה מדינה עוינת לישראל. תראה איך ארה"ב עזבה את אפגניסטן. לכל מדינה האינטרסים שלה, והאינטרסים של ארה"ב לא יהיו בהכרח לטובת ישראל".
יועצו של זמור מזכיר כי בעשורים הראשונים לקיומה של ישראל שרר שיתוף פעולה ביטחוני בין שתי המדינות, וסבור כי יש לשוב לנתיב הזה. "צרפת סייעה לישראל לבנות את הכור, וישראל סייעה לצרפת לבנות פצצה משלה. גם כעת אנחנו רוצים לקרב בין התעשייה הביטחונית הצרפתית לזו הישראלית. זו הזדמנות אדירה מכיוון שהמערכות הביטחוניות של שתי המדינות נחשבות מהטובות בעולם. שיתוף פעולה יהיה מצוין לשני הצדדים". לטענתו, "לא שווה לישראל לבנות 95 אחוז משיתופי הפעולה הביטחוניים שלה עם ארה"ב, כשיום אחד הם פשוט יכולים למחוק אותנו".
כיום, מציין היועץ, המצב רחוק מכך. "מאחורי כל המתקפות על ישראל במערכות הבינלאומיות – באו"ם, בבית הדין הבינלאומי בהאג, ובתקשורת – עומדים צרפתים. עובדי משרד החוץ הצרפתי קמים בבוקר ושואלים את עצמם 'איך נוכל לתקוף היום את ישראל'. בעיני זמור, משרד החוץ של צרפת הוא מדינה בתוך מדינה. כל החוקים הצרפתים שאנחנו רוצים להיפטר מהם – בעיקר כאלה שהם לטובת מיעוטים והגירה – באים מהם. הם הרסו את צרפת, ואם זמור ייבחר זה ייפסק. ובעזרת השם הוא ייבחר, אין לי צל של ספק בכך".
החוקים שבסביבתו של זמור מבקשים לקדם כוללים בין השאר שלילת אזרחות צרפתית מפעילי טרור ואף ממהגרים שיבצעו פשעים כמו אונס, והקמת לובי שידרבן מדינות נוספות ביבשת לאמץ חקיקה כזו. "נקדם רפורמה ענקית במערכת המשפט כדי ששלטון השופטים ייפסק, נשים לזה סוף", אומר היועץ המקורב לזמור. הוא משווה בין התנהלותו של בית המשפט העליון בישראל ובין הערכאות בצרפת. בשני המקומות, הוא אומר, מדובר ב"מנגנון שמתנהל כולו נגד האזרח. האזרחים בוחרים משהו אחד, והשופטים מחליטים משהו אחר".
על ההטבות למהגרים אומר היועץ כי זמור "לא ישלול את הסיוע מאנשים שהם אזרחי צרפת. מצד שני, מהגר שאיננו אזרח לא יקבל את כל ההטבות כפי שקורה כיום. הם מקבלים בכל חודש כסף מהמדינה בסכום הגבוה משכר המינימום, בלי לעבוד. מהגר מאלג'יריה עם ילדים יכול לקבל בין 1,500 ל־1,800 אירו בחודש (דמי אבטלה, צ"ק), ואילו שכר המינימום הוא 1,200 אירו. שתבין, מהגר בן יותר משישים יקבל סכום חודשי של כ־700 אירו, ואילו צרפתי שעבד כל חייו מקבל מהמדינה 400 אירו. הדברים הללו ייפסקו".
התקשורת הצרפתית ברובה נהנית כיום ממימון ממשלתי, מציין היועץ, ומבטיח: "זה ייפסק ואנחנו נחזור לשפיות. התקשורת מקדמת תעמולה למען זכויות להט"בים ושטויות סוציאליסטיות. אנחנו נחזור לימים של צרפת מלפני ארבעים שנה שהיו לא פחות דמוקרטיים, אבל יותר שפויים". בהקשר זה יצוין כי קרוב ל־50 אחוז מהתקשורת המשודרת בצרפת היא ציבורית, אך בקרב העיתונים מדובר באחוז אחד בלבד, כך על פי נתונים רשמיים שפורסמו ב־2016.
"אריק לא רוצה שהיהודים יעזבו את צרפת", מבהיר היועץ. "אם הוא לא יעלה לסיבוב השני בבחירות לנשיאות אני יכול להבטיח לך, לצערי, שהערבים יתקפו את היהודים. הרי כרגע הערבים בצרפת מתים מפחד מכך שאריק ייבחר. הם מפחדים מהעזרה הסוציאלית בשווי מיליארדים בשנה שתיפסק. לחלקם לא תהיה ברירה והם יחזרו למולדת שלהם".
מקורב לזמור: "התקשורת מקדמת תעמולה למען זכויות להט"בים ושטויות סוציאליסטיות. אנחנו נחזור לימים של צרפת לפני ארבעים שנה שהיו לא פחות דמוקרטיים אבל יותר שפויים"
ההשוואה בין זמור לטראמפ חוזרת על עצמה שוב ושוב, אך ליועץ המקורב חשוב להגיד ש"הוא הרבה יותר חכם. בניגוד לטראמפ, זמור הוא אינטלקטואל; הוא היסטוריון, פילוסוף, חכם וגאון. אנשים מפחדים להתעמת איתו כי הוא עושה מהם קציצות. בניגוד לפוליטיקאי רגיל, שיש לו יועץ שכותב לו נאומים והודעות וממליץ לו כיצד להתנהל, אצלו זה לא עובר. תוכל לכתוב לו נאום אבל הוא לא יקרא אותו. הוא תמיד אומר 'אני יודע מה אני עושה'. הוא חוקר פוליטי כבר ארבעים שנה, מכיר את כל הטריקים שהיו או שיכולים להיות. הוא לא יהיה נשיא שייתן לאנשים לבחון את הזיופים בבחירות ויאפשר לעניין כזה להימרח. ואם הערבים ישתוללו בעקבות השינויים, לא נצטרך מטוסים אלא אוניות כדי להוציא אותם מצרפת".
חצה את הגבול
גם חבר הילדות וגם קרובת המשפחה ששוחחנו איתם מתנגדים מכול וכול לתמיכה בזמור, וחושבים שבחירתו תהיה אסון לצרפת וליהודי צרפת. עם זאת, א' סבור שיש גם צד חיובי לישראל אם זמור ייבחר: "הוא לא מאמין גדול באירופה המדינית. הוא מאמין באירופה שיש לה חופש מסחר, אבל רוצה שהחוקים יהיו בשליטה של כל מדינה בפני עצמה. לישראל זה טוב. אירופה לא פוליטית והיחלשות האיחוד האירופי – זה טוב בשבילנו".
אם זמור יעלה לשלטון בצרפת, איך זה ישפיע על הקהילה היהודית?
"אני מניח שהנרטיב האנטישמי של הימין הקיצוני שוב ירים את הראש", אומר א'. "הם יגידו שליהודים יש יותר מדי כסף והשפעה. הרי ב־2016 זמור הרצה בבית הכנסת המרכזי של פריז, לה־ויקטואר, ואמר שב־1930 האמינו שליהודים בצרפת יש יותר מדי השפעה, כוח וכסף. הוא הוסיף ש'זה בחלקו נכון'. בעיניי שם הוא חצה את הגבול. הוא מתחבר למוטיבים האנטישמיים המסורתיים".
בשבתות ובחגים מגיע זמור לעיתים קרובות לבית הכנסת "ברית שלום" ברובע ה־9 של פריז. נריה מאיר, ראש המחלקה לפעילות ציונית בתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית, ביקר לפני כחודש בצרפת, וגם בבית הכנסת הזה. "מדובר בבית כנסת מוכר וידוע, מהגדולים והשוקקים בפריז", הוא מציין. בביקורו התרשם מאיר ש"גם בקרב קהילת היהודים האלג'יראים יש שיח ער בעניין ההתמודדות האפשרית של זמור לנשיאות. ניכר היה שיש בו תמיכה מסוימת, אך מצד שני התומכים חוששים לדבר בשמם משום שהממסד היהודי והתקשורתי נגדו. קשה ליהודים להזדהות עימו באופן פומבי.
"הצרפתיוּת המוחלטת של זמור מציפה בקרב היהודים מורכבות, בין רצון לצרפת שמרנית וחזקה ובין הציונות והקשר לישראל. מורכבות נוספת נובעת מההתנגדות של כל הנהגת הקהילה היהודית כלפיו – ומולה שומעים התלהבות ורצון של צעירים ללכת אחריו. התפקיד שלנו, המוסדות הלאומיים, הוא לחזק את היסודות הציוניים ואת הקשר לישראל – ואנחנו יודעים שהדרך הטובה ביותר הוא לחזק את הקשר שלהם לישראל ולאחר מכן שיעלו ארצה. קשה לתמוך בזמור מצד אחד, ומצד שני לרצות לעלות ארצה. אנו פועלים במקום הזה, בין הממסד הוותיק לבין הצעירים, לצמצם את הפער ביניהם בקשר עם ישראל".
