אם לתמצת, זו הייתה פסגת דיר באלק. שני המנהיגים הביטו זה לזה בלבן של העיניים. לא היה נושא אחד שלא הונח על השולחן. אך אחרי שעתיים של שיחת וידיאו טרנס־אטלנטית, שבה דנו במצב בגבול רוסיה־אוקראינה, קשה לשחרר אנחת רווחה. השבועות והחודשים הקרובים יהיו קריטיים. מילת המפתח – מיסקלקולציה – מוכרת היטב ממחוזות אחרים. טעות אחת עלולה לגרום להתלקחות כוללת שתכניס את רוסיה והמערב לעימות, ששום צד אינו רוצה בו.
כבר קרוב לשנה שרוסיה בונה כוח צבאי לאורך גבולה המשותף עם אוקראינה. על פי ההערכות של משרד הביטחון האוקראיני, לפי שעה מוצבים 115 אלף חיילים רוסים על גבול אוקראינה. גדול ככל שיהיה, המספר הזה אינו מספיק כדי לתכנן פלישה לתוך אוקראינה, וההנחה היא שאם המצב יידרדר, המספר צפוי לטפס ליותר מ־200 אלף ממש בקרוב. אמנם במערב לא יודעים לומר אם פוטין כבר קיבל את ההחלטה לפלוש לאוקראינה, ואנו נמצאים בתקופת המתנה; אבל על פי ההערכות של המודיעין האמריקני הרוסים ערוכים לקראת פלישה רב־חזיתית כבר בתחילת השנה הבאה. ברגע שעונת הבוץ תיגמר יחצו אלפי טנקים רוסיים את הגבול, שועטים על פני האדמה הקפואה של אוקראינה, שתישא אותם עמוק לעבר הטריטוריות שהרוסים רואים כחלק בלתי נפרד מאזור ההשפעה של הקרמלין.

אם התחזית האפוקליפטית הזו תתממש, העולם ייראה שונה מאוד. האוקראינים חוזים קרבות רחוב שאלפים ימצאו בהם את מותם. אירופה כבר לא תהיה אותה יבשת מוכרת, שלווה ומשגשגת. פוטין יאלץ את ביידן להכיר בכך שרוסיה היא האויב מספר אחת ולא סין, שבה ביידן קיווה להתמקד. הדי המאבק האלים ירחיקו אל מעבר לגבולות אירופה. בהיעדר פוקוס על המזרח התיכון, עלולים האיראנים להאיץ את הדהירה לפצצה. מדינות באפריקה, הנסמכות על ייבוא תבואה זולה מאוקראינה, יידרדרו במהירות לסף רעב. המחיר האנושי יהיה כבד מנשוא, במיוחד אם הקורונה תמשיך להשתולל ותתקוף ילדים בתת־תזונה עם מערכת חיסונית מוחלשת.
ג'ו ביידן כבר הביט פעם, מזמן, בעיניו של ולדימיר פוטין, והגיע למסקנה שאין לו נשמה. לא מזמן גם כינה אותו רוצח. פוטין מצידו שמר על קור רוח. בדרכו הסרקסטית הידועה איחל אז לביידן רק בריאות. רמז דק אך אירוני לגילו המתקדם של הנשיא האמריקני. איכשהו, כל זה לא הפריע לשניים להיוועד ביוני האחרון למפגש פסגה. המפגש עסק בדיוק באותם עניינים שעלו גם השבוע על השולחן. ולא מן הנמנע שדווקא הדיבור הישיר והמחוספס בסגנון דו־קרב בצהרי היום, מוצא מסילות אל ליבו השחור של פוטין. ואכן, בהודעה שפרסם השבוע הקרמלין בעקבות הפסגה בין הנשיאים, תואר מפגש הווידאו כ"מקצועי וכן", שתי מילות קוד דיפלומטיות שאומרות כי חילוקי הדעות שנידונו כבדים אבל השיח היה ענייני.
לכאורה זהו מסר בעל קונוטציה חיובית, אבל גם מתעתע. וזה בדיוק מה שביידן לא יכול להרשות לעצמו. ב־2014, כששימש סגן נשיא בממשל אובמה, היה ביידן שותף בכיר בכישלון של הממשל האמריקני בהרתעת הרוסים מפלישה לחצי האי קרים. פוטין השתעשע אז עם האמריקנים והאירופים, שעקבו בעיניים כלות אחרי ה"אנשים הירוקים הקטנים" שפוטין שלח לקרים. תשע שנים אחרי כן, כנשיא המזוהה עם מורשת אובמה, הוא לא יכול להרשות לעצמו פיאסקו מהדהד כזה, בטח לא לאחר שהודיע כי ירוץ לכהונה נוספת ב־2024.
פוטין מצידו כבר אמר בשבוע שעבר כי טרם החליט אם יתמודד על כהונה נוספת ב־2024. אולם הוא שיבח את ביידן על החלטתו שלו. "להודעה יש השפעה חיובית עקרונית על המשך היציבות השלטונית", אמר. אמנם לא בטוח אם זה שבח או עקיצה, הרומזת למתקפה של חסידי טראמפ על הקפיטול בשנה שעברה. אולם בשורה התחתונה, השניים כנראה מתכננים לעבוד יחד עוד כמה שנים טובות. ולא מן הנמנע שגם למחשבה הזאת יש השפעה על אופי הדיאלוג ביניהם.
כששימש סגן נשיא בממשל אובמה, היה ביידן שותף בכיר בכישלון של הממשל האמריקני בהרתעת הרוסים מפלישה לחצי האי קרים. הוא לא יכול להרשות לעצמו פיאסקו נוסף
בשער הבנק
כל זה אינו משנה את העובדה שהמצב בשטח אינו קל לעיכול, בעבור שני הצדדים. האמריקנים מתקשים להחליט אם בניית הכוח הרוסי לאורך הגבול עם אוקראינה נועדה לגרום למערב להקשיב לדרישתו של פוטין להכיר באוקראינה כשטח בהשפעה רוסית, או ששאיפותיו מרחיקות לכת עוד יותר. החשש הוא כי פוטין שואף לנצל את החולשה המערבית כדי לשנות מן הקצה אל הקצה את ארכיטקטורת הביטחון שנוצרה אחרי נפילת בריה"מ.
חלון הזמן הפוליטי והדיפלומטי של פוטין לייצר את השינוי הזה הוא חודשי החורף הקרוב. בשבועות הקרובים ישלים הצבא הרוסי את היערכותו על הגבול, מוכן לייצר בכל רגע איום מוחשי ומהימן בפלישה לשטח אוקראינה. לא זו בלבד; החורף השנה, שהוא קר במיוחד, מאפשר לפוטין לשחק בפתיחה וסגירה של צנרת הגז והנפט מרוסיה לאוקראינה ולמערב. אם המצב יידרדר למחוזות רחוקים, הוא יוכל להוריד את אוקראינה על ברכיה אם רק יסגור את הזרמת הגז אליה. הוא יכול גם יכול לשחק במחירי האנרגיה שכבר עתה מרקיעים שחקים, ואפילו להרוויח מהמשבר. כל זה בזמן ששתי המדינות הגדולות והחזקות באיחוד האירופי, גרמניה וצרפת, עסוקות בענייניהן הפנימיים. בגרמניה הושבעה רק אתמול ממשלה חדשה. עקומת הלמידה של הקנצלר החדש אולף שולץ בהתמודדות עם התרגילים של פוטין עלולה להתגלות כמהירה וכואבת. בו בזמן צרפת נכנסת למערכת בחירות, והיא מסתמנת כיצרית וקשה במיוחד. ודווקא שתי אלו הן השותפות האירופיות העיקריות של ביידן בהתמודדות עם פוטין.

בבית הלבן מכירים היטב את הרפרטואר הרוסי ואת עוצמתו הפוטנציאלית. אבל גם באמתחתם של האמריקנים יש ארסנל סנקציות, שבהחלט עלול להכאיב לרוסיה ולצמרת מעגל המקורבים לפוטין, היושבים על ברז הגז, פשוטו כמשמעו. האמריקנים מפמפמים כבר עתה לתקשורת את הסנקציות המתוכננות על מערכת הבנקאות הרוסית, ובראשן האופציה המכונה "גרעינית" של ניתוק רוסיה ממערכת העברות הכספים הבינלאומית (סוויפט). צעד כזה ימנע מהבנקים הרוסיים לעשות עסקאות עם העולם בדרך של העברות. זוהי סנקציה שתכאיב בכל הרמות, מצמרת הבנקאות הרוסית ועד לאזרח הרוסי הפשוט, ותביא את רוסיה למחוזות הסנקציות על איראן.
אופציה נוספת שמונחת על השולחן היא הקפאת פרויקט נורד סטרים 2, הצינור שעובר מרוסיה דרך הים הבלטי לגרמניה. רוסיה השקיעה בפרויקט הזה יותר מ־11 מיליארד דולר. הצינור מוכן לפעולה. כל רגע שעובר והגז לא זורם בו לגרמניה הוא הפסד נטו לרוסיה ולצמרת המקורבים לפוטין המושקעים אישית בפרויקט. ולא רק להם, גם לחברות אנרגיה מערביות שממתינות בשקיקה לרגע שהגז יתחיל לזרום. החשש כעת הוא כי מהרגע שהצינור יפעל יוכל פוטין לשחק בברז שלו, ברצותו לייבש את אוקראינה בלי לפגוע באנרגיה של מערב אירופה.
עד כה שיתפו הגרמנים פעולה בעניין, למרות הרעב המתמיד לאנרגיה זולה מרוסיה. תהליכי הרגולציה הנדרשים להפעלת הצינור, מתנהלים בגרמניה בעצלתיים. רוב הסיכויים שהממשלה החדשה תמשיך לשתף פעולה, אבל לאורך זמן קשה יהיה לסמוך על כך. מה שאומר כי כדי להפעיל את סנקציית יום הדין הזו יזדקקו האמריקנים לשיתוף פעולה לא רק עם גרמניה אלא עם אירופה בכלל. ואכן, הצעד המקדים לפסגה השבוע היה סבב של תיאום עמדות בין האמריקנים לבין בעלי בריתם באירופה.
ואחרי כל זה, חשוב להקשיב למה שוולדימיר פוטין אומר. מבחינתו, אוקראינה היא לא רק חלק מאזור ההשפעה הרוסי אלא אזור חיץ בינו לבין המערב. אזור זה הולך ומתכרסם בשנים האחרונות, ככל שאוקראינה מתקרבת פוליטית ודיפלומטית למערב. בחסות הקרבה הזאת מוזרמים לאוקראינה מערכות נשק להגנה, ולא רק לצורך הזה. יועצים צבאיים אמריקנים מאמנים את צבא אוקראינה. מבחינתו של פוטין כניסה של אוקראינה לנאט"ו היא קו אדום. פוטין דורש כבר שנים להכיר עקרונית בכך שלנאט"ו אין זכות להתפשט מזרחה ולהציב טילים ומערכות נשק מתקדמות על אדמתן של מדינות מזרח אירופה הגובלות ברוסיה, פולין והמדינות הבלטיות. אבל במצב שנוצר, זה בדיוק מה שהחברות הטריות בברית שואפות אליו. זה, ודיבור ברור וחד־משמעי שיציב לרוסיה גבולות.
בין זה לבין הדינמיקה המתנהלת בשוחות הבוץ שעל גבולה המזרחי של אוקראינה יש מרחק עצום. חיילי הצבא האוקראיני מונחים שלא להגיב לירי צלפים או למה שמכונה "ירי אקראי" כדי לא לחמם את הגזרה. הם גם נדרשים שלא לייצר מצב שבו פרובוקציות של מורדים אוקראינים ייצרו התפרצות אלימה, שעלולה בתורה לייצר "מיסקלקולציה", לגרום לפקודה שתניע שיירות טנקים לעבר הגבול. החלק היותר אופטימי בכל המצב הוא שדיאלוג של צוותים אמריקניים ורוסיים כנראה בדרך בעקבות הפסגה, אף שלא הייתה על כך הודעה רשמית. כל זה קורה בדיוק שבוע אחרי פתיחת סבב נוסף בשיחות הגרעין בווינה. ואין ספק שהאיראנים לומדים היטב כל ניואנס בהתנהלותו של ביידן ושל האירופים, בתקווה שיוכלו ליישם לקחים לטובתם.