"חצי טון מסמכים", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כשחשף השבוע את ארכיון הגרעין האיראני. חצי טון. דף A4 משרדי רגיל שוקל 5 גרם, אז תעשו בעצמכם את החישוב. כן, 100 אלף דפי נייר. וזה בלי הדיסקים, שעליהם צבורה כמות גדולה פי כמה וכמה של מידע. ועדיין, ד"ר ענת קלומל־צוויג, מומחית למידענות, מעריכה שמדובר רק בחלק מארכיון הגרעין האיראני. ולהערכתה, יש לארכיון הזה עוד כמה וכמה גיבויים מפוזרים ברחבי איראן.
מהדיווחים שצוטטו השבוע מפי גורמי מודיעין ופקידים בכירים, עולה שמדובר במבצע שהחל חודשים ספורים לאחר החתימה על הסכם הגרעין בקיץ 2015. לישראל, כך על פי אותם גורמים, נודע לראשונה על קיומו של הארכיון בפברואר 2016. מיקומו כנראה לא היה נחשף אלמלא עמדו האיראנים בפני דד־ליין בהול להסתרת המסמכים, רגע לפני שפקחים מטעם האו"ם יחלו במשימתם. האיראנים פצחו במבצע חשאי להעברת המסמכים וריכוזם במחסן תעשייתי בשכונת שוראבאד בפרברי טהרן. וכפי שחשף ראש הממשלה במצגת, כלפי חוץ נראה כי מדובר בעוד מחסן תמים בעל דלתות פח גלי.
שנתיים נמשך המעקב אחר המחסן, באמצעים מגוונים. הבעיה הייתה לפתח פתרון מבצעי שיאפשר העברת כמות כה גדולה של מסמכים. על הדרכים שבהן הוצא החומר קימצו גורמי המודיעין, אבל איראן היא ארץ ענקית שרוב שטחה פרוץ. כל מי שביקר אי פעם לאורך הגבול הטורקי לצורך העניין, יודע שהברחות הן אמנות ותיקה בחלק זה של העולם. בהיסטוריה שלו הוברח כבר הכול, מסמים ומטילי זהב ועד מכוניות פאר וחומרים רדיואקטיביים. במיוחד בשנות התשעים, זמן קצר לאחר נפילת ברית המועצות. תקופה ארוכה היה אפילו חשש שמדענים רוסים הבריחו לאיראן פצצת אטום מיניאטורית, שלא לדבר על חומרים גרעיניים. כך שלהבריח ארכיון זה מורכב מאוד, אבל מעבר לסיכונים הכרוכים בכך, זה לא משהו בלתי ידוע בטריטוריות הרחוקות האלה.
מתישהו בסוף ינואר השנה הושלמו ההכנות, והמבצע המורכב והנועז הגיע לבשלות מבצעית. בתוך ימים מהגעת החומר כבר החלו במוסד לעבוד במיון וניתוח הארכיון. "מדובר במבצע מורכב מאוד", אומרת ד"ר קלומל־צוויג, "אבל דיגיטציה של ארכיונאות היא פרקטיקה שנעשית במקומות רבים הרגילים בסריקת כמויות גדולות של מידע. כך למשל, קצב הסריקה של ארכיון המדינה עומד על 100 אלף דפים ביום. יתרה מכך, מערכות המידע הקיימות היום מאפשרות אִחזור וקִטלוג מידע באופן אוטומטי על ידי הסבה של תגיות לכל פריט של מידע. בנוסף, יש מערכות המתמצתות את המידע באופן אוטומטי, ובכך מקצרות את תהליך כריית המידע. יותר מזה, מערכות מידע כיום מאפשרות גם תצוגה של המידע המאוחזר בצורה ויזואלית, המקלה על הבנת המידע והפרשנות שלו. אין צורך אפילו בדיגיטציה של כל החומרים, אלא רק ביצירת הנגשה של המידע ברמת המטא־דאטה בלבד".
ועדיין, מדובר בעבודת נמלים כבירה. בחודשים האחרונים החל בה צוות המונה כמה עשרות אנשים מכמה אגפים במוסד, כולל תגבור על ידי מומחים מאמ"ן. מדובר לא רק בתרגום מפרסית, אלא בחומר טכני מורכב. יידרשו עוד שנים כדי להפיק את המרב מן האוצר המודיעיני הזה.
בראשית מארס, חודש בלבד לאחר שהגיעו חומרי הארכיון, הגיע ראש הממשלה נתניהו לוושינגטון לפגישה עם הנשיא דונלד טראמפ. שם, בעשר עיניים, שכללו מלבד הנשיא גם את שר ההגנה ג'יימס מאטיס, מזכיר המדינה דאז רקס טילרסון והיועץ לביטחון לאומי דאז הרברט מקמסטר, הציג נתניהו ניתוח ראשוני מאוד של הממצאים. מאז גם הועבר הארכיון על 100 אלף מסמכיו ל־CIA. אמש גם הגיעו לארץ משלחות מסבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) ומכמה מדינות מפתח באירופה.
הטענה השבוע כלפי נתניהו הייתה שאמנם מדובר במבצע מודיעיני מזהיר שמישהו ללא ספק יקבל עליו פרס ביטחון ישראל, אבל לא התגלה שום אקדח מעשן המוכיח כי האיראנים הפרו את ההסכם מאז החתימה בקיץ 2015. חלק מהחומרים היו ידועים, וחלקם אף הועלה לרשת. הכול נכון. אלא שעדיין, הארכיון בשלמותו מאפשר לייצר מניפולציות במידע עצמו שמהן ניתן להפיק מידע חדש ומשמעותי. אפילו פרטים בסיסיים ביותר, כמו מטא־דאטה על המסמכים עצמם, מאפשרים לייצר מידע חדש על אנשים ודרכי העברת מידע בתוך המערכת האיראנית הסגורה. זה לב העניין. כשאומרים שא־לוהים נמצא בפרטים הקטנים, לכך הכוונה.
מעבר לכך, עם ארכיון מלא כזה יוכלו אנשי סבא"א ללכת לאחור ולדרוש מהאיראנים פרטי פרטים של תשובות לשאלות שעד כה לא יכלו אפילו לשאול. במיוחד על אנשים שמעורבים במחקר ופיתוח, ועל אתרי הניסוי.
היו גם טענות השבוע כי החשיפה עצמה הייתה מיותרת ועלולה לסכן סוכנים בשטח. על פניו, לא נראה שזה המקרה. האיראנים עצמם יודעים מה היה בארכיון שהועבר כמעט בשלמותו ממקום אחד בלבד, אותו מחסן בפאתי טהרן. לכן, סכנת החשיפה לא קיימת בעצם.
מה שכן, הרי נקודה למחשבה על פרשנות לאירועים המתרחשים באזורנו ולא תמיד אנו יכולים לרדת לעומקם. כך למשל, מתברר שאירוע הפלת המל"ט האיראני במחצית הראשונה של פברואר לא היה אירוע מבצעי במהותו. אם עד כה חשבנו שהאירוע סימן את ראשית תהליך ההסלמה בין ישראל לאיראן על אדמת סוריה, מתברר שהוא ביטא הרבה מעבר לכך. ערב יום העצמאות למדנו שהמל"ט נשא עמו כמות נכבדה של חומר נפץ. היום, לאחר חשיפת הארכיון, אנחנו יודעים שאירוע החדירה התרחש לאחר שהאיראנים גילו שהסוס ברח מן האורווה, קרי, שהארכיון נפרץ ונגנב. מדובר אם כן באירוע נקמה פר אקסלנס. מסר ישיר מטהרן.
וכאן אפשר אולי לומר שמי שחושש ממלחמת גוג ומגוג בין ישראל לאיראן, מקבל סוג של מודיעין נוסף. תובנה שלא הייתה כאן קודם לגבי הסגנון שבו האיראנים בחרו להגיב על חדירה לקודש הקודשים שלהם, ואולי יגיבו כך גם בהמשך.
המאמר המלא יתפרסם בסוף השבוע במוסף יומן של מקור ראשון
