המחלקה לחקירות שוטרים מזוהה יותר מכול עם שתי הדמויות שניהלו אותה עד לאחרונה: הראש אורי כרמל וסגנו משה סעדה. כל הקריירה המקצועית של סעדה כפרקליט התנהלה בארגון הקטן והרגיש הזה, מההתמחות לאחר לימודי המשפטים ועד לשבע השנים שבהן כיהן כסגן ראש המחלקה. הוא ליווה את כל התיקים המורכבים, את החקירות הדרמטיות ביותר, הופיע בבית המשפט בכל התיקים החשובים. אנשים שהכירו מקרוב את עבודתו מתארים אותו כ"אדם עתיר יכולות וסקרן בצורה בלתי רגילה, משפטן חוקר בעל ראייה מרחבית שהפך למקצוען שאין שני לו בתחומו".
לפני כשנתיים חלה ראש מח"ש אורי כרמל, וסעדה נאלץ להחליף אותו ולמלא במשך שנה שלמה את תפקיד הסגן וגם את תפקיד הראש. בתקופה זו הוא עבד ימים ולילות וניהל את מח"ש בצורה שתוארה על ידי הגורמים כ"מעוררת השתאות".
את איכות עבודתו של סעדה ניתן לבחון גם באמצעות הדו"חות והסטטיסטיקות שפרסם משרד המשפטים בשנים האחרונות. מאז כניסתם של כרמל וסעדה לתפקיד נרשמו שיפורים עקביים ומתמשכים בכל הפרמטרים של תפקוד המחלקה. אחוז ההרשעות עלה מ־65 בשנת 2009 לכ־80 אחוז בשנה האחרונה, והגיע לשיעור דומה לזה של הפרקליטות הכללית. הזיכויים המלאים הם בשיעורים של 3.5־4 אחוזים בלבד. תיקים מורכבים מאוד הגיעו לפיצוח, ובעיקר – היעילות של מח"ש ביחס לתרבות הארגונית ששררה במשטרה הייתה מובהקת. כך לדוגמה, החריש העמוק של מח"ש בסוגיית ההטרדות המיניות בקרב הקצונה הבכירה נתן את אותותיו בשטח בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
כרמל חזר לתפקידו אולם ההתמודדות הממושכת עם המחלה נתנה את אותותיה והוא החליט לפרוש בטרם תום תקופת הכהונה המלאה שלו. לעשרות הפרקליטים המשרתים במח"ש היה ברור שסעדה הוא זה שאמור להתמנות תחתיו, והם שלחו מכתב המלצה חד־משמעי בנושא. זוהי גם המסורת בארגון, שסגני ראש המחלקה מחליפים את הראש לאחר שנים של עבודה משותפת ולמידה של התפקיד.
ואולם, מולם התייצב איש אחד שלא היה מוכן בשום פנים ואופן שסעדה ימונה לתפקיד, והוא מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך. כך מלמדות שלל עדויות שהצטברו אצלנו, מגורמים מוסמכים ביותר.
מדוע אלשיך לא רצה את סעדה? בעיקר בגלל שתי התנגשויות חזיתיות של מח"ש עם המפכ"ל. ההתנגשות המפורסמת ביותר התרחשה על רקע פרשת אום אל־חיראן. כזכור, שעות אחדות לאחר מותם של השוטר ארז שאול לוי והאזרח הבדואי יעקוב מוסא אבו־אלקיען בינואר 2017, קבע אלשיך באוזני עיתונאים כי מדובר בפיגוע על רקע חבלני. שירות הביטחון הכללי מסר לאלשיך עוד באותה יממה חוות דעת שלפיה לא מדובר באירוע חבלני, ולמרות זאת החליט המפכ"ל לדבוק בהשערתו שמדובר בפיגוע. מאוחר יותר נכנסו חוקרי מח"ש לתמונה. הממצאים שהגיעו לידיהם הראו בצורה ברורה כי לא מדובר בפיגוע אלא בתאונה, אך המפכ"ל דרש בתוקף שלא יפרסמו את מסקנותיהם ושיתמכו בעמדתו.
דו"ח הפרקליטות על הפרשה, שאת כתיבתו ליווה מקרוב פרקליט המדינה שי ניצן, פורסם השבוע, לא לפני שאלשיך עשה כל שביכולתו כדי להשפיע על ניסוחו. הדו"ח פוטר את השוטרים המעורבים מאחריות פלילית תוך פיזור ערפל בנוגע לנסיבות המקרה: "שירות הביטחון הכללי, אשר בין היתר תחקר את הזירה בשעות הראשונות שלאחר האירוע, החליט שלא להמשיך בחקירת האירוע, תוך שהבהיר, על פי החומר שהיה בפניו באותה עת, כי אין ביכולתו לקבוע אם האירוע האמור היה 'פיגוע' אם לאו", נכתב בדו"ח.
בדו"ח הוסבר כי "פרקליט המדינה קבע כי לא ניתן להכריע בשאלה זו במידה גבוהה של ודאות, אך ממילא הכרעה בשאלה זו אינה נחוצה להכרעה אם לפתוח בחקירה פלילית נגד המעורבים. זאת מאחר שאף אם הפגיעה אירעה שלא בכוונה, עקב איבוד שליטה של המנוח על רכבו, עדיין, אין חשד סביר לעבירה פלילית מצד השוטרים, אשר פעלו בתנאים מבצעיים לפי תפיסתם את המציאות באותו רגע".
ההתנגשות השנייה בין השוטר מספר אחת למח"ש הייתה סביב פרשת מפקד להב 433 רוני ריטמן, שנחשד בהטרדות מיניות והודיע שלשום על פרישתו מהמשטרה. מח"ש חקרה את המתלוננת והגיעה למסקנה כי יש להעמידו לדין. ניצן לא קיבל את ההמלצה והיועמ"ש דאז יהודה וינשטיין החליט לסגור את התיק. הפרשה התגלגלה לבג"ץ באמצעות עתירה של המתלוננת. שופטי בג"ץ פוגלמן, עמית וקרא התלבטו אך הכריעו שלא לפטר את ריטמן. יחד עם זאת קבעו השופטים כי נפלו פגמים מהותיים בטיפול של אלשיך בפרשה, שכן מחומר הראיות שנאספו במח"ש יש תימוכין לטענות המתלוננת. "החלטת המפכ"ל, במתכונתה הנוכחית, אינה יכולה לעמוד", קבעו השופטים.
פרשת ריטמן הזו הכניסה את אלשיך לסחרחרת. הוא היה נתון בכף הקלע בין רצונו להפגין מנהיגות ושליטה, להגן על קציניו הבכירים ולהשאיר את ריטמן במשטרה, לבין המלצות מח"ש וקביעת בג"ץ שהצביעו על ליקויים בהפעלת שיקול דעתו. פעם אחר פעם הצליחה מח"ש לכרסם בדימוי יושרתו, וכבדרך אגב גם להחליש את אמינותו בכל הנוגע לסוגיה החדשותית הראשית כאן זה שנתיים: חקירות נתניהו. לדברי גורמים בכירים במערכת אלשיך התאמץ למנוע את מינויו של סעדה לתפקיד כדי להעביר מסר מרתיע למח"ש, אף שלכאורה המינוי הזה אינו טעון אישור שלו. הרי לא הגיוני שמפכ"ל המשטרה יקבע מי יעמוד – או לא יעמוד – בראש הגוף שאמור לחקור אותה.
פרקליט המדינה שי ניצן, המנצח הראשי על ועדת המכרזים של תפקידים מהסוג הזה, הוא למעשה האיש שהיה אמור להכריע מי יהיה ראש מח"ש הבא. באופן מפתיע הוא לא דחף למינוי סעדה, אלא פעל למען בחירת מועמדת בלתי צפויה בעליל, שמידת התאמתה לתפקיד מפוקפקת או לפחות לוטה בערפל – וזאת בניגוד לעמדתם הראשונית של שאר חברי ועדת המכרזים שנטו להעדיף את סעדה.
ככל הידוע לנו (ובניגוד לגרסתו שתובא בהמשך) ניצן בישר שהחליט למנות לתפקיד אישה, ופנה לכמה פרקליטות בכירות כדי שיגישו את מועמדותן לתפקיד. לדברי גורמים בכירים במערכת, כל הפרקליטות הבכירות שאליהן פנה ניצן סירבו להתמודד מול סעדה, בטענה שהדבר פסול ארגונית ומקצועית. ניצן לא אמר נואש ופנה לעו"ד קרן בר־מנחם־קרניאל, פרקליטה זוטרה יחסית ממחוז מרכז, שמעולם לא שירתה במח"ש ולא הכירה את הגוף הזה. השבוע היא כבר נכנסה לתפקידה. השאלה הגדולה היא מדוע היה חשוב לניצן לרצות את אלשיך במחיר פגיעה בגוף המבקר החשוב ביותר של המשטרה המצוי תחת אחריותו?
משה סעדה עצמו, המועמד המוביל לשעבר, סירב למסור לנו את גרסתו, וכך נמנע מאיתנו לאשר מידע שלפיו שי ניצן הסביר לו כי לא יתמנה לתפקיד, כדי לשמור על השקט התעשייתי במערכת. כלומר, כדי שלא להכעיס את אלשיך. כמו כן נבצר מאיתנו לבסס באמצעות סעדה שמועה עיקשת המדברת על מסרון שנשלח אליו בשגגה בידי גורם בכיר מאוד במשטרה, ואשר הוכיח לכאורה כי אלשיך אכן לא רצה במינויו. עם זאת, גורמים בכירים במערכת משוכנעים שההתנגדות למינויו לא נבעה ממניעים עניינים הנוגעים לרמת תפקודו, אלא ממניעים אחרים. לעת עתה נגולל אותם כאן כהשערה בלבד: במישרין או בעקיפין הם קשורים לחקירות נתניהו. ניצן, שנחשב לאיש אסכולת בית שמאי בתיקי נתניהו, העדיף לזרום עם המפכ"ל שהוביל את החקירות. לפיכך הוא נמנע מלמנות לראש מח"ש אדם שמגלם את המשך הקו המסורתי במחלקה של התייצבות ללא מורא מול המפכ"ל, כאשר נדרשת התייצבות כזאת.
בכיר במערכת אמר לנו השבוע שאם מישהו במשטרה או בפרקליטות אכן קשר בצורה כלשהי בין העבודה על תיקי ראש הממשלה לבין היענות לדרישות המפכ"ל בנוגע לתפקוד מח"ש, "זהו ליקוי מאורות חמור המצביע על פגם קשה בשיקול הדעת, הן של פרקליט המדינה הן של מפכ"ל המשטרה". הגורם הוסיף "אני רוצה מאוד לקוות שזה לא מה שהנחה את גורמי קבלת ההחלטות, אם כי אני לא נופל מהכיסא כשאני שומע את טענת המקורות שלך. במשך שנים מח"ש התנהלה ללא מורא וחקרה את בכירי השוטרים כאשר היה בידה חומר ראיות מוצק. כולנו מבינים שלפרקליט המדינה יש הסמכות המלאה למנות לתפקיד כזה או אחר את אנשיו, אלא שזה בכפוף לכך שהוא פועל ממניע ענייני. ניצן צריך להבהיר מהו המניע הענייני להנחתתה של פרקליטה מבחוץ".
בכיר אחר במשרד המשפטים מסר לי שהוא 'לא מאמין' שדבר כזה יכול לקרות. לדברי הבכיר, ניצן הוא משרת ציבור מסור שאינו סוטה כהוא זה מהוראות החוק והמנהל התקין, ולא יעלה על הדעת שהוא "מכר את מח"ש בתמורה לתיקי נתניהו". כך או כך, השאלות סביב החלטותיו של ניצן עדיין פתוחות.
אגב, ביום שבו הוכרז על מינויה של בר־מנחם לתפקיד נמסר כי המפכ"ל אלשיך התקשר אליה, בירך על בחירתה והביע תקווה כי השניים יהדקו את הממשקים בין המשטרה למח"ש. המפכ"ל ציין כי קרן זוכה להערכה מקצועית רבה במשטרה "על רקע הישגיה כפרקליטה בכירה שפועלת שנים לצד יחידות חקירה של המשטרה".
תגובות
מפרקליטות המדינה נמסר בתגובה: "מנהלת המחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות נבחרה במכרז שנוהל על ידי נציבות שירות המדינה. בראש ועדת המכרזים עמדה נשיאת בית משפט השלום בתל־אביב בדימוס עדנה בקנשטיין וחבריה היו פרקליט המדינה שי ניצן, נציגת ארגון הפרקליטים אורית קורין ומנהל מחלקת חקירות באגף המשמעת בנציבות שירות המדינה נתי לויט. הבחירה לא הייתה של פרקליט המדינה לבדו.
"בוועדה התמודדו מספר מועמדים ראויים, בעלי תפקידים בכירים מיחידות שונות במשרד. לאחר תהליך בחינת כלל המועמדויות, מצאה ועדת המכרזים את עו"ד קרן בר־מנחם כמועמדת המתאימה ביותר לתפקיד. עו"ד בר־מנחם החלה את דרכה בפרקליטות מחוז מרכז (פלילי), ולאחר מכן השתלבה כפרקליטה במחוז והתקדמה בסולם הדרגות. בתפקידה האחרון שימשה כמנהלת מחלקה בפרקליטות מחוז מרכז וניהלה תיקים רבים במהלך השנים, לרבות תיקי רצח ועבירות מין חמורות, תיקי סמים ונשק, ותיקי שחיתות שלטונית.
"מטבע הדברים, על ועדת המכרזים לבחור במועמד המתאים ביותר לטעמה וממילא אין הדבר מצביע על אי כשירותם של מועמדים אחרים. יודגש שבשנים האחרונות, גם לתפקידי ניהול אחרים בפרקליטות נבחרו לא אחת פרקליטים שלא צמחו בתוך היחידה שאותה מונו לנהל.
"בנוגע לאירוע אום אל־חיראן, המחלקה לחקירות שוטרים מנהלת את חקירותיה באופן מקצועי ועצמאי לחלוטין ללא מעורבות של גורמים חיצוניים, ועל אחת כמה וכמה – מטבע הדברים – ללא כל מעורבות מצד גורמי המשטרה. כך גם בחקירת אירוע אום אל־חיראן. החלטת פרקליט המדינה בתיק, המתבססת על הממצאים של גורמי מח"ש, התגבשה אף היא באופן מקצועי וללא כל מעורבות מצד גורמים חיצוניים לחקירה. עם זאת, במסגרת השיח המקצועי השוטף המתקיים כל העת בין ראשי מערכת אכיפת החוק, ולאחר שנמצא כי העניין נדרש במישור המקצועי, עודכן המפכ"ל על ידי היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה בנוגע להיבטים מסוימים הנוגעים לאירוע, שאינם קשורים להחלטות באשר להעמדתם לדין פלילי של מי מהשוטרים המעורבים או חקירתם תחת אזהרה".
תגובת הפרקליטות מגדירה כ"טענות מופרכות" את הדיווח הנוגע למהלכיו לכאורה של ניצן בעניין מינוי אישה לתפקיד ראש מח"ש, וכן את הדיווח שלעמדתו של המפכ"ל אלשיך הייתה השפעה על כך.
ממשטרת ישראל נמסר: "מינויים בשירות הציבורי נעשים במכרז כנהוג. המפכ"ל איננו חלק מהמכרז לתפקיד ר' מח"ש ואף לא הכיר את רשימת המועמדים. שיתוף הפעולה במערכת אכיפת החוק לצורך ניהול תיקים איננו מותנה ואיננו עניין למו"מ בשום ממשק אחר. שיתוף הפעולה והשקיפות מתנהלים למופת במקצועיות וממלכתיות, למרות אינסוף ניסיונות כושלים לתקוע טריז בין השותפים. הדיון בין משרד המשפטים למשטרת ישראל בנושא אום אל־חיראן התקיים אך ורק סביב התחומים שמחוץ לנושא הבדיקה הפלילית שבוצעה על ידי מח"ש באופן עצמאי ובלתי תלוי. נושאים שמשטרת ישראל תידרש להם בעת הפקות הלקחים שהתעכבו עד כה מסיבות משפטיות.
"בנוגע ל'מסרון שנשלח בטעות למח"ש' לכאורה: למרות שמדובר ברכילות זולה שאינה ראויה להתייחסות – לא מוכר אירוע כזה".
